שם משמואל, תצוה י״בShem MiShmuel, Tetzaveh 12
א׳פורים קטן
1
ב׳בש"ס מגילה (וא"ו:) במשנה קראו את המגילה באדר ראשון נתעברה השנה קוראין אותה באדר שני אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים, ובגמ' הא לענין סדר הפרשיות [שקלים זכור פרה וחודש] זה וזה שוין, ובתוס' ויש שנוהגין לעשות ימי משתה ושמחה בי"ד ובט"ו של אדר הראשון וריהטא דמתני' נמי משמע כן מדקאמר אלא מקרא מגילם בלבד ומתנות עניים מכלל דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין ולא נהירא דהא אמרינן בגמ' הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין מכלל דשמחה ומשתה ליכא, וע"כ לא תליא הא בהא, דאי תליא הא בהא לאשמעינן דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא נאסר בהספד וכו', וכן הלכה שא"צ להחמיר לעשות משתה ושמחה באדר ראשון עכ"ל:
2
ג׳ויש להבין דמ"מ דיוקא דמתני' דאלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים דמשמע דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין, במאי מתיישבא, ומאי חזית דסמכת אדיוקא דברייתא סמוך אדיוקא דמתני':
3
ד׳ונראה דהנה בהא דקאמר הש"ס הא לענין סדר הפרשיות זה וזה שוין, יש להבין דבשלמא שקלים הבא להזכיר ליתן שקליהם בעונתן, וכן פרה וחודש להזכיר להכין א"ע לפסח, י"ל דאף דמקדימין לאדר ראשון נמי לא יזיק דמ"מ הרי יזכרו לעשות בעונתן אין חוששין לשכחה, אבל זכור הבא להסמיך זכירה דעמלק לזכירה דהמן אם יקדימו באד"ר אין כאן סמיכה כלל, וא"כ לא נעשתה תועלת הקריאה כלל, ומה לי הקריאה באד"ר מהקריאה שקראו בפ' תצא, ונראה דהנה בגמרא ושניהם [זה שאמר באד"ר וזה שאמר באדר שני] מקרא אחד דרשו בכל שנה ושנה ראבר"י סבר מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט ורשב"ג סבר מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן אף כאן אדר הסמוך לניסן ראבר"י סבר אין מעבירין על המצוות, וע"כ משמע לי' דהכוונה אדר הסמוך לשבט דהוא ברישא, ורשב"ג סבר מסמך גאולה לגאולה עדיף, והנה יש לדקדק טעמא דת"ק דברייתא שכל המצוות שנוהגת בשני [היינו סדר הפרשיות] נוהגת בראשון [בדיעבד] חוץ ממקרא מגילה דמוכח דסבר כרשב"ג בהא דבכל שנה ושנה דהכוונה על אדר הסמוך לניסן, למה ישתנה דינם של סדר הפרשיות מאחר דמודה דלכתחילה בשני דמשמע דמקישן למגילה, למה לא נימא דאף בדיעבד נמי כמו מגילה:
4
ה׳ונראה דהנה נס של פורים הי' נס כפול נס הצלת ישראל שהיו נמסרים להשמיד להרוג ולאבד, ונהפוך הוא שיצאו לשלום ובכבוד גדול מאד, נס השני שהרגו בשונאיהם העמלקים בשושן שמונה מאות ובשאר מדינות המלך חמשה ושבעים אלף, ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים, וכל אחד הוא נס בפני עצמו, כי אפי' באם לא נסתעף שיהרגו את העמלקים אלא שינצלו ישראל מהשמידה ויצאו לשלום מבין שיני אריות הי' נס גדול, וכן נמי אפי' לא הי' מקודם גזירה על ישראל אלא שנזדמן ביד ישראל להרוג בשונאיהם העמלקים לקיים מצות מחיית עמלק באופן נעלה כזה, ושאיש לא עמד בפניהם הי' נמי נס נפלא, א"כ נס פורים הוא בכפלים:
5
