שם משמואל, שמיני י״אShem MiShmuel, Shmini 11
א׳שנת תר"פ
1
ב׳ואל בנ"י תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת והמפרשים דקדקו למה לא הביאו גם ישראל עגל לחטאת כמו אהרן לכפר על מעשה העגל, ובזוה"ק אלא הא ישראל הא קבילו עונשא בקדמיתא ובגין דקבילו עונשא בכמה אתר על דא קב"ה לא בעא לאדכרא לון חובייהו כמקדמיתא, ויש להבין דמ"מ הרי עדיין לא נתכפרו לגמרי וכתיב וביום פקדי ופקדתי וגו', וא"כ עדיין צריך פירוש למה לא הביאו עגל לכפר עליהם, ויש לפרש דכל מה שהחטאת ביכולתו לכפר כבר נתכפרו, ומה שלא נתכפרו לגמרי מטעמים המבוארים בספה"ק גם החטאת אין ביכלתו לכפר:
2
ג׳ויש להוסיף ולומר עפ"י דברי המדרש שמות פרשה כ"ג בפסוק נופת תטופנה שפתותיך כלה אמר משה במה שחטאתי לפניך בו אני מקלסך וכו' יודע אני שחטאתי לפניך באז שנאמר מאז באתי אל פרעה והרי טבעת אותם לים לכך אני משבחך באז וכו' וכן כל הצדיקים במה שהם חוטאים הם מתרפאין וכן משה לא קנטר אלא באז ובמה שסרח תיקן מעשיו ואמר אז ישיר, ויש להבין דבתנחומא וכן הוא בפייט יום ב' של פסח שע"כ אמר הכתוב שור או כשב וגו' ולא הזכיר עגל משום שאמר הכתוב שלא יהי' עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, וא"כ למה לא נימא גם בזה שבלשון שסרח לא יתכן לתקן באותו לשון שלא יהי' למבטח מזכיר עון, ונראה שזה אמרו רק בעגל שלא נתקן עוד לגמרי שייך לומר בו מזכיר עון, אבל כל היכי שנתקן לגמרי ואין כאן עוד רושם עון כלל לא שייך לומר שהוא מזכיר עון, ומכ"ש בתשובה מאהבה שזדונות נעשו לו כזכיות, א"כ איננו מזכיר עון אלא זכות, והנה הא דחטא העגל לא נתקן לגמרי אף דוודאי ישראל עשו תשובה מאהבה, הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הטעם כי תשובה היא בלב ואינה מועלת כ"כ לחטא שהוא במוח, ומעשה העגל הי' חטא במוח השכל, והנה אהרן שכוונתו היתה לטובה ובשביל זה זכה להיות כה"ג כבמדרש, וכל החטא הי' שהי' נראה בחיצוניות המעשה שהוא חטא, א"כ שוב לאהרן נתכפר לגמרי ולא נשאר שום רושם חטא, וע"כ שוב נאמר בו כלשון המדרש שהצדיקים במה שהם חוטאים הם מתכפרים, וע"כ נאות לקרבנו עגל ולא שייך לומר בו שהוא מזכיר עון אלא אדרבה מזכיר הזכות שבשבילו נתמנה לכה"ג, וכל זה ניחא באהרן אבל בישראל דלא נתכפר להם חטא העגל לגמרי שוב אין שייך להביא עגל לחטאת לכפר על מעשה עגל ע"ש ולא יהי' לבית ישראל למבטח מזכיר עון, וזהו כוונת הזוה"ק דקבילו עונשא בכמה אתר, וע"כ דלא אתכפרו לגמרי אלא כמ"ש וביום פקדי וגו', ע"כ לא בעא לאדכרא לון חובייהו כקדמיתא משום שלא יהי' למבטח מזכיר עון:
3
ד׳ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה יש להבין למה שינה הסדר דבצוואה כתיבה המנחה אחר השלמים ובהקרבה הקדים המנחה, ומצאתי לדעת זקנים מבעלי התוס' שעמדו בזה והניחו בצ"ע, ונראה דהנה ידוע דדם הקרבן מקרב את נפש האדם להשי"ת, כאמרם ז"ל תבוא נפש ותכפר על הנפש, ודם הוא הנפש, ובשר הקרבן מכפר על נפש החיונית שבאדם, אך מנחה שהוא מצמחים מכפרת על נפש הצומחת שבאדם, וידוע דכל מין שנמוך ביותר, יש רבותא יותר להגביה ולקרבו, וע"כ נחשב לנחמה לישראל שזכו לפרשת נסכים אחר תשובתם הגדולה מחטא המרגלים, וכמו שכבר דברנו בו במקומו, וע"כ מה"ט זבחים קודמים למנחות, שמנחות הם רבותא יותר, וזבחים קל להתקרב ועולין מן הקל אל החמור, וע"כ בצוואה במלואים איחר את המנחה אחר כל הקרבנות, אבל אחר שכתוב ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה', שזה לשון נכבד מאוד וכמ"ש באלי' חי ה' אשר עמדתי לפניו, וכמו שהגיד כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה שהעמידו את עצמם לקבל מדריגות, שוב נתעלה גם בחינת נפש הצומחת בהם בהשואה אחת עם נפש החיונית [ואולי עוד יותר בסוד אשת חיל עטרת בעלה, ובסוד נקבה תסובב גבר הנאמר לעתיד] ע"כ הקדים המנחה להשלמים כדי שהשלמים שהם שלימות וכוללים הכל כמו שרמזו ז"ל שיש בו שלימות למזבח ולכהנים ולבעלים, יבוא באחרונה לכלל ולהגביה הכל למעלה למעלה:
4
ה׳ואפשר עוד לומר שזה עצמו הי' סיבה למעשה נדב ואביהוא שחשבו שהגיע זמן תיקון הכללי, וכמו לעתיד שלא יהי' עוד שום זכות בעולם, וע"כ לא חששו לאש זרה וכמו שכבר דברנו מזה:
5