שם משמואל, שמות א׳Shem MiShmuel, Shemot 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳במ"ר רבנן פתחין פתחא להאי קרא מהכא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהי' כמצריים, מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כן הפך הקב"ה האהבה שהיו המצרים אוהבין אותן לשנאה שנא' הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו לקיים מה שנא' עתה יאכלם חדש את חלקיהם עכ"ל המ"ר, נראה פי' הדברים לפי מה ששמעתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה הכ"מ פי' המ"ר מגלת אסתר בימים ההם כשבת וגו' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע ביהמ"ק חרב ורשע זה עושה מרזיחין אמר להם תנו ימים כנגד ימים הה"ד בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת וגו' יע"ש, היינו דשבת הוא מנוחה ועונג ומחמת חילול השבתות לקחו או"ה המנוחה והעונג מישראל עכתדה"ק, ולפי"ז יובן דברי המ"ר הנ"ל כי מדרגת יוסף הוא חי כידוע, ואם אדם עושה העבודה בחיות בא מזה התחדשות ובכל עת מחליפין כח בעבודה וכל זמן שיוסף חי הי' מדרגתו פועלת אצל כל א' מישראל שיהי' העבודה בחיות ושלא יהי' מצוות אנשים מלומדה וכל חיות העבודה באה מכח שמירת הברית, וז"ש המ"ר וכיון שמת יוסף והפרו ברית מילה ופגמו בזה וניטל כח החיות והתחדשות מישראל לקחוהו או"ה וז"ש יאכלם חודש את חלקיהם דזה שהתגברו בכח גדול ובחיות על ישראל, הוא מחמת שישראל הפרו ברית מילה ושוב ניטל מהם החיות וההתחדשות בעבודה ולקחו זה המצרים ולכך יכלו הם לשלוט כ"כ על ישראל וז"ש ויקם מלך חדש שנתחדשו גזרותיו, וזה עתה יאכלם חודש את חלקיהם היינו הענין חידוש שהוא חלק ישראל, וז"ש חז"ל יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, ולכאורה אינו מובן דיצה"ר נקרא מלך זקן וכסיל, ומה שייך התחדשות אליו, אך הוא כנ"ל שע"י שאדם פוגם בשמירת הברית ובמדת חיות, עי"ז נמצא אצל יצה"ר התחדשות, וז"ש בגלות תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה וגו' מרוב כל, דמלת תחת אין פירושו טעם על הגלות. דעל הגלות יש טעמים רבים, אך באיזה כחות מתגברין או"ה על ישראל ע"ז אמר הכתוב תחת וגו' בשמחה, ובכן יכולים הם להתגבר כי הם נוטלין החיות והשמחה, ובזה יובן דברי המ"ר הבאים מצרימה וכי היום באו והלא ימים רבים הי' להם שבאו למצרים אלא כל זמן שיוסף הי' קיים לא היו להם משאוי של מצריים מת יוסף נתנו עליהם משאוי, לפיכך כתיב הבאים כאלו היום נכנסו ע"כ, והיינו דמלת הבאים משמש לשון הוה שהרי הוא מלרע, וכמו שפירש"י בפ' ויגש, וזה שהוקשה להמ"ר והלא כבר באו וא"כ למה כתיב לשון הוה ולא לשון עבר וע"ז מתרץ דהנה הרמב"ן כתב דכולם ידעו הגלות, ובודאי כל א' כשירד למצרים קשר א"ע בקשר חזק ואמיץ בכל כחו שלא יפול בפח שמה ולא יתגשם ח"ו, ובטבע האדם דאף אם הוא תחת פחד היותר גדול אם הדבר נעשה מורגל אצלו, הרגל נעשה טבע, וא"כ אין העבודה כ"כ בחיות גדול כמו שהי', וז"ש המ"ר כ"ז שיוסף חי וגו' דיוסף הכניס בהם חיות וההתחדשות לעבוד העבודה בחיות וכאלו היום באו לגלות, שאז קודם שהאדם מורגל בזה וקושר א"ע בקשר חזק ואמיץ כנ"ל, וא"כ ממילא לא הי' להם משאוי של מצרים כ"ז שיוסף חי, מחמת האי טעמא גופא כיון שכל זמן שיוסף חי הי' עבודתן בחיות והתחדשות, א"כ לא הי' להם כח להמצריים להתגבר עליהם, וזה שמסיים המ"ר לפיכך כתיב הבאים כאלו אותו יום נכנסו למצרים אין הפי' אותו יום, יום שמת בו יוסף רק הפי' כל יום ויום שיוסף הי' חי הי' אצל ישראל כאלו אותו יום באו שמה והיו עושין עבדות השי"ת בחיות:
2
ג׳וכענין הזה הוא שבת, דשבת היא גאולה כאחז"ל אלמלי שמרו שתי שבתות מיד נגאלין, והטעם יש לומר כנ"ל דכל הגלות היא מה שלקחו האו"ה החיות, ובשבת שב כל אחד לשרשו ששם מקור החיות, ובכן משיג כל אחד ממקור החיות נשמה יתירה, ועי"ז מחליף כח בעבודת השי"ת שיהי' בחיות וכשזה קם זה נופל, ועי"ז שישראל משיגין חיות ומחליפין כח בעבודה, מוציא אותם זה הכח מהגלות:
3
ד׳להבין מה שנראה במדרשים חלוקים בענין התחלת השעבוד בפ' ויחי מצינו משמת יעקב אבינו התחילה שעבוד מצרים על ישראל, ובפ' שמות אמרו כל זמן שיוסף קיים לא הי' להם משאוי של מצריים, מת יוסף נתנו עליהם משאוי, וברש"י פ' וארא כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא הי' שעבוד, ובשמות רבה שכל זמן שאחד מיורדי מצרים הי' קיים לא הי' שעבוד בישראל הרי יש כאן ד' מדרשים חלוקים, ונראה דהנה ידוע שכל הדברים והענינים והגזירות שיורדים מעולם העליון בראשונה הם ברוחניות ואח"כ משתלשלים ויורדים בגשמיות כענין יפקוד ה' על צבא מרום במרום ואח"כ וגו' וכעין זה הי' גזירות השעבוד שהי' במצרים מתחילה הי' חל ברוחניות ואח"כ נשתלשלו וירדו עד שהי' שעבוד הגשמיי וידוע דשורשי הרע הן ע"ז ג"ע שפ"ד, וממילא קודם שהי' השעבוד הגשמיי הי' השעבוד הרוחני שהי' מוטל עליהם השלשה קליפות מהשלשה עבירות והי' עליהם העבודה רבה לדחות מעצמם אלו הקליפות שלא להיות נמשך אחריהם וכל זמן שיעקב אבינו הי' קיים הי' קדושתו משפיע על כולם ולא הי' כח בכל הקליפות ליגע בהם כי הכל נדחו מפניו, והנה ע"ז הוא טעות בשכל ולכך כשנפטר יעקב אבינו ע"ה שהי' עיניהם ולבם של ישראל הי' נמשך עליהם הקליפה שמושך לע"ז והקליפות האחרות לא הי' נמשך עליהם מחמת שהי' יוסף קיים והוא הי' שומר הברית והגין על ישראל, וכשמת יוסף נתנו עליהם משאוי של מצרים היינו שהי' נמשך עליהם הקליפה מג"ע, והקליפה של שפ"ד לא הי' נמשך עליהם כל זמן שאחד מן השבטים קיים שהי' מתנגדים לשפ"ד, כי ראובן אמר אל תשפכו דם ויהודה אמר מה בצע כמבואר כ"ז ברמב"ן עי"ש, והי' בני יעקב שהי' ההיפוך משפ"ד ולא ראה טפת קרי מימיו, ובמהר"ל דשפ"ד הוא חטא מצד הגוף והם שהי' בני יעקב בכן כמו שהי' הוא קדוש ולא ראה כו' כן גם הם היו קדושים בגופים והי' ההיפוך משפ"ד, וכשמתו השבטים נמשך עליהם הקליפה משפ"ד, אך עדיין לא הי' שעבוד בגוף כל זמן שהאחד מהשבעים נפש קיים, דכתיב יצב גבולות עמים למספר בנ"י שכל השבעים אומות מקבלים מהשבעים נפש כנודע, וא"כ אחר שהם מקבלים מהשבעים נפש, א"כ א"א שיהי' השבעים נפש תחתם בשעבוד, ואחר שמתו כל היורדי מצרים הי' מתחיל שעבוד הגוף, ונראה דהשלש סעודות שבת הם מפקיעים מהשלש קליפות האלו, דסעודת הלילה איתא בכתבי האריז"ל שהיא יצחק, ובמהר"ל שיצחק תיקן החטא של ע"ז, ובהקדמה לתקה"ז ד' בגדי לבן כולו רחמים בשמא דהויה, ולית מאן דמחיל בהון על עריין אלא איהו, ד' בגדי זהב כולו דינא מסטרא דאדני ולית מאן דמחיל על ע"ז אלא איהי, עכ"ל. ולכן סעודת הלילה שהיא חקל תפוחין בסוד אדני מכפרת ומבטלת הקליפה מע"ז, ובסעודת יממא שהיא כנגד אברהם, והוא תיקן חטא ג"ע ולכך היא סעודת עתיקא קדישא בסוד הוי' ועתיקא קדישא הוא לובן העליון והוא בסוד ד' בגדי לבן, והסעודה השלישית היא נחלת יעקב שביטל הקליפה משפ"ד שלא ראה טפת קרי מימיו, ומבטלת הקליפה משפ"ד שהיא מושז"ל, וזהו רעוא דרעוין:
4
