שם משמואל, שמיני ד׳Shem MiShmuel, Shmini 4
א׳שמיני ופרה שנת תרע"ג
1
ב׳כתיב ויקריבו לפני ה' אש זרה וגו', וידוע בספרים הקדושים מהו אש זרה, ובזוה"ק (ל"ז:) ויקריבו לפני ה' אש זרה וגו' ודאי מלה אחרא אתקשרו בקשירא דא ושרו לכ"י לבר, ויש לתמוה על אנשים גדולים כמותם שאמר משה עליהם עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך יהי' להם טעות כזה, ולא הרגישו מהו קדושה ומהו חיצוניות, ונראה לפרש בהקדם ענין פרה אדומה, שאין טהרה לטומאת מת בלעדה, ומה שטעמה נעלם ולא נתגלה אלא למשה כאמרם ז"ל לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה, ובמדרש פ' חקת נראה שגם למשיח ואולי עוד לכל דורו יתגלה טעם פרה, ממקרא זה והי' ביום ההוא לא יהי' אור יקרות וקפאון עיי"ש ובגרסת הרד"ל:
2
ג׳ונראה דהנה טעם הזוה"ק בטומאת מת ידוע שהוא מחמת שבכל דבר שנתרוקן ממנו קדושה מתאוין כחות הטומאה לדבוק בו, ע"כ מתדבקין כחות הטומאה בגוף מת שנתרוקן ממנו נשמה הקדושה, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שלכן טומאה בוקעת ועולה עד לרקיע אף שזה ענין גבוה כאמרם ז"ל רשות היחיד עולה עד לרקיע, ורה"ר אינה תופסת אלא עד עשרה, ורה"י הוא בקדושה ורה"ר הוא בחיצוניות, מ"מ טומאה זו שהיא לעומת הקדושה שהי' שורה בגוף זה כמו שרה"י שהיא קדושה עולה עד לרקיע כן הוא טומאת מת, והאר"י ז"ל הוסיף לומר שלא תאמר שאחר שנסתלקה הנשמה באין כחות הטומאה אלא שזה עצמה הוא ענין המיתה שע"י שניתן רשות לכחות הטומאה לדבוק בו, אין נשמה הקדושה יכולה לסבול ובורחת, וממילא יובן שטהרה מטומאה זו היינו שתברח הטומאה מחמת גודל הקדושה צריך לקדושה נעלה מכחות הנשמה, שהרי הנשמה בורחת מפני טומאה כזו, וע"כ שצריך קדושה גדולה מזה להבריח את הטומאה, והנה כתב ונשמת ש' תבינם הרי שהנשמה היא מבינה, וע"כ כתיב ימותו ולא בחכמה, היינו שכל מקום שמאיר בחי' חכמה אין כאן בחי' מיתה, שדי לטומאה שניתן לה כח ורשות להבריח נשמה שהיא מבינה ולא מחכמה שלמעלה המינה כנ"ל שהטומאה היא לעומת הקדושה שהי' מקודם בגוף זה, ובכן בהכרח לומר שפרה אדומה שידוע בזוה"ק שהיא מבינה בהצטרף לה מים החיים נשפע בה כח החכמה מקור מים חיים, וכתיב תורת חכם מקור חיים, וגם חכם גמטריא חיים, וכן כתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני הרי ששורשה בחכמה, והנה באדם נפש רוח ונשמה חי' יחידה, וביאר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שנפש רוח ונשמה מלובשים בתוך הגוף וחי' יחידה הם מקיפים מלמעלה, וע"כ כחות הטומאה להבריח נשמה הקדושה מהגוף הם רק לעומת הנשמה ולא לעומת חי' יחידה הגבוהים ממנה, והנה ידוע שבחי' חי' שורשה בחכמה, וע"כ אדרבה היא מברחת את כחות הטומאה כנ"ל שזה ענין פרה אדומה בהצטרף לה מים חיים כנ"ל, וידוע שמשה זכה לבחי' חי' ומשיח ליחידה, וע"כ נגלה טעם פרה למשה ולא לזולתו עד לימי המשיח דכתיב והי' ביום ההוא לא יהי' אור יקרות וקפאון שדרשו ז"ל שאז יהי' טעם פרה מגולה, והיינו משום שמשיח יזכה ליחידה:
3
ד׳ולפי האמור יש לפרש ענין נדב ואביהו דהנה איתא בספרים שבחי' יחידה א"א להשיג אלא במסירת הנפש, וכבר היו קדושים שהשיגו בחי' יחידה אך נתפרדה נפשם מעל גויתם והרבותא במשיח שישאר בחיים בזה העולם ויש לומר עוד שבשביל בחי' יחידה שתהי' בזה העולם, מזה עצמו יצמח שרוח הטומאה תעביר מן הארץ כי רוח הטומאה מוצאו משניות כנודע, ובהופיע בחי' יחידה בעוה"ז יופיע לעומתה אחדות ה' בזה העולם וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' ויתבטלו כל השניות, וק"ו מפרה אדומה שמטהרת טמאים שמברחת את רוח הטומאה כבמדרש מזין עליו והיא בורחת, ונתגלה טעמה למשה שהי' בו בחי' חי' כנ"ל, מה גם למשיח שיהי' לו בחי' יחידה, שאז תטהר כל העולם, וע"כ נדב ואביהוא שהיו חכמים גדולים רצו למסור עצמם להשיג בחי' יחידה וחשבו שישארו בחיים, וכעין שהי' ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, וממילא יתבער רוח הטומאה ולא יהי' שום זרות בעולם, אך החטיאו המטרה שאז נמי היו ראוין לעונש אלא שהמתין להם עד כאן, ולא הי' בכחם להשיג בחי' יחידה ולהשאר בזה העולם, ונשאר עדיין זרות, ונסתעף שנדבק אש זרה במקום שאין ראוי:
4