שם משמואל, פורים ט״וShem MiShmuel, Purim 15
א׳שנת תרע"ט
1
ב׳שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד דישראל כשהרגישו את מעלתם עדיין התפעם רוחם בקרבם אם ישאר להם לאחר זמן מזה התעלות מאומה, כי אולי לעומת שבא כן ילך, אבל בראותם תכלת מרדכי ותכלת היא מראה שאינה משתנית, וזהו עיקר סימן בין תכלת של חלזון לשאר מיני צבעונין הדומין לה כבש"ס מנחות, מזה הבינו שימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים וגו' עכ"ד, ויש לבאר הדברים כי ידוע ההפרש בין ששון לשמחה, שמחה היא הבאה לאדם בהדרגה ובישוב הדעת, וששון הוא הבא פתאום כמו המוצא מציאה שלא עלה על דעתו מקודם כענין שכתוב שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב:
2
ג׳ונראה כי צהלה היא בלי ישוב הדעת כלל עוד יותר מששון, כי המוצא מציאה הוא מכוין את דעתו להגביה עכ"פ וצהלה היא הבאה אל האדם ממילא עוד יותר מכלי כח הקיבול לשום מעצור לרוחו אלא גורם המיית קול עליזות, וזאת ידוע כי כל דבר הבא לאדם בלי הכנתו אין לו קיום כ"כ, וע"כ צהלה ושמחה היא ענין נתעלה בכפלים שהיא אור גדול הבא מבלי הכנה ואפיע"כ יש לו קיום כהוראת שמחה, וכ"ז בא להם לא מכח עצמם אלא מכח מרדכי, שכחו כח נעלם מאד, ובלי שום השתנות כמ"ש ולא קם ולא זע ממנו, אף שידע שהוא בסכנות נפשות, אעפי"כ עם שלא קם ממנו עוד נוסף שלא זע ממנו שהוא כח עצום מאד, וע"כ זכה ללבוש תכלת מראה שאינה משתנית כנ"ל:
3
ד׳ונראה להוסיף ולומר דהנה בעשו כתיב ועברתו שמרה נצח, וע"כ מרדכי שהתגבר על המן לקח ממנו מדתו זה להכניסו לקדושה, וזהו ולא קם ולא זע ממנו, ולא כתיב ולא זע מפניו כמשפט הלשון, מוכח שבא לרמז דבר נעלם שזה שלא קם ולא זע, ממנו היתה, היינו מידי המן היתה זאת לו שרווח ממנו מדה זו [וי"ל עוד שזה הי' ענין חמשה לבושי מלכות שנתלבש מרדכי כמ"ש תכלת וחור, עטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ, וארגמן, כי בהאריז"ל שאות ה' שבהמן רומז לחמש גבורות מנצפ"ך שהי' להמן, ובאשר מרדכי התגבר עליו והכניס את כל אלה להקדושה, נתהוה מזה למרדכי החמשה לבושים] וזה עצמו הי' פתח לכל ענין הנס ושישאר ממנו לדורות וידוע בדברי חכמי האמת שפורים הוא בנצח:
4
ה׳ובזה יתבאר לנו דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בטעם מלאכה לא קבילו עלייהו, שרצו שתשאר ההארה אף בימי החול שכחות הרעות ועמלק בראשם מתאמצים לשלוט בהם, עכת"ד, ולפי דרכינו יתבאר עוד, דבאם הי' יו"ט ואסור בעשיית מלאכה, הי' בהכרח נשתנה ביום חול ובהיתר מלאכה, ואין זה מעיקר הנס שהיתה הכוונה במדת נצח שלא ישתנה:
5
ו׳ונראה שזה הי' פתח לגאולה העתידה, היינו דבפשיטות הי' צריך להיות מעשה המן במלכות אדום, אלא מה' היתה זאת שנתגלגל מעשה המן במלכות שאינו של אדום, וע"כ לא הי' כח הנצח שבו כ"כ גדול ונצחו מרדכי, ושב מדה זו לכל ישראל ובכח הנצח החזיקו ישראל מעמד במלכות יון, ומזה בא נס חנוכה, וגם כל החיזוק שמתחזקים ישראל בגלות אדום עד ביאת הגואל משם הי', וזהו תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור:
6
ז׳כתוב זאת זכרון בספר, ובש"ס מגילה כתוב זאת מ"ש בתורה זכרון מ"ש בנביאים, בספר מ"ש במגילה, ונראה עפ"מ שהגדנו כבר שעמלק הי' מקולקל הן במחשבה הן בדיבור הן במעשה, וע"כ נצרך למחות את שמו הן מתורה והן מנביאים והן מכתובים, תורה היא השכל שהיא במחשבת האדם, נביאים היא בדיבור כמ"ש ואהרן אחיך יהי' נביאך, ועי' ברש"י שם, כתובים ע"ש המעשה שהוא כתוב בקלף, וע"כ במלחמת עמלק הי' שלשה משה ואהרן וחור שתמכו בידיו, ובמכילתא אהרן בזכות הכהונה, חור בזכות המלכות, מרע"ה הוא המחשבה של ישראל, אהרן הדיבור כנ"ל ואהרן אחיך יהי' נביאך, וכן הוא ענין הכהונה ברכת כהנים, חור הוא בזכות המלכות שמתיחס לעשי' כידוע למבינים, וכתיב ודוד מנגן ביד, וכן המן הי' בו כח עמלק מקולקל במחשבה דיבור ומעשה, במחשבה כמבואר בפדר"א שכן דרכן של הרשעים שמחשבין את הסוד בלבם כמ"ש ויאמר המן בלבו, דיבור ויאמר המן אל המלך, במעשה עשרת אלפים ככר כסף, וכן הפיל פור וכולם נרמזים בשלשה אותיותיו, ה' הוא בחי' דיבור, ויש רמז לזה מ"ש בדבר ה' שמים נעשו, וידוע דעוה"ז נברא בה', מ' הוא מחשבה מחשבת הלב, נון פשוטה מה שמתארכת הנון מורה על עשי' סופה דכל דרגין, וע"כ לעומתו עמדו מרדכי ואסתר וישראל, מרדכי בסוד המחשבה, וזה מרדכי מרי דכי ראש לכל הבשמים שהקטורת דבר שבחשאי, אסתר בדיבור לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה, וישראל בצומות וזעקתם הוא במעשה, וכן עשו אח"כ המלחמה בעשי' והכניסו עצמם בסכנות נפשות המלחמה:
7
ח׳וי"ל שזהו ענין שלשה מצות שבפורים, קריאת מגילה וסעודה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, קריאת המגילה היא בדיבור, סעודה היא במחשבה, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אהא דחייב לבסומי בפוריא, היינו שאפי' הדעת שלו יתן עבור המצוה, ושמירת הדעת שנסתלק ע"י השכרות לא יעצור בעדו, וכל דבר שאדם נותן עבור המצוה, זוכה עבורו לאותו דבר עצמו ביתר שאת, ע"כ בעבור עד דלא ידע זוכין בעבורו למחשבה טובה ודעת שלימה, ומשלוח מנות ומתנות הוא בעשי', וכ"ז מחמת סילוק כח עמלק ממחשבה דיבור ומעשה, וכנגד סדר ג' אותיות של המן נסדרו שלש מצות אלו:
8
ט׳יש להבין שייכות סעודת אחשורוש והריגת ושתי לנס המגילה עד שאם חיסר בקריאת המגילה גם מענין הזה ג"כ לא יצא, ובפשיטות אינו מובן דאפי' לא הי' מעשה זה כלל, אלא שהוצרך אחשורוש לאשה ונלקחה לזה אסתר, הי' יכול להיות כל ענין הנס:
9
י׳ונראה דהנה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, וכפי הנימוס טבע המלכות שיהי' ענינה בהסתר ולא בהתגלות כאמרם ז"ל מאן דלא אשתעי במחוג יתחזי קמי מלכא, וסעודות אחשורוש לכל העם מקטן ועד גדול להראותם את כל גנזי המלכות הרי הוא יוצא מחק וגדר המלכות, אך כ"ז הוא מכלל הנס ויד נעלמה שהתנהגה את כל ענין זה, למען אח"כ כשחזר כל הכבוד אל היהודים כמ"ש ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וכולם מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם, ובזוה"ק פחד אחשורוש לא כתיב אלא פחד מרדכי, ומרדכי יצא בלבוש מלכות וגו', ונהפוך התגלות יקר המלוכה להתגלות יקר מלכות שמים, ומזה נצמח בנין בית שני שהי' יקר האהבה עצום מאד עוד יותר מבית ראשון כבש"ס יומא (נ"ד.) שבמדבר היו ישראל ככלה בבית אבי', וע"כ כתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש, אבל בבית ראשון היו ככלה בבית חמי', אבל בבית שני מסיק הש"ס בלשון זה נתגרשה קאמרת נתגרשה חזרה לחיבתה הראשונה פירש"י האי מעשה בבית שני הוה שלאחר שנתגרשו וחזרו חזרו לחיבתה הראשונה לתחילת חיבתן שאין גסין זב"ז עכ"ל, ומצד הסברא י"ל שישראל עדיין היו בשפלות הקומה מכח צרות הגלות, ע"כ לעומתם התגלות יקר מלכות שמים נמי לא הי' יכול להיות במעלה רוממה כי הכל תלוי במעשה התחתונים כבזוה"ק ח"ב (קפ"ד:) והי' צריך ליקח זה מצד ההיפוך היינו שנהפך התגלות מלכות האומות להתגלות מלכות שמים, וע"כ שוב היו ככלה בבית אבי' שאין גסין זב"ז, וע"כ כל הסיפור שמתחילת המגילה וכל סדר הסעודה הכל הי' לצורך ובנס:
10
י״אבפייט לפרשת זכור תכלית שבעים נתלה על חמשים, הפירוש שבמדרש פ' נשא פרשה י"ד סי' י"א שיש שבעים פסוקים מגדל המלך את המן עד ויתלו את המן, וזהו תכלית שבעים פסוקים נתלה המן על עץ חמשים:
11
י״בוטעם הדברים יש לפרש עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה כי כח עמלק הוא למטה מהשמים, וע"כ כשישראל דבקים בתורה שהיא למעלה מהשמים [וכאמרם ז"ל מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, תחת השמש אין לו אבל בתורה שלמעלה מהשמש יש לו, ומה שנקרא בכל מקום שמים נקרא בקהלת שמש] אינם מתייראין מעמלק, אבל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה אז ויבוא עמלק, וע"כ המצוה למחות את זכר עמלק מתחת השמים ששם משכנו, והנה כל הארץ שהיא תחת השמים נתחלקה לז' איקלימים כענין ימי בראשית, ומשם הם האומות כמספר שבעים, ע"כ המן זרע עמלק ראשית גוים הי' לו כח שבעים ולא יותר, וזהו ענין השבעים פסוקים המדברים מענין המן, אך הוא הי' רוצה להתגבר על מרדכי בכח שלמעלה מיצירת שבעת ימי בראשית, וע"כ עשה העץ גבוה חמשים אמה כמספר חמשים שערי בינה, ומשם היתה מפלתו כי למעלה משבעים אין לו מקום כלל, וע"כ נתלה על עץ חמשים:
12