שם משמואל, ראש השנה כ״בShem MiShmuel, Rosh Hashanah 22
א׳שנת תרפ"ה
1
ב׳בפסיקתא פרשה מ' ילמדנו רבינו שופר שניקב וסתמו מהו שיהא כשר לתקוע בו, כך שנו רבותינו אם מעכב הוא התקיעה פסול ואם לאו כשר מה טעם דכתיב וה"א בשופר יתקע מה שופרו של הקב"ה שלם אף שופר של ר"ה יהא שלם שבר"ה הם נגאלים ממלאך המות, וצריך להבין מה הקישו שופר של ר"ה לשופר של הקב"ה, ועוד מהו הטעם מפני שבר"ה נגאלים ממה"מ לפסול שופר שניקב וסתמו אם מעכב התקיעה:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה לקמן בפסיקתא, לא הביט און ביעקב מה ראה בלעם להזכיר ליעקב ולא לאברהם ולא ליצחק משום שמהם יצא פסולת אבל יעקב כולו קודש וכו' ואף אסף קשט לדברים ולא הזכיר בתרועה אלא יעקב שנא' הריעו לאלקי יעקב, ובפשיטות הפי' משום שיצא מהם פסולת א"כ אלו הזכיר לאברהם ויצחק הי' במשמע שאף בפסולת לא הביט און, אך אין לו ענין עם אסף שלא הזכיר בתרועה אלא יעקב, ונראה דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד שענין התקיעה הוא מעין שהי' באדה"ר שכתב ויפח באפיו נשמת חיים, כך הוא לישראל בכל ר"ה ומלובש בקול השופר, וזהו שבספרי שהקב"ה הוא התוקע עכ"ד, והנה אור שנברא ביום הראשון נגנז כדי שלא ישתמשו בו הרשעים, וע"כ נמי זה שבר"ה הקב"ה משפיע חיים חדשים צריך שמירה, וע"כ הזכיר רק ליעקב שמטתו שלימה ומשומר ממגע נכרי, ואם הזכיר אלו שיצא מהם פסולת היתה הפסולת ג"כ בכלל קבלת החיות והיו ח"ו משתמשין בו לחיצוניות:
3
ד׳ויש לומר שזה פי' דברי הפסיקתא בריש דברינו מה שופרו של הקב"ה שלם, היינו שאינו יוצא ממנו לחיצוניות למשל היפוך נקוב שיוצא הקול דרך הנקב, ומעתה יובן טעם דשופר הנקוב אם מעכב התקיעה פסול מאחר דחיות הניתנה מהקב"ה מלובש בקול השופר צריך השופר להיות דוגמא לדבר שלא יהי' נקוב, שלא תצא החיות גם לחיצונים:
4
ה׳ענין פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי', יש לומר עפי"מ שהגיד כ"ק אדומו"ר זצללה"ה בפלוגתא דפשוטין וכפופין, דפשוטין מורה להסתכל בגדלות ה' לדבקה בו וזה פשוט לבו למעלה ומ"ד בכפוף סובר דאדרבא צריך להסתכל בשפלות עצמו ולעורר רחמים על עצמו עכ"ד, ויש להוסיף ולומר דמ"ד בפשוטין סובר דבשפלות עצמו יש חשש שיגרום יאוש ח"ו, אך הלכתא בכפופין דבלתי הכנעת גסות הרוח שבו א"א להסתכל בגדלות ה', וכמאמר הרה"ם מקאזניץ זצללה"ה כי רם ה' ושפל יראה השפל רואה גדלות ה', וגבוה היינו מי שהוא גבוה רק ממרחק ידע, אך לעומת החשש יאוש זה מתוקן בפשוטה שלפני' להסתכל בגדלות ה' ושימינו פשוטה לקבל שבים בלב נשבר שע"ז מורה שופר הכפוף, והתרועה שלאחרי' להסתכל בשפלות עצמו, וזהו שברים תרועה, שברים מורים על לב נשבר כמו החולים שמאריכין בגניחותיהן שעדיין לא אבד סברו ומצפה להתרפאות ואינו גורם יאוש ח"ו, והדר תרועה כמו שבוכה על מתו כפירש"י וזה גורם הכנעת גסות רוחו לגמרי, ואחר כל אלה פשוטה לאחרי' להסתכל בגדלות ה' ולדבקה בו באהבה לקיים כי רם ה' ושפל יראה:
5
ו׳אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שתעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר, ולכאורה הלשון ובמה בשופר אינו מדקדוק הלשון, ויש לפרש דהנה ברש"י פ"ד דשופר הוא תפילה, וזה צריך פי' דאין אומר ואין דברים ומה ענין זה לשאלת צרכים:
6
