שם משמואל, תזריע י״אShem MiShmuel, Tazria 11
א׳תז"מ ור"ח שנת תרע"ח
1
ב׳במדרש אשה כי תזריע הה"ד אחור וקדם צרתני א"ר יוחנן אם זכה אדם נוחל שני עולמות עוה"ז ועוה"ב הה"ד אחור וקדם צרתני ואם לאו בא ליתן דין וחשבין, ופי' מת"כ בשם מדרש תהלים העוה"ז הוא קדם שבא לו לאדם בראשונה, ועוה"ב נקרא אחור שבא לו לאדם בסוף, וכבר פרשנו שהכנה לדבר נקרא קדם באשר ההכנה לעולם מוקדמת להתכלית והתכלית הוא אחרית דבר, וכך עוה"ז בעצמו הוא הבל ואין בו שבח אלא מה שהוא הכנה לזכות ע"י לעוה"ב כמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' תשובה באריכות, וכאמרם ז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנוס לטרקלין, שהוא התכלית, ובמה שאמר אחור וקדם צרתני משמע שיש באדם עצמו שתי בחינות, בחי' קדם היינו להתחיל בכל עת מחדש, ולצייר בעצמו בכל עת ובכל מעשה שהוא קדם לכל המעשים וכמו שלא טעם טעם מצוה מעולם, ושע"כ עושה הדבר בהתלהבות יותר, ובחי' אחור שהוא התכלית היינו לראות א"ע שעתה הוא אחרית מעשיו, ובמעשה זו הולך לעוה"ב כאמרם ז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך באשר איני יודע האדם את עתו נמצא כל ימיו בתשובה, ובזוה"ק חסידי קדמאי היו רואין א"ע כאלו האי יומא אסתלקא מעלמא, ואין הפירוש ליראת עונש אלא כמו שהגיד אדמו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר בהא דאמרו ז"ל יזכור לו את יום המיתה היינו שיעבור העת לעשות ואם לא עכשיו אימתי עכ"ד, ולפי דרכינו יש לפרש שיצייר בנפשו שבמעשה זו נגמרים כל עשיותיו ובזה הולך להקביל את פני מלך מלכי המלכים הקב"ה:
2
ג׳וזהו ענין שבת ור"ח, שבת הוא מעין עוה"ב שהוא תכלית כל המעשים, וכן שבת הוא אחרית השבוע ותכלית כל ששת ימי המעשה, ור"ח הוא התחלת החודש וקדם כל מעשה החודש, וע"כ אפי' אותם שלא עברו עליהם ששת ימי המעשה לנכון ואין להם עלי' כ"כ בשבת כאמרם ז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, ומובן שה"ה להיפוך ח"ו, מ"מ בר"ח שהוא בחי' קדם יקבל על עצמו על להבא, ובזה יהי' לו עלי' בר"ח, והוא בחי' בעל תשובה דמשכין לי' בחילא יתיר, ור"ח הוא יו"ט של דוד המלך ע"ה הגבר הוקם על ואמרו ז"ל שהוקם עולה של תשובה:
3
ד׳וי"ל שזהו הענין דאיתא בספה"ק דר"ח הוא תיקון על חטא הידיע שבזוה"ק בקצת מקומות דאינו מועיל לזה תשובה, וכבר הגדנו דהיינו כמו טלאי על בגד שנקרע אינו מועיל אבל להתחיל בעבודה מחדש מועיל ומועיל, דלא גרע מגר שנתגייר דכקטן שנולד דמי, וכ"כ הגדנו בהא דאמר רבא סיפר לה"ר אין לו תקנה אף דאין לך דבר שעומד בפני תשובה ואפי' עבד ע"ז כדור אנוש כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו עוד רשעתו, היינו נמי דדווקא קאמר דאין לו תקנה, דהפירוש לתקן את הקרע זה אין לו, אבל להתחיל מחדש