שם משמואל, תרומה ה׳Shem MiShmuel, Terumah 5
א׳פרשת תרומה שנת תרע"ה.
1
ב׳במד"ר בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמי' ואומר כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר עשה לי משכן, ועוד הי' מסתכל ורואה ששלמה עומד ובונה בהמ"ק שהוא גדול מן המשכן ואמר לפני הקב"ה כי האומנם ישב אלקים על הארץ, אמר משה ומה בהמ"ק שהוא יותר ויותר מן המשכן שלמה אומר כן, משכן עאכו"כ, לכך אמר משה יושב בסתר עליון בצל ש' יתלונן אמר ר' יהודה בר' סימון יושב בסתר, הוא עליון על כל בריאותיו מהו בצל ש' בצל אל, בצל רחום בצל חנון אין כתיב כאן אלא בצל ש' בצל שעשה בצלאל וכו':
2
ג׳והמדרש הוא פלאי שעשה. ק"ו מהמקדש שהוא גדול מהמשכן, הלוא השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, ואין גדלות המקדש על המשכן תופס מקום כלל לגבי הקב"ה, ואין להכניס זה בגדר ק"ו, ועוד מה זה שאמר בצל אל וכו' אין כתיב כאן אלא בצל ש' בצל שעשה בצלאל, אדרבה אם הי' כתוב בצל אל שהוא ממש אותיות בצלאל הי' הדרש יותר קרוב:
3
ד׳ונראה לפרש דהנה בזוה"ק (קכ"ט:) בפסוק וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף וגו' ת"ח כד ברא קב"ה עלמא שארי למברי מסטרא דכספא דאיהו ימינא בגין דההוא כספא הוה מלעילא ובעובדא דמשכנא דאיהו כגוונא דילי' שארי מסטרא דשמאלא ולבתר מסטרא דימינא, בגין דמשכנא מסטרא דשמאלא הוה, וע"ד שארי הכא מסטרא דשמאלא והתם מסטרא דימינא, עכ"ל, ואינו מובן שהרי כל עצמו של המשכן הוא חסד ה' שנתרצה לשכון כבודו בתחתונים וכולו אהבה ורצון כברש"י שיר השירים בפסוק חוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, ולמה יתיחס בריאת עולם לימין יותר מהמשכן, ואם כי כתיב עולם חסד יבנה, מ"מ הרי עלה במחשבה לבראות במה"ד אלא מפני שראה שאין העולם מתקיים הקדים למדה"ר ושתפה למדה"ד, משכן שהוא כולו חסד, מה גם אחר מעשה העגל שישראל עשו תשובה וימינו פשוטה לקבל שבים, וכתיב נמי והוכן בחסד כסא, עאכו"כ שהי' צריך להתייחס לימין ולמה אמר דמשכנא מסטרא דשמאלא הוה:
4
ה׳ונראה דהנה כתיב כל איש אשר ידבנו לבו, ולא בא בחיוב, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הטעס משום דהשראת השכינה במשכן הוא דביקות ואי אפשר רק בהכנת אהבה, על כן לא הי' בחיוב, עכת"ד, ולי יש להוסיף בה דברים שהאהבה לאו להכנה לדביקות לבד נצרכה, אלא לכל ענין שריית השכינה במשכן נצרכה, עפ"י מה שהגדנו כבר שכמו שדיבוק הנשמה בגוף באשר זה גשמי וזה רוחני אי אפשר שיהי' התאחדות ביניהם אלא ע"י אמצעים רבים איד הדם ונפש הצומחת והחיונית והטבעית והשכלית שהורכבו זה על זה עד שיהי' כסא להשראת הנשמה, עאכו"כ שהשראת השכינה על חומר המשכן אי אפשר בלתי ע"י אמצעים רבים, ואמצעי הראשון הוא האהבה