שם משמואל, שמות ז׳Shem MiShmuel, Shemot 7
א׳שנת תרע"ו.
1
ב׳במדרש רבנן פתחין פתחא להאי קרא בה' בגד בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהי' כמצרים מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים וכיון שעשו כך הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבן לשנאה שנאמר הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו לקיים מה שנאמר עתה יאכלם חודש את חלקיהם, מלך חדש שעמד וחידש עליהם גזירותיו, והנה בפדר"א איתא שפרעה מנע מהם ברית מילה, ונראה לפרש באופן שיהי' כל דברי חכמים קיימים, דהנה ידוע דערלה היא חלק הנחש שהטיל זוהמא בחוה. כי אדה"ר נולד מהול, והנה במדרש בא וראה קללותיו של הקב"ה קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו, והרה"ק מהר"י זצללה"ה מווארקא דקדק דא"כ מה קללה היא זו ופירש דהקללה היא כי כל הנבראים יש להם חיבור בהשי"ת באמצעות המזונות כמ"ש הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם והיא שמשפיע להם תמיד, אבל להנחש ניתן מזונותיו בכל מקום שהוא כי העפר מוכן הוא כדי שלא יהי' לו עוד חיבור, והקללה היא סילוק החיבור וכך הוא מהותו לעולם כמ"ש ונחש עפר לחמו עכ"ד, והנה באשר הערלה היא חלק הנחש כנ"ל גורם באדם נמי כמהותו להפרידהו משורשו ולסלק את החיבור, ועם סילוק החיבור נעשה נמי בלי התחדשות וחיות קדושה כי אין כל חדש תחת השמש, אלא כשהאדם יש לו חיבור בשורשו הוא למעלה מהשמש, אבל ערל שהוא מסולק החיבור שוב הוא למטה מהשמש, וע"כ אין בו עוד התחדשות וחיות קדושה, וכן נמי בשביל פגם ברית מה גם כשגורם המשכת הערלה ר"ל נעשה נמי מסולק החיבור והתחדשות והחיות, ומעתה מובן שהתחדשות והחיות שבאדם הוא לפי מסת שמירת הברית, וע"כ יוסף שהי' שורש שמירת הברית הי' נמי שורש התחדשות והחיות, ושמו מורה נמי על התחדשות וכמ"ש יוסף ה' לי בן אחר, והוא נקרא חי כידוע, וכמ"ש רב עוד יוסף בני חי, כי עודך חי, וכבר דברנו מזה, ואף כי כל השבטים כולם היו צדיקים ונקראים חי כי כל הצדיקים נקראים חי, מ"מ יוסף הי' המשפיע התחדשות וחיות הקודש לכל ישראל:
2
ג׳והנה פרעה נקרא נחש, ובמדרש פרשה ג' סי' י"ז שלכך נהפך המטה לנחש כנגד פרעה שנקרא נתש עיי"ש, וכן בירמי' מכנה את פרעה בשם חפרע שהוא בגי' נחש, ובאמת שנשתנה מהות ארץ מצרים משאר ארצות כענין שינוי של נחש משאר בע"ח הנ"ל, שהוא מסולק החיבור ע"י מזונותיו, וכן ארץ מצרים אינה שותה מי גשמים הבא מלמעלה ויש בהם כח מים עליונים, אלא הנילוס עולה ומשקה אותה, א"כ אין בה חיבור בהקב"ה כמו שאר ארצות, ומטעם זה פירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה את דברי האר"י ז"ל שקליפת מצרים היא שכחה, כי בעליונים אין שכחה, וזה גורם שלמטה נמי מצד החיבור אין שולט כ"כ שכחה, ומצרים באשר חסר להם החיבור ע"כ גברה שם קליפת השכחה. עכ"ד:
3
