שם משמואל, תזריע ג׳Shem MiShmuel, Tazria 3
א׳שנת תרע"א שבת ר"ח ופ' תז"מ
1
ב׳במד"ר אדם כי יהי' בעור בשרו וכו' נכונו ללצים שפטים ומהלומות משל למטרונה שנכנסת לתוך פלטין של מלך כיון דחמית מגלביא תלן דחלת אמר לה המלך אל תתייראי אלו לעבדים ולשפחות אבל את לאכול ולשתות ולשמוח כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו אמר להם משה אל תתיראו אלו לאומה"ע אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח עכ"ל, והקושיא מפורסמת שאין אומה"ע מטמאין בנגעים, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש, שזה שמבדילין המצורע מחוץ למחנה הוא למען שלא יהי' לסט"א יניקה מהכלל באמצעות המצורע וישאר הכלל נקי עכ"ד, ועדיין צריכין למודעי מדוע יש להסט"א יניקה מהכלל באמצעות המצורע יותר מאשר ע"י עוברי עבירות שהסט"א נאחז בהם מאד ואפי' עובדי ע"ז ומג"ע ושופכי דמים אינם נשלחים חוץ למחנה, וזבים משתלחים רק מב' מחנות:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה במד"ר סוף הסדרא, שאת זו בבל, ספחת זו מדי, בהרת זו יון, נגע צרעת זו אדום, ויש להבין שהרי נגע צרעת הוא מחמת מראות שאת ספחת בהרת ולא נגע בפני עצמה ולמה יחשוב זה למלכות בפני עצמה, אך יובן עפ"י דברי המד"ר סוף שמיני, דניאל ראה שלשתן בלילה אחת ולזו [היא מלכות הרביעית] בלילה אחת, וכן משה נתן שלשתן בפסוק אחד ולזו בפסוק אחד, ולמה, ר' יוחנן ור"ש בן לקיש ר' יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן ור"ל אמר יתירה, והענין הוא דמלכות הרביעית היא שקולה משלשתן או יתירה דודאי איננו זה במקרה מאחר שהנביא ראה כן במראת הנבואה ומשה רמזה בתורה בודאי כן הסדר המסודר מהש"י:
3
ד׳ונראה דהנה ידוע שבאדם נפש רוח ונשמה, או גוף ונפש ושכל, והכל אחד ואין ביניהם אלא שינוי השמות, וכבר נלאו המחקרים להבין איך תתחבר נשמה רוחנית לגוף החומרי, וכ"ק אאדומו"ר זצללה"ה אמר שבאמת יש כח רביעי הוא הנקרא צלם אלקים והוא המחבר את כל ג' נפשות מפני שהוא שקול כשלשתן והמחקרים לא ידעו מזה, עכ"ד, ונראה שהיינו הארבעה שמות שנקרא בהם האדם, אנוש, גבר, איש, אדם, אנוש הוא מפאת הגוף שהוא כח אנוש וחלוש, גבר הוא מפאת הנפש שיש בכחה להתגבר על כחות הגוף, איש הוא מפאת השכל מלשון איש נעמי שהוא על גביהם ואיש הוא מלשון בעל הבית כמו שדרשו ביצה"ר מתחילה הֵלך ואח"כ אורח ואח"כ איש, אדם הוא כנגד צלם אלקים המחבר את כולם, ומספרו מ"ה כמספר שם הוי' ב"ה במילוי אלפין והדברים עתיקים:
4
