שם משמואל, תצוה י״אShem MiShmuel, Tetzaveh 11
א׳תצוה שנת תרפ"א.
1
ב׳ויקחו אליך שמן זית זך, ולא כתיב ויקחו לי כמ"ש ויקחו לי תרומה, וכבר דברנו בזה ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו, דהנה במדרש בארבעה דברים נתאוה הקב"ה למעשה ידיו, הקב"ה סובל עולמו שנאמר וכו' ואני אסבול וצוה לבני קהת שיסבלוהו שנאמר בכתף ישאו, הקב"ה משמר עולמו שנא' וכו' ה' שומרך ואמר לישראל שישמרוהו שנאמר והחונים קדמה לפני אוהל מועד מזרחה וגו' שומר משמרת הקודש מאיר לעולם ואמר לישראל ויקחו אליך שמן זית זך, הנה פתח בארבעה ופרט שלשה דברים, ובתנחומא הוסיף הקב"ה זן את עולמי ואמר לישראל את קרבני לחמי וגו', א"כ הם ארבעה דברים, סובל, שומר, וזן, ומאיר, ויש להבין הני ארבעה מה עבידתייהו:
2
ג׳ונראה דהנה במשנה אבות שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, וכתר שם טוב עולה ע"ג, כתר תורה זה הארון, כתר כהונה זה מזבח הזהב, כתר מלכות זה השלחן, שלשלשה כלים אלו הי' זר זהב, שמורה על כתר, כתר שם טוב איתא במדרש פ' נשא זה המנורה, וברש"י שזה מעש"ט, ומהר"ל בדרך חיים הרבה להקשות וכבר דברנו בו:
3
ד׳ונראה ששלשה כתרים אלו ירושה בישראל משלשת האבות, והיינו כענין שבא"ע פ' נזיר שכל העולם עבדי התאוות וכל הפורש מהם יש לו עטרת מלכות באמת וזה נזיר מלשון נזר, וזה נמי יש לפרש היות שלשה דברים אלו מטבעם לגרום באדם התנשאות על זולתו וזה התנשאות הוא שעבוד באמת שנעשה משתעבד לרצון התנשאותו אבל ישראל ירשו מהאבות לעשות כל אלה צורך גבוה לבד ויהי' נבדל מעניני עצמו, וזהו כתר תורה שיהי' לו שכל הנבדל בלתי הטעאה, וזה בשביל שהוא כאילו עומד מרחוק ורואה ומבין הדבר לאשורו בלתי שום נגיעה מצד טבעו, וכן שררת המלוכה ובכלל עשירות, וכן שררת הכהונה שיהי' הכל צורך גבוה ולא יתערב בו נגיעת טבעו, וזהו בזכות שלשת האבות שהכניסו מעלת כתר זה לבניהם, וי"ל שכתר תורה הוא בזכות אברהם שהוא בחקירתו ובטוב שכלו עמד בסוד ה' והשיג כל אלה בשכלו הישר, כמבואר בזוה"ק, ובודאי הי' אז שכיחים לנגדו כחות חיצונים לבלבלו ולהטעותו, והוא עליו השלום הי' שכלו איתן ועמד כנגד כולם, ובזכותו תורה שהיא כולה שכל הנבדל והיא שנקראה תורת חסד מדתו של אברהם ירשו ישראל, ולזה רומז זר שעל הארון זה כתר תורה, כתר מלכות הוא בזכותו של יצחק שלעומתו השולתן מורה על שלחן מלכים ועשירות כמ"ש מהר"ל בס' הנצח שמדתו של יצחק הריבוי והעשירות, ונראה עוד לומר שלא מצינו ברכת העושר בכל האבות כמו שמצינו ביצחק ריבוי העושר כמ"ש ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההיא מאה שערים מאה פעמים ממה שאמדוהו, והוא ברכת העושר בפועל, וכן לא נמצא ג"כ בכל האבות שעשו סעודה ושלחן מלכים לעצמן שלא בשביל אורחים כמו שמצינו ביצחק שמסעודה זו הופיעה בו רוה"ק ונתברך יעקב, והכל מטעם אחד, כתר כהונה הוא בזכותו של יעקב שהוא הי' כהן גדול, כבמדרש בפסוק ותקע כף ירך יעקב שאמר הקב"ה עשית לכהן גדול שלי בעל מום שאף שאברהם נמי כתיב בי' נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, מ"מ אינו נקרא כה"ג, [וצ"ע מלשון הזוה"ק (קפ"ט:) מאן ראש ההרים דא אברהם סבא כהנא רבא ראש דכלא, אך מדקאמר אברהם סבא משמע דלאו היינו אאע"ה שאנו מדברים בו וברמ"ז דהכוונה על חכמה] אלא יעקב והיא בחינת רב חסד יסוד מדת הכהונה, ע"כ בזכותו כתר כהונה בישראל, וכבר הגדנו בזה סדר אחר אבל נראה שזה הנכון יותר:
4
ה׳ובמהר"ל שכתר תורה כתר כהונה כתר מלכות הם נגד שלשה חלקי האדם גוף ונפש ושכל, כתר תורה בשכל כתר כהונה בגוף כתר מלכות בנפש, ולפי דרכינו שהוא בזכות שלשת האבות הדברים מובנים ביותר שבודאי כל שהיא דק יותר נקל לזככו ולנשאותו מהחלקים אשר אינם כ"כ דקים, וזה הי' סדר שלשת האבות, בזכות אברהם זכו ישראל לשכל מזוכך, ובזכותו של יצחק ניתוסף עוד בישראל טהרת והתרוממות הנפש, ובזכותו של יעקב ניתוסף עוד בישראל טהרת והזדככות הגוף, ויעקב לא ראה טפת קרי מימיו והוא תיקן תפלת הערבית שהוא זמן סילוק בהירת השכל, וזהו אמת ואמונה ערבית וכבר דברנו בו:
5
ו׳ולפי האמור יש לפרש הא דכתר שם טוב עולה ע"ג, עפ"י מאמרם ז"ל בדהמע"ה ראש השלישים ראש לשלשת האבות, והענין עפ"י מאמרם ז"ל כל המקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולם, והטעם כי כל מעשה הטוב יש לו שורש והמשכה בפני עצמו, וע"כ המקריב עולה שכר עולה בידו אבל לא שכר מנחה, וכן מנחה רק שכר מנחה בידו ולא שכר עולה, אבל מי שדעתו שפלה עליו שמצדו הרי אין לו כלום אלא שהוא בטל לרצון ה', וע"כ שורה עליו שם ה' כמ"ש ואני את דכא וע"כ שורשו והמשכתו מכל צד, ע"כ מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולם, והנה ידוע מדת דהמע"ה שהוא כניעה ושפלות לפני הש"י, וכמ"ש אנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם, וע"ז מורה שם דוד כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שאות ד' מורה על שהוא דל ועני ואית יאו מורה על המשכת כל טובות וברכות ישועות ונחמות, וע"כ אות ד' בראש וד' בסוף ואות הואו באמצע מורה שכמו בתחילה טרם שנמשך לו כל טובה הי' בעיני עצמו דל ועני כך הוא לאחר שנעשה מלך ונמשך לו כל טובה ונעשה משיח אלקי יעקב נמי הי' בעיני עצמו דל ועני, וכמו סיהרא דלית לה מגרמה כלום עכת"ד, וע"כ האבות שהי' לכל אחד מדה מיוחדת נתעלה באותה מדרגה כפי מדתו, אבל דהמע"ה שהי' דעתו שפלה עליו ולא הי' לו שום מדה מיוחדת אלא הי' בטל לגמרי לפני השי"ת ע"כ נתעלה במדריגתו למעלה מכל צד ומדה, וע"כ נקרא ראש השלישים ראש לשלשת האבות, וע"כ נקרא כתר שם טוב שעולה ע"ג, ויובן ביותר עפ"י דברי חכמי האמת בסוד ויעש דוד שם וזה שם טוב, היינו בתכלית התיקון ואשת חיל עטרת בעלה, וביותר יתקיים זה בו לעתיד כמ"ש בהושענות איש צמח שמו הוא דוד בעצמו:
6
