שם משמואל, שמיני ז׳Shem MiShmuel, Shmini 7
א׳שמיני ופרה שנת תרע"ו
1
ב׳ענין פרה אדומה שמטהרת טומאת מת, דהנה יש להבין בטומאת מת שהיא טומאת מגע ולא יצאה עליו מגופו ומ"מ היא חמורה שבטומאות, דהנה האדם נברא ישר להיות טבעו בעצם נמשך אחר רצון הש"י, ולא הי' צריך לקבל לימוד מזולתו אפילו ממלאכי השרת, והי' מלך על כל הנבראים וידוע דמהות המלך להשפיע ולא לקבל כבש"ס נדרים לאו מלכא אנא דקא מתהנית מנאי ולא מתהני מינך, והניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש ונפל ממדריגת עצמותו וקיבל מהנחש ונתפתה לעצתו ונשתנה ממהות עצם עומד בפני עצמו למהות מקבל מזולתו, וע"כ הי' ענשו נמי שיהי' שליטה לכחות חיצונים לדבוק בו והוא מקבל מהם תכונות רעות, ומזה בא עונש המיתה כמ"ש האריז"ל שהנשמה אינה יכולה לסבול את כחות הרעות שניתן להם הרשות לדבוק בו והיא מסתלקת, וזה עצמו הוא ענין טומאת מת שהאדם מקבל הטומאה אחרי שהאדם שב ממהות עצם עומד בפני עצמו למהות מקבל:
2
ג׳אך במתן תורה דכתיב ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ולא המתינו לעצת הזקנים כמ"ש המפרשים שם, שבו למעלת האדם להיות עצם עומד בפני עצמו ולא לקבל מזולתו כמו שלא היו צריכין לקבל עצת הזקנים, כמו אדה"ר קודם החטא שמעצמו הי' נמשך אחר רצון הש"י, וע"כ אז נעשו חירות ממלאך המות, שנסתלק מהם ענין המיתה ואין רשות לדבר זר לדבוק בהם, ומצד הסברא אז לא היו בני קבלת טומאה כלל [אפי' ממת נכרי], אך כאשר נתפתו לעצת הערב רב לדבר העגל והי' חטאם דומה לחטא אדה"ר כמבואר במדרשים חזרו שנית מבחי' עצם עומד בפני עצמו למהות מקבל מזולתו, וחזר להם ענין המיתה וקבלת הטומאה, עד עת קץ שישראל ישובו למעלתם, ויהי' כל אחד מעצמו נמשך לרצון הש"י וכמ"ש ולא ילמדו איש את רעהו לאמור דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, וכאמרם ז"ל בויחי רבה אין ישראל צריכין לתורתו של מלך המשיח, וע"כ יבלע המות לנצח ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ:
3
ד׳ובודאי שזה יהי' בישראל באמצעות מלך המשיח שהוא יישר את ישראל שיהיו במעלה זו להיות כל איש קומה שלימה בפני עצמו בלתי שיצטרך לקבל סיוע מזולתו, וכמו בסיני שהגיעו ישראל למעלה זו שלא הצטרכו לעצת הזקנים שהי' באמצעות משה, שהרי אף אחר שקנו מעלה זו כשהי' משה מרומם מהם לקבל הלוחות נסתלקה מהם המעלה וחזרו וקבלו פיתוי הערב רב, ובהכרח לומר שכל מה שהגיעו וזכו למעלה זו הי' רק באמצעות משרע"ה, אלא שבימות המשיח תשאר בהם מעלה זו שיזכו אלי' באמצעות מלך המשיח קנין עדי עד שלא ישתנו לעולם:
4
ה׳ובזה ניחא מה שנראה לכאורה סתירה לדברינו שיזכו ישראל אז למעלה זו מהא דאמרו ז"ל בפסוק ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים במשפחה, אחד מעיר מזכה לכל העיר ואחד ממשפחה מזכה לכל המשפחה, משמע שיקבלו השלמה מאחד שבעיר ומהשנים שבמשפחה, אך לפי דברינו אלו יש לומר שתחילת הזכות לצאת מן הגלות בודאי אז עדיין לא יהיו ישראל במעלה ההוא, אך בבואם לארץ תחת מלכות מלך המשיח יושירם מלך המשיח במעלה זו, וכן יש לפרש דברי רש"י פ' נצבים בפסוק ושב ה' אלקיך את שבותך שפירש"י שגדול יום קיבוץ גליות ובקושי כאלו כביכול צריך להיות אוחז בידו ממש איש איש ממקומו, שהגיד כ"ק זקני אדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שהיינו שיבחן לבב כל איש ואיש בפרטות ולא מצד הכלל עכ"ד, אין הפירוש שיצטרך להיות כל איש ואיש מישראל נרצה בפרטות בעודם בגלות שזה אי אפשר וח"ו לומר כן כשתהי' הגאולה בעתה, שהרי אפי' אם יהיו ישראל בלתי ראוים כלל יהיו נגאלים עכ"פ, ואפי' כשתהי' בבחי' אחישנה, ע"י תשובה שפרשה ההיא מדברת מזה, מ"מ שיהיו שלמים כל אחד בפני עצמו בלתי צורך לסיוע מזולתו קשה לצייר שיהי' זה בעודם בגלות אלא שיבחן לבב כל איש מה שיהי' ממנו אחר הגאולה והיישרת מלך המשיח:
5
ו׳ונראה שמעין זה הוא ענין שמור וזכור בשבת, שידוע ששמור הוא בלב והוא בכנסת ישראל, היינו שישראל משליכין מעליהן טורח המלאכה וטרדת הפרנסה וכאלו כל מלאכתם עשוי' ובאים לחסות תחת כנפי השכינה לקבל עליהם קדושת שבת כי כלל ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים, והשבת פורש כנפיו וישאם על אברתו, והוא מעין קיבוץ גליות, אך זהו הריצוי מצד הכלל, וכעין שכתוב ולקחתי אתכם אחד מעיר וגו' אחד מעיר מזכה לכל העיר, וכן הוא בשבת שהכלל מסייע לכל אחד שיהי' ביכולתו להשליך ממנו כנ"ל, אך השבת עצמו מיישר את ישראל שיהיו נרצין גם בפרטות כל איש ואיש בפני עצמו, וזהו זכור שהוא במוח, וידוע שאין דעתן של בני אדם שוות, ואולי מטעם זה הוא המבואר בספה"ק שהמיתה בשבת איננו באותו אופן כבחול ע"י מלאך המית וכחות רעות, וכמו שבשלימית המעלה שהיו ישראל בעת מ"ת ולעתיד שיבולע המ ת לגמרי כן בשבת שהוא קצת מעין זה עושה עכ"פ שינוי באיכות המיתה:
6
ז׳והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד בהא שלא נתגלה טעם פרה אלא למשרע"ה, כי יש ששים רבוא אותיות לתורה נגד ששים רבוא שרשי נשמות ישראל, ויש נשמות גבוהות נגד מצות פרה אדומה והוא מעלת משרע"ה ע"כ אליו נתגלה טעם פרה, עכת"ד, ויש לבאר הדברים כי בפשיטות אינו מובן שהרי פרשת פרה יש בה יותר מאלף ב' מאות וחמשים אותיות והם מכלל הששים רבוא אותיות התורה, ואם תחשוב את כל האותיות שבפרשת פרה למשה לבדו יחסר אותיות הנשארים מששים רבוא [הגם שבלא"ה אין חשבון הששים רבוא אותיות לדידן מכוונים, ואין אנו בקיאים למנות החסרות ויתרות], אך ברורן של דברים דהנה ששים רבוא שרשי נשמות ישראל שכל אחד ואחד יש לו כנגדו אות אחת בהתורה משם שורש חיותו, והנה משרע"ה שקול ככל ישראל ועליו אמרו ז"ל אשה אחת היתה במצרים וילדה ששים רבוא בכרס אחד, ובודאי כמו שכל ששים רבוא מישראל יש להם חיות מכל ששים רבוא אותיות התורה, כן הוא לבדו ששקול כששים רבוא יש לו חיות מכל ששים רבוא אותיות, וכן במשמע שהרי נאמר לו ואעשה אותך לגוי גדול, שכל ישראל יצאו מחלציו, ומוכרח לומר שכל חיות ישראל נכלל בו, והנה ידוע שיש מצות ששקולים ככל התורה, וכמו שבת דהוא כללא דאורייתא, וכמו שיסד הפייטן בזמירות זכרו תורת משה במצות שבת גרוסה, וע"כ מתיחסת מצות שבת ששקולה ככל התורה למשה ששקול ככל ישראל, כמו שאנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו, והיינו ששורש מצות שבת ושורש נשמת משה אחד הוא:
7
