שם משמואל, תרומה ז׳Shem MiShmuel, Terumah 7
א׳תרומה שנת תרע"ז.
1
ב׳במדרש ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אל תעזובו את המקח שנתתי לכם עכ"ל, וכבר דקדקנו מה הוסיף המדרש על הא דמפורש בקרא, ונראה דהנה יש לדקדק מה דתורה נקראת לקח טוב על שם הלקיחה והקבלה, ולא מתן טוב על שם הנתינה, כמו שאנו אומרים נותן התורה, זמן מתן תורתינו, ויש לומר עפ"י מה שהגיד כ"ק זקיני אדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הא דזמן מתן תורתינו, דזמן מתן תורה הי' בעצרת, אבל זמן הקבלה הוא תמיד בכל זמן ובכל עת שאדם יושב ושונה הוא שואב לקרבו את התורה עכ"ד, ויש להוסיף ולומר עפ"מ שכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, שפירש"י כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם, בדרך זה הי' מ"ת היינו הנתינה לפניהם, ומ"מ העצל ליקח המאכל לתוך פיו ימית ברעב ולא יועיל לו מאומה שלחן הערוך לפניו, כן לא יועיל נתינת התורה להעצל ללקיחה, וע"כ הנתינה לפני כל ישראל היא בעצרת אבל מה שכל יחיד ויחיד מקבל ושואב לתוכו לפי מה שהוא, היא בכל עת ובכל זמן, ואפי' באדם עצמו לאו כל העתים שוות, יש עתים שהלב פתוח ומתפעל ומתרגש ביותר וכל מעשיו הם ברעותא דליבא, ויש שהוא במוחין דקטנות, ולעומת שאדם יושב ושונה או שומע ד"ת כן באותו סגנון נכנס ג"כ לתוך עומק הלב ומתברך ד"ת במעיו, וכמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, כי פנימית התורה היא אלקות, ואם האדם זוכה לתורה הרי הוא שואב אלקות לתוכו, והיא מגדלתו ומרוממתו כמסת האלקות שבו, אך כ"ז הוא אם האדם לומד או שומע ד"ת בפנימית רצונו אז רוח אייתי רוח ואמשיך רוח ושואב בקרבו ג"כ פנימית התורה שהיא האלקות שבו, ואם איננו כ"כ ברעותא דליבא איננו מקבל ג"כ אלא שטחיית המאמר בלתי הפנימית שבו:
2
ג׳ולפי האמור יובן מה שהתורה נקראת ע"ש הלקיחה ולא ע"ש הנתינה, באשר הוא רק לפי מסת הלקיחה, וזהו שביאר המדרש אל תעזובו את המקח שנתתי לכם, ובמקום שבקרא כתיב תורתי ביאר המדרש יפרש שהכוונה המקח שנתתי לכם, היינו שבלתי מסת המקח שבה אף שלמד או שמע ד"ת אין בידו אלא חכמה רקנית בלתי אלקות, ועדיין נקרא שעזב את תורתי:
3
ד׳והנה המדרש פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, והיינו שבא לומר שכך היא נדבת המשכן שהי' י"ג דברים לעומת י"ג מכילין דרחמי, וכמו הרעותא דליבא שהי' בהנתינה, באותה מדה היתה מושכת ענין אלקי בהנדבה, וכבר אמרנו שהי' ענין אלקי בכל המשכן וכליו כמו נשמה בגוף עד שהי' נושא א"ע ולא הי' מכביד על הנושאים או על עגלות, כי איננו שום דרך הטבע שמשא כבידה שהי' שם יהי' ביכולת שנים עשר בקר למשוך, אלא שהי' נושא את עצמו, והיינו שענין אלקי שהי' בו הי' נושא אותו, וזה ענין אלקי הי' נמשך לתוכו באמצעות הרעותא דליבא שהי' בהנדבה וע"כ כתיב ויקחו לי תרומה דומה לתורה שנקראת ע"ש הלקיחה, כן הנדבה נקראת ע"ש הלקיחה דהיינו ההפרשה והעקירה ממנו הנדבה שפירש"י רצון טוב, ולא ע"ש הבאה ליד גבוה:
4
ה׳ובסגנון זה יש לומר בשבת, אף דקבוע וקיימא, וישראל זוכין להארות גדולות מאד, מ"מ לאו כל אפין שוין, ולעומת שאדם משליך ממנו טורח וטרדת המלאכה ושובת ממנה ברעותא דליבא, כן באותה מדה זוכה להארות שבת, וע"כ נקרא "שבת" ע"ש השביתה ולא נקרא "אורה" ע"ש אורות גדולות שבה, כי הכל תלוי לפי מסת השביתה, וכמו תורה שנקראת לקח, ונדבת המשכן ע"ש הלקיחה והעקירה ממנו כנ"ל:
5
ו׳והנה ג' תרומות נאמרו בפרשה, תרומת האדנים, ותרומת הקרבנות, ותרומת המשכן, ובכולם כתיב הלשון קיחה, שהוא הרעותא דליבא, והם לעומת בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך שפי' מהר"ל שהם בגוף ונפש ושכל, וכמו שכתיב לשון "בכל" בכל אחד ואחד, ולא כתיב בכל לבבך נפשך ומאדך, להורות שכאו"א יש בו פנימית לבד חיצונות המעשה, היינו רעותא דליבא הוא הפנימית, ואפי' מסירת הנפש על קידוש השי"ת, נמי לאו כל אפין שוין, כן נמי בג' תרומות שהם לעומתם, כתיב קיחה בכל אחד, ועיין בזוה"ק (קס"ג.) ושבעים פנים לתורה:
6
ז׳והנה תרומת האדנים הוא ליסוד המשכן, פי' מהר"ל שהוא לעומת הגוף שהוא יסוד האדם ועליו נבנה כל הבנין, תרומת הקרבנות היא לעומת הנפש כמ"ש לכפר על נפשותיכם, ותרומת המשכן הוא לעומת השכל [ומהר"ל כתב שהוא לעומת הממון, אבל הכל אחד כמו שפי' בס' הנתיבות אהא דבכל מאדך שפירש"י ז"ל בכל ממונך שזה תלוי בזה], והיינו שהוא דביקות שכלי שהוא השראת שכינה בישראל, ויש לומר שלכן נקרא יסוד המשכן בלשון אדנים לשון אדנות שהוא יראה כידוע עפ"י דברי הזוה"ק (כ"ו.) בפסוק גורו לכם מפני חרב מאי חרב דא חרב נוקמת נקם ברית מאן דמשקר בברית נוקמא דנקמין מיני' האי חרב הוא וכו' מנ"ל מהכא דכתיב וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם מאי מגוריהם כמד"א גורו לכם מפני חרב בגין דאיהו אתר דאשדי מגור בעלמא וע"ד גורו לכם מפני חרב אשר גרו בה מיומא דאתקריבו לגבי קב"ה דחילו בה דחילו ודחילא עלאה בה למיטר פקדוי, דאי בהאי לא ישדא דחילא על רישי' דב"נ לא דחיל לי' לקב"ה לעלמין בשאר פקדוי עכ"ל, הרי דשמירת הברית הוא יסוד הכל, יזה הי' יסוד המשכן וכל שלימות שע"י רעותא דליבא תלוי בהאי דבלא"ה א"א שיהי' כ"כ ברעותא בליבא, וכן בתורה שנדרש הרעותא דליבא דבלא"ה איננה נקראת לקח טוב תלוי מה"ט בשמירת הברית, וכן שבת שדבר זה להיות כל מלאכתך עשוי' שלא יהרהר אחר מלאכה איננו דבר נקל, וגם זה תלוי בשמירת הברית, וע"ז מיוסד התיקונים שביום ועש"ק מדת יסוד, ובר בי רב דיתבו בתעניתא בע"ש כידוע:
7
ח׳ויש לומר עוד דכמו שהי' במשכן ג' תרומות כן הענין בשבת, שבת דמעלי שבתא, מקביל לתרומת האדנים שהי' כסף, והוא להשליך ממנו כסופין דהאי עלמא ולמסור כל תשוקותיו להשי"ת ובפרט בעניני ברית כנ"ל, כו הוא שבת דמעלי שבתא שהאדם משליך ממנו טורח מלאכה וטרדת הפרנסה שבו מונח רוב תשוקת האדם, זוכין לעומתו לתשוקות קדושה ומקבלין את השבת בתשוקה ובשירות ותשבחות וסעודתא דחקל תפוחין, שבת דיממא הוא לעומת תרומת המשכן, שהמשכן תוכו רצוף אהבה שהוא דביקות ישראל לאביהן שבשמים, וכן שבתא דיממא, ובזוה"ק (קל"ו:) כד נהיר יממא ביומא דשבתא סליקו דחדוה סליק בכלהו עלמין בנייחא בחדוה כדין השמים מספרים כבוד אל מנחה דשבתא מקביל לתרומת הקרבנות שהוא תכלית התקרבות הנשמות בשורשם, וזה שבזמירות קריבו לי חזי חילא וכו' והוא מקביל לגוף ונפש ושכל והדברים עתיקים:
8
ט׳במדרש אמר הקב"ה לישראל אתם צאני ואני רועה שנאמר רועה ישראל האזינה עשו דיר לרועה שיבוא וירעה אתכם לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אתם כרם וכו' ואני שומר וכו' עשו סוכה שישמור אתכם, אתם בנים, וכו' כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו וכו' עשו בית לאב שיבוא וישרה אצל בניו לכך נאמר ועשו לי מקדש:
9
י׳ונראה לפרש השלשה משלים, רועה צאן, שומר וכרם, אב ובנים, דהנה אמרו ז"ל אדם ובהמה תושיע ה' אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה, ופירש"י דכאי רוח, ועוד אמרו ז"ל אעפ"י שאדם אנחנו כבהמה אנו נמשכים אחריך, והיינו שישראל מבטלים את דעתם לרצון השי"ת ואינם משגיחים על שכלם, שלפעמים מורה להם להיפוך, אלא מאמינים באמונת אומן שדרכי התורה הוא אחד ואין זולתו המוביל אל ההצלחה בזה ובבא וזהו בכלל דכאי רוח שפירש"י, היפוך גם הרוח שאינו מאמין לדבר שאינו מבין, וזהו הענין אני רועה ואתם צאני, היינו שהאמונה שבישראל באופן זה, מאת ה' היתה זאת, שמצד מהות האדם איננו כן, אלא שהשי"ת מכניס אמונה כזו בלב ישראל, וזה נקרא רועה כמ"ש שכן ארץ ורעה אמונה, יוצדק לשון רועה כנ"ל כבהמה אנו נמשכין אחריך, אך האדם צריך להתבונן בשכלו עד מקום שידו מגעת, וכמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו, והיינו אחר שכבר שבע בהאמונה יש לו להעמיק בשכלו ולחזור אל האמונה היינו לרגלי דעתי והבנתו ישכיל שעדיין לא ידע כלום והוא חוזר אל האמונה, וידוע דיין הוא כנוי להשגות וכמ"ש הביאני אל בית היין, ועד"ה ידוע שיין הוא בינה, אבל זה צריך שמירה יתירה שהבינה והדעת לא יטעהו להפוך את הענין, וכידוע מהארבעה שנכנסו לפרדס, וכמו שנראה בעין שרבים חללים הפילה רח"ל, ותחילה אמרו אני ארבה חכמה ולא אסור, ולבסוף נספח להם חכמות חיצוניות ובילדי נכרים הספיקו ומרעה אל רעה יצאו עד נפלו במהמורות בל יקומו רח"ל, אבל השי"ת שומר את עמו ישראל ומי שהוא שבע אמונה ובא להשכיל לידע לשם שמים, דבוק בו השמירה מהשי"ת וזה אתם כרם שהוא תוצאות היין כינוי לבינה, והיינו שבטבע נפש ישראל נמשך להסתכל בחכמה, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה במצות הגבלה בסיני שהיתה מצוה היפוך טבעם, וכמו שלא תרצח לבני עשו שהי' היפוך טבעם ואמרו כל עצמו של איתי האיש שנתברך בחרב שנאמר ועל חרבך תחי' ובשביל זה מיאנו בתורה, כן נמי נאמר לישראל לנסיון מצות הגבלה שהיא היפוך טבעם ומ"מ קבלו עליהם עכת"ד, וכמו הגבלה בגשמיות שלא יכנסו מהגבול והלאה שהיא היפוך טבעם ורצונם, כן ברוחניות טבעם ורצונם נמשך לחכמה ולהסתכלות יותר ויותר, וע"כ נמשלו לכרם תוצאות היין כינוי לבינה והשי"ת הוא שומר את כרם הזה, וזהו אתם כרם וכו' ואני שומר:
10
י״אאבל עדיין תכלית הכל הוא הדביקות ישראל באביהן שבשמים, ולשון אב הוא אהבה כמ"ש לא תאבה לו, וכן לשון אביון, פירשו תאב לכל דבר, וזהו שאמר אתם בנים ואני אביכם וכמים פנים אל פנים השי"ת מכניס אהבה זו בלב ישראל, וזהו שאמר עשו בית לאב שיביא וישרה אצל בניו, היינו שענין אהבת השי"ת לישראל, יבוא וישרה בלב ישראל שיהי' לבם בוער באהבת השי"ת:
11
י״בוכל שלשה אלה רועה ושומר ואב הכל היא באמצעות המשכן, ויש לומר שלעומת שלשה אלה הי' שלשה כלים ארון, ושלחן, ומנורה, ארון הוא בחי' אב שהיא אהבה וכמ"ש תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים שפירש"י ארון וכפורת וכרובים ולוחות, שלחן הוא בחי' רועה שממנו השובע יוצא לעולם וברש"י כמו שלחן מלכים, דכמו השבע בגשמיות כן האמונה ברוחניות כמ"ש ורעה אמונה והוא שלחן מלכים והבן, מנורה היא בחי' שומר שכל הרוצה להחכים ידרים והוא השפעת חכמה אלקית בלב ישראל ולהאיר את עיניהם ולשמרם מכל חושך וטעות, ע"כ המשכן הוא דיר לרועה, סוכה לשומר, בית לאב:
12