שם משמואל, תצוה ו׳Shem MiShmuel, Tetzaveh 6
א׳שנת תרע"ו
1
ב׳ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו', המפרשים דקדקו למה לא כתיב צו את בני ישראל כמו בכל התורה, ובזוה"ק מפרש עפ"י הסוד, ועוד יש לדקדק הלשון ויקחו אליך ולא כתיב ויקחו לי כמ"ש ריש פ' תרומה, וכבר דברנו בזה אך אין בהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה דהנה במדרש ואתה תצוה הה"ד זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך, וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד הלוא בכל מיני אילנות נאין ומשובחין נקראו ישראל בגפן ותאנה וכו' אלא מה הזית הזה מגרגרין אותו וכו' ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שומנן, כך ישראל באין אומ"ה וחובטין אותן ממקום למקום וחובשין אותן וכופתין אותן בקולרין ומקיפין אותן טרטורין ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם וכו', ד"א כל המשקין מתערבין זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד כך ישראל אינן מתערבין עם האומות שנאמר ולא תתחתן בם, ד"א כל המשקין אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון, אבל השמן אפי' אתה מערבו בכל משקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן כך ישראל וכו' שנאמר ונתנך ה' אלקיך עליון, ד"א יכו' כשם שהשמן מאיר כך בהמ"ק מאיר לכל העולם שנאמר והלכו גוים לאורך לכן נקראו ישראל זית רענן שהם מאירים לכל וכו', הנה המדרש פרט בכאן ארבעה דברים שנדמו ישראל לזית, תשובה ע"י יסורים, שאינן מתערבין עם האומות, שהם עליון על האומות, שהם מאירים לכל העולם, ויש להבין וכי לא נמצא בישראל מעלות עוד גדולות מאלו:
3
ד׳ונראה לפרש דהנה במשנה פ"ד דאבות שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהם, וברש"י דשם טוב מעשים טובים, ובש"ס יומא (ע"ב:) אמר ר' יוחנן שלשה זרים הם של מזבח ושל ארון ושל שולחן וכו', וברש"י ג' זירים נעשו בכלי הקודש של המזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שלחן סימן לכתר מלכות שהשלחן הוא סימן לעישר מלכים, ובמדרש נשא שהמנורה מרמזת לכתר שם טוב, וא"כ ד' כלים אלו מקבילים לד' כתרים אלו, ובספר דרך חיים למהר"ל הקשה למה כתר שם טוב עולה על גביהם אע"ג שאמרו לא המדרש עיקר אלא המעשה עיקר אבל בודאי מה שאמרו כאן כתר תורה לא אמרו כשאין לו מעשים דודאי כה"ג לאו כתר הוא כלל ואם יש בו מעשים ויש לו שני כתרים הי' נראה כי כתר תורה הוא יותר מן המעשים עכ"ל, וכבר אמרנו לפרש דעיקר תורה ומצות הם כשנעשים לשמה, אלא שאמרו ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לידי לשמה, והנה הא דשלא לשמה בודאי נמשך מפאת עירוב טו"ר, דבלא"ה בודאי היו כל העשיות לשמה, וא"כ יש לפרש הא דכתר שם טוב שעולה על גביהן היינו כשנעשה לשמה, וזהו ענין כולל כל המצות וזהו תורה לשמה, כהונה לשמה כמו שמצינו באהרן שלא הי' לובש הבגדים לכבודו אלא כמקיים גזירת המלך, וכן מלכות לשמה לא לשם שכרה ותועלתו אלא לשם ה', כמ"ש הרמב"ם במלחמות המלך להרחיב דת האמת וכן כל הנהגת המלוכה שיהי' לטובת ישראל לכבוד הש"י לבד, וא"כ שפיר קאמר דשלשה אלו אעפ"י שאינן נעשים לשמה בתכלית מ"מ כתרים הם, אבל כשהם לשמה הוא עולה על גביהן דחלק הלשמה עולה למעלה ראש מחלק גוף התורה או הכהונה או המלכות:
