שם משמואל, פורים י״דShem MiShmuel, Purim 14
א׳שושן פורים
1
ב׳יש להתבונן בזה ששלשה זמנים חלוקים לענין מקרא מגילה כפרים ועיירות ומוקפין, ונראה עפ"מ שהגדנו תמול ששליטת עמלק הי' בגוף בנפש ושכל, וכאשר נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם נשתלמו ישראל בשלשה אלה, וע"כ תקנו לעומתם שלשה זמנים אלו, מוקפין כנגד השכל, שהשכל הוא מגדיר ומגביל את האדם שיהי' לו מעצור לרוחו, וכמ"ש עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו, ובחי' השכל שבאדם הוא שם מעצור לרוח האדם, וכמ"ש בשהמע"ה ויתן ה' חכמה לשלמה כחול ובמדרש ריש חקת מה חול גדר לים כך היתה חכמה גדורה לשלמה, עיירות הוא מלשון התעוררות שהיא בנפש, כפרים הוא בגוף ובשה"ש לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים, וברש"י אמרה כנס"י רבש"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות אלא כיושבי פרזות שהם בעלי אומנות ועוסקים בתורה מתוך הדחק, וברש"י עירובין (כ"א:) נצא השדה בני בגא ועובדי אדמה ועוסקים בתורה מתוך הדוחק עכ"ל, א"כ יושבי כפרים שהם בעלי עבודה מתייחסים לגוף:
2
ג׳ולפי האמור מיושבת קושיית הראשונים מה ראו אכנה"ג לחלוק את קריאת המגילה לזמנים חלוקים, והתורה אמרה משפט אחד, ולהנ"ל י"ל שבזה מורים אשר כל חלק וחלק מישראל אפי' אותם שאין להם אלא העשי' לבדה נמי יש בהם שבח, ואילו היו כולם ביום אחד לא הי' נראה מעלתם בפ"ע, וזה עצמו המקרא שבשה"ש הנ"ל לכה דודי נצא השדה וגו' שם אתן את דודי לך, פירש"י שם אראך את כבודי ואת גדלי שבח בני ובנותי עכ"ל, היינו בני ובנותי שהם קטנים ועדיין אינם אלא בחי' גוף נמי יש בהם שבח:
3