שם משמואל, תולדות ט׳Shem MiShmuel, Toldot 9
א׳שנת תרע"ח.
1
ב׳ואלה תולדות יצחק וגו' הפרשה כולה מוקשה ע"כ אין להאריך בדקדוקים, ויתבאר בעזהי"ת מתוך דברינו, וכבר דברנו הרבה בזה, ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש, דהנה בבריאת העולם מצינו שהי' עץ החיים ועץ הדטו"ר יוצאין משורש אחד כדאיתא בספה"ק, וי"ל שהם דוגמת השני דרכים שיש לפני האדם להתקרב להשי"ת ע"י סור מרע וע"י עשה טוב, וכבר הגדנו הרבה פעמים שע"י סור מרע הדרך יותר סלולה וזוכין ע"י עוד יותר מע"י עשה טוב, שלפי גודל מעלת הקדושה קשה מאד לזכות לו במעשיו הטובים אלא בצירוף מה שהוא בורח מדברים חיצונים בא לעומתו להקדושה, וזהו שבמדרש מי יתן טהור מטמא העוה"ב מעוה"ז, וכבר דברנו בזה למדי, וע"כ העץ החיים שמושך חיים הוא דוגמת עשה טוב, ועץ הדעת טו"ר הוא דוגמת סור מרע והיינו שלא נברא לרע ח"ו שלעומת המניעה והבריחה ממנו זוכין לדעת דקדושה שהוא עוד גבוה מעץ החיים, וידוע בדברי המקובלים שדעת הוא פנימית הכתר, וע"כ אם לא הי' אדה"ר אוכל מעץ הדטו"ר הי' בא לעומתו בקדושה, אך מחמת החטא ירד פלאים ונשתאב בו כחות רעות ר"ל עד שתקפהו בכח ומשכו אותו לרע והרגיש בעצמו שאיננו עוד ברשותו ואמר אכלתי ואוכל עוד וכבר דברנו מזה:
2
ג׳והנה ידוע שהאבות הקדושים תקנו את חטא אדה"ר, וי"ל שאברהם שהי' מדתו חסד ולהמשיך אלקית לעולם להאיר את החשיכה, וכבמדרש פרשה למד הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, וכן בפועל ממש הי' מושך חיים לעולם כבמדרש פרשה ל"ט אברהם הי' מתפלל על העקרות והם נפקדות על החולים והם מרויחים, ולא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה אלא החולה רואה אותו ומרויח, הוא הי' דוגמת עץ החיים, ויצחק שהי' מדתו פחד ויראת ה' והודיע בעולם דאית דין ואית דיין, מתייחס מדתו ביותר לסור מרע, והוא דוגמת עץ הדטו"ר שנברא לזכות על ידו עוד יותר כנ"ל מחמת הבריחה, כן הי' מדתו של יצחק להבריח את כל באי עולם ממעשים אשר לא טובים לזכות בשביל כן למעלות נשגבות עוד יותר:
3
ד׳והנה במדרש ראוי' היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים וכו' ולא מצינו זה באברהם, והטעם י"ל דענין י"ב שבטים היות ידוע דמדות האדם הנטוע בלב הם ששה כנגד הששה קצוות, וידוע עוד דכל מדה ומדה ישנה בקדושה ויש תמורתה בחיצוניות, וע"כ נראה שלעומתם הי"ב שבטים ששה מהם העשי' במעשה הטוב היינו להלהיב את כל המדות לשמים דוגמת עץ החיים, וששה מהם בסור מרע, היינו אף שהמדות מושכין לרע לברוח מהם ולנתק עצמו מהם בכח דוגמת עץ הדטו"ר, אלו זוכין מחמת העשה טוב ואלו מחמת הסור מרע, וע"כ על אבני שוהם הי' נכתב ששה שבטים על של כתף ימין וששה על כתף שמאל, וידוע דעשה טוב מתייחס לימין, וסור מרע לשמאל, ולפי האמור י"ל דאברהם עוד לא תיקן כנגד העץ הדעת טו"ר ולא הי' מתקן אלא כנגד עץ החיים, ע"כ לא הי' ענין לו להעמיד י"ב שבטים, אלא