שם משמואל, תולדות ו׳Shem MiShmuel, Toldot 6
א׳שנת תרע"ה.
1
ב׳במד"ר ויזד יעקב נזיד, אמר לו [עשו] מה טובו של נזיד זה, אמר לו שמת אותו זקן [אברהם] אמר באותו זקן פגעה מדת הדין, א"ל הן, אמר א"כ לא מתן שכר ולא תחיית המתים ורוה"ק צווחת אל תבכו למת ואל תנידו לו זה אברהם בכו בכה להולך זה עשו, ויש להבין וכי שוטה הי' עשו כ"כ שלא ידע שמחמת חטא אדה"ר נגזר מיתה על כל באי העולם אי נקי, ואם לא האמין כל שכן שלדעת הפלוסופים גם מעיקרא כל אדם מעותד למיתה באשר הוא מורכב מד' יסודות וכל מורכב סופו להתפרד, ועוד אחר שהודה שיש מדת הדין בעולם א"כ אית דין ואית דיין ולמה אמר א"כ לא מתן שכר ולא תחיית המתים, אדרבה, ולפי סברתו הגרועה הי' לו לומר שנתעוות הדין, אבל לא שאין מתן שכר ותחיית המתים:
2
ג׳ונראה דהנה ברש"י שאברהם הי' לו לחיות ק"פ שנה כמו יצחק אלא שקיצר הקב"ה משנותיו ה' שנים כדי שלא יהא רואה עשו בן בנו יוצא לתרבות רעות, ובמד"ר מסיים בה וזהו שכתוב כי טוב חסדך מחיים, ולפי"ז יש לומר שגם עשו הי' יודע שאברהם הי' עתיד לחיות ק"פ שנה, ועתה כששמע שמת אברהם ה' שנים מקידם, שפט בדעתו שפגעה בו מדת הדין על שגיאה קטנה ושגיאות מי יבין, וע"ז יצא לדון הלא אברהם הי' איש החסד, ואם הי' הדין לפי מעשה התחתונים מדה במדה, הי' צריך להתנהג עם אברהם במדת החסד, ע"כ שפט שמדת הדין איננה לפי מעשה התחתונים, אלא פועל רעות ח"ו בטבעו, ויש נספה בלא משפט, וכבמדרש פ' מ"ט סי' ח' ר' לוי אמר לדובה שהיתה משכלת בחי' ולא מצאת לשכל בחי' ושכלה בבני' וכמו שבאמת כן הוא כחות החיצונים שכתוב ולכל תכלית הוא חוקר שפי' בזוה"ק שהסט"א חוקר תמיד לעשות כלי' ותכלית, וא"כ לפי דעתו הסרוחה שאין העולם נוהג לפי מעשה בני אדם מדה במדה אין כאן לא מתן שכר ולא תחיית המתים, אך באמת מיתת אברהם ה' שנים קודם זמנו לאו מדת הדין היתה אלא חסד כדי שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעות וכדמסיים במדרש שזהו שאמר הכתוב כי טוב חסדך מחיים, אלא שעשו לא הרגיש בעצמו שום חסרון והי' שלם בעיני עצמו וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בדברי רש"י שהי' עשוי כבן שנים הרבה, היינו שכל מעשיו הרעים לא הרגיש בהם שעושה דבר רע, וכי צדיק בעיניו כבן שנים הרבה, וע"כ לא הרגיש שבשבילו נגרע משני חיי אברהם החמשה שנים, וזה שמסיים המדרש בכו בכה להולך זה עשו היינו אל תבכו למת ואל תנידו לו זה מיתת אברהם שאין לבכות שזהו חסד אלא הבכי' הוא על עשו שגרם את מיתת אברהם:
3
ד׳במדרש הה"ד כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך, ועשו שונא את הדם, ר' שמואל בר' נחמן אמר זה דם בכורה וקרבנות ר' לוי אמר זה דם מילה, רבנן אמרו שנאת דמו של אדם בגופו וכו', נראה לפרש דהנה האדם הוא מורכב גוף מהתחתונים ושכל מהעליונים ושלימותו להכניע את כחות הגוף לכחות השכל עד שישובו כדבר אחד, ובזה יזכה גם הגוף לעוה"ב שהוא בגוף ונפש, עוד זאת תעודת האדם לחבר את העליונים ותחתונים כידוע, והנה חיבור עליונים ותחתונים יש בשני אופנים, היינו השראת השכינה בתחתונים כבמדרש וצדיקים ישכנו ארץ, ישכינו השכינה בארץ, והוא חיבור מלמעלה למטה עליונים לתחתונים, ובכלל זה כל הארת קדושה למטה, ויש עוד