4
ה׳והנה בדרך חיים שם כי אלו ג' כתרים תורה ומלכות וכהונה הם כנגד האדם, כי יש באדם ג' חלקים השכל והנפש והגוף, כתר תורה כנגד השכל, וכתר כהונה כנגד הגוף, כי הכהונה היא מעלת וקדושת הגוף שנולד מן הכהן, ואב הכהן אינו נותן לבן לא הנפש ולא השכל אלא הגוף לבד, ולפיכך מומין פוסלין בהם כי המום הוא בגוף, וכתר מלכות כנגד הנפש כי הנפש היא מנהגת את כל אברי האדם, והאדם מקבל הנהגה מן הנפש והוא דומה אל המלך שהוא פועל ומושל, וזש"ה לב מלך ביד ה' כי המלך דומה אל הלב ששם הנפש החיוני וכתיב כי בידך נפש כל חי, ומזה תדע מה שאמרו ז"ל כי המלך קודם לכהן גדול והחכם קודם למלך, וזה לפי סדר מעלות ומדריגות הדברים אשר אלו שלשה כנגדן באדם עכ"ל בקיצור לשון מעט:
5
ו׳ונראה לומר דשלשה כלים ארון שלחן מזבח הקטורת שבהם שלשה זירין רמז לשלשה כתרים, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, מקבילין לשלשת האבות, מזבח הקטורת שבו הרמז לכתר כהונה מקביל לאברהם אע"ה, כי קטורת הוא לשון קשר והוא ע"ה קשר את כל באי עולם להש"י, כאמרם ז"ל שאיחה את כל באי עולם, והוא הי' הכהן צדק כמ"ש נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, שלחן שבו הרמז לכתר מלכות ועושר מלכים מקביל ליצחק כמ"ש מהר"ל בסבר הנצח פרק ה', כי הריבוי והעשירית בא ממדת הגבורה מדתו של יצחק, כאמרם ז"ל הרוצה להעשיר יצפין, ועיי"ש בהא דאמרו ז"ל ששים רבוא עיירות הי' לו לינאי המלך בהר המלך, הארון שבו הרמז לכתר תורה מקביל ליעקב שהוא מדתו של יעקב כידוע, ובמדרש וכן הוא בפייט שבועות שראוי הי' ליתן לו התורה, והתורה אמרה עליו זה הוא בחירי רצתה נפשי בו, אבל לא נתנה לו מפני שהי' כל ימיו נרדף ובצער ולא הי' פנוי לתורה:
6
ז׳ולפי דרכנו הנ"ל שכתר שם טוב שעולה על גביהן הוא העשי' לשמה, מסתברא שלעומת ששלשה כתרים הנ"ל מקבילים לשלשה אבות, כתר שם טוב שעולה על גביהן מקביל למרע"ה שמעלתו עולה על גבי מעלת האבות, וכאמרם ז"ל גדול מה שנאמר במשה ממה שנאמר באברהם, ובזוה"ק שיעקב מלבר ומשה מלגאו, וכל מה שהי' ליעקב אחר הסתלקו הי' למשרע"ה בחייו, והענין לשמה מצינו במשה שלא הי' חושש עבור תועלתו כלל אפי' למדריגות כאמרם ז"ל מלמד שלא הי' משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם, וידוע שלא הי' למשה עסקים ומשא ומתן ונחלת שדה וכרם במדבר, ומהו שלא הי' פונה לעסקיו אלא הפירוש מדריגות גבוהות, וכן מפורש שמסר נפשו עבור כלל ישראל ואמר מחני נא מספרך אשר כתבת ובספורנו שבקש שכל זכותיו ימסרו לישראל, והכל עבור כבוד הש"י, וא"כ מקביל משרע"ה לכתר שם טוב שעולה על גביהן, ולפי דברי המדרש פ' נשא הנ"ל שכתר שם טוב הוא מרומז במנורה מתואמים הדברים מאד, כי במנורה ז' קנים, וידוע שרומזים לז' כתות