שם משמואל, תזריע ח׳Shem MiShmuel, Tazria 8
א׳תז"מ שנת תרע"ה
1
ב׳במדרש מה כתיב למעלה מן הענין אשה כי תזריע וילדה זכר מה כתיב בתרי' אדם כי יהי' בעור בשרו, וכי מה ענין זה לזה א"ר תנחום בר חנילאי משל לחמורה שרעתה ונכוית ויצא בנה כווי מי גרם לולד שיצא כווי שנכוית אמו כך מי גרם לולד שיצא מצורע אמו שלא שמרה ימי נדתה וכו', ועדיין יש להבין למה לא הקדים גם דיני נדה וזיבתה לצרעת, כי הולד שיוצא מצורע לאו משום העדר שמירת טומאת לידה לבדה אלא גם מניעת שמירת טומאת נדה וזיבה נמי הוא וכמובן, וכן לשון המדרש שלא שמרה ימי נדתה, ולמה הפסיק בפרשת צרעת בין יולדת ונדה וזיבה, ובודאי שיש סמיכת ענין ליולדת יותר מלנדה וזיבה, ומהו:
2
ג׳ונראה דהנה כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק דקדק הלוא מפתח של לידה אינו נמסר לשליח אלא הוא ביד הקב"ה לבדו והיתכן שימשך מזה טומאה, ותירץ שהטומאה באה אח"כ, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש דבריו עפ"י דברי זוה"ק בטעם טומאת מת שמקום שנתרוקן מקדושה מתאוין כחות הטומאה לדבוק בו, כן הענין ביולדת שבאשר הקב"ה בעצמו הי' הפותח, ואח"כ כביכול כשנסתלק מתאוין כחות הטומאה לדבוק שמה ודפח"ח, ואף שבכל מוצאי שבת כשנסתלקה הנשמה יתירה אין נאחזין כחות הטומאה, משום שאין להם רשות בעוד נשמת חיים בו, ולמה לא נימא כן ביולדת שנשמת חיים שבה אינה מניחה לכחות הטומאה לדבוק בה, כבר הגדנו הטעם משום דכחות הטומאה בלא"ה הי' להם אחיזה מחמת שאפי' חסיד שבחסידים א"א שלא יהי' בו צד אחד מעון כמ"ש הן בעון חוללתי כבמדרש, אלא שמחמת שמירת הש"י שדבק בהולד כמ"ש חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי כבמדרש, א"א הי' לכחות הטומאה להתפשט, עד אחר הלידה שנסתלקה השמירה והפתיחה שוב חוזרין כחות הטומאה שנתהוו מעת ההריון להתפשט:
3
ד׳והנה בודאי הא דבעון חוללתי נמשך מפגם ברית של אדה"ר שמשוך בערלתו הי' והנחש בא על חוה והטיל בה זוהמא, וע"כ לעתיד שיתתקן הפגם ואז יהיו התולדות בלי יצה"ר כבזוה"ק, או לא תהי' כלל שום טומאת לידה כאמרם ז"ל עתידה אשה שתלד בכל יום:
4
ה׳והנה ענין הצרעת איתא בכוזרי שבהיות ישראל ברום המעלה הי' ענין אלקי שוכן בישראל בגופן ובמלבושיהם ובבתיהם כמו נשמה בגוף וכמו שבהסתלקות הנשמה מגוף האדם נשתנה צורתו כן בהסתלקות ענין האלקי הי' נראה שינוי צורה הן בגוף הן במלבוש והן בבתים וזהו מראה הנגע, וטומאת צרעת הוא כטעם טומאת המת עכת"ד, והיינו כטעם הזוה"ק בטומאת מת שבמקום הנשמה הקדושה שנשאר ריקם מתאחזין בו כחות הטומאה כן היא טומאת צרעת שבמקום ענין אלקי שנסתלק מתדבקים כחות הטומאה, ואף שעדיין בו נשמת חיים למה לא תעכב בעד כחות הטומאה כמו מוצש"ק כנ"ל, צ"ל משום דהנגעים באים מחמת החטא של לה"ר והחטא עצמו מושך את כחות הטומאה כמו מחמת פגם ברית כנ"ל, כי ברית המעור וברית הלשון מכוונים, וגם בחטא אדה"ר שנצמח מפאת לה"ר של הנחש שאמר על בוראו נתהוה ממנו באדה"ר ג"כ פגם הלשון וע"כ אמר אכלתי ואוכל עוד, וע"כ כל לה"ר שבעולם נמשך מפגם הלשון של אדה"ר כמו שעוון של התולדות נמשך מפגם ברית של אדה"ר:
5
ו׳ומעתה מובן שייכות טומאת צרעת לטומאת לידה שהם בתכסיס אחד משא"כ טומאת נדה וזיבה, וע"כ נסמך לטומאת לידה:
6
ז׳ונראה דבשבת יש תיקון לשני מיני פגמים אלה, בקידוש וסעודה, קידוש ובכלל כל דיבורים הקדושים הם תיקון על פגם הלשון והסעודה על פגם המעור שנקרא ג"כ בשם אכילה, וזה שאנו אומרים בזמירות נעבד להון כתרין במילין יקירין בשבעין עטורין דע"ג חמשין, שבעין עטורין הם שבעים תיבות שבקידוש, דע"ג חמשין הם חמשים שערי בינה, הרמוזים ביין שבכוס כבזוה"ק ואח"כ חרוז שכינתא תתעטר בשית נהמי לסטר בווין תתקטר וזינין דכנישין הוא הסעודה, ואין קידוש אלא במקום סעודה, כי אי אפשר לתקן זה בלי זה, כי פגם ברית המעור מביא לפגם ברית הלשון כמו שאיתא בספרים הקדושים בפסוק שלח ידו בשלומיו חילל בריתו, ע"כ כל עוד שאין ברית המעור מתוקן אין תיקון ברית הלשון כלום, שהרי הוא מעותד לחזור ולהתקלקל:
7
ח׳ובמה שאמרנו שטומאת יולדת וצרעת מוצאן משני מיני פגמים אלה, יש לפרש הא דאמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חי' ועוף כך תורתו נתפרשת אחר תורת בהמה חי' ועוף, וכבר דקדקנו הרי גם פרשיות הקודמות הם תורת האדם, כי מה נ"מ בין בהמה טהורה לטמאה אלא שזו מותרת לאדם וזו אסורה, וכן בענין טומאת וטהרת האוכלין הכל הוא תורת האדם, ולהנ"ל יש לפרש ולומר, דפגם מעור ולשון מפקיעין את מעלת האדם וכבזוה"ק אל תהי' כסוס כפרד אין הבין, ומכלל דכל שאינו מתקדש מה גם אם ח"ו פוגם הוא בטל מתורת האדם, וכן בענין פגם ברית הלשון כי מותר האדם מן הבהמה הוא כח הדיבור, ואם משתמש בו לאיסור ופוגם את הלשון הרי מאבד את כח האדם שבו וכבהמה המה להם, וזהו הפירוש תורתו מתפרשת, היינו תורת האדם במה שישאר בצורת האדם ולא יהי' כבהמה שע"ז מורה טומאת היולדת וטומאת צרעת וכנ"ל:
8
ט׳אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, יש לדקדק שבתורה שבכתב הקדים שאת לבהרת, ובמשנה בהרת עזה כשלג שני' לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן שני' לה כקרום ביצה, הרי שהקדים לבהרת:
9
י׳ונראה דהנה ידוע שיש גיהנם של אש וגיהנם של שלג, ואיתא בספה"ק שגיהנם של אש בו נתמרקין החטאים שעברו על מצות ל"ת, ובגיהנם של שלג נתמרקין החטאים של מניעת מצ"ע, וכשאני לעצמי הייתי אומר עפ"י דברי הש"ס ברכות רב אמר יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב ושמואל אמר כמין חטה הי', ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דרב אמר דעיקר יצה"ר הוא שמשתוקק לדברים מאוסים תאוות חומריים כאמרם ז"ל אשה חמת מלא צואה, וזהו דומה לזבוב שהוא משוטט על האשפתות וליחה סרוחה ומכה טרוי', ושמואל אמר שעיקר יצה"ר שאיננו רוצה לבטל דעתו לדעת התורה אלא לילך אחר דעתו וזהו כמין