אופן חיבור התחתונים לדבק אותם בעליונים, ויש לומר דזהו ענין שני אותות שצריך להיות באדם אות ברית מילה ואות תפילין, שאות תפילין הוא השראת ענין אלקי למטה שתפילין הוא קדושה, וכענין אומרם שמא דמארך עלך, ואמרו ז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש ובזוה"ק שהוא דוגמת בהמ"ק, הרי שאות תפילין הוא הדיבוק עליונים בתחתונים ממעלה למטה, אות ברית מילה הוא הדיבוק של האדם למעלה אחרי הסרה ממנו הערלה המושכו למטה לבאר שחת, ובזוה"ק מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי', הרי שמחמת אות ברית מילה האדם עולה למעלה השמימה ומתדבק בשם הוי' ב"ה, וזהו תעודת אדם המעלה:
4
ה׳אך עשו נקרא קוצץ הוא ענין פירוד ונרגן מפריד אלוף, ובמדרש כולו כאדרת שער מפוזר ומפורד כאדרת, ולשון מפוזר ומפורד יש לפרש שלעומת אדם המעלה שהגוף נכנע להשכל והמה מתאחדים, עשו הוא להיפוך, שתאוות חומרו גברו עליו, ואף שהשכל השכילו לא הי' חומר גופו נכנע אליו והמה מפוזרים, ולעומת שאדם המעלה מחבר עליונים ותחתונים, הי' עשו להיפוך שבמעשיו הרעים שלו הפריד אלוף ועשה פירוד בין שמים לארץ, ולזה יוצדק יותר הלשון מפורד שכמו שהוא נפרד מהשורש שבעליונים כן הפריד בין עליונים לתחתונים:
5
ו׳ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש הנצב פתח דברינו כי הנה ידוע דברי האר"י ז"ל שרביעית דם שבאדם הוא ממוצע בין הגוף והנפש, ובמק"א אמרנו שמהאי טעמא נקרא ההורג נפש בשם שפיכות דמים אף החונקו ולא יצא ממנו דם, כי שפיכת דמים פירושו סילוק הממוצע המחבר את הגוף והנפש, ובש"ס גיטין שטיטוס כשגידר את הפרוכת נעשה נס והי' דם מבצבץ ויוצא ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכמו שהממוצע שבין הגוף והנפש הוא דם כן כל המחבר שבין עליונים לתחתונים מכונה בשם דם, וע"כ הפרוכת שהי' ממוצע ומבדיל בין הקודש לבין קודש הקדשים, דוגמת הממוצע בין עולם לעולם, כשגידר את הפרוכת נקרא בשם שפיכת דמים היינו סילוק הממוצע, וע"כ נראה בפועל כאלו דם מבצבץ ויוצא, ודפח"ח, ומעתה יובן ענין מה דאפלגי התנאים בפירוש אם לא דם שנאת, דרשב"נ אמר זה דם בכורה וקרבנות, היינו שכלפי אדם המעלה שתעודתו לחבר את העליונים ותחתונים ממעלה למטה שזהו ענין ביהמ"ק וקרבנות להשראת השכינה למטה ולהמשיך מלמעלה שפע אלקי, הי' עשו שונא ענין זה, וזה נקרא שהי' שונא את דם בכורה בקרבנות היינו החיבור שמלמעלה למטה כנ"ל שהחיבור מכונה בשם דם, ור' לוי אמר זה דם מילה, היינו שהי' מתנגד ושונא להחיבור מלמטה למעלה כנ"ל, ולדברי שניהם פירוש שונא את הדם היינו את החיבור שבין עליונים ותחתונים אלא שזה מיירי מהחיבור שמלמעלה למטה וזה מהחיבור שמלמטה למעלה, וזהו הענין מפורד כנ"ל, ורבנן אמרו שנאת דמו של אדם בגופו, היינו החיבור שבאדם עצמו הגוף והשכל, וזהו הענין מפוזר כנ"ל, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי כולא איתנייהו בי' כמו שאמרו שיצא מפוזר ומפורד:
6