ח׳ויש לומר שכן הוא פרשת פרה אדומה שבפסיקתא פ' פרה סי' ו' בפסוק כסף צרוף מזוקק שבעתים, ואף הפרשה זו מזוקקת שבעתים יש בה ארבעים ותשע טהרות וכו' ולמה כך אלא כשש שהתורה נדרשת בארבעים ותשע פנים ואף זו יש בה ארבעים ותשע פנים שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה, עכ"ל, וע"כ נראה נמי ששורש פרשה זו ושורש נשמת משה אחד הוא, וע"כ אמרו ז"ל מ"ט שערי בינה נמסרו למשה והוא מקביל לארבעים ותשע פנים שבפרה, וכמו שמשה שקול כנגד ששים רבוא כן פרשת פרה שקולה ככל התורה, וזהו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שיש נשמות גבוהות כנגד פרה אדומה והיא מעלת משרע"ה וע"כ אליו נתגלה טעם פרה:
8
ט׳והנה ידוע שכלל ישראל הם כמו אדם אחד שכל אבר ואבר שבו יש בו בהעלם כח של כל האברים כמו שהוכיחו מהא דאין סומא מוליד סומא, כן היא כלל ישראל שיש בכל פרט ופרט כח הכלל, ולעומתם החיות שלהם מהאותיות התורה נמי כלולים בהעלם, ואורייתא כולא חד שמא דקב"ה הוא, אך פרשיות שהם שקולים ככל התורה, הם כלולים לא בנעלם לבד אלא גם בהתגלות כמו שמשה שקול ככל ישראל גם בהתגלות שהרי לא הי' נמצא דוגמתו תיכף מתולדה וכשנולד נתמלא הבית כולו אורה, ובכוזרי שהוא לא הי' נכלל במין מדבר אלא הי' סוג למעלה ממין מדבר והוא בהתגלות:
9
י׳ומעתה מובן שכמו משרע"ה הי' עצם בפני עצמו שקול ככל ישראל ולא הי' נצרך לקבל מעלה מזולתו, שהרי אף את ישראל בסיני היישירם למעלה זו כנ"ל, כן פרשיות ומצות התורה שהם לעומתו שקולים ככל התורה הם נותנים כח לאדם ומעלין אותו להיות עצם בפני עצמו והיינו שמעוררין החיות שבו שהוא מחמת אות פרטי שבתורה שבהעלם הוא כלול מהכל להיות כן בהתגלות כמו בהעלם:
10
י״אויש לומר עוד דגם צורת ומהות מצות פרה אדומה מורה על ענין זה, דהנה כל מיני בע"ח וצמחים הם מורכבים מיסודות ארמ"ע וכאשר נשרפו ונעשו אפר כל חלקי אר"מ כלו בעשן כלו ולא נשאר אלא יסוד עפר הפשוט, והנה כל המורכבים מקבלין כל חלקי ההרכבה מזה ומזה, וכשנעשה אפר לא נשאר אלא עצם פשוט עומד בפ"ע, וכן המים הם פשוטין, וע"כ אפר הפרה ועץ ארז ואזוב ושני תולעת שהוא הפשוט והעצם מבע"ח וצמחים בצירוף מים החיים שמורה על התורה שהיא עצם פשוט הוא ענין אחד עם כח החיות שבו שהוא עצם פשוט עומד בפ"ע:
11
י״בולפי"ז יובן מה שפרה אדומה מטהרת טמא מת שקיבל מזולתו שכל עצמה של טומאה זו באה מחמת סילוק מעלה זו, ובהופיע באדם מעלה זו שהוא בין בחומר בין ברוח בהכרח הטומאה פורחת ממנו, ואף שבשבת נמי יש מעלה זו ואינה מטהרת ט"מ, הטעם מפני ששבת הוא יומא דנשמתא ואינה בעשי' אלא בשכל ורק ברוחניות שבה יש בה מעלה זו, ע"כ אין שבת גורם כ"כ שינוי בגוף להפריח הטומאה ממנו שהוא בגוף אבל פרה אדומה שהיא בעשי' וכש"ס ריש יומא לעשות זו מעשה פרה ע"כ מצוה זו מוספת מעלה זו גם בגוף ודו"ק היטב:
12
י״גואותה נתן לכם לשאת עון העדה לכפר עליהם לפני ה', וברש"י מכאן למדנו ששעיר ר"ח הי' שהוא מכפר עון מקדש וקדשיו שחטאת שמיני וחטאת נחשון לא לכפרה באו עכ"ל, ויש להבין דמפורש בת"כ הובא ברמב"ן וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אלא אמר להם אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף יש בידכם בתחילה וישחטו שעיר עזים [במכירת יוסף] ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל עכ"ל הרי דגם חטאת שמיני בא לכפרה:
13
י״דונראה עפי"מ שהגדנו כבר דשייכות חטא מכירת יוסף הכא משום דכשישראל באגודה אחת כאיש אחד בלב אחד הם כמחיצה של בני אדם וכחומה בצורה לעומת כחות הרעות המתאמצים להבקיע אל מחנה ישראל להממם ולאבדם ח"ו, הן ברוחניות והן בגשמיות, וע"כ לולא חטא מכירת יוסף שעדיין לא טהרנו ממנו עד תיקון הכללי היו כל ישראל תמיד כאיש אחד חברים ולא הי' באפשר לבוא גם השטן בתוכם להטעותם ולהראות להם דמות משה מוטל במטה לומר מת משה, ולהביאם לידי טעות העגל, באופן שכל חטא העגל נסתעף מחטא מכירת יוסף, והמשכן שהי' לכפרה על מעשה העגל כאמרם ז"ל יבוא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל, היינו שהמשכן הי' מאחד כל כלל ישראל באשר הי' בא מנדבת כולם, והי' פועל דמיוני לכל רצוניות בני ישראל לעשותם אגודה אחת לעשות רצון אבינו שבשמים, וזהו שהי' המשכן לכפרה על חטא העגל שיצא לפועל מחמת העדר התאחדות ישראל, אך חטא מכירת יוסף שעדיין לא טהרנו ממנו הי' עומד לשטן עלי דרכם ולא הי' מניח אותם להתאגד ולהתאחד, ולענין זה הי' מתבקש השעיר עזים כענין שבזוה"ק ח"ב (ל"ג.) ת"ח בשעתא דעאקו כד אתיהב חולקא חדא להאי סטר לאתעסקא בי' אפריש לבתר מכלא כגוונא דא שעיר בר"ח שעיר ביומא דכפורי בגין דאתעסקו בי' ושביק להו לישראל במלכיהון, כן הכא נמי ע"י השעיר אתפרש האי סטרא שבשביל חטא מכירת יוסף לא הי' מניח אותם להתאחד:
14
ט״ווהנה בש"ס ר"ה (י"ז.) ב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד, היכי עביד ר' אליעזר אומר כובשו שנא' ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, ר' יוסי בר חנינא אומר נושא שנא' נושא עון ועובר על פשע, וברש"י כובשו, כובש כף מאזנים של זכות ומכריעין את העונות: יכבוש עונותינו יכרעו בו: נושא מגביה כף מאזנים של עון, אך בפי' הר"ח וכן ברש"י ערכין (ח':) כובשו הקב"ה כובש ומסתיר עונות תחת מחילת כסא הכבוד כדי שיכרעו הזכיות, ובפשיטות כך מורה לשון הכתוב יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהעונות יורדין למטה, ונראה לפרש הענין שבין כובש לנושא, שכובש הוא שאין העונות נמחקין לגמרי עד שיעדרו מציאתם אלא שמציאתם נדחה למצולות ים, וכפירש"י ערכין שמסתיר העונות תחת מחילת כסא הכבוד, ויש לומר שיורדין דרך שם עד שנשלכים במצולות ים כלישנא דקרא, אך מ"ד נושא היינו שנמחלין לגמרי ופושטין צורת העונות ולא עוד אלא שהעונות עצמן יהיו עולין וגורמים עוד רצון ורחמים על האדם כמו שממלאין רחמנות על אדם שטובע בנהר שהוא מתפרפר בין המות והחיים, וזה נקרא נושא שהם נושאין למעלה לגרום עוד תועלת, וכמו למשל בן מלך שהי' שבוי בין הליסטים והיו משעבדין בו בחוזק, ואח"כ כשנגאל מהם נעשה נאהב לאביו עוד יותר ומצניעין את הקולר ואת בגדי כלאו למשמרת בחצר המלך להוציאם להראותם ביום טובה, וכבמדרש שכן הי' מ"ש ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר להזכיר במה ששעבדו המצרים את ישראל, וכענין זה יהיו העונות נשמרים