צדיקים, ומשה הי' כולל כולם, ובדברי חכמי האמת שהיתה מדתו ז"א שהוא כולל כל ז' מדות כידוע, וכן במשה כתיב כי טוב הוא, וכבר אמרנו שטוב מורה בלי תערובת רע ובלי פסולת, וכן המנורה היתה של זהב טהור, ובמדרש שמנורה של שלמה הכניסוה אלף פעמים לכור ולא חסרה כלום וי"א שחסרה כדינר זהב ולמה לא עשו כן בשאר כלים, משמע שהמנורה היתה צריכה להיות נקי' לגמרי משום שמץ פסולת יותר משאר כלום, והטעם מפני שהיא מקבלת למשרע"ה כי טוב הוא כנ"ל:
7
ח׳דוגמא דידי' הם ג' מועדים ושבת, דג' מועדים הם בזכות ג' אבות, ושבת בזכות משרע"ה כמו שאנו אומרים בתפלה ישמח משה במתנת חלקו, ובמהר"ל דשבת שקולה כשלשה מועדים יחד, כן הוא כתר שם טוב שהמנורה מרמזת עליו עולה על גביהן, והם מקבילים לג' אבות וכתר שם טוב למשרע"ה כנ"ל, ובאמת שהן בשבת הן במנורה מצינו כל שלשה ענינים יחד, בשבת הם שלש סעודות מקבילים לשלשה אבות כבזוה"ק, והקידוש נראה שהוא מקביל למשרע"ה כי קדושה היא הבדלה, והיינו לעומת שאדם מובדל מחומריות יש כח במאמר פיו לקדש את השבת, וקידוש במקום סעודה מורה על קדושת הסעודה להתענג על ה', וכמו שכתר שם טוב שהיא העשי' לשמה ישנו בכל הג' כתרים כנ"ל, כן הקידוש בשבת ישנו בכל שלש סעודות, ומועיל על כל שלש סעודות אלא שמקדש תיכף בכניסתו ומועיל על כולם, וע"כ הדין דאם לא קידש בכניסתו בלילה מקדש ביום כל הקידוש שבלילה, וכאשר קידש בלילה אינו צריך ביום אלא קידושא רבא היינו כוס לבד לרמז בעלמא ואין אומר ואין דברים, ולהרמב"ם גם בסעודה שלישית צריך כוס, ולדידן שאין מצריכין כוס בסעודה שלישית יש לומר הטעם שמאחר שזכינו בשחרית לסעודתא דעתיקא שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהוא מלשון ויעתק משם היינו שהוא למעלה מכל הבריאה ומכל ההפכים עכ"ד, ע"כ שוב לא שייך שינוי ואין צריכין לכוס כלל אף לרמז:
8
ט׳וכן במנורה המקביל לכתר שם טוב שעולה על גביהן יש במנורה עצמה כל שלשה הענינים שבשלשה כלים פתילה ושמן והאור, פתילה כנגד קדושת הגוף, כתר כהונה, שמן היא קדושת הנפש כנגד כתר מלכות המכונה בשמן כמ"ש דשנת בשמן ראשי, שמן ראש אל יניא ראשי, האור היא קדושת השכל והמנורה שהיא זהב טהור כנ"ל הוא כתר שם טוב שהוא נושא את כולם:
9
י׳ולפי האמור מענין שלשה כתרים הנ"ל וכתר שם טוב שעולה על גביהן יש לפרש דברי המדרש ואתה תצוה הה"ד תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף בארבעה דברים נתאוה הקב"ה למעשה ידיו ואין תכסוף אלא תאוה שנאמר כי נכסוף נכספת נכספה וגם כלתה נפשי ואלי הן ד' דברים הקב"ה סובל עולמו וכו' וצוה לבני קהת שיסבלוהו וכו' והקב"ה משמר את עולמו וכו' ואמר לישראל שישמרוהו וכו' והקב"ה מאיר לעולם וכו' ואמר לישראל ויקחו אליך שמן זית עכ"ל, פתח בארבעה ופרט רק שלשה, ובתנחומא מוסיף הקב"ה זן את עולמו ואמר לישראל את קרבני לחמי וגו', נראה לפרש הא דנתאוה הקב"ה לד' דברים אלו למעשה ידיו כי ד' דברים אלו מקביליס לכתרים הנ"ל, סובל הוא בגוף שיש לו כובד וצריך לנושא שיהי' סובלו, שומר הוא בנפש שצריך