ו׳וי"ל שלעומת שני סוגי הנסים תקנו לעומתם שני סוגי מצות, קריאת המגילה, וסעודת פורים, דענין קריאת המגילה היא כעין הלל כאמרם ז"ל בדף (יוד.) קרייתא זו הלילא, והלל שייך לומר על הצלת ישראל וגאולתן אף בלי איבוד שונאים כאמרם ז"ל בש"ס פסחים שנביאים שביניהם תקנו על כל צרה שלא תבא על הציבור וכשנגאלים יהי' אומרים אותו על גאולתם, וכן נמי מצינו קריאת הלל על ירידת גשמים, וי"ל שזה נמי ענין קריאת הלל במועדים על תוספת קדושה שזוכין במועד ובהארה מאור שנברא ביום הראשון, ובכל אלה אין בהם איבוד אויבים, ותיקון השמחה והסעודה י"ל שבא על איבוד האויבים, וי"ל שכך הי' ענין מלכי צדק שהוציא לחם ויין לקראת אברהם שנצח את הארבעה מלכים, אף שלא הי' מקודם בסכנה נגלית שהי' צריך להצלה, ובאשר נס פורים הי' כפול ושתיהן בו תקנו נמי לעומתם שתי מצוות [ומתנות לאביונים ומשלוח מנות הן בכלל תיקון הסעודה והשמחה, ובש"ס ב"ק דלר"מ דהמשנה מדעת בעה"ב נקרא גזלן אסור לעני לקנות ממעות פורים רצועה לסנדלו אלא להוצאת הסעודה] קריאת המגילה והסעודה:
6
ז׳ובזה יש לפרש ענין הפלוגתא דכוונתם בכל שנה ושנה אי אדר הסמוך לשבט או אדר הסמוך לניסן, והנה ניסן הוא זמן גאולת ישראל ואף שהי' נמי איבוד מצרים מ"מ אין זה התכלית אלא זה הי' לצורך גאולת ישראל, ואם לא היו ישראל צריכין לגאולה לא הי' כלל איבוד מצרים, וע"כ מאן דס"ל אדר הסמוך לניסן משום מסמך גאולה לגאולה, תופס שעיקר נס הפורים מחשבין את גאולת ישראל, ונס מחיית עמלק טפל לו וראוי נמי לסומכו לאיבוד מצרים בצירוף הגאולה, ומאן דס"ל אדר הסמוך לשבט י"ל היות ידוע דחודש טבת וחצי שבט הם ירחין דעשו, וע"כ בשבט נסתלק כחו של עשו, ע"כ ס"ל דענין פורים שהוא נס מחיית עמלק זרעו של עשו יותר נכון לסמוך לשבט, ומשום דס"ל דעיקר נס פורים יש לחשוב מחיית עמלק באופן נעלה כנ"ל דהצלת ישראל אינו כ"כ רבותא שזה אנו רגילים לראות תמיד שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, ע"כ מחשבין עיקר הנס של הריגת שונאיהם באופן נפלא כזה ובעודם בגלות, ע"כ אף הקריאה מקדימין מפני שהיא טפלה לנס המחיי':
7
ח׳ולפי האמור י"ל דמאן דס"ל דכל מצוות הנוהגות בשני נוהגות בראשון בדיעבד חוץ ממקרא מגילה, ס"ל דמחשבין שני הניסים מחיית עמלקים והצלת ישראל, וע"כ מקרא מגילה שנתקנה מחמת הצלת ישראל כנ"ל, אף בדיעבד לא יצא אלא באדר הסמוך לניסן משום מסמיך גאולה לגאולה, אבל סדר פרשיות ובכללם פרשת זכור שהיא משום סמיכת מחיית עמלק למחיית העמלקים בידי המן, זה יש לו ענין נמי באדר הסמוך לשבט כנ"ל, ואף דלכתחילה יש לעשותו סמוך לקריאת המגילה שהיא בהכרח באדר הסמוך לניסן, מ"מ בדיעבד עכ"פ יצא באדר הסמוך לשבט, וזהו דעת ת"ק דברייתא, וכן נמי הא דדייק ממתני' הא לענין סדר הפרשיות זה וזה שוין:
8
ט׳אך כל זה לפי מאי דס"ד מעיקרא, אבל למאי דמסיק דמתני' חסורי מחסרא והכי קתני אין בין ארבעה עשר שבאד"ר וכו' ומסדר הפרשיות לא קמיירי, והלכתא דאף סדר הפרשיות אף בדיעבד לא יצא בראשון, שוב הדרינן לסברת רשב"ג דבכל שנה ושנה כוונתו רק על אדר הסמוך לניסן, ואפי' לענין פרשת זכור אינו ענין להסמיכו לשבט, ומעתה מיושב דברי התוס' שבריש מאמרינו זה שדקדקנו מה חזית דסמכת אדיוק דברייתא סמוך אדיוקא דמתני', דליתא, דדווקא למאי דס"ד מעיקרא דסדר פרשיות זה וזה שוין, וע"כ כמו פרשת זכור דבא באדר הסמוך לשבט, כן נמי הסעודה שנתקנה בשביל מחיית עמלק נמי זה וזה שוין, אבל למאי דמסיק להלכה דבסדר פרשיות לא קמיירי והדרינן לסברת רשב"ג דהכל הוא באדר הסמוך לניסן, שוב גם לענין הסעודה הבאה בשביל מחיית עמלק אין לו ענין אלא באדר הסמוך לניסן שגם זה נסמך לאיבוד מצרים, ותיקון הקריאה ותיקון הסעודה נחשבו לתיקון אחד, ואף שזה מחמת זה וזה מחמת זה, וע"כ מאחר דבמתני' אין בין ארבעה עשר וכו' אלא קריאת המגילה גם הסעודה בכלל שאין לה ענין להפרישה מהקריאה, ושוב אין לדייק ממתני' כלל אלא מהברייתא:
9