שם משמואל, תזריע ו׳Shem MiShmuel, Tazria 6
א׳ר"ח ניסן
1
ב׳החודש הזה לכם ראש חדשים וגו' הנה הראש הוא המשפיע חיות לכל האברים ובודאי כל הנקרא ראש הוא בדוגמא זו, ואיך יתכן זה כאן, ונראה דהנה בילקוט דמיכאל וגבריאל היו עדי חודש במצרים, ומדפרט שמותם נראה שרק הם שייכים לזה, דבלא"ה הי' לו לומר שני מלאכים סתם, ויובן עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה במה שקידוש החודש נקרא משפט כבש"ס ריש פ' ראוהו ב"ד, משום דבמיעוט הירח יש שליטה לכחות חיצונים כמבואר בזוה"ק וכשנתקדש החודש בהכרח נפסקה שליטה שלהם, וא"כ זה הוא משפט שאין להם עוד רשות, וכמו משפט דיני ממונות שמברר של מי הוא ומי הוא שיש לו שליטה עליו, עכת"ד, ולפי"ז מובן שבאשר חודש ניסן הי' מעותד לגאולה מאז ויפסק כח החיצונים שיש להם שליטה בגלות, וכדוגמת זמן מיעוט הירת הי' אז משפט עמוק אם יתקדש ניסן זה המעותד לגאולה, או יום ההוא עוד ירחק חוק, ובפשיטות עד כלות ארבע מאות שנה, ובודאי כל המסטינים והמקטריגים עמדו למשפט בטענתם שישראל אינם ראוים לחסד להיות מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות דהיינו החשבונות כמ"ש בפסיקתא, שהרי היו במצרים במ"ט שערי הטומאה ואיש שקוצי עיניו לא השליכו וגו', ובודאי קטרגו גם על מעשה העגל העתיד, וכבר אמרנו שיציאת מצרים היתה כדוגמת בריאת העולם בכללו, וכעין שהי' הקטרוג בבריאת העולם מה אנוש כי תזכרנו וגו', ובמדרש שקטרגו אדם הזה עתיד הוא להכעיסך, כן באותו תכסיס הי' ביציאת מצרים שהיא הוית אומה ישראלית:
2
ג׳והנה שם איתא בתחילה עלה במחשבה לבראות במה"ד ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למה"ד, ויש לפרש שאף שצפה מראש שעתיד לחטוא ולהכעיסו כמו שקטרגו המקטריגים, מ"מ הלוא סוף כל סוף יתתקן הכל וכולם עתידין לחזור בתשובה תחת כנפי חסיו ית"ש וירחם עליהם וישמח ה' במעשיו, ובזוה"ק שמח לא כתיב אלא ישמח לשון עתיד שסוף כל סוף עתיד להיות כן, והקדים לעמוד לפניו מה שיהי' בסוף, וזהו הפי' הקדים מדת הרחמים, שהרחמים שעתידים להיות בסוף הקדימם להסתכל בהם מלהסתכל למדת הדין שיעשה בראשונה בעוד העולם בקלקולו, ושוב גם מדת הדין מסכים, ובזה נסתלקו כל המקטריגים, ובסגנון זה הי' ביציאת מצרים שהקדים להעמיד לפניו מה שיהי' באחרית הימים ומי יהי' הסיבה לזה ישראל שמקדשים שמו של הקב"ה בעולמו ובגלות בזמן ההסתר שאין אתנו לא נביא ולא חוזה ואין אתנו יודע עד מה וישראל מאמינים בני מאמינים, וזהו שרמז שהי' מיכאל וגבריאל עדי החודש שהקדים למיכאל שהוא חסד לגבריאל שהוא דין ועפ"י שניהם נתברר עומק המשפט שאין עוד שליטה לכחות חיצונים עליהם, וניסן המעותד לגאולה יצא לפועל:
3
ד׳ואולי יש לפרש בזה ההפרש שבין דין למשפט שלכאורה שניהם בני בקתא חדא, אך בזוה"ק משפט דאיהו רחמי, ולהנ"ל יש לומר דמדת המשפט הוא עפ"י מה שעתיד להיות ולהשגיח על סוף ואחרית הכל, וזהו מרחמי הש"י שלא להשגיח על ההוה אלא על העתיד, ואם עכ"פ העתיד יהי' טוב ע"י מה שמזכהו עכשיו אז והוא רחום יכפר עון:
4
ה׳והנה מדת המשפט זו נשארה גם לדורות בהגיע ניסן זמן יציאת ישראל משעבוד הרוחני, מכריעה מדת המשפט שאין לכחות החיצונים עוד שליטה עליהם, באשר מקדים מדת החסד על כל איש הבא להטהר, אף שעדיין מצואתו לא רחץ, מ"מ אם ע"י הקדמת מדת החסד יטיב אח"כ דרכו מקרבין אותו ונותנין לו הארה מן השמים וקול דודי דופק על מיתרי לבו, ועי"ז הוא מוסיף אומץ בתורה ובתפלה וחדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וכמו שהי' בבריאת העולם, ובניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, וכמו שהוא בפייט חודש אשר ישועות בו מקיפות, ושמעתי בשם אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור מלשון חנווני מקיף, היינו אעפ"י שאין לו עדיין זכות, ולדרכנו יובן עפ"י משל שמקיפין לסוחר עני שיהי' לו במה לסחור ולהרויח, כן ענין חודש זה שמי שרוצה עכ"פ לסחור ולהרויח את החיים ואת הטוב מקיפין לו הארה אלקית כנ"ל, ומובן אשר אין מקיפין לאיש שאיננו רוצה לסחור כלל אלא לישב בחיבוק ידים:
5
ו׳ומעין זה הוא בכל ר"ח שכמו שיש משפט בכלל על שליטת הסט"א וכחות חיצונים מחמת מיעוט הירח על כלל העולם, כן הוא בכל איש פרטי עד כמה יש רשות ושליטה לכחות חיצונים לטרדהו ולמנעהו מקנות השלימות מחמת עבירות הקודמות, וזה ענין כיפור קטן כנודע, ומופיעה מדת המשפט להקדים הרחמים שעתיד להיות סוף כל סוף בתכסיס שהי' בניסן, וזהו החודש הזה לכם ראש חדשים, שחודש ניסן שהוא חודש של חסד הוא פתח והתחלה לכל חדשי השנה שיתנהגו בתכסיס זה:
6
ז׳בענין מיעוט הירח ומלואה שהדבר תלוי בהתקרבותה אל השמש ובעמידתה נוכחו כידוע, שלעולם חצי' הרואה פני השמש היא מאירה, ואם היא קרובה להשמש כל חצי' המאיר פונה למעלה, כי גלגל הלבנה הוא למטה מגלגל החמה, וכל עוד שהיא עומדת מרחוק מהשמש יתראה לנו חלק המאיר יותר עד חצי החודש שעומדת נוכח השמש בתכלית הריחוק אז יתראה לנו כל חלקה המאיר, וא"כ יש להבין מה שאנו אומרים בברכת הלבנה למלאות פגימת הלבנה ולא יהי' בה שום מיעוט ויהי' אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית כמו שהיתה קודם מיעוטה, שרחוק לומר שיתחדש מהלכה שיהי' במתינות עד שתהי' עומדת תמיד נוכח השמש שאין זה במשמע, ועוד יש להבין הלשון פגימת הלבנה הלוא הלבנה אינה נפגמת כלל שלעולם חצי' מאירה, אלא שלפעמים פונה חלק המאיר למעלה ולא יקרא זה פגימה בלבנה אלא לדידן שא"א להנות אז מאורה, עוד יש להבין מאמר ר' יוחנן פ"ב דר"ה מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה דחלשה דעתה, הלוא בלא"ה אי אפשר שהחמה תראה פגימתה של לבנה שבמקום שתשקיף בה שוב אין זה המקום פגום שלעולם כל חצי הרואה פני החמה מאיר:
7
ח׳והנה במה שלעתיד תהי' אור הלבנה כאור החמה פרשנו במק"א שענין מה שהלבנה מקבלת אור השמש ומאירה לארץ היא כענין מראה המלוטשת נגד החמה ששבה המראה להיות מאיר אל עבר פני' לפי ערך זכות המראה וטובת הליטוש, ולעתיד שתהי' הלבנה מלוטשת ומזוככת מאד תהי' מאירה ביותר עד שתהי' מאירה כאור החמה, אבל ענין הפגימה עדיין אינו מיישב:
8
ט׳ונראה דהנה אנו רואין בחוש שאם מלבנים חתיכת מתכת באש תשוב כמו גחלת של אש ומראהו כמראה האש, משא"כ אם תשום רגב אדמה באש לא ישתנה מראהו למראה האש, כי עכירת העפר וחומרו מעכב לבל יתפלש מראה אש אל תוך תוכו, רק מתכת שכבר נזדכך עכירת חומרו יתפלש בו כח האש אל תוך תוכו וישוב הכל לפוד אש, כן יש לומר ענין הלבנה שאינה מאירה אלא חצי' שכנגד החמה כי עכירת הלבנה מונעת שלא יתפלש אור החמה אל תוכה, ואינה מאירה אלא מחמת אור חוזר של ניצוצי השמש המכים עלי', אבל לעתיד תזדכך הלבנה זיכוך רב מאד שיתפלש אור השמש אל תוך תוכה ותשוב כולה כמו כדור אור מאיר וא"כ תאיר גם מחצי' השני' שאיננה רואה פני השמש, וא"כ לא יהי' בה לעולם שום פגימה, וידוע שהלבנה היא דוגמת כנסת ישראל, וכאשר ישראל למטה יהיו מזוככים מאד עד שאור אלקי יתפלש אל תוך תוכם ויהיו פניהם מאירים כשמש וכירח וכענין פנחס בשעה שהי' רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים ומשרע"ה קרן אור פניו, וזהו הפי' קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך כפשוטו ולא נצטרך לעשותו משל לבד, וכאשר יהי' זה למטה יהי' זה למעלה, וזה יגרום הזדככות הלבנה בפועל, וכנראה כן היתה קודם הקטרוג של הלבנה, ומחמת הקטרוג נתעכרה וזה הוא גרם מיעוטתה ופגימתה, וזה הענין שרמז ר' יוחנן דמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, היינו שהחמה איננה רואה ואינה יודעת אם האור מפלש את הלבנה מעבר אל עבר או לא, וכסבורה שהאור מפלש מעבר אל עבר ואין כאן שום פגימה בשום צד:
9