יצחק שתיקן גם כנגד עץ הדעת, וע"כ נשלם הענין י"ב שבטים, ושהי' ראוי להעמידם, והנה גם יצחק לא העמידן, והרבה טעמים נאמרו בזה, או שעשו שחת רחמה ולא היתה יכולה להוליד עוד, או מחמת שאמרה למה זה אנכי שויתרה על מתנת השי"ת ובודאי הא והא איתא שמחמת שויתרה ניתן היכולת לעשו לשחת רחמה, ומ"מ י"ל שהענין העמדת י"ב שבטים שהי' צריך יצחק להעמידן נתחלקו אשר ששה הי' צריך להיות מיעקב וששה מעשו, והיינו כי יעקב הוא דוגמת עץ החיים והוא כולו לשמא דקב"ה, ועשו נולד בהיפוך עם כל מדות הרעות, אבל נולד באופן שינתק עצמו ויברח מכל מדות הרעות, ואז יבוא לעומתם בקדושה למעלות גבוהות ונשאות אולי עוד יותר מיעקב, והא כדוגמת עץ הדטו"ר, וכך הי' צריכין להעמיד תולדות, תולדות יעקב ששה שבטים עם כל מדות טובות יהיו על כתף הימין מתייחסים לעשה טב, ותולדות עשו ששה שבטים עם מדות רעות, אלא שינתקו עצמם ויברחו מהם, והם יהיו על כתף השמאל מתייחסים לסור מרע:
4
ה׳ובזה נתיישב לי דברי המדרש הובא ברש"י מ"ו כ"ו עשו שש נפשות הי' לו וכו' והדבר תימה כי לא נמצא לעשו אלא חמשה, אליפז, רעואל, יעוש, יעלם, קרח, אך לפי דרכינו י"ל כי צורת עשו הי' להעמיד ששה כנ"ל וידוע בספרי מהר"ל שחכז"ל דברו ממהות וצורת הדבר שכך ראוי להיות, ואם לא הי' כך בפועל אין בכך כלום, ועי' בס' הנצח בענין טור מלכא:
5
ו׳ולפי דרכינו יתיישב למה נולדו שניהם בבטן אחת שנמשך מזה צער גדול לרבקה מהרציצת הבנים עד שקצתה בחי' ואמרה למה זה אנכי, ולא נולדו זה אחר זה כמו ישמעאל ויצחק, ולפי דרכינו י"ל דהם דוגמת עהדטו"ר ועץ החיים שהם בשורש אחד, ויש להוסיף ולומר דמש"ה היתה עקרה וזקוקה לעתירת יצחק, שויעתר פירש"י הרבה והפציר, וכלשון נעתרות נשיקות שונא דומות למרובות והנם למשא, והיינו שהתפלה הי' כ"כ מרובה יותר מכלי מקבל התפילות וע"כ עלו למעלה ראש, למעלה מהתחלקות הקוים שורש האחדות, ומשם נולדו שניהם בשורש אחד כמו שבבריאות עולם מאחדות ה' יצאו עהדטו"ר ועץ החיים משורש אחד, להורות שהכל הוא אחדות גמור ואפס זולתו, ואפי' צד הרע אין לו מציאות בפני עצמו, אלא הכל הוא מאמיתת המצאו ית"ש:
6
ז׳ולפי האמור י"ל שתעודת יעקב ועשו הי' דוגמת מלך וכה"ג, שתעודת המלך הוא ללחום מלחמות ולהכניע את צד הרע להקדושה, וכן לעשות משפט הוא בכלל מתיחס לסור מרע וכמו שהגדנו במק"א, ותעודת כה"ג הוא להמשיך חסדים ולהעלות את התפלות וכל העבודות, וע"כ הי' תעודת עשו להיות מלך, ויעקב כה"ג וע"כ יובן דברי המדרש כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו וא"ל הקב"ה עם יפה עינים כו', והיינו ששמואל מצא ביניהם צד התדמות ע"כ נתיירא:
7
ח׳ועם זה יובן למה נולד עשו בכור, והרח"ו הקשה למה היתה כזאת שממנו הי' כל תוצאות הרעות והצרות, שנצרך יעקב לקנות ממנו הבכורה, ושע"כ רצה יצחק לברכהו, ונזקקה רבקה לכל אלה, ונצרך יעקב לברוח, שבאם יעקב הי' הבכור לא הי' נצרך לכל אלה, ולקנאה של עשו, ולפי דרכינו ניחא כי מלך קודם לכה"ג וע"כ הי' עשו קודם ליעקב:
8
ט׳ועם זה יובן הדמיון שהי' ליצחק בעשו שלכאורה בלתי מובן למה לא הכיר יצחק בצורת פרצוף של עשו שהיא רשע, וכבר הי' גדולי ישראל מכירין בצורת הפרצוף, וכן הוא בזה"ק וברמב"ן, והיתכן שיצחק לא הכיר בו, ועוד צורת נחש על יריכו כדאיתא בספה"ק, וזהו שת"א נחשירכן, אך י"ל עפ"י דאיתא בספה"ק שמלך אחד שלח למחנה ישראל במדבר לצייר לו את צורת מרע"ה והמלך הלז הי' בקי בחכמת הפרצוף, ומצא לפי הציור שהאיש הזה מלא מדות רעות ונשאל מרע"ה על זה, והשיב שכן שהוא שנולד באופן זה, והי' צריך לעבודה להפוך את כל מדותיו לטוב, ויצא לנו שבהתהפכות המדות ע"י עבודת האדם איננו משנה צורת הפרצוף, וע"כ נמי כך הי' סבור יצחק אבינו בעשו שהוא ממלא את תעודתו לברוח ממדותיו הרעות כנ"ל, והוא מכניע את כל בחינותיו לשמים, ולפועל דמיונו הוא עוסק תמיד בצידה שמכניע את הניצוד כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר שמטעם זה מדת הדין להכניע את סטרין דלאו קדישין ומ"מ פרצוף פניו לא נשתנה מכמות שהי':
9
י׳ועם זה יובן דברי הזוה"ק דיצחק רחים את עשו משום דכל זינא אזיל בתר זיני' ואינו מובן מה התדמות יש לדינין קדישין לכעס וחימה של עשו, אך לפי דברינו ניחא שחשבהו כמדתו נגד עץ הטו"ר כנ"ל, ומובן עוד מה שאיתא בספה"ק שאברהם הי' מחבב ביותר את יעקב וקרא לו תמיד בני, וכן הנבואה הראשונה לו נאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, הנה כי מלת אביך כתיב באברהם לא ביצחק [והבעה"ט עמד שם בזה ונדחק ליישב והנכון כמ"ש] וע"כ אמר יעקב נמי אלקי אבי אברהם, והיינו מפני שהי' כמדתו נגד עץ החיים כנ"ל, והי' באופן זה שעשו יתייחס ביותר ליצחק, ויעקב לאברהם:
10
י״אוהנה כבר הגדנו כשנדקדק בברכת יצחק נמצא ברכות מעין הברכות שברך יעקב את יהודה, והוא כדברנו שחשבהו במדת המלך והי' חושב שבאמת ממנו יצא דוד המלך ומלך המשיח ולא הזכיר בהברכות ענין הכהונה ומורה התורה כי חשב שזה יעמוד מיעקב, ומשניהם כאחד יבנה כל בית ישראל, וע"כ לא הזכיר בברכתו ברכת אברהם כי שלהם הוא מבלעדו, ואין לזר אתם, אך אח"כ כשנתוודע שעשו מעשיו להיפוך שלא די שלא ברח ממדותיו הרעים אלא עוד נדבק בהם ונעשה הוא והם דבר אחד וגהינם נכנסה עמו ונדחה לגמרי, וכל י"ב שבטים יעמדו מיעקב, ושוב יש חשש שיבוא עשו בטענת ירושה על ברכת אברהם, הוצרך לברך את יעקב בברכת אברהם:
11
י״בולפי האמור יובן מה שעד כה ישב יעקב בשלוה על התורה ועל העבודה ומני אז והלאה הוצרך לילך בגלות ונתקיים בו לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז כבמדרש, מפני שעד כה הי' בבחי' עץ החיים לבד אבל אחר מעשה זו שעשו נדחה וניטל על יעקב גם להיות בבחי' עץ הדטו"ר ולברוח כנ"ל, אף שהוא אין בו שום תערובת רע ושלשת האבות לא שלט בהם יצה"ר ואין לו ממה לברוח לזכות ע"י לכל המעלות הרמות והנשאות, ע"כ היתה עצת