שם משמואל, שבועות י״בShem MiShmuel, Shavuot 12
א׳יום ב'
1
ב׳בש"ס שבת ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר"ח בר חסא מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית וא"ל אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא אמר רבא אעפי"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, ובתוס' ואעפ"י שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה, ועדיין אינו מובן שאדרבה כשיראו אש הגדולה יתיראו מלחזור וכמ"ש ולמען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ואין לפרש שלא יטענו ויאמרו מוטעין היינו, שלא היינו יודעין מעיקרא חומר הנושא, דא"כ כ"ש שלא הועיל הכפי' שיכולין לומר גם עתה אנוסים היינו:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה יש לדקדק בלשון שכפה עליהם את ההר כגיגית, ופירש"י קובא שמטילין בה שכר והיא כלי שיש לה תוך ונמצא כשכפה עליהם הי' נעשה ההר כמין גיגית הפוכה והי' נעשה בההר כמין חלל מתחת באופן שהי' ההר מקיף על ישראל מכל צד ממעלה ומהצדדין, ולכאורה בלתי מובן למה נצרך להסיבוב מהצדדין שהי' די שיהי' ההר שטוח ומסכך עליהם כמין אוהל ממעלה לבד ואם לא יקבלו יכבוש עליהם את ההר שעל ראשיהם, ושם יהי' קבורתם, ואינו נצרך לכפי' זו היקף וסיבוב מהצדדין כלל:
3
ד׳ונראה דהנה בש"ס כתובות מעשה בר' יוחנן ב"ז שראה ריבה אחת מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים והיא היתה בת נקדימון בן גוריון, ואמר אשריכם ישראל בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בכם וכשאין אתם עושין רצונו של מקום מוסר אתכם ביד אומה שפילה ולא ביד אומה שפילה אלא ביד בהמתם של אומה שפלה, ומהר"ל בס' הגבורות פ"ד דקדק מהו השבח והאשרי על המסירה ביד בהמתן של אומה שפלה, ולפי הפשוט יותר היו ישראל מאושרים באם אפי' כשאין עושין רצונו של מקום נמי מתנהג עמהם השי"ת כרוב רחמיו, ואינו מוסר אותם ביד השפלים כאלה, ותירץ כי דבר זה אשר הם נמסרים ביד אומה שפילה וביד בהמתם הוא נמשך אחר מדריגתם, מפני שמעלת ישראל מעלה נבדלת, ואין חסרון שייך במעלה נבדלת, לכך כאשר אין עושין רצש"מ ונמשך להם החסרון הרי יגיע להם ביטול לגמרי וכו' אבל מדריגת האומות אין עצם מעלתם מעלה נבדלת אשר לא תקבל חסרון לכך אף כי הם אינם בשלימותם אין כל כך ירידה להם עיי"ש שהאריך עוד בענין זה:
4
ה׳וי"ל עוד בלשון אחר, דהנה ידוע שחיות ישראל הוא למעלה מן הטבע ומסדר משטרי המזלות, שהרי בסדר הטבע ומשטרי המזלות לא הי' אאע"ה ראוי להוליד, ומ"מ אף שתולדותם למעלה מהטבע, עדיין הי' מלובש עכ"פ בהטבע, ובש"ס שבת (קנ"ו:) שא"ל הקב"ה לאאע"ה צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקימנא לי' במזרח, וברש"י דקאי צדק שהוא מזל שלך במערב שהוא מקום מצונן ואין ראוי להוליד מוקימנא לי' במזרח שהוא מקום חום עכ"ל, ומדאיצטריך לאוקים לי' במזרח משמע דהי' נצרך שיהי' מלובש בטבע ומשטרי המזלות, דאיל"ה מה איכפת לי' דקאי מזל שלו במערב והרי אינו תחת המזל כלל, והאומר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, א"ו כמ"ש, ועי' ברמב"ן ריש וארא שכתב דבאבות היו הנסים נסתרים מלובשים בהטבע, אך ישראל במ"ת התעלו להיות כל חיותם למעלה מהטבע בלתי לבוש הטבע כלל, וע"כ גם יצי"מ שהי' בשביל מ"ת כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, התחילו תיכף הנסים יוצאים מהיקש הטבע, והי' כל הנהגה במדבר בלתי לבוש הטבע עמוד אש וענן ומן ובאר של מרים:
5
ו׳והנה האומות שהם תחת משטרי המזלות כשמזלם עולה הם מצליחים וכשהמזל יורד הם בירידה, ומ"מ המזל אף כשהוא בירידה איננו בטל במציאות אלא שהוא בשפלות ומתחת לכדור הארץ, ע"כ גם האומה שחיותה ממזל זה נמי איננה בטילה במציאות אלא שהיא בשפלות, וע"כ אין מגיע ביטול לאומה אלא בהעדר כוכבה לגמרי, ואז נפלה ולא תוסיף להיות אומה זו במציאות לעולם והיא נבלעת באומה האחרת, כמו כוכב שהי' משפיע עלי' שנבלע באחר, אך ישראל שכל חיותה איננה כלל במשטרי המזלות ואף גם זאת שאין החיות מלובש במשטרי המזלות, אלא הכל תלוי באור האלקי המופיע עליהם, ממילא כשאין עושין רצש"מ אין להם חיות כלל, ולולא שנשבע השי"ת להם וכרת עמם ברית הי' בדין שיפסק חיותם ח"ו לגמרי, ויהיו כלא הי', אלא מחמת השבועה השי"ת מקיים אותם בסתר פנים עד עת קץ שישיב ויאר פניו עליהם ככל יעודי העתיד, וע"כ בעודם בהסתרת פנים לא נשאר להם אלא חיות מעט מן המעט כדי להצילם מכליון חרוץ ח"ו, ולא יותר, ע"כ הוא מיסר אותם ביד אומה שפילה וביד בהמתם עד שלא נשאר בהם אלא קוסטא דחיותא וכמ"ש בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, כי בגלות הם בבחי' שינה לבד שלא נשאר אלא קוסטא דחיותא שהיא רק כלי לקבל את נפש החוזרת בהיקיצו, וא"כ מזה עצמו שמסר אותם ביד אומה שפילה, וביד בהמתם עד שנחשוב שאין להם שום מציאות, ומ"מ לא נתבטלו ח"ו לגמרי כשאר אומות שנתבטלו ונבלעו באחרת אף שלא קדם להם שפלות גדולה כזו, זה מורה על מעלת ישראל בעבר ותקוה טובה הנשקפת להם בעתיד, שהשי"ת בכבודו ובעצמו בלתי שום לבוש מערכות הטבע ומשטרי המזלות הוא האיר להם, והוא עתיד להאיר להם, אבל אם לא הי' מוסר אותם ביד אומה שפילה וביד בהמתם לא הי' ניכר מעלת ישראל, והי' יכול האומר להכחיש שככל הגוים בית יהודה תחת המזל ויורדים בירידתו, שמ"מ יש להם מציאות בצד מה כנ"ל:
6
ז׳ולפי האמור יתפרש לנו הכתוב ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה, היינו דהנה ידוע דהאלקית הוא אחדות וכל הנבראים הם בריבוי, מחנות מחנות, מחנות מלאכים, מחנות כוכבים מזלות, וע"כ ישראל עד מ"ת אף שעוד מימי אברהם הם למעלה מן הטבע, מ"מ הי' בלבוש הטבע כנ"ל, והי' נראה ששרשם במחנות הכוכבים או אפי' במחנות המלאכים, עתה הוציא אותם משה מן המחנה, היינו שלא להיות חיותם מלובש בשום מחנה מן המחנות אלא לקראת האלקים, היינו שיקבלו חיותם חיות אלקית בלבד בלי לבוש המחנה:
7