ד׳ולפי האמור מובן אשר כמו ערלה ופגם ברית שמסלק החיבור ועם סילוק החיבור הוא נמי סילוק ההתחדשות והחיות, כן נמי שליטת פרעה ומצרים על ישראל הי' מסלק מהם ההתחדשות והחיות, וזה הי' הענין שנסתם עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד כשנפטר יעקב אבינו כי בעוד שיעקב קיים לא הי' ביכולת קליפת פרעה לשלוט על ישראל, וכמו שהגיד זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה שבאשר כתיב ויברך יעקב את פרעה, א"כ הו' פרעה מקבל מיעקב ע"כ לא הי' יכול לשלוט עליו. עכ"ד, ומובן דכן הי' בכל ישראל שהי' טפלין ליעקב שלא הי' יכול לשלוט עליהם, אך כשמת יעקב אבינו התפשטה שליטת פרעה על ישראל לסלק מהם ההתחדשות והחיות, ומ"מ בעוד יוסף קיים הי' יוסף המשפיע עליהם מדה זו, והי' מחליפין כח לעמוד נגד קליפת מצרים הסותמת עיניהם ולבם כנ"ל, אך כיון שמת יוסף גברה עליהם שלוטת פרעה שהוא נחש הקדמוני כנ"ל וסילק מהם את כח ההתחדשות והחיות, והנה חי בא"ת ב"ש הוא סם, וע"כ במקום החיות שבישראל שנסתלקה מהם שרה עליהם דבר תמורת החיות שהוא סם, וכענין טעם הזוה"ק בטומאת מת, וזה שתוקפם בכח לבטל מהם מצות מילה בפועל, ונראה שזה הי' עצת הבה נתחכמה לו, כי החכמה תחי' את בעלי', וההיפוך מזה הוא חכמה דקליפה והיא תמורת חי בא"ת ב"ש, והי' עצתם לענותו בסבלותם וכו' עד וימררו את חייהם, ויש לפרש עפ"י לשון הש"ס חולין מר הוא לשון חילוף "במר דשחוטה" והיינו שהחליפו את החיות שבהם בעבודה קשה וכו' שכחו של ס"ם העבידם וכנ"ל:
4
ה׳ולפי האמור דברי המדרש ודברי הפרקי דר"א דברים אחדים המה שאף שהם בעצמם הפרו מצות מילה כבמדרש, מ"מ צדקו דברי הפדר"א שפרעה מנע מהם ברית מילה, שהוא בהתפשטות שליטתו עליהם לסתום עיניהם ולבם ונטל מהם את החיות הי' הסיבה שיתפשט בהם כחו של ס"ם שהי' תוקפם בכח לבטל מהם מצות מילה, ומ"מ באשר הי' בבחירתם כי לא ניטל מהם הבחירה גרם זה שהמצריים נטלו החיות וכך היא המדה כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בפי' דברי המדרש מגילת אסתר תנו ימים כנגד ימים שבאשר שבת היא מנוחה וכשישראל חללו אז את השבת נטלו האומות את המנוחה. עכת"ד, כן נמי בענין ההתחדשות והחיות שמחמת ביטול מצות מילה שנסתלקה מישראל ההתחדשות והחיות נטלו המצריים את ההתחדשות והחיות, וזה ויקם מלך חדש שנתחדשו גזירותיו:
5
ו׳והנה ידוע שמצרים הוא שורש כל הגליות כולם ובמדרש כל המלכיות נקראו מצרים ע"ש שהם מצירין לישראל, ויש ליקח ממצרים דוגמא לכל הגליות, וכמו שבמצרים ראשית הגלות הי' ליקח מהם החיות ובשביל זה במקום החיות נעשה משכן ומעון לס"ם כנ"ל כן הוא בכל הגליות בכלל ובפרט להכניס לתוך לבב ישראל רוח עצב והעדר החיות והשמחה, ובזה עצמו נעשה פרץ בחומות ישראל ח"ו, והנה ישראל בתלת קטירין אתקטרו והם בנוטריקון שב"ת, שבת ברית ותורה וכולה הם התחדשות וחיות קדושה, ובמצרים לא הי' להם שבת ותורה אלא ברית לבד, ולא הי' ביכולתם כ"כ להחזיק מעמד, עד שהפרו ברית מילה כנזכר לעיל במדרש, אך בגליות האחרים שכבר ביד ישראל כל שלשה אלו, שוב אין הדבר תלוי אלא ברצון, וכל הרוצה לחסות בצל הקודש ימצא עצמו נעזר מכח שלשה אלו, וע"כ אם שמרו ישראל שבת אחת לא שלטו בהם אומה ולשון כי שבת היא חיות הבריאה ובכל שבת ושבת חדשות שלא הי' מעולם, וזה שבזמירות נזמין לה השתא בפתורא חדתא:
6
ז׳במדרש ותרא אותו כי טוב הוא. רמ"א טוב שמו, ר' יאשי' אמר טובי' שמו, רי"א הגון לנביאות אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול, ורבנן אמרו כשנולד משה נתמלא כל הבית כולו אורה וכו', ונראה לפרש דהנה בלי ספק שנולד משה רבינו ע"ה עם כל השלימות יחד, ובספר המגיד לב"י דמשה אשתלים בשמיטייהו קדמאי, והפלוגתא בין התנאים האלו איזהו העיקר שלימות, והיינו דהנה האדם הוא מורכב מגוף ונפש ושכל וצלם אלקים המחבר את הכל, וזה שאמר שנולד מהול הוא שלימות הגוף כבמדרש בפרשת המילה מה התאנה אין לה פסולת אלא עוקצה בלבד העבר אותה ובטל המום כך אמר הקב"ה לאברהם אין בך פסולת אלא הערלה העבר אותה ובטל המום, ועוד שם כנומי שהיא תלוי' בגוף, וכפי שאמרנו במאמר הקדום דערלה היא חלק הנחש שהטיל זוהמא בחוה, וא"כ הנולד מהול הרי גופו שלם מתולדתו:
7
ח׳וזה שאמר טוב שמו הוא שלימות המדות שהם בנפש, כי במדות שייך טוב והיפוכו כמו לב טוב ולב רע וכמ"ש בנפש רשע אותה רע, וע"כ השלם במדות הנפש נקרא טוב, וזה שאמר טובי' שמו נמי הכי ס"ל, אלא שאמר דאפי' אדם שהוא טוב בטבע עדיין איננו איש שלם כי האדם צריך להיות בו גם מדת ההיפוך כגון להיות עז כנמר גבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים, ובודאי מדת העזות היא תכונה רעה בנפש, ומ"מ היא צריכה לעבודת ה' ומי שאין בו מדה זו כלל איננו עוד בשלימות המדות, ובמדרש פ' כ"א יונתי בחגוי הסלע אמר הקב"ה אצלי הם כיונה פותה כל מה שאני גוזר עליהם עושים ושומעים לי, אבל אצל אומה"ע הם קשים כחיות וכו' למה שאומה"ע אומרים להם מה אתם מבקשים מן השבת הזו שאתם שומרין מן המילה הזו שאתם מולים והם מבקשים לבטל להם את המצות והם נעשים נגדן כחיות וכו', כן הוא נמי בענין איש טוב שיהי' תמיד איש טוב אין זה רבותא ולפעמים הוא חסרון גדול כגון בהדרכת בניו על ברכי הדת, וזהו שאמר טובי' שמו היינו שתיבת טוב נסמך אל השם י"ק כאמרו שהוא טוב באופן שהוא לרצון השי"ת וכענין יונתי כנ"ל:
8
ט׳וזה שאמר הגון לנביאות הוא שלימות השכל עד שראוי לקבל שפע הנביאיי, ורבנן אמרו כשנולד נתמלא הבית כולו אורה זהו שלימות צלם אלקים המאיר ע"פ האדם, כענין שכתוב חכמת אדם תאיר פניו, וכבר אמרנו במק"א שלשה מועדים הם לעומת גוף ונפש ושכל ושבת לעומת צלם אלקים, ע"כ אמרו ז"ל ברכו במאור פנים שאין דומה מאור פניו של אדם בשבת כבימי החול:
9