ה׳והנה ידוע כי את זה לעומת זה עשה אלקים, וע"כ נברא לעומתם כחות סט"א אשר מגמתם למשוך את האדם וללכדו ברשתם והם הם שלשה ראשי עבירות שהם ראש ומקור לכל העבירות והם ע"ז ג"ע ושפ"ד, ע"ז כנגד השכל ג"ע כנגד הגוף, ושפ"ד כנגד הנפש, כמו שביאר המהר"ל ז"ל, והיינו שלעומת שכל הישר הנטוע בלב האדם, נברא לעומתו שכל מעוקם שלרגלי עקומתו מורה ובא לעבוד ע"ז, כמו הע"ז שחדשו בימי אנוש כמ"ש הרמב"ם הלכות יסודי התורה שחידשו בשכלם, אבל הי' שכל מעוקם ממקור משחת מוצאו שמושך לשכל עקום, וכ"כ ג"ע כנגד הגוף היינו שהגוף נברא להיות נושא כלים של הנפש ולהיות נכנע לפקודתו על דרך שכתב הכוזרי ריש חלק ג', ולעומתו נברא כח שמושך להיות נוטה אחר מעשה בהמה לגמרי, וכ"כ שפ"ד כנגד הרוח היינו שהרוח נברא למשול על הנפש והגוף להטותם אל כל אשר יהי' שמה הרוח ללכת בעבודת הש"י, וכ"כ למשול על כל העולם למשכם אחר הש"י, וכמו שאמר אדה"ר בואו ונשתחוה וגו', ולעומתו נברא כח למשול על הכל לדכא תחת רגליו כל העומד נגד תאותו עד שבא לכעס וקנאה ושפיכת דמים:
5
ו׳אך לעומת כל הכחות אלו שמושכים את האדם ברשתם, העמיד ה' לישראל שלשה אבות אברהם יצחק ויעקב שהם הטביעו בטבע זרעם אחריהם שלא להמשך אחר כחות ג' הנ"ל, אברהם כנגד טבע המושך לג"ע, יצחק כנגד ע"ז, יעקב כנגד שפ"ד, כמ"ש המהר"ל וכמו כן נתן הש"י ג' מועדים פסח שבועות סוכות שהם כנגד אברהם יצחק יעקב, והם נותנים עוז וחיל בנפשות ישראל להתגבר על ג' כחות הנ"ל:
6
ז׳אך באשר יש בהאדם כח רביעי המחבר כנ"ל שהוא הצלם אלקים, נברא לעומתו ג"כ כח כזה, והיינו שכמו שצלם אלקים מחבר את חלקי הטוב והוא שקול כשלשתן, כ"כ לעומתו הוא נמי כח מחבר אלא שהוא מחבר הרע לטוב ומכניס טומאה למקדש, וכמו שהי' ענין עץ הדעת טו"ר שהוא כח מחבר טוב ורע, וכמו שהכחות שלעומת נפש רוח ונשמה מושכים לג' עבירות כנ"ל, כמו כן כח הרע זה שלעומת צלם האלקים השקול כשלשתן מושך להעבירה ששקולה כשלשתן, והוא לשון הרע שאמרו ז"ל שהוא מגדיל עבירה כנגד ע"ז ג"ע שפ"ד, והיינו שברית כרותה ללשון הרע שתתקבל מפני שמקור מוצאה הוא מכח המחבר ע"כ מחבר את האומר להנאמר לו ובהכרח דבריו נכנסין ללבו, אבל חיבור הלז הוא חיבור רע וגורם פירוד בין הדבקים ובין אחים יפריא ועומד כאן והורג ברומי, כי חיבור הרע גורם אל פירוד הטוב, וכמו שעץ הדעת טו"ר שהיא חיבור הטוב ורע גרם מיתה שהוא פירוד חלקי האדם:
7
ח׳ונראה דכמו שהעמיד ה' את ג' האבות וג' מועדים לבטל את שלושה כחות הרעים כנ"ל, כ"כ בחסדו יתברך העמיד את משה רבינו לישראל ששקיל משה כנגד כל ישראל והוא המאחד את כלל ישראל והוא מבטל את כח הרע הזה שלעומת צלם אלקים, כמו שהאבות מבטלין את ג' כחות הרעות שכנגד נפש רוח ונשמה כנ"ל, וידוע בספרים מדת משה רבינו ע"ה שהוא כנגד כל השלושה אבות, וכ"כ יום השבת שבזכות משה כמו שאנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו והוא כנגד כל הג' מועדות כי ראש ומקור כל המועדות הוא שבת והוא רזא דאחד והוא מבטל את כח הרע שהוא לעומת צלם האלקים:
8
ט׳והנה הד' מלכיות הם מושפעים מד' כחות הסט"א הנ"ל וסדרם כתב המהר"ל בספר נר מצוה כי בבל נגד כח הנפש, ומדי כנגד כח הגוף, ויון כנגד כח השכל, ואדום כנגד כח הדיבור שהוא כולל האדם בכל שלוש כחות שלו, ולפי דרכנו הוא כח הלשון הרע והדברים אחדים, ובזה יובנו דברי המדרש ששקולה כשלשתן או יתירה, מחמת כי היא לעומת צלם אלקים, ולשון הרע שמגדיל עונות כנגד ג' עבירות:
9
י׳ומעתה יובן דהמד"ר מונה והולך שאת וספחת ובהרת הם ג' מלכיות הראשונות היינו שהם מקבילות ומקור משחת שלזה הוא לזה, ושאת הוא גבוה הוא מקביל למלכות בבל שלעומת כח הנפש דקדושה, וזה הי' כל ענין בבל להתגאות ולהתנשאות כמו שאמר נ"נ אעלה על במתי עב אדמה לעליון, ספחת הוא טפלה מקביל למלכות מדי שלעומת כח הגוף דקדושה, וזה כל ענין מדי לעסוק רק בהנאת הגוף החומרי וסעודתו של אחשורוש ומעשה ושתי יוכיח, בהרת הוא מקביל למלכות יון לעומת בהירות השכל דקדושה, וזה ענין מלכות יון שרצו להתגבר בחכמות חצוניות שלהם, אך מלכות הרביעית אין לה גוון ומראה נגע מיוחד רק שהוא כנגד כולם שכחה הוא לחבר את הרע לעומת צלם אלקים המחבר בקדושה:
10
י״אוהנה ענין מראות נגעים איתא בכוזרי שהוא מחמת הסתלקות אור אלקי וכמו בהסתלקות רוח החיים מהאדם ונשאר גוף מת נשתנה מראהו, כ"כ בהסתלקות אור אלקי נראה שינוי מראה, וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל שבהסתלקות כח עליון נתהוה הנגע, ולפי דברי המדרש שהם כנגד ד' מלכיות נוכל להסביר ענין טומאת נגעים דשאת וספחת ובהרת הם מתהוים משלוש כחות הרעים שמג' מלכיות, ובשביל זה נסתלק כח עליון, ובאשר נסתלק כח העליון שהוא הצלם אלקים שבו כח החיבור ונשאר מקום הנגע כמת כמו שנאמר אל נא תהי כמת, שורה במקומו כח רע שלעומת צלם אלקים והוא המחבר הרע להטוב והיא כח מלכות הרביעית, וכאשר נתחבר הרע אז הרע יונק מהקדושה וזהו הטומאה:
11
י״בובזה יובנו דברי המדרש שמונה שאת ספחת בהרת לג' מלכיות הראשונות, והי' לנגע צרעת למלכות רביעית שמלכות רביעית אין לה גוון רק במקום הנגע שנתהוה ע"י כחות שלש מלכות הראשונות, שם קוננה כח מלכות הרביעית, הוא כח המחבר כנ"ל, וע"כ נאמר בריש הפרשה אדם, ולא איש, להורות על כל ענין הפרשה שאדם הוא כח המחבר דקדושה ובשביל שזה נסתלק שורה במקומו אדם בליעל:
12
