שם משמואל, תצוה א׳Shem MiShmuel, Tetzaveh 1
א׳שנת תרע"א ופרשת זכור הלולא דכ"ק אאמו"ר זצלל"ה.
1
ב׳ידוע שמחמת שמרע"ה אמר מחני נא מספרך וגו' לכך לא נזכר שמו בפרשה זו, והטעם בזה אמר אאמו"ר זצללה"ה דלפימ"ש הזוה"ק בפרשת אז ישיר ורמ"ק שמה וזהרי חמה יובן משם דשם של מרע"ה מורה על נפש רוח ונשמה, והנה ידוע דחלקי הנפש הם חמשה, נפש רוח ונשמה חי' יחידה. נרו"נ מלובשים בתוך הגוף, וחי' יחידה בלתי מלובשים בגוף, והשם של אדם מורה על הקישור של הנפש והגוף וקיומו, ולכך לא הי' השם של מרע"ה רק על הנך שלשה נפש רוח ונשמה, אך מחמת שמרע"ה מסר נפשו בשביל ישראל זכה לבחי' הזאת שהיא בלתי מלובשת בגוף, ולכך לא נזכר שמו בפרשה הזו כי בא לבחי' זו שכנגד זה אין שם, וא"כ מה שלא נזכר שמו בפרשה אינו לגרעון ופחיתות של משה ח"ו, אדרבא לשבח ולמעלת מרע"ה, וז"ש חז"ל כל המוסר א"ע לד"ת אין אומרין דבר הלכה בשמו, שמו דייקא, והבן עכתדה"ק:
2
ג׳ובזה יש להבין לשון ואתה תצוה, והוא קו' הזוה"ק יע"ש, דהנה מנורה הי' השמן בתוך הכלי והאור למעלה מהכלי, ומה שהיא בתוך ממשיך אורות שהוא בתוך הכלי, ומה שהיא חוץ לכלי ממשיך לעומתו אורות שהם למעלה מהכלי, והכח הזה להמשיך אורות מה שהוא חוץ להכלי לא הי' ביכולת ישראל רק ע"י אמצעות מרע"ה, אחר שהוא זכה לבחי' זו שהיתה בלתי מלובשת בגוף כנ"ל, וז"ש ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, דבאהרן כתיב ויבדל את אהרן להקדישו קודש קדשים, ואחר שהי' צריכין להגביהו ברום המעלות הי' צריכין לזה אמצעות מרע"ה, וז"ש ואתה תדבר אל כל חכם לב וגו' חכמה ותבונה בהמה, ובמדרש אף הבהמה, והיינו אף חלקי נפש הבהמה, וכן אתה קח לך בשטים ראש, דע"י שמן המשחה נמשך קדושה ואור שיהי' שרוי אור וקדושה במשכן ובכליו, בכן היו צריכין להמשיך ממקום גבוה למעלה מהכלי, ולכך היו צריכין אמצעות מרע"ה אחר שהשיג המעלה הזו שהיתה בלתי מלובשת בגוף, ובזה אולי נבין קצת כוונת הזוה"ק בריש פרשה זו וע"ש, וכעין זה יש לומר גם בשבת, דכל מצות שבת היא אור שאיננו בכלי, שאין בו מצוות מעשיות רק מצוות שביתה, וגם הקרבנות מועטין, והוא מחמת ששבת היא אור שהוא למעלה מהכלי, והוא מחמת ששבת היא של מרע"ה, כאמרם ז"ל ישמח משה במתנת חלקו, ואחר שמרע"ה הי' בלתי מלובש בגוף, לכך המשיך קדושת שבת ג"כ בלתי מלובשת בכלי:
3
ד׳איתא בפדר"א דשבת הוא ההיפוך של עמלק בזה כתיב זכור ובזה כתיב זכור, יע"ש, הענין יש להבין דהנה כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה אמר דקליפת עמלק הוא למעלה מהשכל דהעמים שמעו ירגזון, והוא יצא נגדם, ובשבת נתגלה ג"כ אור שהוא למעלה מהשכל, ולכך כל ישראל רצויים אז איך שהם וז"ש ורצה בנו, ואין טעם לרצון א"כ הוא ההיפוך מעמלק:
4
ה׳בפסיקתא פ' זכור אם הי' עובר בין הקברות ויודע שצדיק קבור שם צריך להזכירו במעשיו אמר שלמה זכר צדיק לברכה כו' המכסה אני מאברהם אשר אני עושה מה הוא אומר ואברהם היו יהי' לגוי גדול ועצום כו' אבל כשבא להזכיר הרשע הוא מזכירו לרעה מי הי' זה זה עמלק, ע"כ, הענין יובן דהנה צדיק הוא שמהפך חשוכא לנהורא מרירא למיתקא, והיינו שאף הגוף נעשה קדוש, וזה זכר צדיק לברכה, דברכה היא תוספות כמבואר באבן עזרא, והיינו שחלק הגופני ניתוסף על חלק השכלי ונתעלה כולו שכלי, ולכך העובר בין הקברות שאז רק