למעלה ליום טובה להזכיר במה שתקף היצה"ר על בני אדם להמרידן על המקום, וא"כ נמצא שהעונות הם מנושאין ופושטין צורה ולובשין צורה אחרת טובה, ובזה יש לפרש הכתוב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, מצואת לא כתיב אלא צואת, ובודאי או"א דא"ח דעבירות שנעשין ע"י שהי' היצה"ר תוקף עליהן ולא הי' ביכולתם לדחותו ונפלו ברשת זו ע"כ שלא בטובתם. הם יהיו בבחי' נושא אבל עבירות שהוא הי' מעורר יצה"ר על עצמו די שיהי' בבחי' כובש, וכמו שהגיד המגיד מקאזעניץ זצללה"ה בהא שאנו מתפללין והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, מלפנינו הפירוש שאנחנו רודפין אחר היצה"ר, ומאחרינו שיצה"ר רודף אחרינו:
15
ט״זויש לומר דכה"ג הוא כפרה שאצל חטא, יש שהוא סילוק החטא לגמרי כמ"ש ונרצה לו לכפר עליו ואמרו ז"ל עולה דורן הוא ריצה פרקליט נכנס דורן אחריו, ולשון נרצה לו מורה שגורם רצון עליו ממעלה וזהו כענין נושא כנ"ל, ויש שאיננו סילוק החטא לגמרי אלא עכ"פ הוא סתימה בפני החטא שלא יזיק כמ"ש במשרע"ה כשעלה להר בארבעים השניים שאמר ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם שפירש"י אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם להבדיל ביניכם ובין החטא, עכ"ל, ובאמת ששם לא הי' סילוק החטא לגמרי שהרי כתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם שפירש"י עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד ותמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר עונות וכו', הרי שלא הי' סילוק החטא לגמרי אלא בבחי' כובש, וכעין זה יש לומר הי' השעיר עזים לכפר על חטא מכירת יוסף, אף שעדיין לא טהרנו ממנו, והיינו הך דשנאת חנם שהי' בבית שני ועדיין מרקד בינינו, ועשרה הרוגי מלכות שהיו בחטא מכירת יוסף אחר חרבן בית שני, וכל עצמו של השעיר הי' בא רק כדי שסט"א יתפרש מתמן:
16
י״זולפי האמור יובן למה לא נתחייבו ישראל להביא חטאת לכפרה על מעשה העגל, דחטאת היא מכפרת כפרה גמורה, ושם לא הי' כפרה גמורה, אלא אהרן שכוונתו היתה לטובה כבמדרש יודע אני כוונתך הטובה ע"כ לא אשליט על קרבניהם של בני אלא אתה, והחטא שלו הי' רק כעין חילול השם שהרואה לא הי' יודע טוב כוונתו, הוא הביא עגל לחטאת על חטא שלו בענין העגל באשר הי' לו לכפרה גמורה:
17
י״חומעתה מיושב הא דדייק דשעיר של ר"ח הי' הנשרף, שהרי כתיב ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני ה', דלהלשון לכפר עליהם לפני ה' משמע כפרה גמורה, וזה לא הי' בשעיר שמיני שבא על חטא מכירת יוסף אף שבא לכפר מ"מ לא הי' כפרה גמורה וכנ"ל:
18
י״טויש לומר עוד בפשיטות דבת"כ מסיים בה זה שעיר של ר"ח שנאמר ושעיר אחד לכפר עליכם, והנה בר"ח כתיב ושעיר עזים אחד לחטאת לה' ובודאי למקרא זה כוון הת"כ שהרי מקרא שהביא לא כתיב כלל בר"ח, ובש"ס שבועות מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה' ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שאין מכיר בהחטא אלא הקב"ה בלבד, והנה כאן כתיב לכפר עליהם לפני ה', נמי מדרש הבא לכפר על חטא שאין מכיר בו אלא ה', וזה אינו בחטאת שמיני הבא לכפר על חטא מכירת יוסף:
19