שמירה מכחות רעות כמ"ש ה' ישמור את נפשך, זן הוא אף להנשמה והשכל שצריכה הזנה, וכמ"ש האריז"ל בפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, היינו שמוצא פי ה' שבהלחם מזה יחי' האדם, וכמ"ש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, וכמו משרע"ה בהר והמלאכים שהם נזונים מזיו השכינה, ושלשה אלה מקבילים לכתר כהונה כתר מלכות כתר תורה, מאיר לעולם מקביל לכתר שם טוב שהולך מסוף העולם ועד סופו, ולפי דברינו הנ"ל מקביל לשבת שברכו במאור פנים, והיינו כי דברים אלו משפיע הקב"ה לעולם ומתאוה שישראל ישלימו עצמם בד' כתרים אלו שעליהם תסוב הרמז שיסבלוהו, וישמרוהו, ויזינוהו, ויאירו לפניו:
10
י״אועתה נשובה נא לדברי המדרש שבפתיחת הפרשה שנמשלו ישראל לזית בארבעה דברים, תשובה ע"י יסורים, אינן מתערבין באומות, עליונים על האומות, מאירין לעולם, והנה בהא דתשובה ע"י יסורין כבר פרשנו שאינן ח"ו כמי אלו שנאמר עליהם והי' כי ירעב ויתקצף וקילל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה, אלא אדרבא שישראל ע"י יסורין ח"ו הם מוסיפין להדבק בשם ה', כי ישראל בעצם הם טובים ואין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים, אלא שהחומר והשאור שבעיסה מבלבלין ומערבין אותן ומונעים מהם השלימות, וכאשר אינם שומרים א"ע מהאורב שיושב להם בחדר אז הקב"ה מביא עליהם יסורין רח"ל להתיש כח החומר, וכמ"ש או אז יכנע לבבם הערל, ואם האדם נותן אל לבו להבין אין צריך ליסורין להתיש את החומר, כאמרם ז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות, ומ"מ מבואר שהיסורין רח"ל הם מירוק וביטוש להגוף, וא"כ בזה הענין דומין לזית מצד הגוף, ומה שאינן מתערבין באימות הוא התדמות לזית מצד הנפש כמ"ש הרח"ו שמצד הגופים עוד יש השתוות בצד מה ישראל ואומות שכולם באים מתולדות אדה"ר, אבל מצד הנפשות אין להם שום השתוות עכ"ד, ומה שהם עליונים על האומות היא התדמות לזית מצד השכל שישראל יש להם שכל הנבדל והשכל הוא חלק העליון שבאדם ומשכנו בראש מקום הגבוה והעליון שבאדם, אלא ששכל האומות יש להם צירוף וחיבור להחומר ונמשך למטה וישראל יש להם שכל הנבדל ע"כ הם עליון, ואלו שלשה הם כנגד שלשה כתרים הנ"ל, ומה שהם מאירין לעולם היא מצד כתר שם טוב שהולך מסוף העולם עד סופו והוא שקול כשלשתן ועולה על גביהן, ואולי רמזו זה במשנה מנחות שלשה זתים הם ובהם שלשה שלשה שמנים, שמספר שלשה מקביל לשלשה כתרים שבישראל שהוא בהתדמות הזית ובאשר כתר הרביעי שקול כשלשתן ועולה על גביהן לזה בא הרמז שבהם שלשה שלשה שמנים:
11
י״בולפי האמור יש לומר שהמדרש הוקשה לו קושיתנו הנ"ל בפתח דבריני למה כתיב ואתה תצוה ולא צו את בני ישראל כבכל התורה וכן ויקחו אליך ולמה לא כתיב ויקחו לי כמ"ש ויקחו לי תרומה, וזה שהביא במדרש לפתיחה של פרשה זו ודורש את הד' דברים שמקבילים לד' כתרים וד' דברים שהקב"ה נתאוה למעשה ידיו שהעולה מהם שבמצות המנורה נרמזה מדתו של משה שהיא לעומת כתר הרביעי, ובזכותו ישראל זוכין למצוה זו ולכתר שם טוב להאיר לכל העולם, וע"כ מובן דקדוק הכתוב ואתה ומ"ש ויקחו אליך להורות שכחו וזכותו של מרע"ה גורם כל זה:
12
י״גבמשנה אף המנחות הי' בדין שיטענו שמן זית זך מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך המנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך ת"ל זך כתית למאור ולא זך כתית למנחות, ויש להסביר בטעמו של דבר, דהנה שבעה נרותי' והפתילה והשמן והאור הם עשרה במספר מורה לעומת עשרה כחות שבאדם להתלהב בעבודת הש"י שבע מדות ושלשה שבשכל, והאור הוא לעומת הראשית, וכן השמן שהיא לעומת החכמה נקרא ראשית, ובראשית תרגום ירושלמי בחכמתא, והנה הראשית צריך שיהי' נקי לגמרי בלי שום פסולת, וכמ"ש הרמב"ן בפסוק פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה פן יש בכם שורש רע שיפרה וישגה בימים הבאים יוציא פרחים ויצמיח מרורות, וע"כ צריך שמן זית זך כתית למאור, שיהי' הראשית בתכלית הנקיון, ואין זה ענין למנחות:
13
י״דויש לומר דהנה שבת היא נמי ראשית לימים הבאים, וכמ"ש האור החיים שהבריאה לא היתה אלא לשבעה ימים ושבכל שבת מתחדשת הברואה, וכבר אמרנו ששבת יש לה שתי בחינות מצד בריאת שמים וארץ היא יום השביעי, ומצד אדה"ר היא יום ראשון, וכבש"ם סנהדרין אדם נברא בע"ש כדי שיכנס למצוה מיד, הרי שנחשב עיקר בריאתו מיום השבת ואילך, וע"כ מיני' שיתא יומין מתברכין, ושבת היא ראשית להם, ע"כ בשבת צריך האדם ביותר לדקדק במחשבה דיבור ומעשה שלו שיהיו בתכלית הנקיון:
14
ט״ובמדרש וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים וכו' אל תאמר בשמים אלא כשמים כשם שמתחילה גזר ונעשה שמים אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם וכו' לכך נאמר זה הדבר, נראה שהמדרש הוקשה לו הלוא אמרו ז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בכה ובזה הדבר, וביאר מהר"ל שזה הדבר היא נבואת התורה שהיא נצחית אבל בלשון כה היא נבואה לשעתה, וא"כ מלואים שאיננה ניהגת לדורות אלא מצוה לשעתה איך כתיב בה זה הדבר, ע"כ פירש המדרש שלא על הקרבנות קאי אלא על קדושת אהרן שקיימת לעולם, וזה שמסיים לכך נאמר זה הדבר, והנה עוד שם במדרש ד"א זה הדבר הה"ד קחו עמכם דברים זש"ה ארחץ בנקיון כפי לשמוע בקול תודה וכו' א"ל דברים אני מבקש מכם שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואני מוחל על כל עונותיכם ואין דברים אלא דברי תורה וכו' אמרו לו אין אנו יודעין אמר להם בכו והתפללו לפני ואני מקבל וכו' ואינו מובן מה שייך זה לענין הפרשה, ויש לפרש נמי שבא לתרץ דקדוק הנ"ל שמצוה שהיא לשעתה לא יוצדק בה לשון זה הדבר, ע"כ פירש דמצות חינוך היא לעולם, והיינו דהנה כבר אמרנו בשם הרה"ק אדמו"ר הר' ר' בונם זצללה"ה מפרשיסחא דתשובה איננה טלאי אלא כאדם שנפל מן הגג ונשתברו כל עצמותיו עכ"ד, ופרשנו דתשובה איננה כמו טלאי על הבגד שנשאר על הבגד שמו הראשון אלא שנעשה מתוקן ותשובה איננה כן אלא יהי' כקטן שנולד ומתחיל מחדש והימים הראשונים יפלו, והיינו הך שאמר כמו שנפל מן הגג שנשתברו כל עצמותיו ולא נשאר לו