ז׳והנה יעקב הי' היפוך ממנו לגמרי והוא הי' שלימת צורת האדם, ויש לפרש הא דיעקב איש תם יושב אוהלים שפורש"י בית מדרשו של שם ועבר, דשם הוא שלימת השכל, ועבר הוא שלימת הגוף, וע"כ נקראו ישראל עברים ע"ש עבר ולא שֵמים ע"ש שֵם, כי איתא במהר"ל שהטובים שבאומות אין להם אחיזה אלא במצות שהשכל מחייבם כמו כיבוד אב, ובזה פירש דברי הש"ס דמא בן נתינה שמו וכבר הבאנו דבריו הקדושים הרבה פעמים, וע"כ יותר ניכר מעלת ישראל במה שגופם נמשך אחר הש"י והוא שלימת הגוף ע"כ נקראו בשם עברים, והנה יעקב יושב אוהלים בית מדרשו של שם ועבר, ויש לפרש שזהו ענין חיבור הגוף והשכל שמהם מתאחדים לעבודת הש"י והרי זה היפוך מפוזר הנאמר בעשו, עוד אמרו ז"ל צורת יעקב חקוקה בכסא, ויש לפרש דהנה כסא הוא הממוצע בין עולם לעולם, וכסא של עולם העליון הוא כתר לעולם שלמטה הימנו כידוע ליודעים, ובאשר יעקב הוא המחבר את כל העולמות ונקרא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ע"כ צורתו חקוקה בכסא, והנה זהו היפוך מפורד הנאמר בעשו:
7
ח׳והנה שבת הוא נחלת יעקב יש בו נמי שני הענינים חיבור האדם בעצמו שאז בכח האדם לאחד את גופו ושכלו בעבודת הש"י, וזה שרמז בתנדב"א שימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום השבת לישראל שבו מתרצה אדם עם בניו ובני ביתו, והיינו שגופי ואבריו של אדם נקראים בני ביתו, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שנר של שבת משום שלום ביתו, היינו שכל ימות השבוע יש לאדם מריבה עם גופו המושך לחומריות ובשבת גם הגוף מסכים וזהו שלום ביתו, ודפח"ח, והנה הוא דוגמת יעקב איש תם יושב אהלים כנ"ל, עוד זה בשבת יש חיבור עליונים ותחתונים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כי בשבת הוא עליית עולמות הרי מלמטה למעלה, ונשמה יתירה יורדת למטה הרי מלמעלה למטה, ואפשר שזהו הפירוש רזא דאחד למישרי עלה רזא דאחד, היפוך מפוזר ומפורד כנ"ל:
8
ט׳במד"ר כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע ר' יהודה אומר ארבע כנגד כן נעשו בניו ארבע דגלים במדבר, ורבנן אמרו חמש כנגד חמשה ספרי תורה, נראה לפרש דהנה בענין חפירת הבארות הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה עפ"י דברי חובת הלבבות בפסוק מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה, שכמו מים עמוקים שיש במציאות בבטן הארץ מכבר ואין חסר רק לסלק את מעבה האדמה שע"ג המים, כן העצה בלב איש הוא במציאות ואין חסר רק לסלק את מכסה הלב, ולזה הענין עשו האבות פועל דמיוני בחפירת הבארות עכת"ד, והיינו שבאמת הי' צריך כל איש להלהיב את לבו להש"י וכמ"ש ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים אלא שיש מכסה בפני עיני לבו והוא גשמית העולם שהוא כמו מסך מבדיל המאפיל מלראות את הענין האלקי בעיניו, והאבות בזכותם הועילו לבניהם אחריהם שיהי' בכחם לדחות מעליהם את מסך המבדיל זה עד שיראו את הענין האלקי בעיניהם, ולפועל דמיוני חפרו את הבארות לגלות את מים החיים שהי' מכוסים, והרמב"ן כתב כי באר מים חיים ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק כמו שאמר מקור מים חיים את ה' עכ"ל, ובעניותין יש לי להוסיף בה דברים, דהנה דבר חידוש הגורם התפעלות ורגש הנפש אם יתמיד ויהי' רגיל בזה לא יתפעל ולא יתרגש כ"כ, וכברש"י ט"ז י"ג בהגר שמפני שהיתה רגילה לראות מלאכים בביתו של אברהם ראתה אח"כ במדבר ד' מלאכים זה אחר זה ולא חרדה, ומנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר מות נמות, וע"כ חששו האבות אברהם ויצחק לזרעם אחריהם פן כשיתגדלו על ברכי ענין האלקי ויהי' מורגלים בו שוב לא יהי' הדבר גורם להם התפעלות ורגש הנפש כ"כ עד שישוב אצלם כל עבודתם כמצות אנשים מלומדה, לזה עשו פועל דמיוני בבארות מים חיים הנובעים תמיד מחדש, וכך יהי' בית האלקים לישראל שירגישו בו בכל עת חיים חדשים לבקרים, ויהי' חביב בעיניהם כל שעה ושעה כשעה ראשונה, קיצור הדברים ששני ענינים נכלל בחפירת הבארות, סילוק את מסך המבדיל עד שיכול הרואה לראות בעיניו את הענין האלקי ואז ממילא יתלהב לבו לעבודתו, ועוד זאת שיהי' בכל עת כאלו היום ניתן וחביב כל שעה ושעה כשעה ראשונה:
9
י׳והנה במדרש במדבר פ' א' סי' ב' בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים והי' כולם עשוים דגלים דגלים כשראו אותם ישראל אמרו הלואי כך אנו נעשה דגלים כמותן וכו', ופרשנו דענין הדגלים כמו בגשמיות שידע התועה מן המחנה לשוב אל מחנהו בנקל ע"י שרואה סימן דגלו, כן ברוחניות שצורת האדם המעלה להיות דבוק בהש"י, אך צורכי גופו הם המונעין את האדם מהדביקות ע"י טרדות מטרדות שונות שע"ז נאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך, ע"ז באין הדגלים לפועל דמיוני שהענין האלקי יהי עומד תמיד לפני עיניהם כדמיון דגל של המחנה ושבאמצעותן בנקל יהי' לו לשוב לדביקתו אל המקום אשר הי' שם אהלו בראשונה, והיינו שראו את מלאכי השרת עשוים דגלים דגלים, היינו שצורת המלאך להיות תמיד דבוק בה' באין מפריע כל אחד בשורשו איש על מחנהו ואיש על דגלו, כן התאוו ישראל שיהי' תמיד מאיר נגד עיניהם הענין האלקי לשוב לדביקתן:
10
י״אולפי"ז יובן דברי המדרש הנ"ל דר' יהודה אמר ארבע כנגד כן נעשו בניו ד' דגלים במדבר, וס"ל דענין הבארות הוא לסלק את מסך המבדיל ויהי' מאיר לנגד עיניהם את הענין האלקי, וע"כ כנגד זה נעשו הדגלים במדבר להיות מאיר לנגד עיניהם הענין האלקי עד שאפי' נעשה אהל לשעתו, יהי' ביכולת האיש לשוב אל המקום אשר הי' שם אהלו בתחילה באשר הענין האלקי הי' עומד לנגד עיניו כמו דגל לפני המחנה, ורבנן אמרו כנגד חמשה ספרי תורה, דס"ל שענין הבארות שיהי' העבודה תמיד בהתחדשות וחיות וחביב כל שעה ושעה כשעה ראשונה, וזהו ע"י התורה שאנו מברכין נותן התורה שהוא לשון הוה והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הטעם מפני שבכל עת יש בה חיות חדש ונתינה חדשה, עכ"ד, וכמו שאמרו ז"ל עירובין (נ"ד:) בפסוק דדי' ירווך בכל עת מה דד כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם כן התורה וכו' וזה גורם התחדשות החיות שאינו נעשה אצלו כדיוטגמא ישנה וממילא חביב כל שעה ושעה כשעה ראשונה, וזה בישראל מפאת זכות האבות ולזה חפרו הבארות כנ"ל:
11
