שם משמואל, תולדות א׳Shem MiShmuel, Toldot 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו פירש"י לצוד ולרמות את אביו בפיו שאלו אבא האיך מעשרין את המלח ואת התבן, קסבור אביו שהוא מדקדק במצוות, ולהבין למה לא שאלו דקדוקי מצוות אחרים כגון שחיטה וכדומה שיש בו דקדוקי מצוות באמת ולמה לו לבחור בדבר דקדוק כזה שהוא שקר, ונראה דהנה כל סדר הבריאה הי' טפל ועיקר, שעוה"ב עיקר ועוה"ז טפל וכמו שאחז"ל (אבות פ"ד) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכן ששת ימי המעשה טפל לשבת וז"ש בתנדב"א ימים יצרו ולו אחד בהם זה שבת, וכן בפירות יש ידות וקליפה שהוא שומר לפרי, וכמ"ש את פריו את הטפל לפריו וכל דבר אם עושה הפעולה אשר נברא ע"ז, א"כ הוא קונה שלימות, ואם הטפל הוא טפל באמת להעיקר א"כ ע"י אמצעות העיקר נעשה הטפל ג"כ שלם, ואם העוה"ז טפל באמת לעוה"ב ומתקיים התקן עצמך כו', א"כ נתעלה גם עוה"ז ומתקדש, ועוה"ב מאירה גם בעוה"ז ויקוים עולמך תראה בחייך, וכן ששת ימי המעשה אם הם טפלים לשבת באמת א"כ ע"י אמצעות שבת נתקנים ומשיגין עלי' גם הששת ימי המעשה, וזהו שרמזו חז"ל (ביצה ט"ז.) שכל יום אכל לכבוד שבת, והיינו דשבת האירה לששת ימי המעשה, וכן קליפה לפרי אם היא שומר לפרי משיגה חשיבות, וע"י כן מקבלת טומאה שהשומר מביא ומכניס את הטומאה להפרי, כבש"ס חולין קי"ח, ויש לומר שזה עצמו הי' ענין בריאת יעקב ועשו, דעשו יהי' טפל ליעקב, וע"י יעקב ישיג עשו ג"כ שלימות, וכמו שהגיד הרה"ק ר"ב מפרשיסחא דמה קושיא על עשו שהי' רשע הרי אם הי' מקיים מצות ה' גרע יותר, שהרי בשביל מצות כיבוד אב שקיים אנו סובלים כ"כ רעות רבות וצרות, ואמר שהי' יכול להיות כמו שהי' אלא שהי' צריך להיות נכנע ליעקב, והפירוש בודאי הוא כדברינו, אך עשו זדון לבו השיאו ולא רצה להיות טפל ליעקב, ועשה עצמו עיקר כבשבילו נברא העולם, ובמ"ר סוף פ' וישלח התבן והקש והמוץ מדיינים זע"ז, זה אומר בשבילו נזרע השדה וזה אומר בשבילו כו' כך אומה"ע הללו אומרים אנו עיקר ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרים כו' אמר להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם, ובזה יש לומר הטעם שרצה יצחק אבינו לברך את עשו אף שהי' יודע שיעקב יותר צדיק מעשו, אך כוונתו היתה להאיר את עיניו ע"י הברכות והקדושה שיכנוס בו שידע מהו שלימותו, אך לא ידע מגסות הרוח של עשו דע"י גסות הרוח שבו אין לו שום תרופה כמ"ש בזוה"ק פינחס שיש עננין חשוכין שכל אור שנכנס בהם נטבע והם שבע פרות הרעות אשר לא נודע כי באו אל קרבנה יע"ש, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שהוא קליפת גסות הרוח, ואם בא בו מעט קדושה, עי"ז מתגאה עוד יותר, ולפי"ז יובן מה ששאלו האיך מעשרין את התבן. דמהותו היתה מדברת מתוך גרונו דכשם שחשב עצמו לעיקר כן היתה שאלתו על תבן אם הוא נחשב עיקר וצריכה מעשר, דאו"ה הם המוץ מהתבן, וכשחישב עצמו לעיקר א"כ צריכה המוץ מעשר, ולפי זה י"ל ג"כ הטעם במלח שאינו צריך מעשר כיון שאינה עיקר רק טפל לאוכל:
2
ג׳ומזה יצא לימוד לכל איש, שידע שמצד מעשי עצמו אינו נחשב לכלום רק מצד מה שהוא מחובר לטהור או מחמת חיבור לכלל ישראל ומצד מעשיהם הטובים גם מעשיו נגררים להיות נחשבים, אבל לא שמעשיו בפני עצמו נחשבים כי מי יאמר זכיתי לבבי והבן:
3
ד׳ענין מה שהשתדל יצחק בחפירת הבארות הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שזה הענין הי' לפועל דמיוני לסלק את טמטום הלב בדמיון עפר המכסה על המים שבבטן הארץ, וכמ"ש משלי כ' מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה ופירש החובת הלבבות שבלב איש יש העצה במציאות וחיש תבונות איננו מחדש אלא מה שמסלק כיסוי וערלת הלב, כדמיון חופר באר עכ"ד, ונראה לבאר דהנה באברהם נאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, שהי' עולם חושך ואפילה עד שבא אברהם והאיר להם לידע שיש בורא ומנהיג העולם כולו, וכלשון המ"ר פרשת נח פרשה ל' אמר הקב"ה לאברהם עד שאתה מאיר לי וכו' בוא והאר לפני בארץ ישראל, והיינו שפתח כח השכל להשכיל ולהיטיב שיהי' עין רואה שיש בורא עולם, אך יש כחות החומר שהם נמשכין אחר טבעם, והם גוברין על השכל, ואף שיודע שאין ראוי לעשות אעפי"כ תאות לבו גוברין על השכל, וע"ז בא יצחק אבינו והוסיף להמשיך יראת השי"ת בעולם והכניס בלבבות בנ"א מדת היראה, והיראה הוא מחליש כח החומר, שנופל עליו פחד וכמאה"כ ישעי' ב' ובאו בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים מפחד ה' ומהדר גאונו, וזה עיקר העצה לסלק את החומר, וזהו ענין ורמז חפירת הבארות דהמים הם בעולם, אך צריכין עצה לחפור ולסלק את העפר שמכסהו והעצה ההוא המציא עוד אברהם אבינו, וחפר בארות לפועל דמיוני לסלק את כוחות החומר, אך עדיין לא הועיל בשלימות מחמת הכח החומר שהתגבר על השכל כדמיון העפר שמכסה המים, וזהו שכל הבארות שחפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלישתים וימלאום עפר, וע"ז בא פחד יצחק לסלק החומר כמו חופר בארות שמסלק את העפר, וכל זמן שהי' אור הגדול של אברהם שופע בעולם לא הי' כח לחומר להתקומם נגדו כ"כ, ואחרי מות אברהם שלא הי' בא בעולם התחדשות אור דק אור שכבר הי' עי"ז סתמום פלישתים, היינו שגברו כחות החומר על האור ההוא, ולכך כל הנפש אשר עשה אברהם לא נשתייר מהם מחמת שלא קבלו מיצחק הפחד ה' וכמו שמבואר בילקוט, וע"ז בא יצחק וחזר וחפר אותן הבארות אשר סתמום פלישתים:
4
