שם משמואל, תולדות ז׳Shem MiShmuel, Toldot 7
א׳שנת תרע"ו.
1
ב׳בענין מה שהי' בדעתו של יצחק לברך את עשו שהכל תמהו והיתכן שאיש כזה יהי' לו טעות גמור מהיפוך להיפוך ואף שנאמר שאהב את עשו כי ציד בפיו וכבמדרש כי השוחד יעור וגו', מ"מ למה נעלם ממנו צדקת יעקב שהי' מפורסם לכל שהי' איש תם יושב אוהלים ולולא שנעלם ממנו צדקת יעקב הי' לו לברך את שניהם, ולא לשנות בן בין הבנים, וכבר הגדנו בזה בטוב טעם אך אין בהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה דהנה במדרש ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, אמר ר' אלעזר בן עזרי' מראות ברע, מראות ברעתו של רשע, ויש להבין איך יתפרש סמיכתו לזקנת יצחק כאילו זקנת יצחק הי' סבה לזה ולמה, דבשלמא בפשוטו הזקנה היא סבה לכהיית עינים, וכן לפי מה שדרשו זקן יצחק שהי' יושב בישיבה נמי יצדק לפי מה שפירשו ראשונים ז"ל שמחמת שקידתו בישיבה ושם לילות כימים כהו עיניו, אבל לומר שבשביל שזקן כהו עיניו מראות ברע מראות ברעתו של רשע צריך פירוש, ועוד יש לדקדק כפל הלשון מראות ברע מראות ברעתו של רשע:
3
ד׳ונראה דהנה בתרגום יונתן וירח את ריח בגדיו שהריח ריח קטורת הסמים של בהמ"ק, ואינו מובן קטורת הסמים מה עבידתייהו הכא, ונראה דהנה יש להתבונן בשינוי שבין קטורת ליתר קרבנות שבמקדש דבכל הקרבנות אמרו ז"ל אי לא עשה תשובה זבח רשעים תועבה, אבל בקטורת מצטרפין חלבנה לסמני קטורת וברש"י פ' תשא חלבנה הוא בושם שריחו רע ומנאה הכתוב בין סמני קטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילתנו את פושעי ישראל שיהי' נמנין עמנו עכ"ל, ואין הפירוש שרומז לרשעים שעשו תשובה דא"כ צדיקים יתחשבו, ולא רשעים, וע"כ בדלא עשו תשובה, ולמה לא נאמר זבח רשעים תועבה, ומוכח מכאן דשניא מהות קטורת ממהות קרבנות, כי קרבנות הוא ענין קירוב, וכל איש אשר בו מום לא יקרב ואין מום גדול ממי שנקרא רשע, ואין ארור מדבק בברוך, אך ענין קטורת הוא תרגום של לשון קישור והיינו דכל חטא הוא מחמת החשכות וההסתר כאמרם ז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות והחשכות וההסתר הוא פרי הפירוד משורשו עד שאין השורש מאיר בו, וממילא כאשר חזר ונקשר חבל הכוסף אז מעט האור מדחה רב חושך וענני ההסתר רוח טהרה עברה בהם ויעבירם, ואז יקל לבוא לתשובה ולהתקרב, וע"כ אפי' בעודנו מרוחק אפשר להצטרף לקטורת היינו להתקשר בעודנו שם, ולמשל מי שמושלך בבור עמוק שאי אפשר לו לעלות מורידין לו חבל לתוך הבור וכאשר נקשר בהחבל אז יש לו עלי' על ידי החבל, וע"כ לא נקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילתינו את פושעי ישראל אם אך רוצים עכ"פ להצטרף עמנו כי עי"ז הם מתקשרים בכנס"י, היינו אף שעדיין עומדים מרחוק מ"מ ע"י רצונם להתקשר מתקשרים בכלל ישראל ואז רוח טהרה עובר בהם ומעוררם לתשובה ואז יהי' בהם היכולת להתקרב, כי בלתי תשובה אי אפשר להם להתקרב כנ"ל:
4
ה׳בקיצור קרבן הוא קירוב אל גבול הקדושה שזה אי אפשר קודם התשובה כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק אבל קטורת בעודנו עומד עדיין מחוץ נקשר בחבלי אדם בעבותות אהבה בכלל ישראל ועי"ז מתעורר בתשובה, אך כל זה נאמר רק באיש ישראל שהפנימיות שבו לעולם טוב והחטא הוא במקרה ואף שהחטא מכסה ומאפיל את הפנימיות שבו, מ"מ ע"י הקישור כנ"ל מתעורר הפנימית שבו ובא לידי תשובה, אבל מי שמגפן סדום גפנו ומשדמות עמורה ומנחש הקדמוני מוצאו אי אפשר שקישור כזה יועיל לו לעוררהו בתשובה, אדרבה עוד מגרע גרע שמשיג עי"ז עוד גיאות ומרשיע יותר, וכבזוה"ק פ' פנחס שיש עננים חשוכין דוגמת שבע פרות הרעות שבחלום פרעה אחר אכלם את הטובות כתיב לא נודע כי באו אל קרבנה וכבר דברנו מזה:
5
ו׳והנה במדרש שא נא כליך זו בבל וכו' תליך זו מדי וכו' קשתך זו יון וכו' וצא השדה זו אדום וכו' ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שיצחק חשב שעשו יגביה את הארבע מלכיות ויביאם להקדושה, עכת"ד, והדבר יפלא אף שחשב גם את עשו למדקדק במצות ע"י שאלתו איך מעשרין את המלח ואת התבן, מ"מ להגביה את הארבע מלכיות ולעשות את תיקון הכללי איננו לפי איש כזה ששבחו ומהללו הוא רק שמדקדק במצות, ואפי' בני עלי' שמדריגתם אלפי אלפים פעמים מזה לא הרהיבו עוז בנפשם לעשות את תיקון הכללי שהוא תעודת משיח ואליהו, ולמה חשב זאת יצחק על עשו:
6
ז׳אך נראה בהקדם דברי הש"ס פ' אלו טריפות בוולד טריפה דבנתעברה ולבסוף נטרפה היא וולדה נטרפה, אבל נטרפה ולבסוף נתעברה וולדה לא נטרפה, הרי כי השינוי שנעשה בהאם כשהוולד במעי' פועל בהוולד, אבל כשהשינוי מכבר והוולד בא לאחר מכאן אף שהשינוי עדיין היא בהאם אינו פועל בהוולד, ובזה פירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הא די"ב אבנים ששם יעקב מראשותיו נעשו כולם אבן אחת אף שלא מצינו בכל פעם ששכב יעקב שיהי' כרים וכסתות שתחתיו נעשים אחד, הטעם מפני שהי' תחתיו בעת שהשיג מעלתו הגבוה נתעלו בהתעלותו, אבל מה שבא תחתיו אחר מכאן לא נשתנה ולא נתעלה כלל:
7
ח׳ולפי האמור יש לומר דהא דחשב יצחק לברך את עשו ושהוא יגביה את כל העולם לשמים לאו מפני שחשבו לצדיק יותר מיעקב, כי הי' יודע שפיר צדקת יעקב שהי' איש תם יושב אוהלים, אלא דהנה ידוע שהי' בעשו נשמות גבוהות מאד ר' מאיר ור"ח בן תרדיון וכל גרי צדק שבאו מעשו, אלא באשר עשו הוא הנחש הקדמוני כבתרגום איש יודע ציד גבר נחשירכן והוא כמין קליפה עבה מאוד המכסה על הפרי עד שחשך משחור תארה ואין ניכר טובת הפרי הנטמן בהקליפה, כן עשו לא ניכר בו מאומה מהנשמות הטמונים בו והיו כלא היו, אך יצחק אבינו באשר נזדכך מאוד והי' עולה תמימה גם חושך לא יחשיך ממנו, והי' רואה את אורות של הנשמות הטמונים והי' טהור עינים מראות ברע, ועובי קליפה עבה הי' בעיניו כקרום דק קל וקלוש, ומתוכה הי' מאיר לפניו הנשמות הנ"ל, ובזה יש לפרש הכתוב ויהי כי זקן יצחק היינו זקן ויושב בישיבה כמו שדרשו ז"ל "ותכהינה עיניו מראות" שאמר ר' אלעזר מראות ברע מראות ברעתו של רשע ולא אמר הרשע בה' הידיעה שהי' במשמע רשע זה שהוא עשו אלא ברשע סתם היינו אפי' ברשע דעלמא הי' טהור עינים מראות ברע והחושך לא החשיך בפניו, וזה נמשך מפני שהי' זקן ויושב בישיבה ע"כ תמונת נשמות הקדושות שהי' טמונים ומכוסים בעשו עמדו נגד עיניו בעצם טהרתם, ואף שלא החזיק את עשו לצדיק ובודאי הבין בו שעדיין נצרך לתיקון, מ"מ אחר שלא הפסיק מרבית זוהמת הנחש בפני הנשמות שטמונים בו, חשב יצחק שיהי' לו תיקון ע"י שיקשר אותו להקדושה, ויהי' כדמיון חלבנה המצטרף לסממני קטורת שאחר שנקשר מתעורר בתשובה כנ"ל וע"כ רצה יצחק לברכו בברכות עליונות מאד שבאמצעות מתנות טובות האלה שהם בארץ מתחת ורומזים בשמים ממעל, יתקשר בהקדושה ויתעוררו בו נשמות הגבוהות כי ימצא מין את מינו וניער והם יכשכשו בקרבו עד שיבאהו לתשובה שלמה, אבל את יעקב ידע לאיש תם בלי שום פסלת, ואיננו נצרך להתעררות ע"י ברכות:
8