חטה עפ"י מאמרם ז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן, ובודאי תרוייהו אית בי' אלא דאיפלגי בעיקר מהותו של יצה"ר מה הוא, ודפח"ח, והנה יצה"ר של תאוה שהוא הדומה לזבוב הוא הפוגם את הלב, וע"כ מושבו בין שני מפתחי הלב, ויצה"ר לילך אחר דעתו שהוא כמין חטה הוא הפוגם את השכל ואת המוח, והנה ידוע שהלב הוא חם שבו רתיחת הדם, והמוח הוא קר, ובכן יש לומר דעבירות שהם פגם הלב שהוא הנעשה בחמימות היצה"ר המירוק הוא בגיהנם של אש וכמ"ש כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, ועבירות שהם פגם ה:ווח שהוא קר המירוק הוא בגיהנם של שלג:
10
י״אולפי האמור יש ליתן טעם להא דאיתא במדרש שיורדי גיהנם נדונים ששה חדשים בגיהנם של אש וששה חדשים בגיהנם של שלג, והיכן משלימין את נפשותיהם בגיהנם של שלג שנאמר בה תשלג בצלמון, עכ"ד, כי ידוע שפגם המוח יותר קשה להתמרק, כי לפי חשיבתו טומאתו, ע"כ התחלת המירוק הוא מפגם הלב שניקל יותר, וכדמיון המכבם את הבגד תחילה מעבירין את הכתמים הגסים שהם ניקל יותר להתכבס ואח"כ הדקים שחדרו בעומק יותר, וזה הכלל שתחילה מתקנין את הקל ואח"כ את החמור, וכפי שהשיב לי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ששאלתיו כד הוינא טליא למה בספירת העומר מתחילין מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות והרי לעולם מעלין בקודש וזה השער לה' כתיב, והשיב לי כי כל שהוא יותר גבוה אין הפגם מגיע שמה כ"כ ונקל לתקן והסדר לתקן הפגם הוא מן הקל אל החמור, עכת"ד, כן נמי יש לומר מענין מירוק גיהנם וכנ"ל:
11
י״בוהנה בענין נגעים שבאים למרק החטא כאמרם ז"ל בש"ס שבועות מנגעו הוא דאכפר לי', ובמדרש דעל שבעה דברים ואיתא נמי דעל עשרה דברים נגעים באים דהם מספר כולל, והיינו דנכללו ונפרטו כל סוגי הפגמים הן בלב הן בשכל והן משניהם יחד, כי פגם ברית הוא פגם הכולל שניהם יחד כמו שהגדנו במק"א, יש לומר דשאת ובהרת מקבילים לעומת גיהנם של אש וגיהנם של שלג, דשאת הוא לשון שריפה כמ"ש וישאם דוד ואנשים ות"י ואוקדינן, וכו' ובש"ס שבועות אין שאת אלא גבוה, כי כך טבע האש לעלות למעלה, והוא מקביל לעומת גיהנם של אש וממרק פגם הלב דהיינו חטא התאוה, ובהרת עזה כשלג מקביל לעומת גיהנם של שלג וממרק פגם המוח החטא לילך אחר דעתו ולא להיות בטל לדעת התורה, וע"כ בתורה שבע"פ שבאה להגיד הלכותיהם התחיל מבהרת שהוא עזה ביותר באשר בא לומר שני' לה לכל אחת תולדה אחר האב, כמו כן יש להקדים באבות גופא מה שהוא למעלה, אבל בתורה שבכתב בא להעיר על המירוק וכנ"ל התחיל בשאת ומסיים בבהרת כמו סדר גיהנם של אש קודם ומשלימין את נפשותיהם בגיהנם של שלג:
12
י״גולפי האמור יש לפרש נמי הענין ספחת שהכתוב מרבה טפלה לזו וטפלה לזו, והיינו כמו שהגדנו במק"א שפגם ברית כולל שתיהן שהוא חטא התאוה אש יצה"ר ונמשך ממוח ואין קישוי אלא לדעת, ע"כ המירוק שע"י הנגע נכללו שתיהן בתיבה אחת להורות על ענינו:
13