שם משמואל, שבת תשובה א׳Shem MiShmuel, Shabbat Shuva 1
א׳שנת תרע"ב
1
ב׳כתיב מקוה ישראל ה' ואמרו ז"ל יומא (פ"ה:) מה מקוה מטהרת את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פי' כי גבולות חלק הקב"ה בעולמו, ברואים שבים כיון שהם עולים ליבשה מיד מתים, וכן ברואים שביבשה אינם יכולין לחיות במים, וע"כ הטובל במים הרי הוא כאלו אבד החיות שהיתה לו מכבר, ומתחיל לחיות חיים חדשים, ע"כ נטהר כי איננו אותו האיש עם החיות שמכבר שנטמא, וכ"כ גבולות חלק הקב"ה בעולמו, עליונים למעלה ותחתונים למטה, ולפי זה השב בתשובה שנדבק בהש"י למעלה, הרי נפרד מהחיות שהי' לו מכבר, ושואב חיים חדשים, ע"כ נטהר מעונותיו הקודמים, ע"כ:
2
ג׳ולי נראה לומר בלשון אחר, עפי"מ שאמרנו במק"א בטעם טהרת המקוה, עפ"י מה שמצינו בש"ס זבחים (מ"ג:) וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו ע"י מקוה, הרי כי הטומאה היא ענין חיצוני המרחף עליו ובבואו למקוה היא פורחת ממנו, והיינו עפ"י שאמרו ז"ל שאין הנבואה שורה בחו"ל ועל יחזקאל שרתה הנבואה בח"ל מפני שהי' על נהר כבר על המים שהוא מקום טהרה, ובש"ס סנהדרין (ס"ז:) כי כשפים נמוחין בנהר, וי"ל הטעם כי המים הם פשוטים ואין להם גוון כלל רק כגוון הכלי הניתנין בו, וע"כ טומאה וכשפים שמקורם היא שניות ודמיון ותמורה היפוך הפשיטות, ע"כ אין להם מציאות במים שהוא מקום הפשיטות, ובכן בבואו למים בהכרח פורחת הטומאה ממנו, כמו שהכשפים נמחין במים:
3
ד׳ומעתה יובן מאמרם ז"ל מה מקוה מטהרת את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, כי אדם השב אל הש"י, וכתיב לא יגורך רע ועונותיו בהכרח כורחין ממנו, ומצינו ג"כ לשון פריחה בעונות, בב"ר פ' לך, מה טל פורח אף עונותיך פורחים, כי זה ג"כ ענין חיצוני שנדבק באדם ע"י עונותיו, וע"י תשובה שנדבק בהש"י ממילא פורח ממנו, כי שמה אין לו שום מציאות, ועיין שמות רבה (פ' ט"ו) שמדמה כפרת עונות של יוה"כ, כמו מלאכים החוזרים לנהר אש שיצאו ממנו, ושוב הש"י מחדשן ומחזירן כשם שהיו בראשונה עיי"ש. והנה נהר אש הוא השורף את הפסולת כידוע מענין נשמות שטובלין בנהר די נור, טרם עלותם, לראות את פני ה', והוא כעין מה שכתבנו:
4
ה׳ובזה יש לומר, דהנה כתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו, הרי ג' דברים מפורשין כאן, בינת הלב, ושב, ורפא לו, וענין בינת הלב איננה ידיעה החיצונית, שהרי כבר כתיב פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע, הרי ידיעה חיצונית אמורה, הא אינו מדבר אלא בבינת עומק הלב עד היכן דברים מגיעים, עד שלבו נשבר לרסיסים וצר לו העולם, ואעפי"כ עדיין אין זה כלום אלא ושב, היינו שידבק בהש"י ויבטל דעתי ורצונו אליו יתברך ויקבל עליו עול מלכות שמים, ולא ישגיח לא על דעתו ולא על רצונו, רק יהי' בטל בתכלית הביטול, כמ"ש לעשות רצונך אלקי חפצתי, שזה יהי' כל חפצו ורצונו, ומאחר שהוא בטל אל השי"ת ונדבק בו, ממילא נפרד הרע ממנו כנ"ל, וזהו ורפא לו, כמו רפואת הגוף, שידוע שכל התרופות הן רק לדחות הפסולת, כענין דאתבקע זיע על גופו, או הקזת דם, או הרקות מלמעלה או מלמטה, וכן כל מיני רטיות היכל הוא לדחות הפסולת, כידוע בחכמת הרפואה, כן היא רפואת הנפש, שהפסולת שהיא העונות המכהים אור הנפש ומעלים חלודה, יפרד ממנו וזהו טהרתה:
5