י׳וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי, וברש"י ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה וירא שאין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר, נראה דהנה כל גלות מצרים הי' ללקט את כל חלקי הקדושה וכל נשמות הקדושות שהי' טבועים בחיצונים וכשיצאו ממצרים עשו אותה כמצולה שאין בה דגים, היינו שלא השאירו שמה שום חלק מחלקי הקדושה שלא נטלוה עמהם, ולהיפוך כל חלקי הרע שהתגנב בתוך ישראל נדחה מהם ונדבק בתוך מצרים, וע"כ אסור לדור עוד במצרים כמ"ש האר"י ז"ל הטעם מפני שלא נשאר שם עוד מה להתברר. עכ"ד, ויש להוסיף עוד ולומר שבאשר חלקי הרע שהי' בישראל נדבק במצרים, א"כ נקבצו באו שמה מרבית כל חלקי הרע שבעולם ויש לחוש שלא ידבקו באדם הדר שמה, כי לפי טעם האריז"ל לבד עדיין אינו מובן למה יהי' אסור ודי שלא יהי' מצוה ובוודאי כוון למה שכתבתי ובכלל דבריו דברי, והנה הבירור נעשה ע"י הצרות והענויים שעשו להם המצריים, וכך היא המדה שגוי המכה ומיצר לישראל שואב הגוי מישראל כל חלקי הרע, וישראל שואב מהגוי כל חלקי הטוב בסוד אשר שלט האדם באדם לרע לו שפירש האריז"ל אדם בליעל באדם דקדושה לרע לו לאדם בליעל:
10
י״אוהנה איתא בספה"ק שזה המצרי הי' גלגול קין ומשה רבינו ע"ה גלגול הבל, וזהו מה שעשה לו בבית ומה שעשה לו בשדה, היינו דוגמא מאז שעשה לו בבית שבא על תאומתו של הבל, כאמרם ז"ל קראתי לאשתי ביתי, ומה עשה לו בשדה שכתיב ויהי בהיותם בשדה, והיינו שע"י הצרות שעשה המצרי לישראל קלט ושאב הישראל ממנו את כל חלקי הטוב שבקין, וכדוגמת שבכלל הגלות כן בפרטות מצרי זה ע"י הצרות והכאה הקדים הבירור, ונשאר המצרי ריק מכל חלקי הקדושה, וע"כ אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר, וכמו שבכלל מצרים עשאוה כמצולה שאין בה דגים [ומה שמצינו גרים במצרים בוודאי הוא מחמת שחזר ונשתאב שמה חלקי הטוב ע"י שנתיישבו שמה אחר חורבן בית ראשון]:
11
י״בולפי האמור יובן ענין דתן ואבירם דהנה איתא בזוה"ק שאחר יציאת מצרים הוצרכו לספירת שבעה שבועות כדמיון נדה שפסקה שצריכה חושבנא לדכיותא, ובמדרש כמו הגיורת שצריכה שלשת ירחי הבחנה, ונראה דחלקי הקדושה שהי' טבועים בחיצוניות ויצאו הם הם שהיו צריכין לטהר ונראה דכמו בכלל כן בפרט שהמצרי הזה שהוציאו ממנו כל חלקי הטוב שבקין נמי הי' צריכין להטהר, והיינו עפ"מ שאמרנו במק"א שענין קין הוא מלשון יש וקנין שמדה הזאת אי טב לית טב מיני', היינו להיות לבו מוגבה בדרכי ה', וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם ויבטל במחשבתו את כל המונעים והמפריעים אותו מעבודת ה', ויהי' כאפס ואין אנשי מלחמתו, ואי ביש לית ביש מיני' שהיא גיאות והתנשאות וכל המתגאה כאלו עע"ז ונסתעף מזה קנאה וכעס ושפ"ד, ונמשך ממנו ג"כ ג"ע וכל המתגאה כאלו בא על אשה זונה, וא"כ הרי נצמח מזה ע"ז ג"ע שפ"ד ראשי כל עבירות, ובאמת ששלשתן היו בקין כמו שספרו ז"ל, וחוה שקראתו קין אמרה קניתי איש את ה' היינו לעבודת ה' כנ"ל, דאי טב לית טב מיני', אבל קין ברוע בחירתו בחר בצד אחר ואי ביש לית ביש מיני', ומובן שצד הטוב שבקין להיות לו לב חזק ואמיץ לבו בגבורים בעבודת ה' כנ"ל, אבל באשר חלקי הטוב העולין מבין הטומאה צריכים טהרה כנ"ל הי' נמי מדה זו צריכה טהרה ושימור לבל ימשך