י״גומעתה יובנו דברי המד"ר הנצבים פתח דברנו הללו לאוה"ע, עפ"י פי' כ"ק אבי אדומו"ר הנ"ל דכל ענין טומאת הנגעים הוא מחמת כח המחבר כנ"ל שהרע נתחבר להקדושה ויונק ממנו, ובאמצעית המצורע הי' להכח ההוא התחברות ואחיזה בכל הכלל כולו, והעצה להרחיק את המצורע חוץ למחנה שבעוד שיש לכח הרע אחיזה בו יהי' הוא נפרד מכלל ישראל ולא יהי' להרע ההוא שום יניקה מכלל ישראל וזה הללו לאוה"ע אבל את לאכול לשתות ולשמוח בלי שום יראה שינקו החיצונים מזה:
13
י״דולפי האמור יובן אשר שבת שהוא רזא דאחד ומחזיק כח צלם האלקים הוא היפוך מענין נגעים, וזה אין למעלה מעונג ואין למטה מנגע:
14
ט״וברש"י אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חי' ועוף כך תורתו מתפרשת אחר תורת בהמה חי' ועוף מתחילה זאת תורת הבהמה וגו' ואח"כ אשה כי תזריע עכ"ל, ויש להבין הרי כל הפרשיות של תורה עד הנה הם תורת האדם ופרשת קרבנות לכפר על האדם הכל הוא תורת האדם:
15
ט״זויש לפרש עפ"י דברי המד"ר אחור וקדם צרתני אחרון למעשה בראשית וקדם למעשה בראשית שהנפש נברא ביום הראשון והגוף ביום האחרון, או ביום הששי עצמו הנפש קודם לבהמה וחי' והגוף אחרון, אם זכה [היינו שהגוף נעשה טפל לנפש ואינו חולק רשות לעצמו] אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו [הרי הנפש נעשה טפל להגוף] אומרים לו יתוש קדמך שלשול קדמך עכ"ד, ולפי"ז יתפרש מימרא הנ"ל דכמו דיצירת הנפש של אדם קודם לכל, כן תורת הנפש מתפרש קודם וכל התורה והפרשיות שעד כאן הם לישר את נפש השכלית וקרבנות הם כפרה על הנפש, אבל יצירת הגוף שהוא אחרון למעשה בראשית תורתו נמי מתפרשת אחר תורת הבהמה וגו', היינו תורת הגוף שבפרשיות שמכאן ואילך שטומאה וטהרה הם מתיחסים לגוף האדם וכן מילה מתיחסת לגוף האדם אף שהיא שלימות הנפש, מ"מ היא תיקון הגוף כאמרם ז"ל מה מילה שהיא תיקון אחד מרמ"ח איבריו של אדם, ומחמת תיקון הגוף נמשך שלימות הנפש, וכמו טומאה וטהרה אף שנוגע בודאי גם לנפש, מ"מ מתיחס רק לגוף וע"י טהרת הגוף בא לטהרת הנפש:
16
י״זונראה לי ליתן טעם על שני יצירות הנפש והגוף בזמנים מתחלפים, שידוע שאין כל עתות האדם שוות פעם שכלו בהיר ומשתוקק לעבודת הש"י ופעם להיפוך, היינו שפעם גובר בו כח הנפש ופעם כח הגוף, וזה הפי' אחור וקדם צרתני שבהירות השכל והשתוקקות לעבודת ה' נקרא בשם קדם, ולהיפוך נקרא בשם אחור שהוא בבחי' אחורים היפוך הפנים, ואם הי' יצירה אחת לשתיהן, הי' בשעה שהוא בחי' אחור קולקול היצירה והי' קשה מאד להתחזק אז ולא הי' כ"כ בנקל לשוב לבחי' קדם רק ע"י תשובה לתקן הקילקול, לזה היו שתי יצירות בזמנים מתחלפים, וע"כ אף שהוא בבחי' אחור הוא נמי יצירה ויכול להתחזק עצמו כמו שהוא ובנקל לו לשוב לבחי' קדם, והבן:
17
י״חבש"ס ערכין סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוה"ק, ויש לומר הטעם דהנה איתא בכתבי האר"י ז"ל דענין מיתה היא מחמת שבאין כחות הטומאה בגוף הנפטר ומוצאם מחרבו של מה"מ ואלו הם השלש טפין שממנו מת ממנו מסריח ממנו פניו מוריקות ואין הנשמה יכולה לסבול את כחות הטומאה ובורחת עכ"ד, ואף שבכ"מ הטומאה בורחת מהקדושה כמ"ש מפני שרי גבירתי אנכי בורחת, זה בא מכח הגזירה שנגזרה מיתה בחטא אדה"ר שהטומאה תהי' לה שליטה אף בעוד הנשמה בקרבו ומאחר שבאה הטומאה הנשמה בורחת, והנה בעל לשון הרע שתפס אומנתו של נחש שבגללו באה מיתה לעולם נשתאב בקרבו טומאה כענין הזה, וע"כ אין לו תקנה כשאר החוטאים שבכח התשובה ועסק התורה הוא משיג רוח קדושה שהסט"א בורחת ממנו אבל זה אדרבה הקדושה בורחת מפני טומאה כזו ואין לו תקנה מצד עצמו:
18
י״טומ"מ יש לומר דהנה שבת במרה נצטוה קודם כל התורה כולה שלא נתנה עד שעמדו אבותינו על הר סיני ופסקה זוהמתן, וכבר כתבנו במק"א שלכן נתנה השבת מקודם באשר הי' קשה מאד שיפסוק זוהמתן בזמן מועט כזה, ע"כ ניתן להם השבת שכולהו ערקין ואתעברו מנה ובאמצעית השבת נפרד מהם הזוהמא, הרי דאף שלא הי' יכול ליתן להם התורה בעוד זוהמתם בם כי אין הקדושה יכולה לסבול כענין הנ"ל, מ"מ שבת יש לה סגולה מיוחדת שהסט"א בורחת ממנה בהכרח, ובזה הבנתי מה דאיתא בספרים שאדם שמת בשבת אין המיתה מחמת מה"מ, דמחמת קדושת שבת אין כח בהסט"א לאחוז בגוף עד שהנשמה תכרח לברוח כי אדרבה הנשמה נסתעיית משבת והסט"א בורחת, ע"כ המיתה אי אפשר ע"י מה"מ רק ע"י סטרא דקדושה:
19
כ׳ולפי"ז יש לומר דמצד קדושת שבת יש תקנה להמספר לשון הרע ג"כ כי אם זכה לשבת הטומאה בורחת ממנו, ואז שוב יהי' ביכולתו לסגל מצות ומעש"ט ולשוב בתשובה שלימה ולעסוק בתורה:
20
כ״אובפשיטות י"ל דאין לו תקנה היינו לתקן מה שעבר כענין תיקון כלי שנשברה, אבל מ"מ בידו להתחיל לעבוד את ה' מחדש כקטן שנולד, כי אי אפשר לומר שידח ממנו נדח ח"ו:
21
כ״בבפסיקתא שלעתיד יהי' עליית רגלים בשבת ובר"ח וכאשר יארע ר"ח בשבת יעלו פעמים ע"י העננים שיביאום לירושלים, וי"ל דהנה בש"ס ערכין שאין אומרים הלל בר"ח משום דלא אקדש בעשיית מלאכה ובשבת משום דלא איקרי מועד, ויש לומר דהלל הוא שמחה לשמוח בהש"י והרמב"ן כתב שזהו משמחת יו"ט, וע"כ ביום שמותר בעשיית מלאכה והרעיון טריד בעניני מלאכה אי אפשר שיגיע לשמוח בהש"י, וכן שבת משום דלא איקרי מועד, כי מועד הוא מלשון הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו, והיינו שהגוף ונפש הם בהתועדות, ושבת הוא יומא דנשמתא ובלתי אפשר שהגוף יהי' בהתועדות הנפש, ובסעודות