ח׳ומעתה יתפרש הא דדרשו ז"ל ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית, היינו שמעתה אין להם שום חיות משום מחנה מן המחנות אלא חיות אלקית השוכן בההר, וזה נקרא שהתיצבו תחת ההר, כי כל מקבל הוא מתחת להמשפיע באופן שמההר נשפע עליהם חיות חדש לגמרי מקיף מכל צד עד שלא נשאר להם שום חיות משום צד מהצדדים, וזה נקרא שכפה עליהם ההר כגיגית, היינו שהורה להם שאין להם שום חיות ושום מציאות, לא ממעלה הוא מחנות המלאכים ולא מן הצדדים הם סדני הגלגל שהוא מחנות הכוכבים ומשטרי המזלות, ולא רחוקה היא לאמר שנעשה כן בפועל שהי' מסובכים ומוקפים מכל צד ממעלה ומן הצדדים כגיגית, ואפשר שהי' כך ברוחניות ובכח ולא בפועל ממש, ואחת היא אם הי' נעשה כן בפועל או לא הי' בפועל אלא שהשכילם מרע"ה עד שהבינו הדברים כאלו הי' בפועל ממש שמעתה אין להם שום חיות משום צד אלא הנשפע מההר לבד, וזה עצמו הוא המאמר אם אתם מקבלים את התורה מוטב היינו שיחול עליהם שפע חיות אלקית ע"י התורה, ואם לאו שם תהא קבורתכם, שהרי מעתה אין להם עוד שום חיות זולתו:
8
ט׳ומעתה מובן הא דמודעה רבה לאורייתא, דיש להם טענה שהיו אנוסים, שהרי ניטל מהם כל חיות המלובש בסדר מערכות השמים והיו מוכרחים לקבל עליהם את התורה, ולא קשה קושיית התוס' שכבר הקדימו נעשה לנשמע, דיש להם טענה דמעיקרא שאמרו נעשה ונשמע לא נאמר להם שיסולק מהם כל שפע חיות המלובש בסדר הטבע, אלא שכשיעשו רצש"מ יהיו לו סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש, ומ"מ כשח"ו יחטאו לא ישארו מסולקים משום חיות אלא ינטלו מהם יעודים הטובים, ומ"מ ישארו בחיות כמו קודם מ"ת מלובש בסדר הטבע עכ"פ, ועל אופן זה קבלו עליהם ואמרו נעשה ונשמע, אבל שע"י חטא ח"ו ישארו בלי שום חיות גרוע מכל האדם שעל פני האדמה נמסר ביד אומה שפילה וביד בהמתם או כמו שאנו היום בעוה"ר דווים סחופין ומטורפין ויסורים באים עלינו יותר מכל אומה ולשון, זה לא הי' בכלל הקבלה של נעשה ונשמע:
9
י׳ולפי האמור יש לפרש הא דהדור קבלוהו בימי אחשורוש ופירש"י מאהבת הנס, ולכאורה בלתי מובן שהרי מיום מ"ת עד ימי אחשורוש הי' לישראל כמה וכמה נסים גדולים מאלה, מהם היו נסים יוצאים מהיקש הטבע לגמרי, כמו הנהגת המדבר וניזונו ארבעים שנה בלחם מן השמים וכיבוש יהושע והעמדת השמש בגבעון וכל מלחמות ישראל שהי' כולם נסים גדולים, ומלחמת סנחריב, ומעשה דחמ"ו דכבשן האש בימי נבוכדנצר ודניאל בגוב האריות בימי דריוש, ומכל אלה לא נתפעלו ישראל לקבל עליהם מחדש, ומה גם אהבה הגדולה ודביקות שהי' לישראל לאביהן שבשמים בבנין בהמ"ק, למה לא הדרו וקבלוהו אז:
10
י״אאך לפי דרכינו יש לפרש דמכל מה שעברו עליהם עדיין לא הרגישו את תועלת העצום במה שנסתלק מהם החיות מלובש בהטבע, והי' להם מקום לחשוב עדיין שמא הי' יותר טוב שכל יעודים הטובים יהיו רק תוספות מעלה באופן שאפי' ח"ו כשלא יהיו עושין רצש"מ עכ"פ ישארו בלתי גרוע משאר אומות, אך בימי אחשורוש שכבר נכתבו למיתה וכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב, ואם הי' אירע ככה לשום אומה מהאומות היו ספו תמו מן בלהות, אלא ישראל שחיותם בלתי מלובש בהטבע כלל, אלא הכל תלוי בעשותם רצון אביהם שבשמים והאיר להם ועתיד להאיר להם, ע"כ אפי' כשהי' בתכלית השפלות והירידה לא נאבדו בעניים, וכאשר עשו תשובה כרגע זכו לנס ולחיות חדש באופן נפלא מאוד שכל השרים מנשאים את היהודים, וכ"ז לא הי' אפשר אם לא שכל ענינם הוא מהשי"ת בכבודו ובעצמו, כי אם הי' חיותם תלוי במערכות ומשטרי הכוכבים הי' חל עליהם שליטת אחשורוש לכתוב אותם להריגה וכתב אשר נכתב וגו' אין להשיב, אבל בזה שכל חיותם הוא מהשי"ת בכבודו ובעצמו שוב לא הי' חל עליהם גזירת וכתב אחשורוש להריגה, אלא בשעה שהיו בלתי מרוצים לשמים הסתיר פניו מהם והיו בצרה גדולה, וכרגע שעשו תשובה האיר פניו עליהם:
11
י״בומעתה מובן אשר בכל הנסים שנעשו מאז לא הרגישו תועלת העצום מסילוק חיות הטבע עד בימי אחשורוש שראו מה טוב חלקם, וכענין אשריכם ישראל שאמר ריב"ז ונסתלק המידעה:
12
י״גאנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ מבית עבדים, והקשה הא"ע בשם ר' יהודה הלוי למה לא אמר יותר רבותא אשר בראתי את השמים ואת הארץ, וכמה תי' נאמרו בזה, וגם אנחנו כבר אמרנו בזה, ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש, דהנה במדרש שמטרונה שאלה את ר' יוסי אתם אומרים שנדה שרי ליחודי עם גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, והשיב לה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, וכבר פרשנו דאמר לה שטבענו משתנה מזולתנו ואיננה אש בנעורת כלל, וזהו עדות התורה עלינו:
13
י״דויש להוסיף ולומר עפ"י מאמרם ז"ל בגר שסורו רע שפירש"י סורו שר שלו יצה"ר שלו רע, ודייק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מדברי רש"י אלה שהשר של האומה הוא יצה"ר של האומה, והוא המכניס מחשבות רעות בלב אומתו עכ"ד, וע"כ איתא בזוה"ק שהשרים נענשים בחטא אומתם, והטעם מפני שהם הכניסו בהם המחשבה להרע, והיינו כי השרים נקראים אלהים אחרים כלומר מנהיגים את אחרים דהיינו האומות, דכל לשון אלקית היא הנהגה ומשטר, וע"כ הדיינים נמי נקראים אלהים, שעושים משטר וסדר הנהגה בארץ, וע"כ השרים בהנהגותם את אומתם יש בכלל זה הכנסת המחשבות והרהורים בכל עניניהם:
14
ט״וולפי"ז מובן אשר ישראל שהשי"ת הוא להם לאלקים ביחוד דהיינו מנהיג ישראל, הי' בדין שכל יצר מחשבות לבם יהי' רק טוב כל היום, אך ידועין דברי הרמב"ם והרמב"ן שכפי מסת שהאדם דבוק בהשי"ת הוא מושגח ממנו, וע"כ מי שאיננו דבוק כלל בהשי"ת ואולי עוד ח"ו להיפוך אין לו לקוות שיהי' יצר מחשבות לבו רק טוב, ומ"מ הרי סתם חזקת ישראל הוא להיות להם לב אחד לאביו שבשמים, ואפי' אין להם לישראל אלא מה שקורין פעמים בכל יום שמע ישראל ומקבלים עליהם עול מלכות שמים, בשביל זה לבד נמי הקב"ה מיחד שמו עליהם, ושוב בהכרח אין מחשבות והרהורי ישראל דומין למחשבות והרהורי זולתינו:
15
ט״זוכבר אמרנו לפרש דברי המדרש בראשית פ' כ' ארבע תשוקות הן וכו' ואין תשוקת יצה"ר אלא על קין וחבריו שנא' ואליך תשוקתו, ואין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל שנא' ועלי תשוקתו ד"א תשוקתו תשים אנו ואפי' שאנו תשים אנו מקוים לישועתו של הקב"ה ומיחדים שמו בכל יום, ויתפרש עפ"י דרכינו זה שתשוקת יצה"ר על קין וחביריו, היינו שמכשכש בקרבם ומביאם להרהורים רעים, ואין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל שמעוררם ומביאם להרהורים ומחשבות טהורות, וזה שמסיים ואעפ"י שאנו תשים, פירוש מלת "תשים" נגזר מלשון צור ילדך "תשי" וא"כ אין דבוקותינו בו כראוי, וממילא אין אנו מושגחים כ"כ ממנו ית"ש, ומ"מ הרי אנו מקוים לישועתו ומייחדים שמו בכל יום, ומחמת זה לבד יצר מחשבות ישראל נוטה לטוב ואינו דומה ליצר מחשבות זולתינו:
16