ז׳ולפי האמור יתפרשו לנו ג"כ דברי המדרש פ' נשא דכתר שם טוב היא המנורה, דהנה לעומת ששלשה כלים הנ"ל ארון ושלחן ומזבח הפנימי מתייחסים לשלשת האבות כנ"ל, יש לומר דמנורה מתייחסת לדוד ולמשיח כמ"ש ערכתי נר למשיחי, ובתנחומא א"ל הקב"ה למשה אמור להם לישראל בני בעוה"ז הייתם זקוקים לאור בהמ"ק ומדליקין נרות בתוכה, אבל לעוה"ב בזכות אותי הנר אני מביא לכם מלך המשיח שהוא משול כנר שנאמר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי, ובש"ס סוכה (נ"ב.) מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח בימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו, הרי שדוד מקביל לגופי' של מנורה, ושלשה קני המנורה הימינים וכן השמאלים פונים אל פני האמצעי, ובזוה"ק (קנ"ח.) ודאי מאנא דקב"ה איהי שכינתא דאיהו מאנא לשמשא לבעלה איהי מנרתא דילי' דאיתמר בה שבע ביום הללתיך דאינון הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד יסוד מלכות שבע כלולה משבע דרגין אלין שלשה קני המנורה מצדה האחד וכו' ואיהי נר מערבית לאנהרא בהון מנרתא דמלכא אתקריאת וכו', והנה ידוע דשכינתא היא מדתו של דהמע"ה, ומעתה שפיר יוצדק לומר דכתר שם טוב שעולה ע"ג, שבמדרש שזהו המנורה הכוונה על דוד ראש השלישים ראש לשלשת האבות, ויובן עוד שענין המנורה להעלות נר תמיד שהלהב עולה ממטה למעלה, זה עצמו רומז למדתו של דוד השתוקקות ממטה למעלה בשירות ותשבחות, והוא אור שאינו נתפס בכלי הלב, לעומת ששלשה כלים הנ"ל ארון ושלחן ומזבח שהם נגד גוף ונפש ושכל שהם בלשון המקובלים נפש רוח ונשמה, מלובשים בגוף, אבל המנורה שהיא כלי אור העולה למעלה בלתי מלובש בכלי, רומז נמי לאורו של מלך המשיח שיזכה לבחי' יחידה שאיננה מלובשת כלל בהגוף וע"כ מלך המשיח נקרא אור, כמ"ש שלח אורך ואמתך המה ינחמוני ואמרו ז"ל אורך זה מלך המשיח, ומעתה דברי רש"י שכתר שם טוב הוא מעש"ט ודברי המדרש נשא שכתר ש"ט זהו המנורה שניהם לדבר אחד נתכוונו:
7
ח׳ולפי האמור י"ל דהא דבמדרש דארבעה דברים שהקב"ה סובל ושומר וזן ומאיר וצוה לישראל כנ"ל סובל וצוה לבניו שיסבלוהו זה נושאי הארון כתר תורה, שומר וצוה לבניו שישמרוהו שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוה"מ מזרחה, וגו', שומרים משמרת הקודש זה כתר מלכות, כאמרם ז"ל אינו דומה פלטין של מלך שיש עליו שומרים וכו', והשמירה היא מחמת כח המלכות שביד השומרים, וידוע עוד מענין כח המלכות שמטיל פחד ואימה על הבלתי ראוים לה מלכתא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, וזהו שמירה בפני כחות חיצונים, זן את ישראל ומצוה את ישראל את קרבני לחמי לאשי זהו כתר כהונה המקריבים את הקרבנות, מאיר לעולם וצוה את בניו ויקחו אליך שמן זית זך זהו כתר שם טוב כנ"ל באריכות שרומז לאורו של מלך המשיח:
8
ט׳ולפי האמור יש לפרש מ"ש ויקחו אליך ולא ויקחו לי כמ"ש ויקחו לי תרומה, דהנה ידוע שמרע"ה זכה לבחינת חי' ומלך המשיח לבחי' יחידה, וישראל בזכות שלשת האבות זכו להשלמת גוף ונפש ושכל כנ"ל שהם נפש רוח ונשמה, וע"כ השמן זית זך להעלות נר תמיד שרומז לכתר שם טוב אורה של מלך המשיח בחי' יחידה, לא הי' אפשר כי אם באמצעות משה שזכה לבחי' תי', כי בלתי בחי' חי' אי אפשר כלל להיות שום אחיזה בבחי' יחידה שהיא מרוממת שתי מעלות כמובן ע"כ נמי בהא דהוא רמז לאורו של מלך המשיח בא הציווי ויקחו אליך היינו שיהי' באמצעות מרע"ה:
9