ט׳ולפי האמור יובן דברי המדרש שרמז לו הארבע מלכיות ופי' כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכוונת יצחק הי' שעשו יגביהם להקדושה, שתמהני שאיש שכל מהללו הוא רק מה שמדקדק במצות איננו ראוי לענין זה, אך להנ"ל יש לומר דהנה ידוע דעבד אין לו מציאות בפ"ע ואין לו חייס ומה שקנה עבד קנה רבו, אך קלקלתו היא תקנתו שמאחר שאין לו מציאות בפ"ע אלא שהוא בטל לרבו, שוב הוא יונק מקנין רבו ועבד כהן אוכל בתרומה מה שאפי' צדיק שבישראל אסור בו, ולפי"ז יובן מה שברכו יצחק "יעבדוך עמים" היינו שכל העמים יהי' עבדים לו, וכאשר יתעורר הוא בתשובה באמצעות הברכות כנ"ל יהי' עלי' גם לכל העמים באשר הם עבדיו, ואף שחשב את יעקב לצדיק גמור אשר אין ערוך אליו מ"מ להגביה את העולם תשב שיותר ראוי לזה עשו, והיינו לפי הקדמה שנטרפה ולבסוף נתעברה אין הטריפות פועל בוולד רק בנתעברה ואח"כ נטרפה אז היא וולדה נטרפה וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה טעם מה שהאבנים שהי' תחת יעקב בעת עלייתו למדריגתו נתעלו גם המה אבל מה ששכב עליהם לאחר מכאן שלא בשעת עלייתו למדריגתו לא נתעלו, וע"כ יעקב שהי' איש צדיק תם יושב אהלים מאז אף שהעמים ינתנו לו לעבדים ויהי' כמו עבד כהן שאוכל בתרומה, מ"מ א"א שיהי' להם עלי' להחשב גם לעצמם כתור אדם המעלה אלא כמו בהמתו של כהן, וכמו שהדין בנטרפה ולבסוף נתעברה שאין העיבור נעשה טרפה, אך כאשר יהי' עבדי עשו שעדיין בשבירה בלתי מתוקן, וכאשר יתעורר בתשובה ויתעלה במעלותיו יתעלו גם הם עמו כמו נתעברה ולבסוף נטרפה שהטרפות פועל בולד כן בדמיון זה להיפוך שהמעלה שישיג עשו אחר שהם לו לעבדים יפעל גם בהם, ויחזרו כל העולם לקרוא בשם ה' ויהי' תיקון הכללי, ובאמת הי' זה עצה טובה להגביה את כל העולם ראוי' העצה ליצחק הצדיק, אך כ"ז הי' באם הי' עשו עכ"פ כפישעי ישראל שדוגמתם היא חלבנה שבקטורת, אך באמת הי' עשו שורש נחש הקדמוני כבתרגום נחשירכן שפירשו בו שהי' נחש תקוק על ירכו ורעתו הוא בעצם כמו נחש שכוונתו להזיק שלאיש כזה אין קישור מועיל לו לעוררהו בתשובה ואף אור הנשמות הטמונים בו אין ברוחם להשיבהו למוטב כמ"ש היהפוך כושי עורו וגו', והוא והם מחולקים ונפרדים לגמרי ואין צירוף להם עמו שזה תכלית הרע והם עצם השמים לטוהר, והקישור להקדושה לשורש נחש כזה עוד מגרע גרע ומוסיף להרשיע יותר, והדמיון שהי' ליצחק בו איננו מפאת חסרון שביצחק אלא מצד מעלתו שהי' טהור עינים מראות ברע והחושך של הנחש הקדמוני לא החשיך מפניו את אורות הנשמות הנ"ל, ובעיניו של יצחק הי' כל ההסתר כקרום דק באופן שמעט אור ידחה את החושך:
9
י׳אך רבקה שלא היתה במעלה גבוה ונשאה כ"כ כיצחק היא הבינה את זדון עשו שלא יצמיח לו תועלת מהברכות אדרבה ירשיע יותר, וכל העולם יהי' ח"ו נכנע לנחש הקדמוני, וע"כ הי' עצתה שיעקב יטול את הברכות ויתקיים בו בסוף יומיא, שאז ישובו כל האומות עבדים לישראל, ואז כתיב ביחזקאל ונקוטותם בפניכם היינו שיתקיים בהם יעודים הטובים יעשו אז ישראל תשובה שלימה, ובזוה"ק דמשיח עתיד לאתבא צדיקיא בתיובתא ואז כל האומות שיהי' אז עבדים לישראל יתעלו וכל הארבע מלכיות יכניעו עצמם להקדושה, ובסוף המעשה יתקיים מחשבת יצחק תחילה ע"י זרעו של יעקב:
10
י״אובזה יש לפרש דברי התרגום יונתן וירח את ריח בגדיו שהריח ריח קטורת הסמים היינו משום דבמדרש וירח את ריח בגדיו ריח בוגדיו, כי לולא מה שעבר על ישראל שהי' בהם בוגדים מצד שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם או מחמת קלקול האויר ע"י האומות, והיו ישראל שלמים ותמימים עוד טרם ינתן להם כל האומות לעבדים לא הי' אפשר להגביה את כל האומות כנ"ל, וכמו שיעקב בעצמו לא הי' יכול כנ"ל באריכות, אלא ע"י שיתהוה בזרעו אחריו בוגדים, וכמו שהם עוד טרם יזכו בתשובה ימסרו להם כל העולם לעבדים באחרית הימים וכאשר נתקיים בהם הברכות שהוא הקישור ויהי' כמו קטורת כנ"ל ויתעוררו כולם בתשובה ובהתעלותם יתעלו כל האומות שהם עבדיהם כנ"ל אז יהי' תיקון הכללי:
11
י״בויש לומר דבדוגמת עולם הגדול כן הוא עולם הקטן שהוא כל אדם פרטי, וכמו שבעולם הגדול ע"י הברכות שיתקיים באחרית הימים יהי' כמו קטורת שמקשר את אפי' הבלתי ראוי כן יתקשרו ישראל באביהן שבשמים ויתעוררו בתשובה ויתעלו במעלותם ובעלותם יתעלו גם כל המשתעבדים להם, וכן הוא איש הפרטי שבכל ימי המעשה מחמת טרדת המלאכה והפרנסה גם חלקו הטוב שבו שכבו לארץ, אך בהגיע יום השבת נתקשר בהשורש, כי ברכת שבת היא המשכת אלקית בכל אחד מישראל, ויש לפרש הכתוב ויברך אלקים את יום השביעי כעין מה שאמרו ז"ל בברכת יצחק ויתן לך האלקים יתן לך אלקותא, שהפירוש שיתן לך ובך הארה אלקית, כן בשבת ויברך אלקים את יום השביעי שלשון ברכה הוא תוספות היינו שיתוסף אלקית ביום השביעי ומחמת זה נתקשר כל חלקי הטוב שבאדם בשורשו והוא כעין קטורת שמחמת הקישור יש עלי' גם לחלבנה וע"כ בשבת יש בכח האדם לבוא לתשובה שלימה ע"י הקישור, וזה שאנו אומרים בזמירות שכינתא תתעטר וכו' בווין תתקטר:
12
י״גהנה במה שיעקב ועשו נולדו תאומים ומחמת זה הי' לרבקה כ"כ צער הריון, יש להבין למה היתה כזאת ולא הי' כמו יצחק וישמעאל שהפסולת יצא בישמעאל ואח"כ יצא יצחק נקי ולמה לא הי' כזה ביעקב ועשו וכבר דברנו בזה, ונראה עוד לומר דהנה במדרש שאברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב, ובמדר"ת שהי' המלאכים אומרים לפני הקב"ה לזה אתה מציל והלא כמה רשעים עומדים ממנו והשיבם הש"י שעתיד יעקב לצאת ממנו, ופרשנו דהיות שאברהם נולד ממה שבא תרח על אשתו בימי נדתה כמ"ש בספה"ק ומבנה גופו הי' בטומאת הנדה, ובזוה"ק ריש פ' שמות דלית מסאבו בעלמא כמסאבא דנדה, ע"כ מוטב הי' לו לשרוף על קדושת השם והי' כעולה כליל, ושוב הי' נולד בגילגול אחר בטהרה, כי בפעם הראשון באשר הי' נשמתו בשבי' בין החיצונים לא הניחו אותה לצאת מתוכם רק בחיבור טמא שחשבו שהנשמה תשוב אליהם יותר מטונפת, אבל אחר שכבר עלתה מביניהם שוב אין להם בה שליטה, והיתה באה בגילגול אחר בטהרה, וזהו שאמרו המלאכים כמה רשעים עתידין לצאת ממנו שזה נצמח מפאת שמבנה גופו הי' בטומאה, ואם הי' נשרף על קידוש השם ואח"כ בא בגילגול בטהרה לא הי' עוד רשעים יוצאים ממנו, אך אמר הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו שיעקב הי' מטתו שלימה בלי שום פסולת, וע"כ אין מהצורך שישרף ושיולד שנית, וזהו שיעקב פדה את אברהם, והנה כתיב ובחטא יחמתני אמי שהתולדה א"א בלי יצה"ר וכבש"ס יומא (סט:) וכן הוא בזוה"ק, ובאמצעות מעט פסולת הי' נמשך נמי חלקי פסולת שעוד הי' מכשכש מה שמבנה גופו של אברהם הי' במסאבא דידה, כי מצא מין את מינו וניער שפירש"י וניער ונתחזק, ע"כ הי' עצת הש"י שיבואו יעקב ועשו בבטן אחת, כי הנה איתא באור החיים שגוי המכה את ישראל הוא שואב ממנו כל חלקי הפסולת, ויש לומר דלאו סוף דבר שהכה את ישראל אלא אפי' הרים את ידו כנגדו ואפשר אפי' חשב לבד נמי כי בגוים נענשים על המחשבה ומחשבה כמעשה, וע"כ במה שהיו יחדיו בבטן אחת, ובמדרש ר' ברכי' בשם ר' לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו אלא עד שהוא במעי אמו צורתי' מתוחה לקבלי' הה"ד זורו רשעים מרחם ע"כ, והפירוש כי בהרמת יד נקרא רשע, וע"כ בעודם בבטן שאב עשו מיעקב את כל חלקי הפסולת שמתולדה ויצא יעקב לאויר העולם נקי בלי שום פסולת, ואולי זה כוונת המדרש שיצא עשו תחילה כדי שיצא הוא ויצא סריותו עמו, היינו חלקי הפסולת כנ"ל, והי' יעקב נקי מתולדה, וזה הי' נתבקש להציל את אברהם, ומעתה מובן הצורך שיוולדו בבטן אחת ולולא זאת לא הי' אברהם ניצל מכבשן האש, ולא הי' נולד יעקב כלל:
13
י״דבמדרש כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע ר' יהודה אמר ד' כנגד כן נעשו בניו ד' רגלים במדבר, ורבנן אמרי חמש כנגד חמשה ספרי תורה, ויש לפרש בהקדם דברי זוה"ק דענין חפירת הבארות הי' בגין לאתתקפא במהימנותא שלימתא כדקא יאות והשתא ישראל אתתקפו בי' ברזא דפקודי אורייתא כגון דכל יומא ויומא אתתקפף בר נש בציצית דאיהו מצוה ובר נש אתעטף בי', הרי נמי בתפלי דמנח ארישי' ובדרועי' דאינון רזא עלאה כדקא חזי וכו' עכ"ל, וממוצא הדברים אני למדין דענין הבארות לדידהו כמו ציצית ותפילין לדידן, והנה ציצית כתוב מפורש בתורה, וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ובש"ס מנחות באו ארבע ציציותיו וטפחו על פניו, ואיתא בספה"ק שציצית הוא אשר מקיף מבחוץ וידוע שאור מקיף הוא שמירה מחיצונים בפרט תכלת שידוע שהיא מסמא את עיני החיצונים, אך תפילין הוא אור אלקי מלך אסור ברהטים בד' בתי דתפלי ובזוה"ק שתפילין הוא דוגמת בהמ"ק שהי' מלא את כבוד ה', ויש לומר דציצית ותפילין שבזוה"ק, מקבילים לדגלים ותורה, שדגלי מדבר לא מצינו להם אחר שנכנסו ישראל לארץ, וכבר אמרנו הטעם שכל ענינם הי' מחמת עברם במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון מושב החיצונים בגין לכתתא ראשייהו כבזוה"ק פ' תצוה, ע"כ הי' נצרכים להטיל אימה ופחד על כחות החיצונים כמ"ש איומה כנדגלות ובמדרש פ' בא נדגלות הם דגלי המדבר, וארבע דגלים לארבע רוחות העולם ענין אחד להם לד' ציציות, וחמשה ספרי תורה ותפילין נמי ענין אחד להם שתורה הוא מושך אור אלקי לתוך האדם והוקשה כל התורה לתפילין כמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך, א"כ דברי המדרש והזוהר מותאמים אלא שבזוה"ק חשב שניהם כאחת ציצית ותפילין ובמדרש הוא במחלוקת שנוי' זה אומר דגלים וזה אומר תורה:
14
ט״וונראה דגם במדרש זה מודה לזה וזה לזה כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי ענין חפירת הבארות כבר אמרנו בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהגיד עפ"י דברי חובת הלבבות בפסוק מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה שהעצה הוא במציאות בלב איש אלא שצריך לסלק המונע כדוגמת מים שבבטן הארץ שהוא במציאות ואין צריך אלא לדלות אותם, ומאחר שהעצה שבלב איש הוא דוגמת המים שבבטן הארץ ע"כ הי' חפירת הבארות רמז לפועל דמיוני לסילוק כוחות החומר המונעים את העצה, עכת"ד, ולפ"ז יש לפרש דברי המדרש ופלוגתתם דהנה ידוע שטבע המעין כל כמה ששואבין ממנו הוא מוסיף ונובע א"כ שני רמזים יש בחפירת הבאר סילוק העפר שחוצץ בפני המים ומטמטמו, והתחדשות המים בכל עת שטרם החפירה והי' המים טמונים בבטן הארץ לא הי' המים מוסיפין בכל עת אלא עומדים כמו שהי' בלי תוספות ובלי גרעון, ואחרי החפירה נתחדש להם טבע ההוספה והמשכה ממקור מוצא מים, והנה שני הענינים הם דוגמת ציצית ותפילין או דגלים ותורה כנ"ל, סילוק העפר שהוא סילוק המונע הוא רמז ודוגמת ענין ציצית ודגלים וההוספה והמשכת המים ממקור מוצא מים הוא רמז ודוגמא תורה ותפילין, ובאמת דתרווייהו צריכי וברש"י תהלים קי"ט בפסוק אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, אעפ"י שלא פעלו עולה אין שכרם שלם אלא א"כ בדרכיו הלכו וכן הוא אומר סור מרע ועשה טוב אע"פ שאתה סור מרע אין הכל שלום אלא א"כ תעשה טוב עכ"ל, ויש לומר שאחד גורם ומושך את השני, אך איפלגי, אם סור מרע הוא תחלה ואח"כ ועשה טוב כסדר הכתוב, או לעשות טוב תחלה כי איך אפשר לסור מרע שהחומר משתוקק אליו אם לא יקדים עשיית הטוב וכבר דברנו מזה הרבה, ומ"מ תרוייהו צריכי, וע"כ בזוה"ק דאיירי רק במה דאתקפי ישראל ולא מיירי מענין הקדמה וכבר אפסיק הלכה ציצית ואח"כ תפילין ע"כ אין בו פלוגתא, אך במדרש המדבר בכוונת החפירה שהאבות הסלילו דרך לדורות מר אמר שלזה הי' הכוונה ראשונה ומר אמר שלזה הי' הכוונה ראשונה אבל תרווייהו צריכי:
15
ט״זויש לומר שבדוגמא דידהו הוא בשבת זכור ושמור ששמור הוא סילוק טרדת המלאכה והפרנסה שהיא המונע משלימות הנפש, מקביל לענין הדגלים [וע"כ איסור הוצאה בשבת נלמד מדגלי מדבר] וענין ציצית, וזכור הוא מקביל לתורה ותפילין שהוא קניית השלימות [וע"כ בשבת פטור מן התפילין] ובאשר שבת הוא רזא דאחד ע"כ זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ודוק:
16
י״זבמדרש ויאמר יעקב הן עשו אחי איש שעיר גבר שדין כמד"א ושעירים ירקדו שם, ואנכי איש חלק כמד"א כי חלק ה' עמו, ביאור הדברים דהנה כל מה שברא הקב"ה בעולמו ניתן לו עם בריאתו הקיום ובכלל הוא מזונות שלי, וידועין דברי התוס' יו"ט ברכות שבברכת הזימון מזכירין שם המורה על הדין כי מצד מדת הדין מגיע מזונות לכל הנבראים כי לא נבראו שיגוועו ברעב, ובש"ס שלהי קדושין ראית חי' ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסין שלא בצער וכו' אלא שהרעותי את מעשי וכו', משמע שלולא מצד החטא הי' מגיעין המזונות במדת הדין, והטעם שבגמר הבריאה שניתן לו הקיום ניתן לו נמי מזונותיו, אך זהו בהנבראים שנגמר בריאתם, אבל השדים שלא נגמר בריאתם מפני שקידש היום כבמדרש, א"כ מובן שלא נבראו עמם מזונותיהם ואין להם חיות ומזונות אלא מה ששודדים וגונבים, וכבש"ס מידי דצייר וחתום לית להו רשותא למשקל, מכלל דמידי דלא צייר וחתום דרכם למשקל, וע"כ שמם שדים נגזר מלשון שודד, והרמב"ן פ' אחרי כתב שנקראו שדים בעבור שמשכנם במקום שדוד כגון המדבר, ולפי דרכיו יובן ביותר שבאשר כל קיומם הוא מהשדידה ושם של דבר הוא מהותו ומהותו נתלה בקיומו, ולפי האמור יתבאר מאמר הן עשו אחי איש שעיר גבר שדין שידוע שהסט"א אין לה חיות בפ"ע כלום אלא שאליהם דבר יגונב מהקדושה, וע"כ מהותו של עשו לחיות מן הגזלות ומן החמסים ולהשיג מה שרוצה רק ע"י תחבולות ושוד, אבל אנכי איש חלק חֵלק ה' עמו ואין קיומי וחיותי רק ממה שהנני חלק ה' ואינני נצרך עוד לשום דבר זולת הניתן לי מהשמים, והיא מעין מאמר שלמה המע"ה אני שואל בתו של מלך והכל בכלל, וכבר פרשנו שבפשוטו שוב הוא שואל כסף וזהב וכו' אלא הפירוש ששוב אין דברים אלו תופסין מקום אצלו ואיננו נצרך עוד לשום דבר נוסף, וכעין שהגיד זקני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שכבוד מלכות הוא לאמר שמאחר שאתה מלך שוב אין חסר לי שום דבר ששום דבר אין תופם אצלי מקום עכת"ד הצריך לעניננו, וזהו הפירוש אני שואל את בתו של מלך והכל בכלל, וזה עצמו הוא מאמר יעקב ואנכי איש חלק:
17
י״חובזה יש לפרש הענין שבשבת יהי' כאילו כל מלאכתך עשוי', שאין הכוונה לרמות את עצמו אלא באשר שבת הוא נחלת יעקב, יהי' באותה בחי' להיות חלק ה' שמעתה אין שום דבר בעולם תופס מקום וחסר לו:
18