של ישראל ונדבת הלב שהיא איננה חומרית ויכול להיות אמצעי ונושא לרוחני עוד דק מזה, וכן עוד רוחני לרוחני עד שהוא כסא ומקום להשראת השכינה, ואילו יצוייר שיעשה המשכן בלתי נדבת ישראל אלא כעין הלוחות שהראה הקב"ה למשה מחצב של סנפירין בתוך אהלו, ואם הי' במשכן כה"ג לא הי' אפשר שישרה בו שכינה, וע"כ הי' צריך שיבוא דווקא מכל איש אשר ידבנו לבו באהבה ורצון ולא בחיוב:
5
ו׳והנה אהבת ישראל להש"י כבר חקרו בזה חכמי הטבע, שאהבה לא יתכן אלא בין אנשים הדומים בטבעם וקרובים זה לזה נולד אהבה ביניהם, ע"כ הוקשה להם איך יתכן לבו"ד לבוא לאהבת ה' אחר גודל הריחוק, אך לא ידעו ולא הבינו שהאהבה זו לא ממקור הטבע מוצאה, וישנה בשני פנים, היינו כשנפתח למעלה ההיכל אהבה, מזה בא אהבה ללב ישראל והוא השפעת אהבה מלמעלה למטה, ויש ג"כ אהבה הנצמחת מפאת האדם שבורח מאהבות חיצוניות בא לעומתו לאהבה אלקות, וכמו שהגדנו כמה פעמים בשם הזוה"ק שמכל מה שהאדם בורח מחיצוניות בא לעומתו בקדושה, וזו האהבה מקור מוצאה ממטה למעלה, ובאמת כי אהבה באופן זה ע"י הבריחה מאהבות החיצוניות זהו המתבקשת מהאדם וכמ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ופירשו ז"ל בכל לבבך בשני יצריך, ואיך יתכן לאהוב את ה' ביצה"ר שהוא מושך להיפוך, אך הוא הדבר שבסיבתו שהוא מושך להיפוך והאדם בורח ממנו ומכסיפין דילי' באין לאהבת ה', וכן בכל נפשך שפירשו אפי' נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך שטבע האדם לאהוב את נפשו וממונו, והוא בורח מאהבה זו בשביל אהבת ה', בא לעומתו לאהבת ה', וע"כ יתכן אהבת ה' אף בלי שבא מעשה לידו שיצטרך למסור נפשו ומאודו, אלא בזה לבד שגומר בלבו להשליך אהבות אלה בשביל אהבת ה' בא לעומתו לאהבת ה', אבל האהבה הבאה מצד פתיחת היכל האהבה אין זה רבותא כ"כ:
6
ז׳והנה אהבה הבאה ע"י פתיחת היכל האהבה שהוא מלמעלה למטה מתיחסת לימין כי בכל מקום ימין הוא התפשטות ממעלה למטה, וזהו מדת חסד לאברהם שהמשיך חסד על כל באי עולם, ובמדרש פ' חיי שרה שכל חסד שמתגלגל בעולם הוא בשבילו, ובו נאמר נאום ה' לאדני שב לימיני, אבל אהבה הבאה מפאת הבריחה שהוא ממטה למעלה מתיחס לשמאל שהוא אור החוזר, וכמו הלוים שעבודתם בשיר ודביקות והם מתיחסים לסטרא דשמאלא כמבואר בזוה"ק וכמ"ש שמאלו תחת לראשי, וכן נמי האהבה הבאה מחמת הבריחה שממטה למעלה מתיחסת נמי לשמאל:
7
ח׳ומעתה יובנו דברי הזוה"ק דמשכנא מסטרא דשמאלא הוה, שכל עצמו של השראת השכינה במשכן הי' בשביל האהבה המתיחסת לשמאל שהוא ממטה למעלה שהיא היתה האמצעי הראשון כנ"ל, כי אהבה מצד פתיחת ההיכל אין רבותא ושבח לישראל בזה שהרי היא ממעלה למטה:
8
