שם משמואל, וארא א׳Shem MiShmuel, Vaera 1
א׳שנת תרע"א
1
ב׳וארא אל אברהם וגו'. להבין מה הי' זה תשובה על שאלתו למה הרעות וגו'. ואם עדיין לא היתה עת הגאולה, ושצריכין עוד למירוק למה זה שלחתני כמו שפירשו המפרשים ז"ל, ונראה דהנה היו ז' צדיקים מאברהם עד משה שכל אחד הוריד את השכינה מרקיע לרקיע עד משה רבינו ע"ה שהורידה לארץ כדאיתא במדרש, ונראה דכמו שביעי בימים היא שבת כ"כ משה רבינו ע"ה הי' השבת של ז' הצדיקים, היינו שכל ששה הצדיקים שלפניו היו כמו ששת ימי המעשה שעבודתם הי' להמשיך קדושה בעולם הטבע להאיר את הטבע באור אלקי, וכבמדרש נח משל למלך שמהלך במבואות האפלים וכו' עד בוא והאיר לפני, כי בכל ענינים שהי' הטבע עומד כנגדם כמו עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע"ה, וכמ"ש בעל העקידה על דברי המדרש ויצא נעשה כל העולם ככותל לפטו, והם בכח קדושתם בקעו את כל חומות ברזל העומדים לפניהם ונמשכו אחר רצון השי"ת, בזה האירו את עולם הטבע עד שהי' בכחם להוציא יקר מזולל ולגייר גיורים, ולברר הטוב מן הרע, והוא בכח השם אל ש' לעשות נסים נסתרים מלובש בטבע כמ"ש הרמב"ן, עד שבא משה רבינו ע"ה ועשה אותות ומופתים יוצאים מהיקש הטבע לגמרי והראה שהטבע נדחה לגמרי מפני רצון השי"ת, והוא בכח שם הוי' שנותן בכל עת הוי' חדשה, ולעשות אותות ומופתים בשינוי ממנהגו של עולם, והוא כעין יום השבר שאין בו מלאכת הברורים כלל וכאילו כל מלאכתך עשוי', רק שביתה והעלאת העולמות היפוך ששת ימי המעשה, שהם עולם הטבע שהי' נמתחת והולכת, אך הנה לפי הנהגת ששת ימי המעשה, ועבודת ה' לברר את הטוב מן הרע, לעומת זה מאירה אח"כ באדם קדושת השבת, שבמה שהאדם הולך ובוקע את כל חומות ברזל שכנגדו, ולמרות כל המניעות והמחשבות הטורדות אותו הוא מתאמץ בעבודת ה', זה נקרא שהוא הולך בחושך ולא יושב, וזה שכתוב (ישעי' ט' ה') יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, ויש לפרש שהאור גדול הוא אור השבת אבל יושב וגו', היינו מי שהמניעות מטרידים אותו ומונעים אותו מהלוך בעבודת השי"ת ונשאר יושב, לזה אור השבת נגה עליהם בלבד, ולא אור גדול כאותן ההולכים בחושך, וכ"כ האבות הקדושים בשביל עבודתם כענין ששת ימי המעשה והילוך בחושך כמ"ש אשר התהלכו אבותי לפניו, וכבמדרש הנ"ל, שהאירו במבואות האפלים וכמ"ש מי העיר ממזרח שדרשו כמו האיר, אח"כ הי' ביכולת משה רבינו ע"ה לפתוח את עולם הנסים בשביתת הטבע מענין שבת, וזה בכל עצב יהי' מותר ובמדרש בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהן ד"ת הוא נוטל עליהם שכר, היינו בכל הדברים שהוא עושה עפ"י הנהגת ושכל התורה בזה הוא מאיר אור התורה בעולם הטבע ונוטל עלי' שכר היינו אור קדושת שבת:
2