ה׳בענין הברכה שברך יצחק את יעקב יש להתבונן דאפי' אם נימא שחשב שעשו הוא צדיק אבל עכ"פ הלוא לא מצינו שחשב את יעקב לרשע ח"ו, וא"כ למה לא השאיר לו אף ברכה אחת ולמה כשא"ל עשו הלוא אצלת לי ברכה ואמר הן גביר וגו' ומשמע שלא השאיר להשני שום ברכה ומה פשעו ומה חטאתו, גם קשה קו' המפרשים למה לא ברכו תיכף בברכת אברהם, אשר ע"כ נראה שחשב יצחק שהם כגוף אחד והם כשבטי יעקב אשר כל י"ב שבטים הם כגוף אחד, וכלל כולם בברכה אחת כמ"ש אשר ברך אותם, וכמו בני מנשה שעל שם אחיהם יקראו בנחלתם, ובכן אין נ"מ למי לברך אם ליעקב או לעשו, אחר שלא הי' כוונתו רק מי יהי' הצינור המשפיע שע"י יהי' נשפעין הברכות ואחר שהי' עשו הבכור רצה לברך אותו שהוא יהי' הצינור אבל הכל לשניהם יחד, והברכות הלוא לא יהי' דווקא לו לבדו אלא גם ליעקב כנ"ל, אבל אחר שהתוודע שעשו הוא היפוך יעקב וא"כ הלא לא היו הברכות לשניהם יחד לכן אמר הן גביר וגו' ולכך עתה הוסיף ליעקב ברכת אברהם, דעד הנה שחשב שהם גוף אחד א"כ לא הי' צריך לפרש ברכת אברהם אחר שהם שניהם זרעו, א"כ למי שייך ברכת אברהם אם לא להם, אבל אחר שנתוודע לו מגיהנם שנכנס עם עשו שהוא היפוך יעקב מכל וכל והוא רשע א"כ ירא פן יתקיים בו ברכת אברהם ולכן ברך את יעקב דווקא בברכה זו שלא יהי' לעשו חלק בה:
5
ו׳ויתן לך האלקים פירש"י בדין, אם ראוי לך יתן לך ואם לאו לא יתן לך וצריכין להבין דאם בדין מגיע לו מה צורך לברכה, ונראה דאין הפי' שיגיע לו בדין רק שיהי' ראוי לקבל הברכות היינו דהברכות לא יקלקלו אותו כדרך מה שכתוב פן אשבע וכחשתי, וישמן ושרון ויבעט, וזה שדייק רש"י אם ראוי "לך" לא אם יגיע לך, אבל בנכרי כדי שלא יהי' חילול ה' אין משגיחין ע"ז, ואף אינו ראוי נותנין לו ע"כ, ואף אם יהי' העושר שמור לבעליו לרעתו והבן:
6
ז׳וקום ברח לך אל לבן וגו' לכאורה הלא יכולת בידו לרדוף אחריו ושם לא יהי' לו שום מצילין, ויותר טוב שהי' בביתו של יצחק במקום שיש מצילין, ובאמת לא רדף אחריו, ובאמת למה לא רדף אחריו לבית לבן, ונראה דכל אדם היאך שהוא בעצמו כך הוא סובר לחבירו אם צדיק צדיק אם רשע רשע, ולכך רבקה שהיתה צדיקת חשבה, שאף בבית לבן הוא מקום מכשפות ששום אדם עוד לא ניצל ממנו אעפי"כ יעקב בצדקתו יגבר עליו ויתקומם עליו, וכמו שהי' באמת, אבל עשו שהי' רשע, חשב שיעקב לא יעמוד בבית לבן ויגבר עליו לבן שיהי' רשע, וכמו שהיתה מחשבת לבן ולבן ביקש לעקור את הכל, וא"כ עי"ז יתקיים והי' כאשר תריד ופרקת עלו מעל צואריך וא"כ יחזור הברכות אצלו, ורבקה כוונה לכוונת עשו, שעי"ז לא ירדוף אחריו ובכן היתה עצתה לטוב, ויעקב בעצמו שהי' קטן בעיניו ירא לעצמו ולכך הי' נטמן בבית עבר י"ד שנה להתקשר א"ע בד"ת שלא יוכל לבן לו ח"ו:
7