שם משמואל, תזריע ה׳Shem MiShmuel, Tazria 5
א׳תזריע וחודש שנת תרע"ג
1
ב׳והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים, וראשו יהי' פרוע, ועל שפם יעטה, וטמא טמא יקרא, נראה דענין צרעת לפי שמבואר בכתבי האריז"ל, הוא סילוק כת הפנימית, כי כל ישראל הם פנימים בסוד ישראל עלו במחשבה וזה קילקל הפנימית שלו, וע"כ אומה"ע שהם לגמרי חיצונים לא שייך אצלם ענין נגעים, ויובן ביותר שהנגעים באים על לשון הרע שזה היפוך מעלת ישראל שהם פנימיים, וכמ"ש מהר"ל בהא דראה שיש בהם דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראוין להגאל, וע"כ לעומתו שורה בו כח רע פנימי, כענין טעם הזוה"ק בטומאת מת, וכבר אמרנו במק"א בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בטעם בגדי כהונה מחמת שכל דבר פנימי צריך כיסוי, וע"כ זה שנסתלק ממנו כח פנימי של קדושה ושרה בו כח פנימי טמא, הוא להיפוך שבגדים מזיקים לו שבזה נתחזק כח פנימי הרע, ע"כ בגדיו יהיו פרומים, וכן השערות שבראשו שהוא המשכה מפנימית שבו שהוא המוח, הוא התפשטות כח רע, על היפוך שבנזיר דכתיב קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו, ושניהם אסורים בתספורת, זה למעלתו וכתיב בהם ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים, וזה לחסרונו וגרעותו שלא יתפשט ממנו ולהלאה כח רע זה, וכן על שפם יעטה כמ"ש הא"ע שלא יזיק ברוח פיו, ולדרכנו נאמר שהבל היוצא מרוח פיו הוא פנימית הגוף, ע"כ מוטב שיהי' מקור משחת זה סתום:
2
ג׳ויש עוד לומר דהנה אמרו ז"ל שלה"ר מגדיל עבירות כנגד ע"ז ג"ע ושפ"ד, וכבר אמרנו בשם מהר"ל ששלש עבירות אלו הם קילקול גוף ונפש ושכל, ע"ז קילקול השכל, ג"ע קילקול הגוף, שפ"ד קילקול הנפש, ולה"ר המגדיל עבירות כנגד שלשתן הוא קילקול צלם אלקים כח המחבר כל שלשה אלה יחדיו, ולעומת ארבעה אלה יש במצורע ד' מצות, בגדיו יהיו פרומים שבגדים הם מכסין על הגוף, וזה שקילקל מעלת הגוף ע"כ נתקלקל אצלו כבוד הבגדים, וראשו יהי' פרוע כי השערות הם התפשטות כח המוח והשכל משכנו במוח וזה שקילקל כח השכל ע"כ ראשו פרוע, ועל שפם יעטה, כי הבל היוצא מהלב הוא כח הנפש שמשכנו בלב, וזה שקילקל מעלת נפשו ע"כ מזיק הבל שמהלב, ובדד ישב מחוץ למחנה מושבו, הוא מחמת קילקול כח צלם אלקים המחבר, על כן גם ממנו נפסק החיבור לכלל ישראל:
3
ד׳והנה במצרים שהיו ישראל כעובר במעי בהמה ולא הי' להם מציאות בפ"ע ע"כ ניטל מהם כח פנימי שלהם אחרי שהיו פנימים עוד מימי האבות, שבו בגלותם להיות בלי חיות פנימי, וכמו המצרים שהם לגמרי חיצונים, וע"כ הי' בהם דלטורין, כי ח"ו לומר שישראל מצד עצמם היו דלטורין אלא שבא להם זה מכח הגלות, אך משרע"ה הי' סבור שהדלטוריא הוא סיבה לגלות, אבל לא הי' כן אלא להיפוך שהגלות הי' סיבה לדלטוריא, וגם כל הענין שהי' במצרים עובדי ע"ז הכל הי' פרי הגלות ומשום שנשתאב בהם כח רע היפוך הפנימית שלהם וכענין מצורע, וכבר אמרנו במק"א שד' גזירות שהיו במצרים היו מקבילים לגוף ונפש ושכל וצלם אלקים המחבר את שלשתם ואין לכפול הדברים, וע"כ כשנגאלו היו צריכין טהרה מעין טהרת המצורע, וזהו שפסח מצרים טעון הזאה באגודת אזוב משא"כ פסח דורות:
4