י״זולפי האמור מובן התשובה לההוא מטרנותא על היתר יחוד הנדה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שטבעינו נשתנה מזולתינו מחמת שינוי הרהורים והמחשבות, ובאמת שזה דבר הנראה לעינים, כי האי לישנא קולמסא דליבא, וזולתינו רגל על לשונם תמיד נבלות הפה המעיד על מחשבתם והרהורם רק רע כל היום:
17
י״חולפי האמור יש לפרש דיבור אנכי שהקדים לכל התורה שאל יחשבו ישראל שמן הנמנע לעמוד בכל תרי"ג מצוות שבתורה שהטבע מושך להיפוך, וכעין שאלת המטרונה, ע"ז הקדים לומר אנכי ה' אלקיך, היינו שמעתה אני מנהיגך ומכניס בך הרהורים ומחשבות טהורות, תחת אשר במצרים הי' שר הארץ מכניס בכם הרהורים רעים, וזהו אשר הוצאתיך מאמ"צ מבית עבדים, היינו שהייתם שם במצרים תחת ממשלת שר הארץ וכתרין תתאין כבזוה"ק (פ"ה:) מבית עבדים אלין כתרין תתאין דאתרחיצו בהו מצראי כמה דאית ביתא לעילא אית ביתא לתתא ביתא קדישא לעילא דכתיב בחכמה יבנה בית, ביתא תתאה לתתא דלא קדישא כמה דכתיב מבית עבדים, וע"כ אל תעריכו את מהותכם עתה נגד מהותכם מאז במצרים, שאז הי' לכם טבע אחר מעתה, ודברים שהי' לפי מהותכם אז מהנמנעות, בכחכם לקבל עליכם מעתה:
18
י״טולפי האמור שוב לא קשה למה לא אמר אשר בראתי את השמים והארץ, כי אין לו ענין לכאן:
19
כ׳ובדרכינו זה אפשר לפרש מקרא דיחזקאל כ' ויהי בשנה השביעית וגו' באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה', וברש"י שאמרו עבד שמכרו רבו ואשה שגירשה בעלה כלום יש לו זה על זה כלום, אף אנו שהגלנו וכו', ויש לדקדק דבכל מקום זקני ישראל הם סנהדרין עיני העדה, וח"ו לעיני העדה שיעלה זה על רוחם, אך י"ל דהנה ידוע שהי' קצת אנשים שנתקו בעריות בימי עזרא, והי' הדבר מוקשה בעיני זקני ישראל, ע"כ בקשו ללמד עליהם זכות ולהקטין אשמתם, מפני שמעתה אין השי"ת מנהיגם ונפלו תחת שר הארץ והוא הכניס בהם מחשבות רעות עד שאינו דומה מהותם עתה כמהותם מאז, ואין בכחם להתגבר על יצרם מעתה, אך באמת אין הדבר כך והשיבם יחזקאל והעולה על רוחכם הי' לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים וגו' אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם, היינו שעדיין אני מלככם ומנהיגכם ומחשבתכם גם עתה אינו דומה לזולתכם:
20
כ״אוזהו שבויקרא י"ח דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם, וברש"י אני שאמרתי בסיני אנכי ה' אלקיך וקבלתם עליכם מלכותי מעתה קבלו גזרותי, רבי אומר גלוי וידוע לפני שסופן לנתק בעריות בימי עזרא לפיכך בא עליהם בגזירה אני ה"א דעו מי גוזר עליכם, ולפי דרכינו יתפרש מעתה קבלו גזרותי, היינו שמעתה ביכולתכם לקבל גזירותי, וכן הוא תשובה על מה שסופן לנתק בעריות בימי עזרא, שלעולם זאת על ישראל שהשי"ת הוא אלקיהם:
21
כ״בלא יהי' לך אלהים אחרים על פני, פירש הרמב"ם שלא להעלות על הדעת שיש שום אלוה זולתו ית"ש והמהר"ל הקשה שלא מצינו מצוה על המחשבה שכל תרי"ג מצוות הם עשה ול"ת ולא שייך מעשה במחשבה, עוד הקשה דאם איתא דמצות לא יהי' לך הוא במחשבה, למה לי' להש"ס לאתויי דבע"ז מענישין על המחשבה מקרא דדברי קבלה דכתיב למען תפוש את בנ"י בלבם תיפוק לי' מקרא דלא יהי' לך, עי' בדבריו שהאריך בזה:
22