כלים, וע"כ מצות תשובה היא להתחיל לגמרי מחדש וצריך להתחזק מחדש לעבודה, וא"כ מצות תשובה שהיא להתחיל מחדש שהוא בהתדמות חינוך אהרן לעבודת כהונה, נרמז בלשון זה הדבר שהרי זה נוהג לעולם, וזהו קחו עמכם דברים ואין דברים אלא דברי תורה כי תורה היא לעולם התחדשות, כאמרם ז"ל מה דד כ"ז שהתינוק ממשמש בו מוציא בו טעם כך דברי תורה, וע"כ מברכין נותן התורה ולא נתן כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה משום דנתינת התורה הוא תמידית ונובע בכל עת חדשית, ואפי' כשאין יודעין לדבר דברי תורה נמי נוהגת ע"י בכי ותפלה, והנה דמעות הם היורדין מהמוח שהוא ראשית האדם, ע"כ ע"י בכי נתעורר להתחיל מראשית, ובזה יש כפרה אפי' לחטאים שבקצת מקומות מהזוה"ק שאינו מועיל תשובה, והטעם מפני שתשובה הוא בלב והפגם הוא במוח, א"כ הפגם גבוה מהתיקון כמ"ש בהקדמת אגלי טל, ושע"כ בעיון הלכה מתכפר באשר הוא ג"כ מהמוח, וזה שבמדרש קחו עמכם דברים זה דברי תורה כדי שיכפר אפי' על פגם המוח, וכשאמרו אין אנו יודעין מצא להם תקנה ע"י בכי' ודמעות שבא מהמוח שזה נוהג בכל מקום ובכל זמן, ולפי דרכינו למדנו שתשובה ע"י דמעות מועילה על הכל:
15
ט״זהנה שוק הימין מאיל המלואים והתרומה מן החלות נקרבין ע"ג המזבח וזה הי' הוראת שעה, שלדורות נתנו לכהנים בצירוף החזה, ובמלואים החזה הי' למשה למנה ושאר הניתן לכהנים לדורות נקרב במלואים ע"ג המזבח, ויש ליתן טעם לזה עפ"י מה דאיתא בזוה"ק פ' יתרו (ע"ט:) אהא דכתיב בהבאת בכורים הגדתי היום לה' אלקיך ולא אלקינו אלא אינון בעיין לאחזאה ולאודאה דבגיני חסד עלאה זכאן לכל האי וכו' ובגין כך הוו אמרין מלין אלין לכהן וכו' משום דאתי מסטרא דחסד עכ"ל, ולפי האמור יש לומר דכל ענין קרבנות נמי מ"ד חסד עלאה היא, וע"כ צריכין לכהן שבאמצעותו זוכין לחסד זה, והיינו שע"י מתנות כהונה יש להם חיבור אל הכהן כמ"ש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה ענין מתנות כהונה, וע"כ יש לכל קרבן חלק לכהן [חוץ מעילת עוף ומנחת נסכים ומנחת חוטא] ואף דמשלחן גבוה קא זכי, מ"מ ע"י הבאת הבעלים זכה בהן, אך במלואים אף שמשה הי' כהן מ"מ משרע"ה איננו נחשב לעצמו כלל אלא שכינה מדברת מתוך גרונו, ומדבר בלשון משלחו ונתתי עשב בשדך א"כ נחשב התקרבות אהרן בלי אמצעי ע"כ דברים שלדורות ניתן לכהן במלואים ניתן לגבוה לבד החזה הניתן למשה למנה:
16
י״זויש לומר שמטעם זה מוסף של שבת אין בו לכהנים אלא עור העולה לבד, שבזוה"ק שבימי החול היחוד ע"י מט"ט ובשבת הוא בלי אמצעי אלא בצדיק חי עלמין, ונחשב המוסף ג"כ בלי אמצעות הכהנים, ובאמת בשבת כל ישראל נרצים מצד עצמן, וכמו שאנו אומרים בקידוש ורצה בנו, וכבר פרשנו דברי התנדב"א שבשבת אדם מתרצה עם בניו ובני ביתו שזה נמשך מחמת שכן הוא למעלה שהקב"ה מתרצה בישראל שהם בניו ובני ביתו, ע"כ בקרבן שבת אין חלק לכהנים אלא עור העולה מחמת הקרבה שאינו כשר אלא בהם, אבל לא בגוף הקרבן שבמועדים יש לכהנים שעירי חטאות לאכילה, ובשבת אינו כן מחמת שגוף הקרבן אינו בא מחמת אמצעות הכהנים:
17