י״בועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, יש לדקדק שבסיפור רבקה ליעקב כתיב ועשה לי מטעמים ואוכלה ולא נאמר כאשר אהבתי, אלא אח"כ כתיב ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב, הלוא דבר הוא, ונראה דהנה ידוע מענין ניצוצות קדושות שנפלו בשבירת הכלים וצריכין לבררם ולהעלותם מדומם צומח חי למדבר ובכוונת האכילה מחזירין לקדושה, והנה בעודם בשבירה הם כשבוין וניצודים וכשמחזירין לקדושה הוא כאלו צד ושובה את השבי' כענין שנאמר ושבית שביו שפירשו בו ושבית את זה שהי' בשבי' מקודם ביד הסט"א, וכלשון שמצינו וישב ממנו שבי שפירש"י אינו אלא שפחה אחת שפירשו בו שהיתה שבוי' ביד ישראל וחזרו ושבו אותה מישראל, ובזה יובן מה שכל דבר מאכל נקרא צידה כמ"ש צדה לדרך שהכל הוא נגזר מלשון ציד, ובזה יתישב מה שאמר יעקב ליצחק קום נא שבה ואכלה מצידי אף שלא הי' ציד כלל אלא שני גדיי עזים מן הצאן ויעקב אמתי הוא ולא כיזב ח"ו וכמו שפירשו אנכי מי שאנכי אבל עשו בכורך, ובכאן לא התעוררו חכז"ל לאמת את הלשון, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש שלכן נקרא ציד, היינו שהי' צד בזה דעתו של יצחק שיסבור שהוא עשו וכמו שפירשו ז"ל בפסוק כי ציד בפיו הנאמר בעשו וכמו שנאמר ביהושע ט' פסוק י"ד ויקחו האנשים מצידם שפירשו קבלו דבריהם שצדו בפיהם, עכ"ד, ולהנ"ל יש לומר בפשיטות משום דכל מאכל נקרא ציד, והנה מה שהי' יצחק אבינו בוחר למאכל דברים הניצודים הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שזה נצמח מפאת מדתו מדת הגבורה להכריח הכל להכנע להקדושה והי' הציד לפועל דמיוני כי דבר הניצוד הוא בעל כרחו שלא בטובתו של הניצוד, דומה להכריח את כחות חיצונים להכנע להקדושה על כורחם שלא בטובתם, עכת"ד, ויש להוסיף בה דברים לפי הידוע בספרים שכל דבר מאכל משתוקק לבוא לידי אכילת אדם המעלה למנין יתתקן ופירשו את הכתוב כל אוכל תתעב נפשם, היינו שמחמת החטא האוכל מתעב את החוטא להיות נאכל לו, ומ"מ באשר יש בין אנשים המוכים בעורון שאינם חפצים להתתקן נותן המדה שיתגלגלו בבע"ח שאינם רוצים להתתקן, והם מגולגלים בחיות המדבר שבורחין מלהיות ברשות האדם ומוכרח לצודם להביאם ברשות האדם בעל כורחם, ואת אלה בחר יצחק לפועל דמיוני למדתו, ובזה יש לפרש דברי המדרש שא נא כליך וכו' שהוא ד' מלכיות, היינו שידוע שד' מלכיות מתנגדים למלכות שמים, ורצה לעשות פועל דמיוני שעל כרחם שלא בטובתם ישובו ויכנעו להקדושה:
12
י״גולפי הנחה זו מובן ששני מינים נקראים ציד, מאכל הפשוט נקרא ציד מפני שהוא על כרחם של הכחות שהי' בשבי' וניצוד אצלם מקודם, וחיות המדבר שהם על כרחם שלא בטובתם של החי' עצמה, ויצחק בחר ציד מהמין השני, ולפי"ז יש לומר דזה נקרא אשר אהב שזה נצרך לו למדתו, אבל מאכל הפשוט לא יוצדק עליו לומר אשר אהב, כי איננו להוט אחר גרונו ח"ו, וזה שרמז יצחק לעשו שרצונו שיכניע את הד' מלכיות ששורשם בסט"א ויכניעם להקדושה וזה כאשר אהבתי, אך רבקה העלימה דברים האלה מיעקב, כי גדיי עזים מן הצאן אינם בענין זה, אך יש לומר שכן ענין נטילת יעקב הברכות שהי' כמין מרמה והי' נראה ח"ו כשקר, ומ"מ הי' כענין אמרם ז"ל מוטב שתעקר אות אחת מן התורה כדי שיתקדש שם שמים בפרהסיא וגדולה עבירה לשמה, וכמ"ש הזוה"ק שבזה הי' תלוי כל בנין העולם, זה עצמו הי' הענין ציד שהכניעה את ענין השקר ומרמה ששורשו בסט"א להכנע ולהשתמש בו בקדושה, אך באמת יעקב כל מה שעשה הי' מצד מצות כיבוד אם, ואצלו הי' הדבר מצוה בפשיטות, ע"כ אצלו לא הי' ענין זה ענין ציד שאהב אביו, אלא רבקה אצלה הוא עבירה לשמה והיא ענין ציד שאהב יצחק, וע"כ אמרה ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב:
13