כ״גונראה לתרץ קושיא חדא בירך חברתה עפ"י דברי ש"ס קידושין (נ"ט:) שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי, וברש"י דרחמנא קרי' מעשה עיי"ש, וא"כ בנ"ד דכתיב למען תפוש את בנ"י בלבם ומענישין על מחשבה דע"ז, אף דבכל מקום אין מענישין על המחשבה אלא על המעשה, הרי רחמנא קריי' למחשבת ע"ז מעשה, והוא משום דנתפס בטומאת ע"ז, וע"כ שפיר נקרא מצוות ל"ת, וממילא לא קשה קושיא השני', דהש"ס הי' מוכרח להביא קרא דלמען תפוש וגו' דבלאו האי קרא לא הי' אפשר למידק מקרא דלא יהי' לך, דע"כ הי' מתפרש שיהי' בדבר מעשה כקושיית מהר"ל:
23
כ״דוממוצא הדברים דמחשבת ע"ז כמעשה דמי משום דנתפס בטומאת ע"ז ע"כ מענישין על המחשבה, יובן דמדה טובה המרובה אדם המהרהר ומקבל עליו עומ"ש אפי' במחשבה שחושב מחשבה להשית עצות בנפשו איך לעבוד את השי"ת מיד הוא נתפס בקדושת השי"ת וכשינוי מעשה דמי, ומכ"ש דיבור שכל ישראל אומרים בכל יום להשי"ת אלקינו ואלקי אבותינו, ובהלל אלי אתה ואודך, שמעתה לא יבצר מהם לעלות במעלות גבוהות ורמות, וזה חיזוק גדול להמתייאשים שידעו ויאמינו שבדיבור זה הנכבד ואפי' במחשבה הם מחליפים כח בכל עת, ולהיפוך נמי אל יקל בעיני איש עניני מחשבה בעבודת השי"ת, וכ"כ ח"ו להיפוך אף כרגע שבמחשבה בעלמא בידו לבנות עולמות או להחריבן ח"ו:
24
כ״הלא תשא את שם ה"א לשוא כי לא ינקה וגו' ובש"ס שבועות (ל"ט.) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא וכו' וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הקשה הא כל התורה כולה קבלו עליהם באלה ובשבועה, א"כ בכל עבירה ועבירה נמי הרי הוא עובר על לא תשא, ולמה לא יהי' החומר הנ"ל בכל עבירות שבתורה עכ"ד:
25
כ״וונראה ליישב דהנה שבועת הר סיני לדורות הבאים הוא חל משום דכל נשמות העתידים להבראות שם היו, ואף דאין ביד הנשמה לבדה לעשות מאומה אלא בצירוף הגוף, בהכרח לומר דהשבועה הי' שתכניס מחשבות טובות בהגוף לעוררה וללמדה להשכיל ולהיטיב, כי זהו תעודת הנשמה ולדבר הזה נשתלחה לעוה"ז, וכמו שיסד ר"י הלוי זצ"ל בפייט ברכי נפשי שקודם נעילה, ובכן אם הנשמה עשתה מה שעלי' לעשות לעורר את הנפש המתאוה והגוף שיתאוו לעשות רצון אביהם שבשמים אף שאין נפש המתאוה שומעת להנשמה ותתגבר ותמשול על כחות הנשמה שוב אין על הנשמה אשם, שהרי היא עשתה את שלה אבל נפש המתאוה התגבר עלי', וגדולה מזה איתא בדברי חכמי האמת שעוד קודם שעושה אדם העבירה הנשמה מסתלקת ממנו, ע"כ אם הנשמה עשתה את שלה ובראותה שאין נפש המתאוה שומע לה היא מסתלקת ממנו, ממילא שוב אין כאן עונש שבועה כלל, הנשמה היא עשתה את שלה והיא אנוסה ומסתלקת, והגוף ונפש המתאוה הרי לא היו שם, ולא חלה השבועה עליהם, וע"כ בשבועת הר סיני אין נפרעין ממנו על לא תשא, אלא דווקא על שבועה שנשבע בעוה"ז בגוף ונפש:
26
כ״זוממוצא הדברים שבקיום מ"ע שמשתתפים בזה כל חלקי האדם הנשמה ונפש המתאוה והגוף שוב מקיים מצות שבועה, וידועין דברי הרמב"ם שמעונשין של עבירות אתה יודע מתן שכרן של מצוות, שממה שהמחלל שבת נסקל אתה יודע כמה גדול שכר המשמר את השבת, כ"כ י"ל שמעונש של העובר על השבועה אתה יודע שכר המקיימה, וא"כ בקיום כל מצוה ומצוה שבתורה כמה יגדל שכר הנשמה שקיימה את השבועה והגוף ונפש המתאוה שהי' לה לסייע בקיום השבועה:
27
