שם משמואל, תרומה ו׳Shem MiShmuel, Terumah 6
א׳תרומה שנת תרע"ו.
1
ב׳במדרש וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת זהב זו בבל היא צלמא רישא די דהב טב, וכסף זו מדי שנאמר חדוהי ודרעוהי די כסף, נחושת זו יון שנאמר מעוהי וירכתי' די נחש, אבל ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן למה שנמשל בו אדום הרשעה וכו', ובמדרש תנחומא ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום שנאמר ויצא הראשון אדמוני, וכבר אמרנו דלא פליגי, דהמדרש רבה מדבר מזה שנכנס בגוף המשכן שעל שמו נקרא משכן ותנחומא מיירי מכיסוי המשכן, וטעמא רבה איכא דשלש מלכיות הראשונות שכנגדן גמל שפן ארנבת שהסימן טהרה שבהם מעלה גרה שהוא בפנים מורה שיש בפנימיותן צד קדושה ע"כ המתכיות שדוגמתן נכנס בפנים המשכן, אבל אדום שכנגדו חזיר שפושט טלפיו ומראה שהוא טהור שסימן טהרה הוא רק בחיצוניות ע"כ דוגמתו נתקבל רק לחיצונית המשכן, אבל בגוף הדבר יש להתבונן מה שייטי דארבע מלכיות במשכן שהוא רק לישראל, שבמדרש מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה, וכמו התורה שהיא מורשה לישראל והיא כאשת איש לאומה"ע, ועוד במדרש אתם צאני ואני רועה עשו דיר לרועה שיבוא וירעה אתכם, אתם כרם ואני שומר, אתם בנים ואני אביכם עשו בית לאב שיבוא וישרה אצל בניו [ואין שום מקום במשכן שיהי' מותר לאומה"ע לכנוס, ואינו דומה למקדש שהיו רשאין לכנוס עד הסורג, וע"כ שלמה כשסידר את תפילתו התפלל וגם הנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה, אבל במשכן אין שום נגיעה להם] מה ענין לארבע מלכיות בו:
2
ג׳ונראה דהנה ידוע שארבע יסודות הן אש רוח מים עפר, ולהם שורשים עליונים גבוה מעל גבוה שנקראים בשמות הללו, ושורשם הוא ד' אותיות הוי' כידוע ליודעים, ואדה"ר כדאיתא בזוה"ק דלא הוה בי' מהאי עלמא כלום, בהכרח שהי' בו ד' יסודות הרוחניים, עפרו הי' ממקום מזבח העליון ממקום כפרתו והמים הי' ממים העליונים, וברש"י בראשית שנברא אדם כגבל הזה שנותן מים ואח"כ לש את העיסה, ואף ששם כתיב ואיד יעלה מן הארץ מ"מ יכול להיות שהמים שבו הם ממים עליונים, ויסוד אש ורוח מהמלאכים כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ומארבע יסודות אלו נבנה בנין גופו, והנה הרגשות שבאדם מתיחסים לארבע יסודות, חוש הראי' לאש כמו שידוע שניצוצי אש יוצאין מן העין ומכין על דבר הנראה, חוש השמיעה לרוח שהאויר מתנענע ומכה על תוף האוזן, חוש הטעם וריח מתיחסים למים שהם המגדלים כל צמח שמהם הטעם והריח, ובלתי הלחלותית אין שום טעם וריח, וחוש המישוש מתיחס ליסוד העפר, וידוע שבחטא עץ הדעת טו"ר נתפגמו ארבעה חושים, חוש הראי' במ"ש ותרא האשה וגו', חוש השמיעה במה ששמעה לדברי הנחש וכמ"ש כי שמעת לקול אשתך, וחוש המישוש וחוש הטעם, כמ"ש ותקח ותאכל, וע"כ גם ארבע יסודותיו ירדו פלאים ונתגשמו שנשתלשלו מהם ד' מלכיות מרכבה לד' כחות רעות עון משחית אף וחימה, שהם מתנגדים לכל המציאות שנמצא מאמיתת ד' אותיות הוי' ב"ה וב"ש, מהם נמשכו ד' אבות עבירות ע"ז ג"ע ושפ"ד, וכח רע הכולל שלשתן, וכבר דברנו בהם איך הם מקבילים אלה מול אלה ואין מהצורך לכפול הדברים, ומהם בא הקלקול בד' דורות, דור אנוש בע"ז, דור המבול בג"ע דור הפלגה בשפ"ד כמו שכבר ביארנו במק"א שענין דור הפלגה הוא כענין שפ"ד להפריד בין הנפש שמהעליונים ולבין הגוף שהוא מהתחתונים, סדום הי' כולל כולם יחד כבמדרש בפסוק ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, והי' העולם