שם משמואל, תולדות ג׳Shem MiShmuel, Toldot 3
א׳שנת תרע"ב.
1
ב׳במד"ר ויאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני, ר' יוחנן ור"ל חד מנהון אמר אם לקרבנך המציא לך הקב"ה שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, למאכלך על אחת כמה וכמה, ואוחרנא אמר אם לזיווגך המציא לך דכתיב הקרה נא לפני היום וכתיב וירא והנה גמלים באים, למאכלך על עאכו"כ, והק"ו אינו מובן מאי אולמא דמאכלו מקרבנו וזיווגו, דאפי' נימא שמאכלו של יצחק הוי כקרבן, מ"מ קרבנו של יצחק בודאי הי' גבוה עוד יותר, ונראה דהנה קרבנו של אדם הוא מחמת שמפריש מממונו קרבן וכדכתיב אדם כי יקריב מכם, ומחלוקות אם אדם מתכפר בשבח הקדש, אבל עיקר ההקדש הוא מהונו, וממילא קרבן שהמציא לו מהשמים לכאורה אין זה מעלה אדרבה זה נחשב גרעון בקרבן, ומ"מ המציא לו הקב"ה, כי יצחק עצמו הי' קרבן לה', ואצלו אינו נחשב למאומה מה שמפריש ממונו, כי מאחר שהוא עצמו כולו כליל אין ממונו חשוב ממונו, ואפי' עבד אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו, ק"ו איש שהוא כולו כליל לה', וע"כ אצלו אחת הוא אם הוא מהונו או מה שהמציא לו מן השמים, ומ"מ אין סדר ועיקר רק מהונו למאכלך עאכו"כ, שהסדר הוא שהש"י מפרנס את כל הנבראים, ואין זה יוצא מהסדר אין זה דבר זר שהמציא לך השי"ת, ואוחרנא אמר אם לזיווגו המציא לך הש"י היינו עפ"י מה שאמרו משל לאדם שאבדה לו אבדה מי מחזיר על מי בעל אבידה מחזיר על אבידתו, ואעפי"כ זיווגו בא אצלו וזה שהביא המדרש מקרא וירא והנה גמלים באים, שלכאורה מן הפסוק אין ראי' שהמציא לו מן השמים, ויותר הי' לו להביא מקרא מה' יצא הדבר, אך זה המקרא הביא בריש פ' ויצא יש שזיווגו בא אצלו, אעפ"י שלא מן הסדר, למאכלך עאכו"כ:
2
ג׳ויתן לך אלקים מטל השמים וגו' כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר שהברכה הי' שיתן לו אלקית בכל דבר עכת"ד, ויש לבאר דבריו דידוע מ"ש הרח"ו בשער הקדושה שבכל דבר שבעולם מלובש בו אלקית י"ד אותיות הוי' והדברים עתיקים, אך חומר הדבר וגופו מכסה על האלקית שבו עד שאינו נרגש, וכן כל ענינים גשמים מגשימים את האדם, באשר החיות האלקית שבו הוא בסתר פנים מאד, אבל יש צדיקים שעיניהם פתוחות ורואין בכל דבר את האלקית שבו וחושך החומר לא יחשיך מהם לראות את האלקית שבכל דבר, ולצדיקים האלו אין המאכל מגשם כלל, אדרבה מוסף כח וחיות בעבודת הש"י, וזה הי' ברכת יצחק שיתן לך האלקית מטל השמים וגו' שלא יהי' האלקית כ"כ בהסתר ובהעלם, וממילא לא יגשם כנ"ל:
3