ט׳ולפי האמור יש לפרש מה שיסד האריז"ל בזמירות ימינא ושמאלא ובינייהו כלה בקישוטין אזלא ומאנין ולבושין, דהנה בהכנסת שבת שאדם משליך ממנו כל טרדות וחשבונות דהאי עלמא שיהי' כאילו כל מלאכתך עשוי' בא לעומתו לקדושת שבת, ולעומת שמשליך ממנו אהבות החיצוניות מתלהב באהבה של קדושה, וזה ענין קבלת שבת בשירות וחשבחות, וזה שאנו אומרים בקבלת שבת מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה, היינו שזוכין להיות מקדש מלך בשביל שיוצאין מתוך הפיכה ומשליכין את חשבונות הרבים, וכן התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי, שבשביל שמתנערין מעפר הוא טרדת מלאכה ובגדים צואים דהיינו מחשבות וכסופין דהאי עלמא זוכין לעומתם ללבוש בגדי תפארת, והנה כל אלה מתיחס לשמאל כנ"ל, אך אח"כ זוכין לביטושין דאהבה מלעילא, וזהו הנשמה יתירה וקידוש היום בתפילה ועל הכוס, שהוא תולדת היכל אהבה, ויש לומר שזה ענין מה שאנו אומרים שלום עליכם וכו' כי המלאכים הם שליחי ההשפעה ובאמצעותם מניעה האהבה לאדם, כי האהבה כמו שהיא יוצאת מהיכל אהבה אין בכחנו לסבול, ורק באמצעות המלאכים נצטנן מעט, והנה האהבה מתיחסת לימין וממוצא הדברים שבשבת זוכין לשני מיני האהבה, וזהו ימינא ושמאלא ובינייהו כלה, היינו שמשניהם הן מימין והן משמאל זוכין לבחי' כלה מלשון כלתה נפשי אל ה', בקשוטין אזלא ומאנין ולבושין הוא כענין לבשי בגדי תפארתך עמי הנ"ל:
9
י׳ולפי האמור נבוא בביאור דברי המדרש הנצב פתח דברינו, דהנה האהבה שהיא אמצעית להשראת השכינה היא האהבה שממטה למעלה שאהבה זו היא המתבקשת ונדרשת מישראל כמ"ש ואהבת וגו' בכל לבבך וגו' כנ"ל, דהאהבה הבאה מכח פתיחת היכל האהבה אין בה כ"כ רבותא ושבח על ישראל כנ"ל, אלא האהבה הבאה ע"י בריחה מאהבות חיצוניות, ולפי"ז מובן איש אשר נתן לו ה' עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לו מכל אשר יתאוה נפשו מתענוגי עוה"ז, ומ"מ הוא משליך את הכל אחר גיוו בעבור כבוד ה', בא לעומתו נמי לאהבה יותר גדולה מאיש אשר גם מבלעדי זה לא הי' סיפק בידו תענוגי עוה"ז ואהבתה, ואהבת ה' בא רק כפי מסת שמשליך מפני' אהבות חיצוניות, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, וע"כ בימי שלמה המלך שהי' ברום הצלחה בכל תענוגי עוה"ז ונתן את הכסף כאבנים, וכל אלה השליכו מנגד פניהם בשביל כבוד ה', זכו לעומתם לאהבת ה' גדולה מאד, ובמדרש חזית איכן נאמרה שיר השירים בבית עולמים נאמרה, ומהאי טעמא הוא מפני שהבריחה היתה מאהבות חיצוניות יותר מאד באו נמי לאהבת ה' גדולה מאד, וזה הי' אמצעי להשראת השכינה בבהמ"ק:
10