רבקה לשלוח אותו אל לבן מקום הכישוף והטומאה, ושבאמת נתיירא יעק"א שלא יבוא לשם לידי עבירות היותר חמורות, כבמדרש בפסוק אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך מע"ז מג"ע משפ"ד מלה"ר, ומכלל שהי' מקום להתקלקל ח"ו והוצרך לבריחה כנ"ל, מש"ה קנה אז מעלתו ונקרא בשם ישראל, וכה הי' לו כל ימיו עד בואו למצרים ענינים מעיקים, צרת דינה צרת יוסף, הכל מחמת זה להצריכו לבריחה, שכל אלו ענינים לא יפריעהו מעבודתו:
12
י״גודוגמת האמור י"ל הענין דזכור ושמור דבדיבור אחד נאמרו דידוע דשמור הוא מה שישראל משליכין מעליהם טרדות ששת ימי המעשה וטורח המלאכה ובורחין מהם, ע"כ זוכין לעומתם לקבל אור קדושת השבת, והוא כענין העץ הדטו"ר שנברא כדי לברוח ממנו ולזכות על ידו כנ"ל שהוא בחי' סור מרע, וזכור הוא עצם אור של שבת, שזוכין בו מצד עצמו לא מפאת הבריחה מדבר ההיפוך והוא דוגמת עץ החיים המושך חיים, וכמו שאנו אומרים בתפלת המוסף טועמי' חיים זכו, והוא נחלת יעקב, וע"כ כמו שעץ הדטו"ר ועץ החיים הי' בשורש אחד, כן זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו:
13
י״דותאמר א"כ למה זה אנכי, וברמב"ן למה זה אנכי בעולם הלואי אינני או שאמות עכ"ל, והדבר תימה שצדקת כזו תבעט ביסורין ח"ו, מה גם אחרי שיודעת שכל בנין עולם וכל היעודים הטובים וברכת אברהם עתיד לצאת מעיבור הלז, וכבר הי' לאלפים מבני ישראל שסבלו יסורי הגוף כהנה וכהנה אלף פעמים ככה על כבוד השי"ת ולא בעטו ביסורים:
14
ט״ווי"ל באשר ידעה שנשים צדקניות לא הי' בפתקה של חוה, וע"כ שפטה בדעתה שבוודאי אינה צדקת, ולגודל הצער שפטה שהיא להיפוך ע"כ קצה בחיי', וכמו שאמר דהמע"ה וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, וכן מה שראתה כשעוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת והיא לא עלתה על דעתה ששנים הם וחשבה שאחד הוא מעורב טוב ורע, מצד יצחק הוא טוב ומצדה הוא רע, ומזה באו לה כל היסורים, שמחלקי הטוב לא באו מהם יסורין, וזה אמת שכל היסורין הי' לה מן עשו איש שעיר, וכמו שידוע בטבע שולד בעל שער עשה יסרים לאמו בבטנה, מה גם עשו שהי' כולו כאדרת שער, וגם הרציצה ממנו הי' כבמדרש דאף שזה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג, מ"מ עשו התחיל במריבה ויעקב שרץ להרוג את עשו הי' רק כענין הבא להרגך השכם להרגו, כבמדרש ר' ברכי' בשם ר' לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו אלא עד שהוא במעי אמו זירתי' מתוחה לקבלי' הה"ד זורו רשעים מרחם ורבקה הרגישה שכל היסורין באו לה מפאת הרשע שבמעי' שחשבה שוולד אחד במעי' ע"כ קצה בחיי', וכבמדרש פ' מ"ד שני בני אדם אמרו דבר אחד אברהם ודוד אברהם כתיב בי' ה' אלקים מה תתן לי אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואני הולך ערירי, דוד אמר חקרני אל ודע לבבי דע הפורשים ממנו [פי' הבת"כ כלומר בני שיצאו ממני] וכו' אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם וממילא שהבינה שא"א שמזה העיבור יבנה בנין העולם, וע"כ כאשר נאמר לה שני גוים בבטנך נתפייסה וסבלה היסורין:
15
ט״זוישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו, ובהרמב"ן יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק והוא ואביו עשו אותם בשוה, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו כי בא להודיע דבר עתיד כי באר מים חיים ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק וכו' עכ"ל, ועדיין יש להבין למה נצרך לשנות חפירות הבארות פעמים הוא ואביו בשוה, וע"ז איננו מספיק התירון שיש בו רמז על העתיד כי כל מעשה אבות סימן לבנים וכענין המלחמה עם הארבעה מלכים ולא נשנה פעמים באברהם ויצחק והי' הפועל דמיוני שעשה אברהם לבדו, ולמה כאן נשנה פעמים:
16
י״זונראה דהנה במדרש כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע ר"י אומר ארבע כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר ורבנן אמרי חמש כנגד חמשה ספרי תורה וכו' וכבר פרשנו דברי המדרש ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו, דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד בענין הבארות עפ"י דברי חובת הלבבות בפסוק מים עמוקים עצה בלב איש, שכמו שמים מציאותם בבטן הארץ מאז מעולם אלא האדמה מכסה עליהם וצריכין רק לסלק את האדמה ויתגלה המים ממילא, כן עצה תמיד מצוי' בלב איש אלא שהחומר מכסה בפני העצה ובסילוק החומר מתגלה העצה שבלבבם ממילא, וזה עצמו הי' ענין חפירת הבארות לפועל דמיוני לזרעם אחריהם שיהו בכחם לסלק החומר ויתגלה העצה שבלבבם ממילא עכ"ד:
17
י״חויש להוסיף בה דברים עפ"י סיום הכתוב ואיש תבונות ידלנה, היינו אף שהמים היו מצוים בבטן הארץ אף מקודם מ"מ מקומם הי' בשפל המקום, ולאחר סילוק האדמה שעל גביהן לא לבד שנתגלו במקומם אלא שנובעים ונגבהים למעלה מהמקום שהיו קודם, וכעין שמצינו שעלו מעצמן לקראת אברהם ולקראת רבקה, כן העצה שבלב איש שבסילוק החומר נתגלה העצה, ולא עוד אלא שהעצה עצמה נתוספת בתוספת מעלה, כי אין דמיון שכל הטבעי לשכל הניתוסף הנקרא בפי המחקרים שכל הנקנה וזה מים עמוקים עצה בלב איש היינו שיש בלב איש עצה במציאות כנ"ל, ועוד זאת ואיש תבונות ידלנה היינו לא לבד שמגלה אותה אלא שמעלה אותה העצה ומגביה אותה מלשון דלו עיני למרום, (ישעיהו ל״ח:י״ד) וזה שנגזר שם זה לשאיבת המים, ולשני דברים אלו הי' חפירת הבארות לאבות לפועל דמיוני, היינו שבסילוק החומר יתגלה העצה שישנה במציאות מכבר בלב איש, ועוד שנתוסף עצה בתוספת מעלה אשר שכל הטבעי שהי' במציאות מקודם הי' כערך גוף לערך שכל, נגד השכל הנקנה שהוא כמעין הנובע:
18