הגוף לבד שמה, אעפי"כ צריך להזכירו לשבח, וראי' מאברהם דכתיב בי' ואברהם היו יהי' לגוי גדול דיעשה גופו קדוש וירשו זרעו אחריו הקדושה ממנו, היינו דאברהם נעשה גופו קדוש ולכך תולדותיו שהם מצד הגוף יש להם ג"כ מעלה, וזהו אומה ישראלית, וזהו שהביא הפסיקתא הברכה מאברהם ואברהם היו יהי' לגוי גדול, משא"כ עמלק שהי' היפוך זה שכל עוצם רעתו היא מחמת שהי' בו ניצוץ הקדוש ונטהו לרע והפך נהורא לחשוכא, ע"כ עונשו יותר מכל אומה ולשון שהריעו לישראל יותר ממנו כפרעה שהשליך זכריהם ליאור ושחט ג' מאות ילדים ליום ורחץ בדמם, ואעפי"כ אין עונשו כ"כ והכל מטעם הנ"ל, וע"כ אין מקבלין גרים מעמלק, שזה ענין גר שמהפך גופו הבא מטיפה פסולה להסתפח על עדת ישראל, ובאשר ענין עמלק הוא להיפוך ע"כ ענשו שלא יקובל גרים ממנו:
5
ו׳ובזה יובן עוד לשון הפסוק ואתה תצוה וגו', דהנה זית הוא קשה לשכחה ואעפי"כ שמן מפקח את השכל, כאמרם ז"ל מתוך ששמן זית מצוי' בהם חכמה מצוי' בהם, וזה נמי כעין היפוך חשוכא לנהורא, והנה במרע"ה מצינו זאת ביותר שהפך חשוכא לנהורא שהגוף בעצמו האיר כשמש, כמ"ש כי טוב הוא שנתמלא כל הבית כולו אורה, ומשום דכבר אישלם בשמיטיא קדמאי כמ"ש בספר המגיד לב"י ולכך השמן בא בזכותו באשר הוא בדוגמתו:
6
ז׳להבין הטעם מה שקורין פרשת זכור בשבת דווקא, דהנה ענין קליפת עמלק הוא שקר והטעאה, וכסות ולשון שינה, וע"כ אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגירוי האויב, וזה שמכניס הטעאה ושקר בלב האדם להחליק בעיניו מעשיו ושיהי' כל דרכו ישר בעיניו, וזה שנמשל לחזיר פושט טלפיו ומראה שהוא טהור, ונצטוינו למחותו לבער השקרים והגלולים מן העולם, אך זה שייך רק באיש שעושה מעשיו עפ"י הוראת השכל היינו שבאם לא יהי' הטעאה ויבחין בין טוב לרע יעשה רק טוב, אבל באיש שעדיין מצואתו לא רחץ ואיננו פורש מדברים הרעים אף שיודע שהוא רע, מה תועלת לו מביעור השקר, וע"כ באה מצות מחיית עמלק רק אחר כיבוש ז' אומות, כמ"ש והי' בהניח וכו' מכל אויביך מסביב שהם ז' אומות הרומזים לשבע מדות הרעות כנודע, היינו שקליפתם היא להכניס בלב איש ז' מדות הרעות כל אומה ואומה מדה רעה מיוחדת, ואחר הכרתת ז' אומות אז הוא זמן ביעור השקר כנ"ל, וע"כ בשבת דאפי' ע"ה אימת שבת עליו שלא לעשות מה שיודע שאין ראוי לעשות, ע"כ אז זמן זכירה למחות שמו של עמלק:
7
ח׳עוד יש לומר דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר דהא דכתיב בכל מקום מחיית עמלק מתחת השמים, כי כחו הוא רק למטה מהשמים אבל תורה היא למעלה מן השמים כאמרם ז"ל מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש, תחת השמש אין לו אבל למעלה מהשמש שהוא תורה יש לו, וע"כ כשרפו ידיהם מן התורה שהיא למעלה מן השמים ונעשו למטה מן השמים אז נתגבר עמלק שהוא למטה מהשמים עכת"ד, ויש לפרש ששמים וארץ הם מוח ולב, וקליפת עמלק הוא להפריש בין המוח ללב שלא יאיר המוח ללב, וכעין אמרם ז"ל יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, והנה בשבת נאמר ויכלו השמים והארץ, ופרשנו במק"א שנעשה משמים וארץ כלל אחד שנכללו זה בזה, והיינו שהמוח מאיר ללב, ומזה בא שע"ה אימת שבת עליו, וע"כ אז בכחנו להתגבר עליו ולבערו עד תמו שלא יהי' לו שליטה אף בששת ימי המעשה, וע"כ מתחילין בשבת והכל נגרר אחר ההתחלה:
8