י״אוהנה ישראל במדבר שלא הי' להם שום שיח ושיג עם תענוגי עוה"ז אדרבה כתיב ויענך וירעבך וגו', ולא הי' להם כ"כ אהבות חיצוניות לברוח מהם, ע"כ היתה האהבה שזכו, מחמת הבריחה בלתי אפשר שיהי' כ"כ כמו בימי שלמה, זולת קודם החטא שהי' להם אהבה גדולה ונפשי יצאה בדברו, ולא הי' צריכין ליקח האהבה מפאת הבריחה, אבל אחר החטא שהיו צריכין ליקח האהבה מצד ההיפוך, מה גם להיות אמצעי להשראת השכינה במשכן הי' נדרש אהבה ממטה למעלה כנ"ל המתיחסת לשמאל, ואהבה כזו לא היתה אפשר להיות כ"כ גדולה כבימי שלמה, וזהו הפירוש מה שאמר משה מה בהמ"ק שהוא יותר ויותר מהמשכן היינו האהבה שהיא לאמצעי היא גדולה יותר ויותר בבהמ"ק מהאהבה שהיתה במשכן, שלמה אמר כן משכן עאכו"כ:
11
י״באך כבר אמרנו דבשמירת הברית דהוא מקור דכל שייפי גופא וכולל את המוח והלב וכל האברים מרגישים, זוכה לעומתו לקדושה ואהבה כללית, והיא שעמדה לישראל כמ"ש ועמך כולם צדיקים, ובזוה"ק משום דנטרי ברית נקראו צדוקים, וע"כ יש לומר דישראל במדבר אף שלא הי' להם כ"כ תענוני עוה"ז ולא הי' להם כ"כ ממה לברוח, מ"מ מחמת זה עצמו לבד שהיו שומרי ברית, ועיין תוס' שבת (פ"ו.) בהא דישראל קדושים הם, ע"כ זכו לעומתו לקדושה ואהבה כללית, והוא הי' האמצעי הראשון להשראת השכינה, ובזה יש לפרש דברי הזוה"ק (קכ"ח), אקרא מאת כל איש אשר ידבנו לבו מההוא דאיקרי איש דאתגבר על יצרי' וכל מאן דאתגבר על יצרי' אקרי איש, עכ"ל, ולפי דרכנו יובן היטב שהוא מטעם הפרשה דכל עצמו של המשכן הוא רק מחמת האהבה הנמשכת ע"י שמירת הברית, והתגברות על יצה"ר בסתמא הוא שמירת הברית כמו שהגיד היהודי הקדוש זצללה"ה מפרשיסחא שסתם מצוה שבדברי חכז"ל הוא צדקה וסתם עבירה הוא פגם ברית, ע"כ הא דכתיב מאת כל איש היינו דאתגבר על יצרי' הכוונה מאת שומרי ברית:
12
י״גוהנה בפרשת מילה כתיב אני אל ש', ופרשנו במק"א למה הזכיר שם זה דווקא, שהוא לרמוז ענין וטעם המצוה, משום דאמרו ז"ל בפירוש שם זה אני שאמרתי לעולמי די שאלמלא כן הי' נמתחין והולכין ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דכל מה שהי' הבריאה מתרחקת מהשורש היתה מתגשמת ביותר ואם הי' עוד נמתחת הי' מעצרהו הגשם לכל הבא ליטהר, עכ"ד, ויש לומר שבדוגמא זו הוא טעם מצות מילה לבל יתפשטו כחות האדם יותר מכפי דרכי התורה ויתגשם ביותר, וע"כ שמירת הברית שנכלל במצות מילה כדאיתא בספה"ק מתיחס לשם זה דווקא, ולפי דרכנו שכל עצמו של השראת השכינה במשכן נסתעף משמירת הברית מובן ששם זה נאות גם להשראת השכינה במשכן, ע"כ בהאי קרא דיושב בסתר עליון דדורש על השראת השכינה במשכן הזכיר בצל ש':
13
י״דוהנה בזוה"ק (רכ"ה.) ותא חזי בזרעא דיוסף לא שלטא בי' עינא בישא בגין דאתי מסטרא דימינא ועל דא אתעביד משכנא על ידא דבצלאל דהא איהו ברזא דיוסף קאי דאיהי רזא דברית קדישא עכ"ל, ולפי דרכנו הנ"ל דכל עצמו של השראת השכינה במשכן הי' מפאת שמירת הברית, יובן שפיר צורך בצלאל לעשיית המשכן, שבאשר הוא רזא דיוסף שומר הברית קאי, על ידו נקבעה האהבה שנמשכת מפאת שמירת הברית בהמשכן, ולפי"ז יתפרשו דברי המדרש