שם משמואל, שמות ט״וShem MiShmuel, Shemot 15
א׳שנת תרפ"ד.
1
ב׳וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. ויש להבין למה כתיב בלשון עתיד, ומשמע שמחשבתן של מצרים לבד גרם. וכן ברש"י בכל מה שהם נותנים לב לענות כן לב הקב"ה להפריץ ולהרבות, ונראה לפרש דהנה איתא בספה"ק שהריבוי בא מחמת ניצוצי הקדושה שנתוסף ונשתאב בישראל מחמת המירוק והעינוי. ויש לומר עוד בלשון אחר דהנה אדה"ר עלה למטה שנים וירדו שבעה. ומחמת חטא אדה"ר נתקלקל זה, והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שכחות החיצונים מונעים יצירת הוולד ורק בהמשך זמן ארבעים יום תצא היצירה לפועל, וזה שדייק הש"ס נדה שיצירת הנקיבה כפייה מפני שהטומאה בכפלים, הרי שהטומאה גורמת שהיית היצירה וע"כ חוה הולידה חמשה עכ"ד, ומסתמא כמו שכחות החיצונים גורמים שהיית היצירה כן נמי גורמים העדר הריבוי, דלפי הטבע הי' צריך להיות שכיח ששה בכרס אחד כמו שספרו הטבעיים שיש שלשה נקבים מימין לקליטת הזרע ושלשה משמאל והקליטה שבכל נקב מוליד ולד, אלא שכחות החיצונים מונעים זה, וע"כ במצרים לפי מסת המירוק שהי' צריכין מהסתעפת חטא אדה"ר נחלשו כחות החיצונים ולא הי' להם כח למנוע ריבוי הלידה ואף שנשאר בהם כח להשהות את היצירה, מ"מ לא הי' להם עוד כח למנוע הקליטה מכל הנקבים, וע"כ ילדו ששה בכרס אחד, והנה בגוי מחשבה להרע לישראל כמעשה, וזה שכתוב אשר שלט האדם באדם לרע לו שפי' האריז"ל שאדם בליעל שלט באדם דקדושה לרע לו לאדם בליעל [ויובן עפ"י דברי התוס' דהאדם כולל נמי גוי ואדם הוא רק ישראל, וזה אתם קרוים אדם וכו'] ובאשר בגוי מחשבה כמעשה נגמר המירוק במחשבת הגוי לבד, ומאז נחלשו כחות החיצונים, וע"כ אז נגמרה הכנתם להוליד ששה בכרס אחד, וזה כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ:
2