שם משמואל, תצוה ט׳Shem MiShmuel, Tetzaveh 9
א׳שנת תרע"ט
1
ב׳אשר אועד לכם שמה, ברש"י יש מרבותינו למדים מכאן שמעל מזבח הנחושת הי' הקב"ה מדבר עם משה משהוקם המשכן, וי"א מעל הכפורת כמו שנא' ודברתי אתך מעל הכפורת ואשר אועד לכם האמור כאן אינו אמור על המזבח אלא על אוהל מועד הנזכר במקרא, ואומר אני באימה לפרש שכל דברי חכמים קיימים, דהנה אמרו ז"ל כל הנביאים נתנבאו בלשון כה, כה אמר ה', מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון כה ובלשון זה הדבר, ופירש מהר"ל שנבואת התורה שהיא קיימת לעולם ונצחית בא בלשון זה הדבר, ונבואה שהיא לצורך השעה לבד באה בלשון כה, וע"כ שאר נביאים זולת משה נתנבאו בלשון כה, אבל נבואת משה כשהתנבא לצורך השעה הי' מתנבא ג"כ בלשון כה, אבל כשהתנבא נבואת התורה נתנבא בלשון זה הדבר עכ"ד:
2
ג׳ומעתה י"ל שזה החילוק שייך גם במקום, כשהתנבא נבואת התורה הי' הקב"ה מדבר עמו מעל הכפורת ששם משכן התורה, אבל כשהתנבא לצורך השעה הי' מדבר עמו מעל מזבח הנחושת, והטעם י"ל עפ"י דברי הש"ס זבחים (ס"א) ומנחות ריש שתי הלחם ובתוס' שם שבשעת המסעות דינו כמו מזבח שנפגם עיי"ש, וא"כ כל קדושות המזבח איננה קדושה קבועה שהרי בשעת המסעות הקדושה מסולקת ממנו, ולא נחשב אלא קדושה לשעתה בלבד, אך קדושת הארון וכפורת היא קדושה קבועה בלי סילוק לעולם ועד, וע"כ כמו מהותם כך היו מוכשרים להיות הדיבור מעליהם אל משה שהכפורת שהיתה קדושתו קבועה הי' הדיבור עליו נמי נבואת התורה שהיא נצחית, אבל המזבח שאין נחשבת קדושתו קבועה, ע"כ לא הי' מוכשר אלא לנבואה שהיא לשעתה בלבד, ויומתקו עוד יותר דברים אלו ליו"ח:
3