שם משמואל, תזריע א׳Shem MiShmuel, Tazria 1
א׳תזריע וחודש שנת תר"ע
1
ב׳במכילתא הובא ברש"י הי' ר' מתיא בן חרש אומר ה"ה אומר ואעבור עליך והנה עתך עת דודים הגיע שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא הי' בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו שנא' ואת עירום וערי' ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מלה, בפשיטות י"ל דמילה היא סילוק הערלה שהיא חלק הנחש, הוא ענין סור מרע, ופסח הוא עבודה להשי"ת הוא עשה טוב, ושתי אלה הם כלל התורה והמצוות, אבל עדיין יש להבין מדוע בחר דווקא שתי מצוות אלו, כי הרבה מצות יש בתורה, מהם לסור מרע, ומהם לעשות טוב, וי"ל עפ"י דברי הרמב"ם בפרקי אבות ריש פ"ב שמעונש מבטל המצוה נוכל לידע שכר המקיימה שבודאי שכר המקיימה הוא היפוך עונש המבטלה, ופסח ומילה הם מ"ע שחייבין על ביטולן כרת שזה לא נמצא בכל התורה, וכרת הוא שנכרת הנפש ונפסק ממקום חוצבה, כדמיון ענף הנכרת מן האילן, ממילא מובן ששכר המקיימן הוא בהיפוך, שנעשה מקושר ומודבק בהשם יתעלה, והנה מאחר שהיו במצרים משוקעים במ"ט ש"ט, וכמעט שנפסק הקישור מסטרא דקדושה לגמרי, כי לעומת שיעור שהיו משוקעים בהטומאה היו רחוקים מהקדושה כמובן, ע"כ ניתן להם שתי מצוות אלו, כדי שיתקשרו בסטרא דקדושה, ושוב זה עצמו הוציאם ממ"ט ש"ט, שאאחר שנתקשרו בהקדושה שוב נפרדה מהם הטומאה, כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש:
2
ג׳ובזה יובן מה שקשה לכאורה אהא שאמר ר"מ בן חרש שלא הי' בידם מצוות וגו' שנא' ואת ערום וערי', הלא אף להדורות הבאים נזכר זכות יצי"מ והכתוב משבחם מאד שנא' זכרתי לך חסד נעוריך וגו', ולפי האמור יובן שבאמת קודם עשייתן שתי מצות אלו שהיו משוקעין במ"ט ש"ט כנ"ל, והיו רחוקין מאד מסטרא דקדושה, א"א שהי' בהם אהבה גדולה להשי"ת, אך ע"י מצוות אלו שהתקשרו כנ"ל היפוך הכרת התעורר אצלם אהבה גדולה להשי"ת מעומקא דלבא ביתר שאת ויתר עז, כמשל אש העצור בבטן הארץ, וכשהתפרץ לצאת יוצא בחוזק ורעש גדול יותר ויותר ממה שהי' אם הי' בגלוי מתחילתו, כ"כ אחר שהיו קשורים ושקועים במ"ט ש"ט והיתה האהבה המוסתרת שבלב כל איש ישראל כלוא ועצור ואטום בערלת הלב ערות מצרים, כשהתקשרו אח"כ בסטרא דקדושה כנ"ל התפרצה האהבה שהיתה טמונה ויצאה לגילוי בחוזק ורעש גדול ברשפי אש שלהבתיה ולא השגיחו על שום דבר, והיו נמשכין אחר השי"ת ולא אמרו היאך נצא למדבר בלי מזון ומחי', כי האהבה עברה כל חוק וגבול, וזה הוא זכות הגדול של ישראל שהרי זה מראה בעליל עד כמה מגיע מדריגת אהבה המוסתרת בלב כל איש ישראל, שאלמלא לא היתה האהבה המוסתרת כ"כ גדולה לא התפרצה כ"כ בחוזק בלי גבול וכמובן, וכ"ז בא ע"י שהתקשרו בהשי"ת ע"י שתי מצוות אלו, ואלמלא שתי מצות אלו היו עירום וערי' שקועים וכלואים במ"ט ש"ט:
3
ד׳ויש להסביר טעם הדבר ששני מצוות אלו גורמים התקשרות בהשי"ת יותר מכל המצוות, אף שמצוות השי"ת הם סגוליית נעלה מכל שכל אדם מ"מ צריכין לקרב מה אל השכל, אף שעיקר טעם המצות וסגולתם גבוה מכל גבוה, דהנה איתא בתקה"ז דאות ברית מילה הוא כנגד היוד שבשם הוי' ב"ה וסימנך מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי', וכבר פרשנו במק"א שהאות ב"מ מורה על נשמת ישראל שמקור מחצבם הוא רם ונשא וגבה מאד ראשית המציאות הוא אות יוד משם הוי' ב"ה בסוד ישראל עלו במחשבה כידוע ליודעים, ואף שהאדם הולך בעוה"ז החומרי ונושא ונותן בסחורה או עושה שאר דברים הנצרכים, מ"מ אין כאן מקומו כי בן מלך הוא, וסוף כל סוף אחר כמה גלגולין וסיבות שונות עתידין לאשתאבא בגופא דמלכא, כי כל הדברים ממקום שבאו, לסוף לשם הם שבים ללכת, וכן מצות פסח הוא אתכא דרחמנא קא סמכי', ובזוה"ק דאיתדכי למיכל על פתורא דאבוהון, ובש"ס חגיגה ר"ה כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי אמר עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו, וכ"כ אף אנו נאמר בן שאביו מצפה לו להיות מסב עמו על השלחן, דברים אלו אם אדם משים אל לבו מה היא מעלת נפשו ומה עתיד להיות ואת גודל חבתו של השי"ת אליו הלא מעיו מתחתכין ולבו בוער כאש להבה באהבתו יתב', ואה"ר כזו משברת כל חומה המפסקת בינם לבין אביהן שבשמים, וכל אהבות חיצוניות נמסין מפני' כהמס דונג מפני האש, מה גם אחר שהיותה כלואה ועצורה ואטומה בערלת הלב ערות מצרים כנ"ל שהתפרצה האהבה [שהיתה מסותרת עד הנה] ברעש גדול מאד בלי חוק ובלי גבול, ואהבה זו מעוררת ג"כ למעלה אהבת השי"ת לעמו ישראל בלי גבול, ובלי שום מסך מבדיל, עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם, ובמדרש אמר"ש גדולה חיבתן של ישראל שנגלה השי"ת במקום ע"ז ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלם, היינו דמאחר שהתגלה השראת השכינה שוב נדחו כל כחות החיצונים, וכמו בשבת דכלהו ערקין ואתעברו מינה, ומאחר שהתבטלו כל כחות הטומאה שוב לא היתה יד המצרים שלטה על ישראל ויצאו לחירות עולם, והנה זה נשאר לדורות עולם כשמגיע ניסן נפתחו הלבבות שהיו סתימים וסגורים, ולעומת זה נסתלקו החומות שבין ישראל לאביהם שבשמים, וזה האמור ביה"ר תכניס ותעייל הנך צפרא קדישא אלו הנשמות שהיו עומדין על חומות ג"ע ולא היו יכולים לכנוס, עתה השערים פתוחים, וכל מי שיש לו רצון באמת יכול ליכנוס, אבל כמו אז שהי' הרצון ביתר שאת כ"כ עתה אין לבוא אל שער המלך רק מי שהרצון שלו גדול מאד, והלא תראה מה שהי' אז שהרשעים שלא היו רוצים לצאת ובמדרש בשביל שהי' להם פטרונים מן המצריים, מתו בג' ימי אפילה, ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כלכם היום:
4