בצל אל וכו' אין כתיב כאן אלא בצל ש' בצל שעשה בצלאל, היינו דשמירת הברית מתיחס לשם שין דלת יוד כנ"ל והוא עצמו הוא הענין שעשה בצלאל את המשכן, ולאו משום צירוף תיבת בצל לתיבת ש' דרש אלא תיבת שם שין דלת יוד דרש, ואם הי' כתיב בצל אל, לא הי' אפשר לדרוש כך אלא ע"י צירוף תיבת בצל לתיבת אל, וכאלו הי' כתיב יושב בסתר עליון בצלאל, לא הי' שום משמעות להכתוב כי הי' חסר תיבת בצל, אלא שדורש את השם לבד שהוא כענין בצלאל והרי כאלו כתיב בצל בצלאל:
14
ט״וולפי האמור יש לומר שלרמז זו הוא נמי ט"ו דברים הוצרכו להיות בא בנדבה בצירוף אבני שוהם ואבני מלואים לבגדי כהונה, שמספר זה רומז לשם יוד הא שאותיות הללו נמצאים יוד באיש והא באשה והוא המעיד שישראל שמרו ברית במצרים וכפירש"י פ' פינחס ששם זה מעיד עליהם שהם בני אבותיהם, ומפאת שהם היו שומרי ברית ולא שלטו המצרים בנשותיהם כבש"ס סוטה, ואולי יש לפרש נמי הקרא כי יעקב בחר לו י"ק שהביא הזוה"ק לפתיחת פרשתא דידן, ומפרש כאלו הי' כתיב כי יעקב בחר לו את י"ק, ומדלא כתיב את יש לדרוש הכי והכי, את יעקב בחר השם, ויעקב בחר את השם, ושקולים הם ויבואו שניהם, שבמה שישראל שמרו ברית, זכו לשם זה שישרה בין איש ואשה, והתעוררו באהבה להתנדב הט"ו דברים להיות אמצעי להשראת השכינה כנ"ל:
15
ט״זולפי האמור יש ליתן טעם למה אין בנין משכן ובהמ"ק דוחה שבת, דהנה שבת יש בו שני מיני אהבות כנ"ל בפי' ימינא ושמאלא, ובנין משכן ובהמ"ק הוא מסטרא דשמאלא לבד כנ"ל ע"כ אין בנינם דוחה שבת ודו"ק:
16
י״זברש"י ג' תרומות אמורות כאן אחת תרומת בקע לגלגולת שנעשו מהם האדנים, ואחת תרומת המזבח בקע לגלגולת לקופות לקנית מהן קרבנות ציבור, ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד, נראה לפרש למה בנדבת המשכן לא היתה יד כולם שוה אלא כל אחד ואחד לפי הלך רוחו, כי נראה שהשלשה תרומות הם לעומת שלשה חלקי האדם נפש רוח ונשמה או גוף ונפש ושכל לפי לשון מהר"ל, כי האדנים שהם נושאים לקרשים ולמשכן הוא לכפרה על גוף האדם שהוא הנושא להנפש והשכל, והתרומה לקרבנות הוא כפרה על הנפש שהקרבנות מכפרים על הנפש כאמרם ז"ל תבוא נפש ותכפר על הנפש, התרומה להמשכן הוא לכפרה על השכל ולהיישירו שיהי' ראוי לדיבוק שכינה שבאמצעות המשכן ומשם היו שואבין רוה"ק שכל אלה הוא דבר הנוגע להנשמה ולהשכל, ולפי"ז יש לומר שהתרומות שהם לכפרה על הגופין ועל הנפשות יד כולם שוה כי הגופין של ישראל מתאחדים, וכאמרם ז"ל שאם לקה אדם באחד מאבריו כולם מרגישין, כן ישראל שאם לקה אחד מהם כולם מרגישין, וכן בנפשות נמי מתאחדין כל ישראל, כאמרם ז"ל יעקב שבעים נפשות הי' לו והכתוב קראן נפש, וזהו שישראל במ"ת היו כאיש אחד בלב אחד, כאיש אחד הוא בגוף ובלב אחד הוא בנפש, וע"כ בהנדבות המקבילים לשני אלה