ז׳ונראה דהנה שאלת צרכים היא בתרי אנפי, יש שהוא מתפלל להסיר ממנו צרותיו ברוחניות ובגשמיות והם כחות חיצונים הסובבים את האדם, ויש תפלה שיאיר ה' פניו אליו וישפיע עליו ברכות וטהרת הקודש, בקיצור להסיר ממנו את הרע, ולהשפיע עליו טוב, ונראה ששתי אלה נכללין במלכיות וזכרונות, מלכיות הם להסיר את החיצונים כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ וע"פ משפט אמת אין לכחות החיצונים טענה על ישראל, כי אפי' אם ח"ו אינם לפי הראוי עכ"פ הם יותר טובים מטובם של אוה"ע, ויש רמז במלך ישראל שהוא מרכבה למלכות שמים כתיב בו ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו, וכן מלכות שמים לוחמת מלחמותינו עם כחות החיצונים בגשמיות וברוחניות, זכרונות הן מעוררים השפעת ברכות טהרה וקדושה:
7
ח׳והנה בר"ה כתיב בכסה, והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה היות כל תפלה היא בלחש, ונלמד מתפילת חנה דכתיב וקולה לא ישמע, והטעם שתהי' משומרת מקטרוג החיצונים שבהם כתיב קראו בקול גדול ואין להם שליטה אלא במה שבגלוי, ובר"ה שהוא זמן קטרוג צריך שימור ביותר, וע"כ התפילה היא בשופר קלא פנימאה היוצא מהבל הלב בלתי נתחלק ונגלה בה' מוצאות הפה עכ"ד:
8
ט׳ויש לומר היות כללות התפילה הן שני ענינים כנ"ל להסיר כחות הרעים, ולהמשיך הטובות, שני ענינים אלו הם בקולות השופר, תרועה היא יבבא לב נשבר, בזה מעוררים שבירת כחות חיצונים, וכעין אומרם ז"ל בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו, ופשוטה לפני' ולאחרי' מעוררין השפעות הטובות כנ"ל, וזהו פירוש ובמה בשופר שבשופר מעוררים את התפילה שבכלל מלכיות וזכרונות:
9
י׳ותרועת מלך בו, ברש"י מלשון רעות כמו רעי דוד, נראה דהנה שברים דינא קשיא ותרועה דינא רפי', ויש להבין עפ"י פשוט החילוק שביניהם דדינא רפי' כמו אב המייסר את בנו באהבתו אותו, וזה גורם לעומתו באדם קבלת עול מלכות שמים, וזה יכול להיות באהבה וישוב הדעת, ודינא קשיא גורם לעומתו באדם פחד ואימה וביטול מציאות מלשון פחד יצחק, ואז אין הזמן אפי' לקבלת עול מלכות שמים אלא ביטול לגמרי, ויש לומר דזה ענין שברים מלשון עד השברים (יהושע ז') שהוא ענין ביטול, וזה תרועה קבלת עול מלכות שמים באהבה וכמו שמצינו במלוכת שאול לשון תרועה:
10
י״אאומה"ע שהם מכלין שדותיהם וכו', נראה שמצות פיאה בסוף מורה, שסופם דביקות, היפוך אחרית גוים מדבר וצי' ע"כ אעשה כלה בכל הגוים שהרי בהכרח מגיעין להאחרית, אבל ישראל שהאחרית שלהם הוא הש"י וע"כ אי אפשר לעשות עמם כלה, וכל הבא עליהם הוא רק נקיון כדי להתקבל באחרית:
11
י״בהנה ר"ה אף בא"י שני ימים, ובהאריז"ל דיומא קמא הדין על פנימיות העולמות ויום ב' על חיצוניות, ולמה לא נחלוק ביוהכ"פ ובשאר מועדות בא"י לעשותם מה"ט שני ימים:
12
י״גויש לומר שמצד הדין אינה נכללת החיצוניות בהפנימיות, וצריכין שני ימים, וע"כ במקדש שהותר כלאים שהחיצוניות נכללה בפנימיות סגי ביום אחד, אבל יוה"כ ושאר מועדים שרחמים מרובין בכ"מ נכלל לעולם וסגי ביום אחד:
13
י״דאשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, הנה בר"ה זוכין לאור אלקי כאמרם ז"ל אורי בר"ה, אך העונות מושכין למה שהן וכמו שוחד מעור עיני פקחים ואין רואין ואין מרגישין כי מצבם ברע הוא, ומחמת התרועות מתעוררין הלבבות ואז באור פניך יהלכון:
14