ממנה גיאות ועזות מצח, והנה במדרש שאיש עברי המוכה הי' דתן וביום השני השני אנשים עברים נצים הם דתן ואבירם שאחים היו, והיינו שאתמול נשתאב בדתן חלקי הטוב שבקין כנ"ל וזיכה את אחיו אבירם עמו, והי' חלקי הטוב אלו צריכין טהרה ושמירה, והם לא עשו כן, ע"כ נמשך להם מזה גיאות וכעס עד שהיו נצים ורוצים להכות זה את זה כמהות קין בראשונה עד שהעיזו מצח במשה לתרפו, ומזה נמשך עוד להבא כל מקום שכתיב נצים ונצבים בדתן ואבירם הכתוב מדבר בוודאי אילו הי' יודעין להזהר בחלקי הטוב שהשיגו היו בני אדם גדולים, אך באשר לא ידעו להזהר נהפך להם לרועץ וחזרו חלקי קין לרע, והתאחדו בקרח שלקח מקח רע לעצמו שכתב האר"י ז"ל שנתעברה בו נשמת קין מצד הרע, ונראה דבימי קרח שנצמח על ידיהם קידוש השם וחיזוק הדת אף שהם ירדו חיים שאולה, מ"מ חלקי הטוב אלו הי' להם שם עלי' ונתקנו:
12
י״גוממוצא דבר שכל איש שמשיג מעלה הן ברוחניות הן בגשמיות מחויב להשגיח בשבעה עינים שיהי' בטהרה כי כל המעלות שמשיג האדם הוא ע"י בירורים כידוע וא"כ צריכין שמירה מעולה, וע"כ נמצא לפעמים שאדם נעשה משופע בחסדים טובים הן בבני הן בחיי והן במזוני נעשה עוד גרוע ממה שהי' מקודם, הכל הוא מטעם זה, השי"ת ישמור את עמו ישראל לעד:
13
י״דוירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. ובמדרש לפי שהי' מחשב בלבו ואומר שמא יהיו המצריים מכלין את ישראל לפיכך הראהו הקב"ה אש בוערת ואיננו אוכל א"ל כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל. עכ"ל, וא"כ הסנה משל על ישראל, ובמדרש שם שסנה הוא מין ממיני הקוצים, ויש להבין אחר שבא לרחם על ישראל הי' לו למשלם על מין משובח ולא למין גרוע, ונראה עפי"מ שהגדנו כבר בזה שאמר משה אכן נודע הדבר היינו שהי' תמה מאחר שישראל הם פנימיים מאין ימצא בישראל דלטורין, שזה הוא מדת הגוים שאינם בעלי סוד כבש"ס עירובין דסתם גוי מיפעא פעי, וכאשר הסתכל בהם בעין חודרת הבין מי המה אלה ונודע לו שהם היו בדור המבול ופגמו בברית שהיא התגלות הנעלם שהוא המוח כי הערוה היא לשון גילוי את מקורו הערה, וע"כ עבירה מגלגול הקדום גוררת עבירה בדומה לה, והיא דלטוריא שהוא גילוי הנעלם והסוד, ע"כ אמר מעתה שמא אינן ראויין להגאל כמ"ש מהר"ל בהפרש בין תיבת גלה לגאל וכבר הבאנו דבריו הרבה פעמים, ועוד כי פגם ברית מביא לשעבוד שהוא טמטום המוח והלב היפוך הגאולה שהיא חירות המוח והלב:
14
ט״וויש לומר שעתה כשהגיע עת הגאולה הראה לו השי"ת אף שעדיין החטא לא נתמרק לגמרי ות' שנה נאמר להם להשתעבד ועדיין לא שלמו ואף שהם עדיין כקוצים כסוחים מפני פגם ברית הקדום, שמפני זה נאמר ויקוצו מפני בני ישראל שפירש"י שהיו דומים בעיניהם כקוצים, ואותו ענין עדיין מרקד ביניהם, מ"מ הקב"ה משלח ללבם שביב אש התעוררות וכמ"ש אני ישינה ולבי ער ובמדרש שיר השירים ולבי ער זה הקב"ה שעוררני ואומר פתחי לי אחיתי רעיתי, ואף שאני ישנה מתרדמת הגלות קול דודי דופק על מיתרי לבם, וזהו המראה בלבת