הי' יד כולן שוה, אבל בשכל אין דעתן של בני אדם שוות שכל אחד ואחד יש לו דיעה מיוחדת, וכן בזוה"ק נודע בשערים בעלה כל חד וחד כפי מה דמשער בלבי', וע"כ בשלש עולמות שאדם רואה היינו עולם הזה וגן עדן התחתון וג"ע העליון, בעוה"ז ובג"ע התחתון שהם מקבילים לגוף ונפש עוד חיבור להאנשים כמבואר הרבה מעשיות בש"ס ובזוה"ק, אבל בג"ע העליון שהוא מקביל להנשמה כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפ"ע, כמו היות כל חלק וחלק בעוה"ז כן יהי' בעת קיבול שכרו, והשכל והנשמה שהי' כל אחד ואחד לעצמו כן בג"ע העליון ששם מנוחת הנשמה, שם כל צדיק יש לו מדור בפ"ע, ע"כ התרומה שהיא לעומתה הי' נמי כל אחד ואחד לפי מה שנדבה לבו, [ומעין זה הוא בגור ארי' למהר"ל ע"ש] ף
17
י״חולפי מה שאמרנו שהמשכן בכללו הוא לעומת השכל שבאדם יש לומר עוד דהנה ידוע שהשכל שבאדם מחולק נמי לשלשה ובזוה"ק נקרא תלת חללין דגלגלתא, והם מוח חכמה מוח בינה מוח דעת, וע"כ המשכן שמקביל לשכל נמי יש בו ג' חלקים כמ"ש הרמב"ם ששלשתם מעכבין בו, חצר, ואוהל מועד, וק"ק, והנה חכמה נמצאת גם באומות כאמרם ז"ל יש חכמה באומות תאמין, וע"כ החצר שהי' בו מזבח הנחושת הי' בו תועלת גם לאומות, כאמרם ז"ל שנודרין נדרים ונדבות כישראל, אבל אוהל מועד וק"ק שהם לעומת מוח בינה ודעת אין להאומות שום שייכות:
18
י״טוכדוגמא זו הוא בזמנים המקודשים ר"ח ויו"ט ושבת נגד גוף ונפש ושכל, כמו שדברנו כבר מזה, ושבת שהוא נגד השכל יש בו נמי שלשה ענינים לעומת מוח חכמה מוח בינה מוח דעת, קידוש הוא בחכמה עונג שבת הוא בבינה, הבדלה הוא בדעת כאמרם ז"ל אם אין דעת הבדלה מניין, ואולי יש לפרש בזה מה שיסד האריז"ל בזמירות צרורא דלעילא דבי חיי כולא ויתרבי חילא ותסק עד רישא:
19
כ׳במדרש א"ר חנינא לא הי' העולם ראוי להשתמש בארזים אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק, והדברים צריכין פירוש שאין אילן הארז יקר כ"כ ואין בו כ"כ שבח, ונראה לפרש עפ"י מה שאמרו ז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז, וזה שרמזו שמדה זו לא הי' העולם ראוי להשתמש בה, ומה תועלת יש בה, ולא נבראה אלא בשביל המשכן ובהמ"ק, כבש"ס יומא עצי שטים עומדים שעומדים לעולמי עד, ולכאורה אינו מובן מה תועלת יש בזה שהם גנוזים ועומדים, אך שהם פועל דמיוני להעוז והתחזקות ישראל בעבודה שבל יתיאשו לרגלי שפלית מצבם בגשמיות וברוחניות, כי כל ענין משכן ובהמ"ק הוא ענין התחזקות לידע שהש"י רוצה בעמו ישראל ובא לשכון כבוד בתוכם, ולדוגמא זו נצרך אילן ארז למשכן ומקדש שהוא דבר קשה ויש לו קיום, מורה על התחזקות וכל רוחות שבעולם לא יזיזנו ממקומו, ומתנה זו הניתנה לישראל עד עכשיו מתקיימת, וזה שאמרו ז"ל שמא תאמר אבד סברם ובטל סכוים ת"ל עומדים שעומדים לעולמי עד:
20