מתמוטט עד שיצאו ישראל ממצרים וקבלו את התורה ומצות חקים ומשפטים ד' אלה היו תיקון לד' אלה כידוע למבינים, ובחטא העגל שהי' דומה לחטא עץ הדעת טו"ר כבמדרש בפסוק אכן כאדם תמותון כאדה"ר, הי' הקלקול בד' אלה, וירא העם כי בושש הוא קלקול בראי', ומה ששמעו להערב רב באמרם אלה אלהיך ישראל הוא קילקול בחוש השמיעה, וישב העם לאכול ושתו הוא קלקול בחוש הטעם, וישתחוו לו ויעלו עולות ויגישו שלמים הוא קילקול בחוש המישוש, ויקומו לצחק הוא כולל ע"ז ג"ע שפ"ד כברש"י שם, וכאשר נתרצה להם המקום צוה להם לעשות המשכן, לדעת רש"י והמדרש שמעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים, ולדעת רמב"ן והזוה"ק, שציווי מלאכת המשכן למשה קדום למעשה העגל מ"מ הוא כאמרם ז"ל שהקב"ה בורא לישראל רפואה קודם למכה, וכבר אמרנו שאידי ואידי דא"ח ולא פליגי ואין מהצורך לכפול הדברים, מ"מ יהי' איך שיהי' הכוונה שיהי' המשכן גשמי מקום להשראת השכינה הוא תיקון למעשה העגל, והוא בכלל לתקן מה שנפגם בחטא אדה"ר כל ארבע היסודות שירדו פלאים עד שנמשכו מהם ד' כחות רעות מקור מוצא לד' מלכיות המתנגדים למלכות שמים, והמשכן מקום השראת כבוד ה' בהתגלות:
3
ד׳והנה בזוה"ק דבריאת העולם הי' מסטרא דימינא והמשכן מסטרא דשמאלא וע"כ כתיב זהב ברישא, ואף דהמשכן כולו רצוף אהבה, הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהוא כעין הלוים שהם מסטרא דשמאלא ועיקר עבודתם הי' בשיר שהיא דביקות ברשפי אש שלהבתי' עכ"ד, ויש לבאר ולהוסיף בה דברים שכלפי שבבריאות העולם הי' השפעות והתפשטות חסדים טובים ממעלה למטה כמ"ש עולם חסד יבנה והוא אור ישר, ומפני חטא אדה"ר נאחזו בהם כחות חיצוניות ונתערב טוב ורע, הי' הרצון לפניו ית"ש שע"י המשכן יתתקן הפגם היינו שיתבררו חלקי הטוב ויתעלו ויתדבקו בשורשם בהקדושה, ואז ממילא חלקי הרע ישארו בלי חיות ויצללו וירדו לנוקבא דתהומא רבה, והיינו עפי"מ שכבר הגדנו כמה פעמים בשם הזוה"ק דלעומת מה שהאדם בורח מדבר חיצוני בא לעומתו בקדושה, ונראה דלאו דווקא הוא לבדו נתעלה ונדבק בקדושה, אלא גם כל חלקי הקדושה שהיו מפוזרין בדברים שהוא בורח מהם, וכעין דאיתא במדרש ר"פ חקת בפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד, העוה"ב מעוה"ז, והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בשם רבו אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה שהפי' הוא כל כמה שמתרחק מעוה"ז זוכה לעומתו בעוה"ב, וגם כל חלקי הקדושה השייכים לשורש נשמתי המפוזרים בכל העולם נמשכין אחריו ועולין בהעלותו, וזה נרמז בדבריהם ז"ל הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, ואפשר שזהו מאמרם ז"ל יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו, היינו חלקי הקדושה השייכים לשורש נשמתו המפוזר בכל העולם כולו, דבפשיטות אינו מובן דהא כמה בעלי תשובה שלימה הי' בישראל ולא נמחלו עונות כל העולם בשבילם ולא הי' עדיין גמר התיקון, אלא ודאי על חלקי הקדושה השייכים לשורש נשמתו קאי אף שהם מפוזרין בכל העולם, ובאשר ישראל הם לעומת כל מין המדבר שבעולם כמ"ש יצב גבולות עמים למספר בנ"י, וכל חלקי הקדושה המפוזרים בכל העולם הכל שייך לשורש נשמת ישראל, אם כלל ישראל בורחים מחיצוניות ובאים לעומתם בקדושה אחריהם נמשכו כל חלקי הקדושה המפוזרין בכל העולם, והנה כל חמדת וסגולת העולם ותשוקתו ובחינת מדותיהם כולם נרמזים בט"ו דברים שהוצרכו למשכן בצירוף אבני שוהם ואבני מלואים, זהב רומז ליראה כסף לאהבה וכו', ונדבה זו היתה לפועל דמיוני לישראל שהסירו מהם כל בחינות החיצוניות וברחו מהם הכל בעבור כבוד שמו יתברך, ע"כ לעומת שברחו מהחיצוניות באו לעומתם לדבק בפנימית אהבת הש"י רשפי' רשפי אש שלהבתי', ואחריהם נמשכו כל חלקי הקדושה המפוזרים בכל העולם כנ"ל:
4
ה׳והנה המשכן היא לעומת כלל העולם כמבואר במדרש שכל מה שכתוב בבריאת העולם כתיב נמי במשכן, ע"כ כלפי שבבריאת העולם הי' נמתחין והולכין ממעלה למטה ומחמת החטא נתערב טו"ר, נעשה במשכן היפוך מזה שכל חלקי הקדושה שהי' בתערובת טו"ר ובהגשמה נזדככו ונתעלו ממטה למעלה כנ"ל, והיא הנקרא אור חוזר, וזהו שבזוה"ק שבריאת העולם הי' מסטרא דימינא כי התפשטות החסדים ממעלה למטה מתיחס לימין, ומשכנא הי' מסטרא דשמאלא כי התעלות הקדושה באור חוזר מתיחס לשמאל, וכמ"ש שמאלו תחת לראשי היינו להגביה את ראשי:
5
ו׳ולפי האמור מובן אשר לעומת שבבריאת העולם וחטא אדה"ר נתפגמו הארבע יסודות ונמשכו מהם ד' כחות רעות המושכין לכל רע שבעולם, ומרכבה להם הוא הד' מלכיות המתנגדים למלכות שמים, בהמשכן נתקן זה וכל חלקי הטוב הנמצאים ומתיחסים לד' אותיות הוי' נתעלו מתוך תערובת טו"ר, וממילא כל חלקי הרע אשר ד' מלכיות מרכבה להן צללו וירדו בנוקבא דתהומא כבמדרש פרשת נשא ביום כלות משה להקים את המשכן נתכלו המזיקים מן העולם, וע"כ זהב וכסף ונחושת וכו' שהם כלל חלקי הטוב שבכל ארבע מלכיות נרמזים פה במשכן, היינו שנתעלו ונדבקו בשורשם בבחי' אור חוזר:
6
ז׳בירושלמי איפלגי אי אדר ראשון תוספת או אדר שני תוספת, נראה לפרש דפלוגתא זו תלוי בהא דאפלגי במדרש פרשה א' ביום שהושלך משה רבינו ליאור ר' חנינא בר פפא אמר אותו יום כ"א בניסן הי' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה במים ביום זה א"ר אחא בר חנינא אותו יום ששה בסיון הי' אמרו מלה"ש לפני הקב"ה מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה איתיבון בז' באדר נולד משה על דעתי' דמ"ד בששה בסיון נשלך ליאור ניחא שמז' באדר עד ששה בסיון יש שלשה חדשים שנטמן אלא למ"ד בכ"א בניסן לא ניחא ולית תברא אותה שנה מעוברת הי' רובו של ראשון ורובו של אחרון וחודש האמצעי שלם חשוב להו תלתא ירחי, עכ"ל:
7
ח׳ויש לדקדק בלשון ולית תברא אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון וכו' ולא קאמר דאותו מ"ד ס"ל דמעוברת הי' משמע דבזה לא פליגי כלל וכולם מודים דמעוברת היתה, אלא דזה ס"ל שנולד באדר ראשון וזה ס"ל דנולד באדר שני, וכן מסתבר דלא שייך בזה פלוגתא דשתא מעוברתא בחושבנא תליא מילתא, ועוד שטרם נמסר לישראל הי' הקב"ה מקדש חדשים ומעבר שנים ולא שייך לעבר מפני שלשה דברים שבש"ס סנהדרין שלא הי' אז עומר ולא ביכורים, אלא הכל הי' תלוי בתקופה יבודאי הי' הכל לפי החשבון שנמסר בידינו הלכה למשה מסיני, ובואו חשבון ונחשוב אם היתה השנה מעוברת או לא, ע"כ בודאי בהא לא פליגי:
8
ט׳והנה בענין שנה מעוברת שישראל מוסיפין חודש י"ג איתא במהרש"א שמספר י"ב חדשים הוא בטבע, וישראל מוסיפין חודש י"ג שהוא על הטבע, והנה איתא בכוזרי שמהות משרע"ה איננו בסוג אחד עם מין מדבר אלא הוא מין חמישי, שדומם צומח חי מדבר אלו ארבעה הם בטבע ומהות משה הוא על הטבע, ולפי"ז יש לומר שאיש זה שהוא למעלה מהטבע נאות לתולדותו חודש שהוא על הטבע, וע"כ למ"ד שנולד באדר ראשון אד"ר הוא החודש י"ג שנתוסף והוא החודש שעל הטבע, ומ"ד שנולד באדר שני הוא הוא החודש שנתוסף:
9