י״טויתן לך האלקים, ברש"י יתן ויחזור ויתן, ויש להבין היד ה' תקצר ליתן בפעם אחת שיהי' בו ברכה שלא יצטרך עוד, ובאיוב אמרו ז"ל דכתיב בי' מעשה ידיו ברכת שלא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצרך ליטול ממנו פעם שני', ונראה לפרש עפ"י דברי הרמב"ם פ"ג דאבות משנה ט"ו והכל לפי רוב המעשה, לא לפי גודל אלא לפי רוב למשל אינו דומה מי שיתן למי שראוי אלף זהובים בפעם אחת למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים שזה כפל מדת התנדבות אלף פעמים ע"ש, ויש לומר עוד בטעמו של דבר עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ענין מתנת עניים שהעני יש לו מעלה שהוא מדוכא וכתיב אני את דכא, ובאמצעות מתנות עניים הוא מתחבר לעני וקונה ושואב ממנו מעלה זו עכת"ד הצריך לעניננו, והיינו שמתנת עניים איננו רק להשלמת חוסר העני, דאי הכי בודאי מי שנותן אלף פעמים בפעם אחת הוא משלים ביותר, אלא שהכוונה הוא שבאמצעות המתנות יתחבר לעני, וזהו יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב, כי הכוונה הוא החיבור, ולפי"ז מובן שע"י שנתן לעני אלף זהובים בפעם אחת לא התחבר אליו אלא פעם אחת והנותן אלף פעמים הוא התמדת החיבור יותר:
19
כ׳והנה במדרש ויתן לך האלקים יתן לך אלהותא הפי' עם הברכה יתן נמי אור אלקי, וא"כ באמצעות הברכה יש לו חיבור לאלקות, ובפשיטות נמי כל מתנה היא חיבור הנותן והמקבל, וע"כ בעשו לא נאמר לשון מתנה אלא הנה משמני הארץ יהי' מושבך, והיינו שלא יהי' לעשו שום חיבור ח"ו, אבל ביעקב הכוונה היא החיבור ע"כ אם הי' ניתן לו בפעם אחת שמספיק לעולם הי' זה זה גרעון בהחיבור כנ"ל דומה למ"ש הרמב"ם בנותן לעני אלף זהובים בפעם אחת לפי פירושנו הנ"ל אלא יתן ויחזור ויתן, השפעה תמידית שגורם חיבור תמיד:
20
כ״איעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, יש לדקדק שבכתוב זה לא נאמר עבדות אלא בעמים אבל באחיך לא כתב לשון עבדות אלא גביר והשתחוי', ומובן ששני ענינים שונים המה, שלשון עבדות הוא כשאין לו מציאות בפ"ע ומה שקנה עבד קנה רבו, וגביר והשתחוי' שייך גם לאיש המעלה כמו איש אלקים קדוש וחכם מופלג שהוא גביר על זולתו ואפי' סתם עשיר גדול נקרא בלשון בני אדם גביר, והשתחואה מצינו השתחוואת הכבוד כמו אברהם לבני חת, ולפי"ז משמעית הכתוב שעמים שהם כל אוה"ע נותן לו לעבדים והוא אדון להם, אבל אחיו לא נותן לו לעבדים אלא שיש לו מעלה עליהם וישתחוו לו השתחואת הכבוד, וכן מצאתי באור החיים שדקדק בפסוק הוה גביר לאחיך פי' אחיו ממש, אל יהי' לו עבד אלא שיהא הוא גביר לו עכ"ל, וכן כשסיפר יצחק לעשו את הברכה שברך את יעקב סיפר נמי באותו סגנון הן גביר שמתיו לך שעליו לא יהי' אלא גביר לבד אבל את כל אחיך זולתך נתתי לו לעבדים, אך אחר שכתוב וישא עשו קולו ויבך אמר לו יצחק ואת אחיך תעבוד הנה נתן לו גם עבדות אתמהה שתחת אשר בא לברכו הוסיף לו קללה לעשותו עבד:
21
כ״בונראה לפרש עפי"מ שהגדנו כבר שמה שיצחק לא השאיר אף ברכה אחת לאחיו שהי' במחשבתו שהוא יעקב, הוא משום שחשב את יעקב ועשו שהם כמו שבטי ישראל ומשניהם יבנה בית ישראל כמו הי"ב שבטים שברך ליהודה במלכות ולוי ברך משרבע"ה בכהונה וברך ליוסף ברכות מאליפות, ובמדרש שעשה אותם כולם יונקים זה מזה, וברש"י פ' ויחי לפי שנתן ליהודה גבורת ארי ולבנימין חטיפתו של זאב ולנפתלי קלותו של אילה יכול שלא כללן כולם בכל הברכות ת"ל ברך אותם, עכ"ל, ובאשר רבקה היתה צריכה להוליד י"ב שבטים אלא שנתקלקל מטרין שלה חשב יצחק שמשני בניו אלה יצאו הי"ב שבטים ומה שברך את אחד לבדו היינו שהוא יהי' הצינור שעל ידו יגיע הברכות גם להשני, וע"כ לא ברכו בברכת אברהם מאחר שברכת אברהם יש להם גם בלעדו ואין למי להוציא מן הכלל, רק אח"כ כשהתוודע שעשו הוא חיצוני ואינו בכלל הוצרך ליתן ברכת אברהם ליעקב ולהוציא את עשו:
22