ה׳במ"ר בני בכורי ישראל, כאן חתם הקב"ה על הבכורה, נראה ביאור הדברים עפ"י מה ששמעתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה פי' מאמרם ז"ל ניטלה בכורה מראובן וניתנה ליוסף דהוא משום שהמהר"ל כתב שמעלת הבכורה היא שא"צ לאחיו שהרי הי' בעולם טרם צאת אחיו להעולם, ולכך יוסף הצדיק שהי' במצרים יחידי ולא הי' צריך סיוע מאחיו לכן לו ניתנה מעלת הבכורה עכתדה"ק, ולכן ישראל שהי' אז אחר עבור ימי הגלות טרם צאתם ממצרים ולא הי' להם שום סיוע לא משמים, שהי' הסתרת פנים, ולא אחד מחבירו כמ"ש במ"ר וידע אלקים שאפי' אחד מחבירו לא הי' יודע אלא הקב"ה לבדו וזה מכוין את לבו וזה מכוין את לבו ועושין תשובה, והוא דאחז"ל יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו, והוא מטעם שע"י תשובתו מתעורר גם האחר, ואז במצרים שהי' קודם הערבות לכך לא הי' מרגיש אחד מחבירו, וא"כ כל אחד הי' בפני עצמו ולא הי' לו סיוע לא מעליונים ולא מתחתונים, לכך ניתנה להם מעלת הבכורה, והבן:
5
ו׳במ"ר ויעש האותות לעיני העם, השלשה אותות הי' כנגד שלשת אבות, ביאור הדברים דמרע"ה אמר הן לא יאמינו לי, דמשמע דבר ברור שלא ישמעו כי באמת מצד הטבע הי' רחוק להאמין לרועה צאן שיאמר שנגלה אליו השי"ת ורוצה לגואלם, וע"ז צוה לו השי"ת לעשות האותות האלה שהם כנגד האבות לעורר בהם מעלת אבותם שהם למעלה מהטבע, וממילא יאמינו, וממילא מעצמם יהי' נמשכין אחר האמת, וכענין שאמרו ז"ל אעפ"י דאיהו לא חזי מזלי' חזי, ואז בעצמם יאמינו, ולא רק מפאת האותות כי כל אותות עדיין אינם כ"כ דבר ברור כמ"ש הרמב"ם רק שעצם הנפש ידע וישכיל:
6
ז׳עתה תראה. במ"ר ואי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים. אינו מובן מה זו תירוץ על שאלתו, ונראה דהנה בזוה"ק בשלח ואתם תחרישון לא תתערו מלה בעתיק תליא מילתא והפי' בזה שמעתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה שמחמת שבא ממקום גבוה שאינו מגיע שמה שום התעוררות התחתונים עכתדה"ק, והנה משה רבינו ע"ה בחר לישראל לנוח ביום השבת כמבואר במ"ר ופרעה אמר תכבד העבודה וגו' ואיתא במ"ר שאמר שאל יהי' נפישין ביום השבת ונראה שזה שהי' שובתין ביום השבת הי' התחלת התעוררות להגאולה דשבת הוא רזא דאחד והרבי ר"ד ז"ל מלעלוב אמר לא תאספון באלף יתירה שלא יתאספו, והוא מענין אחד דכמו ששבת הוא התחלת הגאולה רזא דאחד כמו כן ההתאספות היא ג"כ התחלת הגאולה, וכמ"ש במ"ר הקבצו ושמעו האספו עשיתם אגודה אחת התקינו עצמכם לגאולה, ויש לומר דכמו שהי' רצון העליון שיהי' קריעת ים סוף בלי התעוררות התחתונים, כ"כ הי' הרצון שיהי' כל הגאולה, ואח"כ שהי' הרצון העליון שיבא הגאולה בלי התעוררות התחתון לכך נגזר עליהם ליקח מהם השבת וההתאספות למנוע מהם התעוררותם, ויש לומר טעם במה שהי' הרצון שיהי' הגאולה דווקא ממקום העליון בלי התעוררות דמחמת שגאולת מצרים הוא מקור ושורש לכל הגאולות כמבואר כ"ז במדרשים ואם גאולת מצרים הי' ע"י התעוררות הי' א"כ הגאולה מהגליות שאח"כ שמסתעפין מגאולת מצרים צריכין ג"כ דווקא להתעוררות התחתון, ואם הי' ח"ו ישראל אינם ראוים לעורר הגאולה לא היו נגאלין, לכן הי' הרצון דווקא בלי התעוררות ואיך שיהי' ישראל יהיו נגאלין והנה מבואר במדרשים דאם הי' משה רבינו ע"ה נכנס לא"י לא הי' שוב שום גליות, וא"כ זה שהשיבו הקב"ה למשה רבינו ע"ה עתה תראה וכו' וא"כ כשלא תכנס לא"י שוב יהי' גליות, וא"כ ההכרח להרע להם כדי שלא יהי' להם שוב התעוררת בזה ולמען יוכלו להגאל אח"כ בשאר גליות, וכנ"ל. ולהנ"ל מיושב מה שכתוב אח"כ וידבר אלהים אל משה דבר אתו משפט ולכאורה הלא כבר ניתן לו עונשו שלא לראות במלחמת ל"א מלכים, ולהנ"ל א"ש דבאמת איננו נאמר לעונש לבד רק תירוץ מספיק על שאלתו, והבן:
7