שם משמואל, שבועות ט׳Shem MiShmuel, Shavuot 9
א׳שנת תרע"ח
1
ב׳אמר לך ר' יוסי יום אחד הוסיף מדעתו, כל המפרשים יצאו ללקוט אורות מה ראה על ככה להוסיף יום אחד, ולאחר את יום זה אשר קוינהו, ואם הי' הדבר נחוץ מדוע לא נאמר לו ככה מפי הגבורה מעיקרא ואענה גם אני חלקי בזה בעזהי"ת:
2
ג׳והנה בעיקר מצוות הפרישה שלשה ימים, שלכאורה נראה מהסוגיא דפולטת שכל עצמה לא באה אלא לתועלת טהרת הנשים אם יפלטו, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הקשה ע"ז מהא דדריש ההוא גלילאה עלי' דר"ח בריך רחמנא וכו' ביום תליתאי, פירש"י לפרישה, משמע שהי' תועלת עצמיי כללי, אשר ע"כ הגיד שעיקר הפרישה הי' לאנשים שיהיו נבדלים מעניני חומריים שנשים הם חומריים ביותר, ומ"מ שפיר נלמד דיני פולטת דלהנשים אין החיבור נחשב להם לפחיתות אדרבה שזה מעלה להחומר שנדבק להצורה, אלא שלהן הי' תועלת הפרישה מחמת חשש פליטה, עכתדה"ק, ומ"מ עדיין צריכין למודעי מאחר שנאמר שהפרישה באה לאנשים להיות מובדלים מחומר, הלא משמע נמי מדדריש ההוא גלילאה שגם הא דמצריך פרישה שלשה ימים ולא סגי לי' ביום אחד נמי מהאי טעמא גופי' הוא, כי נתבקש שיהיו מובדלים שלשה ימים מחומר, וכן משמע בזוה"ק (פ':) א"ר יוסי בההוא שעתא דקריבו ישראל לטורא דסיני בההוא ליליא ונגהי תלתא יומין דלא אזדווגו לאינתתייהו אתו מלאכין עלאין וקבילו לישראל באחוותא וכו', והטעם דשלשה ימים י"ל עפימ"ש מהר"ל בהא דניתנה תורה בחודש השלישי לצאתם ממצרים מפני שהי' נתבקש שיהי' מובדלים לגמרי מחומריות המצריים, וכל זמן מספר שלשה הוא פירוד והבדלה לגמרי ממה שהי', הראשון הוא מצורף עם זמן העבר, והשלישי עם זמן של להבא, והאמצעי היא מפריש ביניהם לגמרי עיי"ש, כן נמי י"ל בטעם שלשת ימי הפרישה שבשלשה ימים נעשו מובדלים לגמרי, ולפי"ז אכתי תקשה מנ"ל הך דינא דפולטת כלל אימר דכל ענין פרישה הי' לתועלת האנשים, ולא הי' ענין לנשים בזה כלל:
3
ד׳ונראה לפרש דלעולם הפרישה באה להבדיל, דכל הבדלה הוא בשלשה, וע"כ כשתאמר בד' עביד פרישה הי' בדין ליתן תורה בששי שהוא יום שלישי לפרישה ומקצת היום ככולו כמו בחודש השלישי שחודש היציאה וחודש הנתינה נכנסים במנין כן השלישי בימים יום הפרישה ויום הנתינה נכנסין במנין, וכמו דדריש ההוא גלילאה דהקישן אהדדי, אלא שמשה הוסיף יום אחד מדעתו היינו בשביל הנשים כדי שגם הן יהיו טהורות למ"ת, ומוכח דפולטת בשלישי טמאה, דאלו בשביל האנשים הי' ראוי ליתן התורה ביום השלישי שהוא ביום הששי:
4
ה׳ולפי האמור יש לבאר נמי הטעם דלא נאמר כן מעיקרא למשה מפי הגבורה, דהנה מה שנתבקש שיהיו הנשים טהורות וראויות לקבלת התורה, י"ל מצד הסברא דלא צריכא להו כי האשה היא נכללת עם האיש ובת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה בשבילו אף שהיא מצד עצמה אינה ראוי' לאכילת תרומה מ"מ אוכלת בשביל בעלה שהרי היא טפילה אליו, ובסגנון זה הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהא דיעקב הי' מתיירא מעשו שמא תעמוד לו זכות ישיבת א"י אף שהי' מחזיקו לרשע וחשש שלא יהרגנו, וא"י אינה קולטתו, וכמ"ש הרמב"ן בפסוק כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם, ואף שעדיין היו יושבין בה נאמר קאה לשון עבר, היינו שענין הרוחני של א"י שאינה מקיימת עוברי עבירה כבר הקיאה אותם, וכן נמי עשו אף שהי' דר בא"י בודאי כבר הקיאה אותו הארץ, הגיד הוא זצללה"ה הטעם שיעקב חשב שמאחר שהי' מכבד את הוריו והי' טפל ליצחק אבינו ע"ה סבלתו הארץ אגב יצחק עכ"ד, וכן י"ל גם לענין נשים במ"ת דלא איכפת שיהיו ראויות מצד עצמם מאחר שהן טפלים לבעליהם לעולם נחשבו ראויות אגב בעליהן:
5