כ״גוהנה במאמר הראשון פרשנו דברי המדרש שהכוונה הי' להגביה את הארבע מלכיות, היינו ע"י היותם עבדים אליו ובעלותו יתעלו גם המה, וכמו להיפוך בטריפות נתעברה ולבסוף נטרפה היא וולדה נטרפה עיי"ש באורך, ומעתה מובן אשר יצחק בברכתו שחשב ששני האחים הם כאחד לא הי' שייך עבדות לאחד על השני מה גם שבלעדי העבדות שניהם יחד יהיו במעלה ואין להשני העלי' ע"י העבדות, אך אחר שראה יצחק שעשו הוא חיצוני וכמוהו כמו יתר הארבע מלכיות, כאשר אח"כ ביקש לו תקנה שיהי' לו עכ"פ בעוה"ז הוסיף לו עבדות שיהי' הוא נמי עבד ליעקב, כמו יתר העמים, וזה יהי' תקונו לעתיד, ולפי"ז יובן מה שכתוב ולא יהי' שריד לבית עשו ודרשו ז"ל עושה מעשה עשו היינו שעשו גסות רוחו טרדתו מן העולם, ובאשר אין לעשו תיקון זולת העבדות ליעקב אם יזכה להיות עבד משכיל וטפל ליעקב זה תיקונו כי כל הטפל והמחובר אליו כמוהו, ממילא העושה מעשה עשו שעדיין גסות רוחו בו ולא יתרצה להיות עבד ליעקב על כרחו שלא בטובתו לא יהי' שריד לבית עשו, ולא ישאר מזרעו של עשו אלא האינם עושים כמעשהו ויתרצו להכנע ולהיות עבדים ליעקב:
23
כ״דובזה יש לפרש דברי המדרש ורב יעבוד צעיר אמר ר' הונא אם זכה יעבוד ואם לא זכה יעבד, והמפרשים נדחקו בפירושו, ולפי דרכנו יש לפרש דאעשו קאי אם זכה להשליך ממנו את גסות רוחו יעבוד את יעקב וזה יהי' תיקונו שכל הטפל ומחובר לו הרי הוא כמוהו, אך כשלא זכה יֵעָבֵד היינו ע"כ שלא בטובתו, ולא יהי' לו מעלה על יתר העמים, ואם לא יתקיים בו ולא יהי' שריד לבית עשו:
24
כ״היש להבין כשחל ר"ח ביום א' מפטירין מחר חודש, ובודאי יש גם בשבת איזה דוגמא לזה ומהו, ונראה דהנה בריחת דוד הי' באמצעות יונתן ובודאי לא הי' הדבר במקרה כמ"ש מהר"ל שכל הדברים הגדולים אינם במקרה, ונראה דהנה בריחת דוד הי' כעין גלות שלימה, וכמו שאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלהים אחרים, והי' צריך סעד לתמכו, וכענין יעקב שברח לבית לבן שהי' מתירא שלא יטמע בבית לבן ובמדרש שהי' מתירא לבל יבוא ח"ו לידי ע"ז ג"ע ושפ"ד, וע"כ הי' נטמן י"ד שנה בבית עבר להתקשר בתורה שיתחזק בידו, כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, כן הי' דוד באותה בחינה, והנה ידוע שדוד המע"ה הי' מרכבה להא האחרונה שבשם הוי' ב"ה וב"ש, ויהונתן יש בו ג' אותיות הראשונות שבשם הוי' ב"ה וב"ש, וע"כ מאת ה' היתה זאת שיהונתן יהי' המשלח אותו והחזיק ידו בה' ובזה נתחזק מכח ג' אותיות הראשונות לבל תהי' הא האחרונה נפרדת בגלות כבתיקוני הזהר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, דהצפור הוא השכינה [שהוא הא האחרונה] כן איש דא קב"ה נודד ממקומו דאיתריק רוחי' אבתרה לקיימא בי את שמי וכבודי לאחר לא אתן, ובזה יש לפרש הסימן שנתן לו ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה ששלשת החצים רומזים לג' אותיות הנ"ל כשאמר להנער שהנם ממך והלאה כלומר קרובים לדוד הנה הסימן דאתריק רוחי' אבתרי', וידוע דכל עניני דוד הי' דוגמא לכנס"י, והוא כענין למענכם שלחתי בבלה, ע"כ הי' בריחתו באמצעות יהונתן:
25
כ״ווהנה כן הוא ג' אותיות אלו ביוסף הצדיק שנתוסף לו הא כמ"ש עדות ביהוסף וגו', ונראה שלעתיד יהונתן יבוא בגלגול משיח בן יוסף והוא יהי' משנה למלך המשיח שהוא דוד בעצמו ואז יתקיים מה שאמר לו ואנכי אהי' לך משנה שלא יתכן שדברים אלו הנזכרים בכתוב יהיו לבטלה ח"ו, וכמדומה לי שכן ראיתי בדברי האר"י ז"ל, והנה ידוע שמוסף שבת הוא יוסף, וע"כ יש לומר כמו שיהונתן [שהוא יוסף כנ"ל] התחבר לדוד בלכתו לגלות כנ"ל, כן שבת לששת ימי המעשה שישראל נפרדו מעל שלחן אביהם שבשמים לעסוק במלאכה ובפרנסה, ששבת מלוה אותם ומתחבר עמהם לבל יטמעו בטרדת המלאכה והפרנסה והוא דוגמת פרשת מחר חודש:
26
