שם משמואל, תולדות ב׳Shem MiShmuel, Toldot 2
א׳שנת תרע"ב.
1
ב׳ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, יש להבין כפל הלשון וכבר התעוררו בזה רבותינו ז"ל, ונראה דהנה יש להתבונן מדוע נבראו יעקב ועשו תאומים בבטן אחת ושע"כ הי' לרבקה צער גדול מאד עד אשר אמרה הלואי לא עוברתי, אף אחר השתוקקתה לבנים, ושהוצרכו שניהם להתפלל ע"ז, ועתה אמרה הלואי לא עוברתי אין זה כי אם שבודאי הי' גדול הצער מאד מאד עד דכדוכה של נפש, אף שנשים צדקניות לא הי' בפתקתה של חוה, ובודאי לא הי' זה במקרה ודרך נשים, ונראה לפרש עפ"י מאמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, שיעקב ועשו הם כדמיון עץ החיים ועץ הדעת טו"ר ששניהם יש להם כח החיבור כטבע האמצעי, אלא שעץ החיים מחבר חלקי החיים לבד ועץ הדעת טוב ורע מחבר טוב ורע, כן יעקב חיבר השמים והארץ ע"י שהעלה את הארץ לשמים ועשו השפיל את השמים לארץ עכת"ד, ויש להוסיף בזה ביאור עפ"י מה שביאר הוא זצללה"ה דברי הש"ס ריש ב"ק מבעה זה אדם שנאמר אם תבעיון בעיו, כי צורת האדם לחבר את עולם עליון והתחתון והוא ע"י תפלה, וע"כ נקרא ע"ש תפלה, אך אם הוא מחבר טוב ורע הרי הוא מזיק, עכת"ד, ויש להוסיף בזה דברים כי אדם מספרו מ"ה כמספר שם הוי' ב"ה במלוי אלפין, והוא שם הכולל כידוע ליודעים ע"כ יש בו כח החיבור, והחיבור נעשה ע"י שהוא משתמש בעוה"ז רק לצורך עוה"ב ומקיים בכל דרכיך דעהו, ומורה במעשיו שאין העוה"ז נפרד לעצמו רק הוא משמש לעוה"ב כאמרם ז"ל (אבות ד') התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, בזה עצמו הוא מחבר עוה"ז לעוה"ב ועולם התחתון לעולם העליון, וכן בתפלה כשהוא מתפלל אף לצורכי עוה"ז אם הוא מתכוון כדי להשיג ע"י עולם הבא, ואם ח"ו עושה להיפוך שעיקר אצלו עוה"ז והוא משתמש בעניני עוה"ב ועולם העליון לצורך תאות עוה"ז הרי הוא מחבר ומשפיל עולם העליון להתחתון, וזהו אדם המזיק שמזיק בשמו שהוא אדם שיש בו כח החיבור, כי לולא מעלתו זה לא הי' ביכולתו להזיק:
2
ג׳והנה תכלית ושלימות צורת האדם הי' יעקב שהוא הי' עיקר המחבר שני העולמות, וזה צורת תם חקוקה בכסא, ויובן עפ"י דברנו הנ"ל שאם עושה כל מעשי עוה"ז רק לצורך עוה"ב ולא להנות מעוה"ז בזה הוא מחבר עוה"ז לעוה"ב, ויובן ממילא שאם עושה כל מעשיו לשם שמים לצורך גבוה ולא לצורך עצמו כלל אפי' לצורך עוה"ב וכמו שאיתא בספרי אל תאמר אקרא וכו' בשביל שאהי' בן עוה"ב אלא עשה מאהבה, בזה הוא מחבר כל הבריאה להש"י וזה מצינו ביעקב שהשתמש בעוה"ז רק לצורך גבוה ואף הבכורה שלקח מעשו שכתבו המפרשים שענין הבכורה הוא חלק עוה"ב לא עשה לצורך עצמו לירש עוה"ב רק כמו שפירש"י אין רשע זה כדאי להקריב לפני המקום, ובזוה"ק דף (קמ"ב.) ת"ח יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה וכו', ובדף (קמ"ד:) ת"ח בגין דיעקב אבטח בי' בקב"ה וכל אורחוי הוו לשמי' וכו', וזהו והקדישו את קדוש יעקב שיעקב הי' תכלית הקדוש, כי קדוש הוא נבדל היינו שעשה הכל צורך גבוה ולא צורך עצמו כלל אפי' לירש עוה"ב, וא"כ כל ענינים של רמאות שקיים יעקב עם עקש תתפתל באשר הכל הי' לצורך גבוה נתעלו גם כל אלו ענינים ונתחברו להש"י, ולהיפוך מזה הי' עשו שנולד עם כח החיבור כמו יעקב אבל עשה להיפוך שהשתמש בעניני קדושה לרמאות ולצוד את אביו בפיו להתלבש בטלית של מדקדק במצות למען ישיג ע"י כן תאותיו הנפסדות, וזה היפוך ממש מיעקב, ע"כ חיבר במעשיו הרעים את עוה"ב לעוה"ז וזהו מאמר כ"ק אבי זצללה"ה שיעקב הגביה וחיבר הארץ לשמים ועשו השפיל וחיבר השמים לארץ:
3
ד׳ולפי הדברים האלה יובן למה כשעוברת על פתחי בתי מדרשות יעקב מפרכם לצאת, ומקשים העולם מה הי' חסר לו שם בבטן אמו שהרי אמרו ז"ל בש"ס נדה (ל:) שנר דלוק על ראשו ומביט מסוף העולם עד סופו ומלאך מלמדו כל התורה כולה, אך יובן באשר יעקב לא לעצמו הי' רוצה לצאת כי אם לצורך גבוה לחבר את שני העולמות ע"י עסקו בעוה"ז לצורך גבוה, ובאשר זה הי' צורתו ע"כ מפרכס לצאת, כי שם בבטן אמו לא הי' יכול לעשות זה:
4
ה׳והנה באשר כח יעקב ועשו הי' כח המחבר, וכח אחד לשניהם ושניהם הם בבחי' אדם, אלא שזה אדם דקדושה וזה אדם בליעל אדם המזיק ע"כ נולדו תאומים בבטן אחד כמו שעץ החיים ועץ הדעת טו"ר יצאו משורש אחד כמו שכתבו המפרשים ז"ל שם, ויש לומר הטעם כי כח המאחד בא משורש האחדות, והסט"א הם ענפין מתפרדין, ע"כ באו בהכרח בשורש אחד כי שורש שניהם אחד, וכן הי' ביעקב ועשו, רק שזה לקח לאַחֵד על צד הטוב כנ"ל וזה להיפוך כי הבחירה חפשי, ואילו הי' עשו רוצה הי' יכול להיות כמו יעקב לחבר בקדושה כנ"ל:
5
ו׳ובזה יש לפרש הכתוב ותאמר א"כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו וגו' שלכאורה אינו מובן במה הרגיע את רוחה, ויש לפרש שהיא בהרגישה ניגוד ורציצה בבטנה עלה ג"כ על דעתה שאולי היא מעוברת תאומים ואחד צדיק ואחד רשע, אך היא תשיב אמרי' למה שניהם בבטן אחת והי' צריך להיות כמו ישמעאל ויצחק שיצא הפסולת תחילה, ע"כ שפטה שהוא איש אחד מעורב טוב ורע ואמרה הלואי לא עוברתי, וכעין שאמר אברהם אע"ה ואנכי הולך ערירי שפי' במד"ר שאמר אם יהי' לי בנים שיכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי, כן אמרה למה זה אנכי, וע"ז באה התשובה ששנים הם וממעיך יפרדו, והיינו שלשון פירוד מורה לדבר שיש לו שורש אחד ומתפרדין, כמו ענפין מתפרדין, וכמו שהי' שניהם בשורש אחד הוא כח המאחד ומחבר, ע"כ לא יתכן שיבראו אחד אחד, ואינו דומה לישמעאל ויצחק שלא הי' משורש אחד:
6
ז׳אך עדיין צריכין למודעי מאין בא זה שיבראו שניהם דווקא בכח המאחד, שנראה מזה שכל תולדות יצחק הי' בכח המאחד, ויש לומר דהנה מדתו פחד כמ"ש ופחד יצחק הי' לי וזה היפוך העמדת תולדות, כאמרם ז"ל ברכות (כ"ב) בע"ק אסור בדברי תורה משום שמחמת קלות ראש הוא בא, וזה היפוך מדת היראה, וכן אמרה רחב הזונה ולא קמה עוד רוח באיש, מפני פחד ישראל, ופירשו ז"ל דאפי' אקשויי וכו', אך לזה הי' צריך שיתוף כח אברהם שמדתו חסד, ומאחר שכל התולדה הי' מכח התחברות שני המדות חסד ופחד שהם שני קצוות ימין ושמאל, ע"כ כל התולדות יש בהם בחי' כח המאחד שבאמת הי' יעקב כולל בתרין, רק עשו הי' ז"א דקליפה כנודע:
7
ח׳ולפי הדברים האלו יובן הפי' אברהם הוליד את יצחק שרש"י פי' בראשית ד' י"ח פי' שהוליד היא לשון הפעיל שעשה שאשתו תלד, ולפי"ז צריך לומר שכל לשון הוליד הוא חסר בדבר המובן, אבל כאן יש לפרש בפשיטות שאברהם עשה שיצחק יהי' לו כח התולדה היינו שיצחק יוליד, וא"כ אין כאן כפל לשון כלל:
8