שבת ידועין דברי הבעש"ט עפ"י משל שהוא שוחד להגוף שבל יטריד את הנפש מלהתדבק, וע"כ שבת הוא עונג ולא שמחה כי שמחה באה מפאת שלימות הגוף והנפש יחד, וע"כ אין בהם הלל, ויש לומר עוד כי ראיית פנים נמי הוא דווקא בזמן שמחה שהוא שלימות והתועדות הגו"נ יחד אז הוא זמן ראיית פנים שהוא ג"כ בגו"נ, ושבת ור"ח שאין זמן שמחה כנ"ל אין בהם ראיית פנים, אבל לעתיד שאז ישמח השם במעשיו וכמים פנים אל פנים יהי' זמן שמחה בהנבראים גדול מאד וכמו שבא בדברי הנביאים, ואז שוב יהי' זמן ראיית פנים גם בשבת ור"ח:
22
כ״גבש"ס זבחים צ"א בעי למפשט דתדיר ומקודש תדיר קודם מדמוספי שבת קודמים למוספי ר"ח, ופירש"י דמוספי ר"ח מקודשים משל שבת דאיקרי מועד, והדבר יפלא דר"ח יקרא מקודש משל שבת דשבת הוא ראש כל המועדות וחייבין עליו סקילה:
23
כ״דונראה דהנה ידוע דג' מועדות הם כנגד אברהם יצחק ויעקב ור"ח הוא כנגד דוד המלך שהוא כנסת ישראל, והנה אם זכה אדם להתאחד בכלל ישראל שוב אין חסר לו דבר כי הוא דבוק במקור הברכה, אך לאו כל אדם זוכה לכך, וכמו שא"י אינה מקיימת עוברי עבירה, כן כנסת ישראל אינה קולטת אלא הראוי לה, ואף שרחמיו של הקב"ה על כל מעשיו ובודאי הקב"ה רוצה לקרב בימין צדקו לכל זרע ישראל, אבל מחמת עונות נאחז בו הסט"א ואם יתקרב איש כזה, הרי יהי' להסט"א אחיזה בכלל ישראל ע"כ אינה קולטתו, ומטעם זה אין היו"ט של ר"ח כעת בשלימות עד לימות המשיח שכל הרשעה כולה כעשן תכלה ואז כל ישראל יהיו נקיים וטהורים ויהיו כולם נקלטים בכנסת ישראל אז יהי' היו"ט בשלימות ודוד יהי' ראש לשלושת האבות, אבל עד אז אי אפשר שיהי' כולם נקלטים וע"כ אין היו"ט בשלימות:
24
כ״הוהנה בשבת כל דינין מתעברין מינה והרע אין לו אחיזה בקדושה כי בבאין להתקרב הם מתבטלין כהמס דונג מפני האש, והוא רזא דאחד, מ"מ איננו כמו ר"ח שהוא יו"ט של כנסת ישראל שאיקרי מועד מלשון הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו שכנסת ישראל מתרפקת על דודה, אבל מחמת שהר"ח איננו בשלימות כנ"ל שוב אין ערך קדושת קרבן ר"ח לקדושת קרבן שבת, אך באם אירע ר"ח להיות בשבת שוב באמצעות השבת שהסט"א בורחת לנוקבא דתהומא רבה, ממילא אז כנסת ישראל קולטת כל זרע ישראל שאז אין חשש שהסט"א יאחז בהקדושה, וע"כ אז הוי מוספי ר"ח קדושי, ע"כ מייתי הש"ס ראי' דתדיר קודם דכשהם שניהם יחד שוב ר"ח קדושי ואעפ"כ מוספי שבת דהוא תדיר קודם:
25