ו׳ויש לומר דזהו שלשה זמנים, ר"ה הוא לבבו יבין, דע"י השופר יפתח סגור לבבו, ובעשי"ת הוא ושב, כמ"ש בזוה"ק פ' אמור ויעקב אזיל באינון יומין דבין ר"ה ליוהכ"פ עריק לאשתזבא מיני' תב בתיובתא שוי גרמי' בתעניתא, וזהו הלשון וענין הי' גבי יעקב אע"ה שנטמן בבית עבר י"ד שנים, הפי' שטמן א"ע בתורה וכאלו אינו בעוה"ז עולם העשי', רק שהי' בטל למקורו, כמו דגים שבים שאינם נפרדים מהמים, וע"כ נקראים בזוה"ק נוני ימא, וזה עצמו הוא הענין שכתוב בזוה"ק שוי גרמי' בתעניתא, שחיות אדם בזה העולם היא ע"י אכילה ושתי', ותענית מורה שמבטל עצמו בזה העולם, רק שב למקורו וזהו פי' ושב, וביוהכ"פ הוא ורפא לו, שאז נפרדה הפסולת כמ"ש בזוה"ק דהא אתפרש מעמא קדישא וקב"ה שביק לחובין ומכפר עלייהו:
6
ז׳ועפ"י הדברים האלו יובן ענין שבת תשובה, דלכאורה מאי אולמא דשבת מכל עשרת ימי תשובה, ובכולם נאמר דרשו ה' בהמצאו, אך י"ל דהנה איתא בזוה"ק דעונות הם כעין סירכות הריאה שאינן מניחין לעלות, וא"כ כל עוד שעונותיו עליו אינו יכול לשוב ולדבק בו ית"ש ובכן איך תתחיל טהרתו, אחרי שאמרנו כי הטהרה מעונותיו נמשכת ע"י שנדבק בהש"י עונותיו פורחין ממנו, וכל עוד שעונותיו עליו אינו יכול לעלות ולדבק בהש"י, אך בשבת דאפי' ע"ה אימת שבת עליו, וכל החיצונים עומדים מרחוק, שוב אין כח בעונותיו למנעו מלעלות ולדבק בהש"י, אבל אמרו ז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, וכל עבודתו ושבירת לבו בכל ימי התשובה מועילה, שכאשר בא יום השבת לא יוכלו העונות למנעו כנ"ל, וזהו שבת תשובה:
7
ח׳בש"ס יומא (ל"ט.) טרף בקלפי כי היכי דלא ליכוין ונשקול, ופרש"י שלא ימשמש להבין במישמושו איזה של שם ויטלנו בימין לפי שהוא סימן יפה כשהוא עולה בימין, ועדיין אינו מובן דבודאי אינו סימן יפה רק כשהוא עולה מעצמו בימין אבל לא כשלקחו לדעת:
8
ט׳ויש לפרש עפ"י מה שכתבנו בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דהשעיר לה' הי' להגביה את חלק הטוב, והשעיר לעזאזל להפריד ולהשפיל את חלק הרע, והם בבחי' סור מרע ועשה טוב, והנה ידוע ששמאל דוחה וימין מקרבת, ומובן שהקירוב כיון שהוא בימין, והימין היא חסד, ע"כ יכולין להתקרב אפי' אנשים שאינם ראויים ע"כ, רק מצד החסד, אבל אם הי' הקירוב בשמאל, ושמאל היא צמצום ודין, לא היו יכולין להתקרב רק הראויים להתקרב עפ"י מדת הדין, וזהו ענין שסימן טוב הוא כשעלה בימין, שמורה שמדת החסד שורה לקרב אף הבלתי ראויים כ"כ, והנה כה"ג שמדתו חסד צריך להמשיך בזכותו ובמעשיו מדת החסד בעולם, היינו שצריך לקרב כל באי העולם, מה גם את ישראל לאביהן שבשמים, וכך היתה מדתו של אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ואאע"ה הי' מקרב את כל באי העולם, וכן הוא בש"ס יומא (י"ח) אחיו הכהנים אי איכא אינש דאית בי' מילתא מידע ידע בי' ומהדר לי' בתשובה, ולעומת זה כחו יפה להמשיך מדת החסד שתהא שורה בעולם, שיתקרבו אף הבלתי ראויים כ"כ. ובכן כשהגורל של שם עולה בימינו, הכל יודעין מעלת כהן הגדול, וכשעלה בשמאל יודעין להיפוך, ע"כ רוצה לחפות על עצמו שלא יוודע בשתו:
9
י׳עוי"ל עפ"י דברי הש"ס בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבין ומתביישין התקינו שיהיו קושרין אותו על פתח האולם מבפנים וכו', ולכאורה אינו מובן דאדרבה לכאורה יותר טוב שיהיו מתביישין ותהי' להם כפרה, כאמרם ז"ל כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו, אך נראה שהוא כעין דילמא חלש דעתי' ואיתרע מזלי', שיבינו שעבודתם בלתי נרצית ועוד שיגרום להם זה התרשלות בעבודה, ומקרא מלא הוא כי עמך הסליחה למען תורא, כי באם ח"ו יהי' האדם כמתיאש זה גרוע מהכל, וע"כ מתכוון כה"ג להעלים מהם שעלה בשמאל, למען לא ידעו שמדת הדין שורה שלא לקרב כי אם הראוי כנ"ל, ומוטב יותר שיסברו שהשי"ת מקבלם בימין חסדו, למען יוסיפו בעבודתם ויחליפו כח ויאזרו חיל:
10