ג׳והנה כ"ז בידינו מכח ירושת אבות, ומכח משה רבינו ע"ה שהאבות הקדושים השרישו בקרבינו זה הכח להלוך בתוך החושך והמניעות המסתירים את אור אלקי בתוך הטבע, ולהביא את אור אלקי בתוך הטבע ע"י עבודתינו בתורה ותפלה ובסור מדע, ואח"כ לקבל את אור קדושת שבת לפי רגלי העבודה כל ששת ימי המעשה, שיהי' כאלו כל מלאכתינו עשוי', שיהי' כאלו כל הטבע שובחת, ובהלו אור קדושת שבת על ראשינו להתענג על ה', ושבת היא יומא דנשמתא מענין עוה"ב:
3
ד׳אך לכל אלה היו צריכין מירוק וזיכוך בארץ מצרים ובטרם בא משה רבינו ע"ה שהי' כח ישראל רק מירושת אבות הקדושים, וכעין ששת ימי המעשה, לא הי' זיכוך ומירוק רק כנגד זה, אבל אח"כ כשנשתלח משה רבינו ע"ה אל בני ישראל ונעשו עמו של משה, כמאה"כ ויזכור ימי עולם משה עמו, השיגו גם זאת המעלה להיות ראויים לקדושת שבת למעלה מהטבע, ושיהי' כאלו כל מלאכתו עשוי', שוב היו צריכין מירוק וזיכוך גם לבחי' זו, ומירוק הזה הוא במה שהכבידו עליהם העבודה כ"כ עד שצא נשאר בהם שום בחי' עצמית כמאמר פרעה תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר, וזה לעומת שהקדושה כאלו כל מלאכתך עשוי' שלא תהרהר אחר מלאכה, לעומת זה הוא בקליפה שלא יהרהרו כלל בעבודה, ובכן התי' מבואר שאל האבות נגלה רק בשם הזה, באשר עבודתם הי' להמשיך הקדושה אל הטבע. וכנ"ל, ע"כ בניהם במצרים לא היו צריכין מירוק רק בענין זה, אבל לעשה רבינו ע"ה נודע בשם הוי' שהטבע נדחית. וכנ"ל צריכין מירוק ג"כ יותר וכנ"ל:
4
ה׳ענין ד' לשונות של גאולה, דהנה גאולת מצרים היא ראש לכל הגאולות, גאולת ד' מלכיות, וגאולת הנפש, מכל ענינים, המעיקים לנפש ומפריעין אותו מעבודת ה', דהנה ידוע דבבחינה אחת הם עולם, שנה, נפש, ובזוה"ק דכמו שיש גהינם בעולם, כן יש גהינם בנפש, והיא מרה וידוע דארבע מרות יש, לבינה, אדומה, ירוקה, שחורה, וע"ז הד' לשונות של גאולה שמוציא מד' מיני גהינם ולעומתם בעולם ד' מלכיות, בבל הוא כנגד מרה אדומה ובמדרש, ובפסיקתא פרשת פרה, אדומה זו בבל שנא' אנת הוא רישא דדהבא, פרס ומדי הם כנגד מרה לבנה, דכתיב חדוהי ודרעוהי דכסף, וכסף הוא לבן, מלכות יון כנגד מרה ירוקה כידוע דמלכות יון בקליפה היא כנגד גוון ירוק שבקדושה, מלכות אדום כנגד מרה שחורה, שהם לקחו החיות והשמחה מישראל וכמ"ש (בישעי' כ"ג ז') הזאת לכם עליזה, וכן ירושלים נקראה עליזה, כשזה קם כו' שהם לקחו השמחה מישראל, וידוע בחכמת הרפואה שמחלת המרה שחורה קשה מכולם, וע"כ גלות אדום קשה משלשתן, כמ"ש לפנינו בשם המד"ר, וכמו המרה שחורה היא הסתלקות החיות כן בגלות אדום אין אתנו לא נביא ולא חוזה ואין לנו שיור רק התורה הזאת, שהתורה היא נותנת חיים לבעלי' רק באותו אופן שהוא יושב ושונה, וכמו שרמזו ז"ל כל היושב ושונה הקב"ה שונה כנגדו, כנגדו דווקא אם הוא לומד בחיות ורגש הנפש כן היא נותנת לו חיי הנפש, ובמדרש דכל המלכיות נקראו על שם