ד׳ובזה יובן מה שיש לדקדק בפירש"י האלקים בדין אם ראוי לך יתן לך ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר הנה משמני הארץ יהי' מושביך בין צדיק בין רשע יתן לך ע"כ, והנה בפרשת לך בישמעאל ויצחק פירש"י מכאן למד ק"ו בן הגבירה מבן האמה כתיב הנה ברכתי אותו וגו' זה ישמעאל וק"ו את בריתי אקים את יצחק, ולמה לא נימא גם כאן ק"ו הזה מה עשו כך אפי' רשע נותנין לו ישראל לא כל שכן, וכי בשביל שישראל הוא בעל אמונה ולא יקרא תגר יפסיד וע"ז משלו משל וכי בשביל שאני זכר הפסדתי, אך כבר אמרנו במק"א דאין הפי' אם ראוי לך אם מגיע לך בדין שכר מעשיך, דא"כ לא הי' צריך בזה לברכת יצחק דבלא"ה אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי', אלא הפי' שיהי' עכ"פ כלי ראוי לקבל ולא כמ"ש עושר שמור לבעליו לרעתו, אבל לנכרי שלא יהי' חילול ה' אף בכה"ג יתן לו:
4
ה׳ולהנ"ל יבואו הדברים על נכון, דבגשמית הברכה באמת למד ק"ו יעקב מעשו כנ"ל, זולת במקום שהוא לרעתו ח"ו שוב אין שייך הק"ו, אבל ברכת יעקב שהוא אלקית כנ"ל, זה אי אפשר ליתן לאיש יותר מכפי שהוא כלי המקבל, וצא ולמד משבירת הכלים שידוע ליודעים שהי' מחמת שלא הי' יכולים לקבל כ"כ אור והדברים עתיקים, ולזה צריך צמצום במדה ובמשקל כל איש כפי מה שהוא ראוי לקבל:
5
ו׳וירא עשו כי רעות וגו' וילך עשו אל ישמעאל וגו' נראה שעשו הוא ברשעו מתחילתו ועוד סופו, כמו שבתחילתו לא הרגיש בעצמו שום חסרון וכל דרכו הי' ישר בעיניו, ועשו בגמטריא שלום היינו שהי' שלום בעצמו, כן גם בסופו אחר שראה שנהפך עליו הגלגל פתאום שלפני רגעים אחדים חשב שכל העולם כולו שלו, ובמד"ר ועשו אחיו בא מצידו מזויין לצוד את נפשו, ונראה שהפי' נפשו של יעקב, וחשב שישאר לבדו ברוך מבנים יורש את כל העולם, ופתאום נהפך עליו הגלגל ונעשה עבד ליעקב, והי' לו להשים אל לבו שמעשיו הרעים גרמו לו זה, אבל זדון לבו כמאז כן עתה לא הרגיש שום חסרון במעשיו, ותלה הכל בנשיו באשר הם מבנות כנען לא יתכן שזרעם יעמדו על הברכה, וע"כ לקח מבנות ישמעאל כדי שיהי' זרע מיוחס ואז עדיין יחזור הכל אליו, אולי חשב שבודאי יעקב יתקלקל ח"ו בבית לבן ויתקיים ח"ו והי' כאשר תריד, או בפשיטות שיהרוג את יעקב ובהכרח תחזיר הכל אליו, ותדע שלא גרש את הראשונות אלא ודאי חשב להיות כמו דור המבול שהי' להם אשה לפו"ר לבד, וכל מעשיו הרעים ומעשי נשיו המרשעות הי' טובים בעיניו ולא מצא בהם חסרון רק מה שאינם מיוחסות כנ"ל, וזה לגמרי היפוך ממדת יעקב שהי' תמיד בעיני עצמו בבחי' עקב, וכמ"ש כ"ק אבי זצללה"ה בפי' דברי הגמרא (ברכות י"ג.) דהקורא לישראל יעקב אינו עובר בעשה משום דהדרי' קרא, היינו שאף אחר שהשיג שם ישראל כי שרית וגו' נשאר עוד בבחי' עקב, וזה לימוד גדול לכל איש אם רואה דלא סליק בי' נהורא דנשמתא אל יתלה בדברים צדדיים לאמור מפני שאין לו פרנסה או שאין לו מנוחה והתברך בלבבו לאמור שאין בו האשמה, אל ישעה בדברי שוא שזה מעשה עשו רק יתלה החסרון בו בעצמו וצריך ביטוש ויקרע סגור לבבו וכמאמר הזוה"ק האי אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי' כך גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' בהרהורי תשובה ומוסיף אומץ בתורה ובמצות כמדת יעקב:
6