אש מתוך הסנה, ובאשר גאולת מצרים היא נצחית ובמדרש ויחי מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, וזה שמזכירין יציאת מצרים בכל יום, נוהגת מדה זו תמיד שאף פגומי ברית רח"ל נמי הקב"ה מרתיק עליהם, וזהו הבת קול שבכל יום ויום יוצאת מהר חורב, וכל איש המכין אזנו ולבו לשמוע הוא מרגיש, ובפרט בשבת שהשבת בעצמו מכריז ואומר נוטריקון שבת בו תשוב שלבות ישראל מתעוררות לתשובה, אך צריכין להטות אוזן לשמוע כמה שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, אבל בשבת שהיא יום מנוחה מעצבך ומרגזך ומעבודה קשה אשר עובד בך שדורש הזוה"ק על שבת שוב יכול כל איש להכין לבו לשמוע:
15
ט״זמי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, נראה לפרש דהנה במדרש שאמר משה רבון העולמים כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך אל פרעה לא אנכי הוא שאמרת לי ואנכי אעלך גם עלה ע"כ, ויש להבין דלקמן במדרש בפסוק שלח נא ביד תשלח משמע דאם הי' שולח מלאך להוציאם הי' מרוצה כי ע"י מלאך הי' נחשב שהשי"ת בעצמו הוא המעלה, וא"כ ע"י משה נמי כי הלוא משה שכינה מדברת מתוך גרונו, וא"כ הרי נתקיים שפיר אנכי, ויש לתרץ בפשיטות שמשה עדיין לא ידע שיהי' שכינה מדברת מתוך גרונו כי לא שמע מאופן נבואה כזו מה גם משה בענותנותו היתרה לא הי' אפשר שיצוייר בנפשו שיהי' לו נבואה באופן נעלה מהאבות הקדושים, ועוד שלא נאמר לו עוד שיהי' כן:
16
י״זובזה יש לפרש התשובה כי אהי' עמך, כי הנה כבר הגדנו בהפרש שבין אתך לעמך, שלשון עמך משמע יותר חיבור ודיבוק מלשון אתך, ובש"ס קידושין עמך במאכל עמך במשתה, וע"כ ביוסף כתיב ויהי ה' "את" יוסף וכן כי ה' "אתו", ולא נאמר לשון עמו, וכן בנח "את" האלקים התהלך נח ולא כתיב עם, אלא יעקב שהי' מובחר שבאבות כתיב בו והנה אנכי "עמך", וע"כ למשה שנאמר ואהי' עמך ולא אתך, רמז לו שיהי' לו חיבור ודיבוק נכבד והיינו שיהי' שכינה מדברת מתוך גרונו, כי לא מצינו לשון מורה על שכינה מדברת מתוך גרונו יותר מלשון זה, אף דכתיב נמי ביעקב עמך שאין הפירוש כך מ"מ הוראת לשון עמך הוא היותר נכבד בכל מקום לפי ענינו, ובמשה בא לרמז על שכינה מדברת מתוך גרונו:
17
י״חוהוסיף לומר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. ויובן עם מ"ש מהר"ל בהגדה אני ולא מלאך הוא מיכאל ולא שרף זה גבריאל ולא שליח זה מט"ט. עכ"ד, יש לפרש למה נקרא מט"ט שליח יותר מאינך מלאכים, כי ידוע שכח המשלח בהשליח, וזה יוצדק יותר במט"ט שכתוב בו כי שמי בקרבו, וע"כ במשה נמי שמצינו כמה פעמים בתורה שמדבר בלשון משלחו שהוא השי"ת, ולא הקדים לאמר בשם ה' כמ"ש בפרשת והי' אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו, ואין משה הנותן מטר אלא שדיבר בלשון משלחו, כי כח המשלח בהשליח, והוא דוגמא מה שנאמר במט"ט כי שמי בקרבו, והיא הנקרא שליח במוחלט, ולא כמו שאר נביאים נקראים שלוחים בדרך השאלה, וע"כ במה שאמר כי אנכי שלחתיך מורה על ענינו שהי' שליח במוחלט וכח המשלח בהשליח, וזה רומז ג"כ לשכינה מדברת מתוך גרונו:
18
י״טואמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך היינו שאל תתמה שתזכה למעלה רמה כזו שתהי' נקרא בהחלט שליחי ושכינה מדברת מתוך גרונך מה שלא זכו לזה האבות, כי כך היא המדה שאנכי משרה שכינתי במקום היותר שפל, כמ"ש מהר"ל בטעם עיקר שכינה בתחתונים מפני שהם עלוליים ביותר ולאות ע"ז הוא המראה שהשרתי שכינתי בסנה ששפל מכל האילנות, וע"כ נמי בהוציאך את העם תעבדון את האלקים על ההר הזה שהוא דומם שפל ונמוך מצומח חי ומדבר שלמעלה המינו ועם זה הוא הר נמוך מכל ההרים, הרי שהשראת השכינה תהי' בתחתונים על גבי הדומם שהוא נמוך, ולא על הר גבוה ולא ע"ג צומח, כמו שעתה השרה שכינתו על הסנה שהוא צומח, כי באשר קבלת התורה הוא מראה יותר נכבדה ממראה הסנה תהי' המקום ג"כ יותר נמוך ע"ג דומם ממש, וע"כ גם אתה אף ששפל אתה בעיניך אין זה מונע מלהשרות שכינתי עליך ולהיות שכינה מדברת מתוך גרונך, באופן שיהי' כאלו אני בעצמי העליתי אתכם ממצרים ויתקיים בזה ההבטחה ואנכי אעלך גם עלה כנ"ל:
19
כ׳השלשה אותות נחש צרעת דם שנצטווה לעשות לפני העם, יש לפרש עפי"מ שהגדנו כבר שאין הפי' שמשה חשש שישראל לא יאמינו ביכולת ה', שזה כבר נודע להם מהאבות אלא שהרגישו בעצמם שעדיין לא נתמרק חטאם מגלגולם הקדום מדור אנוש דור המבול ודור הפלגה חטא ע"ז ג"ע ושפ"ד, דור אנוש בע"ז שחידשו בימיו, ודור המבול בג"ע ודור הפלגה חטא שפ"ד שהוא חטא הפירוד בין עליונים לתחתונים שכבר דברנו מזה באריכות, ויחשבו שהוא מטעם שצריכין להתמרק בארבע מאות שנה שלמים, וכדאיתא בפסיקתא שאמרו ישראל ת' שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו, בזה חשב משה שלא יאמינו שהגיע הקץ, ובוודאי כן הוא האמת, אבל לא יכלו להתמהמה כי הי' באין בשער הנון של טומאה רח"ל, והוציאם בזכות שעתידין לקבל את התורה אוריין תליתאי לעומת שלש עבירות ועדיין נצרכין מירוק ואז תהי' הרפואה לכל ג' חטאים אלו בשלימות, וזה השלש אותות נחש לעומת חטא ע"ז חטא דור אנוש שורש נחש הקדמוני אל אחר, צרעת לעומת חטא ג"ע חטא דור המבול, וכמו שכבר דברנו שעונש הצרעת מקביל ביותר לחטא ג"ע, כי צרעת היא לבן ומראות נגעים ע"ב כמנין חסד וכמ"ש וספח ה' קדקוד בנות ציון, דם הוא לעימת חטא שפ"ד חטא דור הפלגה וכנ"ל, והנה נחש וצרעת שחזרו לקדמותן זה למטה וזה שבה כבשרו רמז לסילוק החטא והעונש מעתה, אך אות הדם לא חזר להיות מים, וזהו שברש"י שומע אני שבידו הם נהפכים לדם ואז כשירדו לארץ יהיו בהווייתן וכו', והיינו שהי' הו"א לומר דהוא כמו שני אותות הקודמים, אך באמת אינו כן והטעם יש לומר בפשיטות כמ"ש רש"י שרמז להם שבמכה ראשונה נפרע מאלהותם, ועוד ששני אותות הקודמים מורים על הקלקול, ע"כ לרמז על התיקון חזרו כבתחילה, אבל דם שמורה על החיבור של גוף ונפש דוגמת עליונים בתחתונים אלא השפיכה לארץ הוא רומז לשפ"ד, אבל דם עצמו לא יתכן להחזירו למים:
20