מצרים, וכן הגאולה שהיתה במצרים היתה גם גאולה של ד' מלכיות, ולכן סדר הד' לשונות של גאולה והוצאתי, זהו רמז על גאולה מגלות בבל, דענין בבל הוא עירוב טוב ורע כמ"ש כי שם בלל ה' וגו' ומיכלא דהאי רשיעא בישרא בחלבא, וציץ של זהב נתנה בצלם של נבוכדנצר והי' מכריז אנכי ולא יהי" לך, וע"ז כתיב והוצאתי את בלעו מפיו, והצלתי הוא גאולה מגלות פרס ומדי, שהיו נתונים להשמיד להרג ולאבד וניצלו, וגאלתי היא כנגד גאולה מגלות יון, שהיו ישראל שרויין על אדמתם ולא הי' חסרים רק גאולה משעבוד יון כעין גאולת בתים שמסלק שעבוד הקונה, ולקחתי הוא גאולה מגלות אדום שהיא גאולה עתידה מלשון אני אהי' לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם, וכאשר הקליפה מאדום היא מרה שחורה, מוציא מזה הוא התורה שהיא משמחת לב, וזה גופא הוציא ממצרים מהמרה שחורה שהיתה בגלות, ובמד"ר (ויקרא י"ג), משה נתן שלשתן בפסוק אחד ולזו בפסוק אחד, וכן דניאל ראה שלשתן בלילה אחת ולזה בלילה אחת, ר' יוחנן אמר ששקולה כשלשתן רשב"ל אמר יתירה, וכן בד' לשונות של גאולה שלשה ראשונות בפסוק אחד, והרביעית בפסוק אחד, מחמת שגאולה העתידה יתירה מכל הגאולות, וכ"ז יהי' בזכות התורה שהיא ולקחתי, כי ת"ת כנגד כולם, וע"כ מביאה הגאולה שהיא כנגד כולם, ובכלל ולקחתי אתכם לי לעם הוא הברית, כמ"ש בזוה"ק ועמך כולם צדיקים נטרי ברית, ושבת ג"כ מועילה לזה דבשבת ניתנה תורה ובשבת יעשה כולו תורה:
5
ו׳ובזה נבין סדר הד' גזירות שגזר פרעה על ישראל, וימררו את חייהם בחומר ובלבנים הוא כנגד גלות בבל, כמ"ש הבה נלבנה לבנים, אם בן הוא והמיתן אותו, זה כנגד גלות פרס ומדי שגזרו להשמיד להרג ולאבד, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון, הוא כנגד גלות יון תבעל לטפסר תחילה, דמשום זה אמר וכל הבת תחיון ליקח להם לנשים כמ"ש במדרש, והגזירה הרביעית תכבד העבודה וגו', ונטל מהם שבת שאז היו קורין במגילות והשתעשעו בה ועי"ז נוטל מהם השמחה היא כנגד גלות אדום כנ"ל, וע"ז צוה הקב"ה השלך לפני פרעה יהי לתנין, דתנין הוא קרירות, ובלע מטה אהרן את מטותם לבטל מהם כח התנין של מצרים, דכמו שהגזירות היו הולכים ומוסיפין, כ"כ הגאולה, מהם הי' מתחיל מהגזירה האחרונה ומסלקה עד שנגאלו לגמרי, וע"כ לסלק המרה שחורה והקרירות בראשונה, נצטוה משה לעשות בתחילה מופת התנין כנ"ל:
6
ז׳במ"ר ממכת דם העשירו ישראל, יש להבין עפ"י דברי הזוה"ק דמכת דם היא מחמת דבגלות היו דינין מתוחין על ישראל והדינים ההם נקראים חרב לה' מלאה דם, וכאשר נתעורר זמן הגאולה והדינים נמתקו, נהפכו הדינים על המצריים, כענין ונשא עונותם אל ארץ גזרה, ומזה נתהוה מכת דם עליהם והדינים הלא באים מצפון, דהם גבורות, וכאשר נמתקו הלא נעשו כולם רק טוב לבד, לכן משם העשירו ישראל דמצפון זהב יאתה. והבן:
7