ו׳וי"ל דשאני הכא דמאחר שקבלו ישראל עליהם מצוות פרישה, והפרישה היתה בסתם והיתה משמעה גם פרישה לעולם לא לזמן בלבד כמו שדייק לה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מש"ס ביצה דחשיב לי' דבר שנאסר במנין שצריך מנין אחר להתירו, וא"כ בשעת פרישה לא ידעו עוד שיהיו להם עוד היתר וסילקו מחשבתם מהן לגמרי ע"כ אז שוב לא היו נחשבות טפלות לבעליהן ונכללת עמהם, ע"כ נתבקש שיהיו ראויות מצד עצמן, ולפי"ז מיושב דמעיקרא קודם שקיבלו ישראל עליהם מצות פרישה שסילקו מחשבתם מהן לגמרי עדיין היו נכללות עם בעליהן וטפלות להם ולא היו צריכין שיהיו ראויות לעצמן, וע"כ אז כשאמר השי"ת למשה מצוות פרישה הי' הציווי רק לאנשים שיבדילו שיהיו האנשים ראויין למ"ת והנשים אז היו נכללות בבעליהן, אך משה מדעתו את מהות ישראל שסילקו את מחשבתם לגמרי מהנשים ונעשו הנשים עם בפני עצמן בלתי טפלות לבעליהן, ע"כ הוסיף משה יום אחד כדי שיהיו גם הם ראויות לעצמן, אך השי"ת אף שצפה שישראל יקבלו עליהם ויסלקו מחשבתם מהן לגמרי, מ"מ לא יתכן שיצוה הפרישה גם לנשים היינו להוסיף יום אחד, שא"כ הי' זה כאלו אמר בפירוש שהפרישה הוא לעולם, ושוב לא הי' יתכן לחזור ולהתיר להם אחר מ"ת כי דבר ה' הוא יקום לעולם, ע"כ כמו שלא נאמר בפירוש שהפרישה היא לעולם אלא בלשון סתמי שיהי' משמעותו כה או כה, ככה נמי לא הי' אפשר לצוות את הפרישה בשביל הנשים, וישראל הבינו מדברי משה שהכוונה פרישה לעולם [ובאמת שכך הי' נתבקש שיסלקו מחשבתם מהן לגמרי] ואז שוב הוסיף משה יום אחד מדעתו את כוונת ישראל:
6
ז׳ולפי האמור יש לפרש נמי שיטת הרמב"ם עפ"י גירסת הר"ח זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים שלש עונות שלימות בעינן דחכמים ס"ל כראב"ע דפולטת בשלישי טהורה [ולית להו נמי משום לא מראש בסתר דברתי, כן משמע מדברי הרמב"ם בפירושו פ"ח דמקוואות דאסברה להו דעונה השלישית היא לאחריהם עיי"ש] ובפשיטות משמע דס"ל כרבנן דבששי בחודש ניתנה תורה ולא הוסיף משה כלום, ויש להבין למה נדו מסתם ברייתא דג' דברים עשה משה מדעתו, ויש לפרש שגם ראב"ע וחכמים דשלש עונות ס"ל כר' יוסי דבשבעה בחודש ניתנה תורה והוסיף משה יום אחד מדעתו [לא כס"ד דהש"ס דראב"ע כרבנן, דהש"ס קאמר לרווחא דמילתא ולא נחית הכא אלא לסברא פשוטה דשפיר סבר לה כרבנן וליכא להקשות עליו מידי אלא רע"ק כמאן] והיינו כנ"ל דלאנשים סגי לי' בשלשה ימי הפרישה ויום הפרישה ויום נתינת התורה סליק להו במניינא, והוספת יום אחד בא רק בשביל הנשים, ומשום דאחר שקיבלו ישראל עליהם למצוות פרישה לעולם שוב אינם נעשים ראויות בכלל בעליהן וצריכין להיות ראויות גם לעצמן, אבל לא כר' ישמעאל ורע"ק דסגי להו בטבילה באותו יום של הפליטה, אלא דצריכין שלשה ימים להבדלה ולהפרישה מעת הפליטה, כי דין הפליטה לעולם כדין הרואה קרי, וכמו לענין טבילת עזרא שדין אחד להם, כן נמי צורך השלשה ימים להבדיל נמי דין אחד להם, ולפי"ז מוכח דפולטת ביום השלישי טהורה דמאחר דבד' בשבת פירשו, אם תפליט ביום ששי בשבת תהי' טהורה, ואין חשש פליטה אלא שמא תפליט ביום חמישי בשבת, דאם תפליט ביום וא"ו הרי הוא יום השלישי וטהורה ואינה נחשבת פולטת כלל, ואם תפליט ביום ה' יהי' יום השבת יום שלישי לפליטה ויש כאן ג' ימי הבדלה כנ"ל, אבל אם תאמר פולטת בשלישי טמאה עדיין לא הועיל משה בהוספת יום אחד, דאם תפליט בששי עדיין טמאה ותחשוב יום ששי כיום הראי' ושוב לא תשלם ימי הבדלה עד יום א' בשבת:
7
ח׳וזהו סברת ראב"ע וחכמים דפולטת בשלישי טהורה, אבל ר' ישמעאל ורע"ק ס"ל דאינו דומה דין פליטה לדין הראי', וא"צ שלשה ימים מעת הפליטה אלא יום הפליטה לבד טובלת ונעשית ראוי', וע"כ מוכח דפולטת ביום השלישי טמאה וההוספה הי' בשביל הנשים לבד אחר דע"י הפרישה לאנשים נעשו לעם בפ"ע וכנ"ל:
8
ט׳העולה מזה דכל תנאי דבסוגיא כלהו ס"ל כר' יוסי דבשבעה בחודש ניתנה תורה, ומרע"ה הוסיף יום אחד מדעתו בשביל הנשים שיהיו גם הן ראויות לקבלת התורה בעצמן, מאחר שישראל קיבלו עליהם מצוות פרישה לעולם שוב אינן נעשין ראויות אגב בעליהן, אלא שראב"ע ס"ל שהוצרכו ליום השלישי אחר הפליטה ור' ישמעאל ור' יוסי ס"ל דבטבילה לחודא סגי:
9