כענין שכתוב אני היום ילידתיך מועיל ומועיל, וברית הלשון וברית המעור מכוונים שבפגם זה כמו זה מועיל להתחיל מחדש, ואולי זהו ענין הלל דר"ח דמנהגא, דמאחר שהוא תיקון על פגם ברית המעור, ממילא מתתקן נמי ברית הלשון, וע"כ יכולין לומר הלל, וזהו שבמזמור ק"ד שבתהלים שהוא שיר של ר"ח מסיים אשירה לה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי יערב עליו שיחי וגו':
4
ה׳ובאשר שורש כל המועדים הוא שבת א"א שיהי' בר"ח מה שאין כלל בשבת, וע"כ מוכרח לומר שגם בשבת יש נמי בחי' קדם והוא שבת דמעלי שבתא שמשליך ממנו עול חשבונותיו הרבים ובורח מן טרדת הפרנסה וטורח המלאכה לתוך כנפי השבת, וכמו שאומרים בזמירות אזמר בשבחין למיעל גו פתחין, מכלל שעדיין עומד מבחוץ ומתאמץ ועושה כל טצדקי לכנוס ומקבל עליו על להבא:
5
ו׳וי"ל שזה נמי ענין פסח ושבועות פסח הוא בחי' קדם שהוא הכנה לבד, כי היציאה לא היתה עדיין התכלית אלא כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, וכן כל ימי הספירה בירור נפש הבהמית שעדיין אין זה התכלית, אלא כמו שמעבדין את העור כדי שיהא ראוי לכתוב עליו ס"ת, כן הוא ענין הספירה לזכך את נפש הבהמית כדי שיהא ראוי לקבלת אור מ"ת בחג השבועות, ותכלית הוא החג השבועות:
6
ז׳וכפר עלי' הכהן וטהרה, הנה שלשה חלוקי טהרה הם ביולדת, אחר שבעה טהורה לבעלה ולמע"ש, אחר ארבעים נטהרה אף לתרומה, ע"י הבאת הקרבן נטהרה לקודש ולמקדש, והנה בליקוטי התורה מהאריז"ל המשיל את יציאת ישראל ממצרים כדוגמת לידת הוולד עיי"ש בפ' שמות באריכות, וי"ל דכמו שיולדת יש בה שלשה חלוקי טהרה הנ"ל עד שנסתלק ממנה לגמרי טומאת הלידה, כך היו לישראל שלשה חלוקי טהרה מטומאת מצרים, והנה ביצי"מ כתיב ויהי בשלח פרעה את העם ובמדרש שליוה אותם והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דהיינו שעדיין הי' מתחבר עמהם וכוונתו הרעה שטומאתו עוד תרחף עליהם למשכם ברשתו לחזור למצרים, ואח"כ רדף אחריהם בפועל עד קי"ס שאז נפרדה מהם טומאת מצרים, אותן השבעה ימים הם דוגמת שבעה ימים של היולדת שעדיין בכל חומר טומאתה, ובקי"ס השיגו טהרה ראשונה כדמיון יולדת שנטהרה לבעלה ולמע"ש, כן הוכשרו ישראל להשירה ודביקות בהשי"ת ולאכילת המן, ומאז עד ר"ח סיון כבואם לפני הר סיני וראו את מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בנ"י וכאמרם ז"ל וישכון כבוד ה' וגו' מר"ח, ועד ר"ח היו כדמיון יושבת על דם טוהר, ומר"ח ואילך ניתוספה בהם טהרה וקיבלו עליהם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה והוא כדמיון הטהרה לתרומה, ואח"כ בחמשה לחודש שהקריבו עולות וזבחים, וחצי הדם זרק על המזבח וחצי הדם על העם, הוא כדמיון הבאת קרבן יולדת, ואז נטהרו טהרה גמורה ונעשו ראויים לקודש ולמקדש הוא קבלת התורה ביום הששי:
7