כ״ואיתא בספר יצירה שחודש אייר הוא נגד כוליא ימנית בנפש, ובכתבי האר"י שהוא אוזן ימנית דרחל, ונראה לפרש דהנה כליות הם מאברי אהבה מלשון כלתה נפשי כידוע, וע"י הנסים והארות גדולות שבניסן עוד הם בפי ישראל כדבש למתוק והם מתדבקים בהש"י באהבה רבה, כענין נכספה וגם כלתה נפשי לה', וזה עצמו הוא ענין אוזן ימנית עפ"י מאמר הכתוב שמעי בת וראי והטי אזנך כי מחמת גודל אהבה הם מתמצעים ומתכנסין להדבק בהש"י כאיש שתאב לשמוע ומטה אוזן לשמוע היטב לבל יאבד ממנו שום הברה כי איידי דחביבא יהב דעתי' ומטה אזנו ואהבה דוחקת, וידוע שרחל היא כנסת ישראל המתרפקת על דודה, וזהו ענין אוזן ימין דרחל, והספר יצירה ודברי האר"י ז"ל בקנה אחד עולים:
26
כ״זוהנה ידוע שכמו שיש ד' נשים בקדושה רחל ולאה בלהה זלפה יש לעומתם ד' נשים ארורות בטומאה והם ד' מראות נגעים ובכתבי האר"י ז"ל דבהרת הוא לעומת רחל, ויש לפרש עפ"י מה שכתבנו למעלה ענין רחל שהיא כנס"י המתרפקת על דודה רשפי' רשפי אש שלהבתיה, לעומתו בהרת עזה כשלג שהוא קרירות מאד והיא קליפה טמאה שאינה מנחת לחיות עליון להאיר בלב ישאל לעורר לבבם לאהבה בהתלהבות יתירה, ולזה צריך התחזקות יתירה מאד לעורר בקרבו האהבה ביותר תוקף ועוז ובהלהבות נמרצה:
27
כ״חוכעין זה יש לפרש הכתוב שמואל ב' כ"ג ובניהו בן יהוידע בן איש חי [וקרי חיל] וגו' והוא ירד והכה את האריה בתוך הבור ביום השלג, היינו שעבודתו הי' בחיות והתלהבות גדול מאד עד שאפי' ביום השלג הוא זמן שליטת הקרירות התגבר והכה את הארי שהוא הכל אהבה כנודע היינו שפתח את היכל האהבה והשפיע עבודה תמה כזו לכל כלל ישראל, וע"כ הי' כהן גדול שהוא באהבה, ובזה יש לפרש לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים וברש"י שם בשם התנחומא מלובשים בכפל נתון תתן פתוח תפתח הענק תעניק כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, ע"כ, והיינו כי גיהנם של שלג בא מחמת קרירות בעבודה, וכל ביתה לבוש שנים, נתן תתן וכו' כי הוא המקור והבעל והוא מורה על עשיי' שלימה באהבה ובהתלהבות וע"כ דרשו אפי' מאה פעמים מחמת שהעשיי' צריכה להיות בגודל התלהבות למעלה מכל גבול, ע"כ לא תירא מגיהנם של שלג:
28
כ״טכבר כתבנו בשם האר"י ז"ל שחודש אייר הוא אוזן ימנית דרחל, וידוע שי"ב שבטים הם נגד י"ב ר"ח, ובסדר השבטים מגיע אייר לשמעון וכן הוא בזוה"ק ח"א (קע"ג ורל"ו.) דשמעון מזלי' שור, והוא מזל אייר, ושם שמעון משום כי שמע ה', והוא מורה על שמיעה, וסיים הכתוב כי שנואה אנכי, והיינו בעיני עצמם כי כל דרך איש ישר בעיניו, אבל ישראל הדבקים במקום באהבה והתלהבות גדולה כל מה שהם מוסיפים ומתאמצים בעבודת הש"י נראה בעיניהם שעדיין לא עשו כלום כי לגודל מעלת הנאהב בעיני האוהב כל עבודתם נחשב כדלא, ובמדרש האחת אהובה והאחת שנואה אהובה זה אוה"ע שהם אהובים בעיני עצמם ושנואה אלו ישראל שהם שנואים בעיני עצמם:
29