ט׳ולפי דרכנו יובן דברי המדר"ת שפתח ילמדנו רבינו על מה הי' השלמים באים וכו' ותמהו הכל מה ענינו לכאן, אך י"ל דהנה שלמים מצינו תחלה ביעקב שנאמר ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, מזה נראה ששלמים באשר יש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים שהוא בחי' התכללות, והוא מתיחס למדתו של יעקב, ע"כ הוא פתיחה לכל ענין הפרשה לידת בנים האלו:
9
י׳והנה שבת הוא מתיחס ליעקב כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ובזה יש לפרש הזמירות ימינא ושמאלא וביניהו כלה וגו' דהנה שבת הוא מעין עוה"ב והוא בעוה"ז ע"כ הוא ממוצע ומאחד את עוה"ז ועוה"ב וכבר דברנו מזה, והנה עוה"ב נקרא בשם ימין ועוה"ז בשם שמאל כמ"ש אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ובמד"ר פי' נ"ט אורך ימים בימינה לעתיד לבוא בשמאלה עושר וכבוד בעוה"ז ע"כ, וזה ימינא ושמאלא הוא עוה"ב ועוה"ז וביניהו הוא הממוצע שביניהם והמאחדים הוא כלה שהיא שבת:
10
י״אבמד"ר כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע ר' יהודה אומר ארבע כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר, ורבנן אמרי חמש כנגד חמשה ספרי תורה ע"כ, ויש לפרש דהנה הדגלים שבמדבר עליהם נאמר איומה כנדגלות ובמדרש שמות ט"ו איומה כנדגלות אין דגלים אלא צבאות שנאמר דגל מחנה וצבאו וגו' וכן דגלי השמים המלאכים וכו' וכשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים כן הגוים יראים מישראל, מזה נראה טעם הדגלים במדבר ולא הי' כן אחר שבאו לארץ, מפני שבמדבר הלכו ישראל במקום משכן הסט"א נחש שרף ועקרב וצמאון הי' צריכין להדגלים שיפול עליהם אימתה ופחד לבל יקרבו אליהם לבלבלם ולהפריעם מעבודתם עבודת ה' ולקבוע התורה בלבם, והנה ענין חפירת הבארות כבר אמרנו בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דברי החובת הלבבות מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה, שכמו מים עמוקים שהם במציאות אלא שהם טמונים ומכוסים בבטן הארץ ואיש תבונות הוא המסיר הכסוי שעל גביהם ומדלה אותם, כן הוא עצה בלב איש שהעצה היא במציאות ואינו צריך אלא להסיר את כח החומר המכסה על העצה, ולפי"ז יהי' ענין חפירת הבארות שעשה פועל דמיוני שגסות החומר לא יכסה על העצה שבלב הישראלי כ"כ, ולפי הדברים האלה ענין חפירת הבארות וענין דגלים שבמדבר יש שיווי גדול ביניהם, שזה לבל יקרב אלהם דבר חיצוני מבחוץ המטרד והמבלבל מקנית השלימות ומעבודת הש"י וזה להסיר את חומרית הגוף עצמו, הטמטם את הלב ומונע אותו מקנית השלימות ומעבודת הש"י, וע"כ הי' מספרם שוה שכל מספר ארבע הוא כנגד ארבע קצוות הסובבים את נקודה הפנימית, שענין זה הוא בשניהם, ורבנן אמרי כנגד חמשה חומשי תורה, היינו שלא לבד להסיר המונע הי' פעולת יצחק מלב ישראל רק גם עצם קנין השלימות, וכמו שהבאר היא קבוץ מים שבגידי האדמה שהמים נמשכין דרך הגידים להבאר כן המשיך יצחק אבינו הארת חמשה חומשי תורה שנמשלה למים ללב ישראל וע"כ מספרם חמשה שהוא נקודה פנימית בתוך ארבע קצוות:
11
י״בויש לומר שזהו ענין זכור ושמור בשבת דשבת הוא קבוע וקיימא ובא מצות שמור מקילקול, אבל תיכף עם הכנסת שבת שורה קדושה עליונה בלב ישראל אף בלי המשכתו וכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין כדין שרותא דצלותא ופעולת האדם במצוות שמור הוא רק להסיר המונע, אבל מצות זכור הוא להמשיך עוד יותר קדושת שבת בקידוש היום וכבר דברנו מזה הרבה פעמים:
12