י״טובזה יש לפרש דברי המדרש כמה בארות חפר יצחק דר"י אומר ארבע כנגד כן נעשו בניו ד' דגלים במדבר, דענין דגלי מדבר הי' להטיל אימה ופחד על כחות החיצונים שבמדבר שהם במספר ארבעה נחש שרף ועקרב צמאון שתוצאותם מד' גוליירין בישין עון משחית אף וחמה המסתירים את אור אלקי, והדגלים הי' כדי להטיל אימה ופחד עליהם כמ"ש איומה כנדגלות, והי' מסתלקין וכמ"ש קומה ה' ויפוצו אויביך, וכעין לעתיד דכתיב ולא יכנף עוד מוריך, והענין זה דומה לחפירת הבארות שבסילוק האדמה המכסה מתגלה המים, דומה לסילוק החומר שהוא בעל ארבע יסודות ארמ"ע נתגלה העצה שבלב איש, ע"כ כמו שהי' ארבע דגלים לסלק הארבע כחות, הי' פועל דמיוני להם ד' בארות, ורבנן אמרו חמש כנגד ה' ספרי תורה, שד"ת הם כמעין הנובע ומוספת באדם חכמה ודעת התורה אשר שכל האנושי הוא כערך גוף לגבי שכל התורה, וחמשה ספרי תורה הם מקבילים לנפש האדם שיש בה נפש רוח ונשמה חי' יחידה שהתורה מכניסה בכל חמשה בחינות אלו שכל ודעת התורה, והוא כענין מים העולים ונובעים ממטה למעלה ונגבהין ונשאין אחר סלוק החומר, ולפועל דמיוני לזה הי' חמשה בארות:
19
כ׳קיצור הדברים לר"י הי' הבארות לפועל דמיוני לסילוק החומר בכדי שיתגלה עצה שבלב איש, ולרבנן כדי שיתוסף ויתעלה העצה משכל האנושי והטבעי לשכל הנקנה שהוא שכל התורה:
20
כ״אוי"ל שבודאי אלו ואלו דא"ח, ודוגמתם הוא ההפרש בין אברהם ויצחק, שידוע שאאע"ה אצטגנינות גדולה הי' בלבו ושתי כליותיו כשתי כדים נובעות חכמה, והי' ממשיך חכמה ודעת אלקים בארץ, וזה שהמשיל המדרש שהיו שתי כליותיו כשתי כדים נובעות חכמה, כי הכד עשוי לדלות ולשאוב בו מים, כן הי' מדתו להגביה ולנשא את שכל האנושי לשכל אלקי, כי בשכל אנושי נשתבשו בע"ז שהוא טעות בשכל, והוא ע"ה הגביה את השכל לעשותו שכל אלקי, מקביל לענין ה' ס"ת כנ"ל, וע"כ כתיב בו וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ה' נרמז בכאן חמשה דברים, משמרת, מצות, חקים, ושתי תורות, הרי כאן חמשה מקביל לחמשה ס"ת כנ"ל, וכן נקרא עפ"י מדתו תורת חסד על לשונה, ולפועל דמיוני לענין זה, הי' החפירת הבארות של אברהם, והיינו ששפע החכמה ודעת אלקים ואור אלקי דחה את חשכת הבערות ותאות החומר, וזהו שבמדרש פרשה ל' הציץ עליו אוהבו והי' מאיר עליו דרך החלון:
21
כ״באך כל זה התמיד בעוד אאע"ה הי' קיים שהי' כ"כ מרובה שפע החסדים ודעת אלקים בארץ אשר החושך לא החשיך מפניו וכמשל מעין הנובע בשפע רב עד שא"א לסתמו בעפר כי שפע המים מבצבץ ודוחה את העפר, אך כשנפטר אברהם לא הי' שפע החכמה והדעת מרובה כ"כ, ואז נתגבר תאות החומר להאפיל ולהחשיך את מאור השכל, ולדוגמא זו נעשה בפועל שכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סתמום פלשתים וימלאום עפר, אך אז הופיע מדת יצחק בעולם שהוא מדת הפחד ויראת אלקים בעולם והודיע דאית דין ואית דיין, ובזה דחה וסלק את כחות החומר כידוע שמדת הגבורות של יצחק הם בבחינת שמאל דוחה את כחות החיצונים ביותר, והוא כענין דגלי מדבר איומה כנדגלות, שנתקיים קומה ה' ויפוצו אויביו ולפועל דמיוני כתיב וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם, שב יצחק וחפר במדתו מדת היראה והפחד ודחה את כחות תאות החומר וכחות החיצונים, ונתגלה מים עמוקים עצה בלב איש, וזה ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו, כי שם של דבר הוא מהותו, והיינו כי מהותן שוה לשל אביו, וצד השוה שבהן לסלק את כחות החומר וכחות החיצונים למען יתגלה כבוד ה' בעולם:
22
כ״גוי"ל עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל שירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק, כי ידוע שבית הראשון הי' בו התגלות אהבה ביותר וכברש"י שיר השירים ו' ה' בפסוק הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני, בבית ראשון להראותכם חבה יתירה כו' ובזוה"ק ריש ויקרא בפסוק שאל לך אות, שבבית ראשון הי' שפע החכמה מרובה מאד, והוא מקביל להבארות אשר חפר אברהם וכנ"ל והנה סתמום פלשתים וימלאום עפר רומז לחורבן, וישב יצחק ויחפור רומז לבית השני שהי' בזכות כנ"י שכל בנינה מגבורות דיצחק, ומעתה מובן על השנות הפועל דמיוני הזה פעמים:
23
כ״דבמדרש שני גדיי העזים טובים טובים לך שעל ידן אתה נוטל את הברכות וטובים לבניך שעל ידן הוא מתכפר להן ביוהכ"פ, ויש להבין הלשון שעל ידן דמשמע שע"י אותן גדיי העזים עצמם של יעקב מתכפר להן לעתיד ביוהכ"פ ואינו מובן:
24
כ״הונראה לפרש דהנה יעקב מדתו אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב ורבקה שצותה אותו לעשות תחבולה זו להשיג את הברכות, הנה צותה אותו לעזוב את מדתו לגמרי ולעשות עוד להיפוך והי' הדבר קשה עליו מאד, וכמו שמפורש בכתוב שאמר לה הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק, ובמדרש הן עשו אחי איש שעיר גבר שידין כמ"ש ושעירים ירקדו שם ואנכי איש חלק כמד"א כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, והפירוש איש שעיר גבר שידין שמהותם כשמם מלשון שודד, וכבר הגדנו שמחמת שלא נגמר בריאתם ע"כ לא ניתן להם מזונתם מצד עצמם כיתר בע"ח, כי מזונות בע"ח הוא השלמה להם, והם שלא נגמרו ממילא לא ניתן להם מזונות וכל חיותם הוא מחטיפה ושדידה, וזה הי' נמי מהות עשו שהי' איש ציד איש שדה גזלן וחמסן, אבל אנכי איש חלק לחלק ה' וחותמו של הקב"ה אמת, ע"כ הנני מרכבה למדת אמת ולא ראוי לפני לעשות תחבולה להשיג את ברכות שמוכנים לאחי:
25
כ״ווהוסיף לומר אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, ובמדרש כמת וכתועה וכעובד ע"ז, והלשון כמת לכאורה בלתי מובן, אך יתפרש עפ"י טעם הזוה"ק בטומאת מת שבמקום שנתרוקן מהקדושה שורה עליו דבר שהוא לעומתו, ובמקום נשמה טהורה שורה כחות הטומאה, וזה שאמר יעקב שמחמת שהוא חלק ה' והוא מרכבה למדת האמת, שהוא כעץ החיים כידוע למבינים, ויעקב אבינו לא מת, ואם יעשה ח"ו להיפוך ויסתלק ממנו מעלתו זה, ישרה עליו דבר שהוא להיפוך, ובמקום החיים ישרה עליו ח"ו מיתה, ובמקום שהוא מרכבה למדת האמת ישרה עליו מדת השקר ובמקום שהוא לחלק ה' ישרה עליו כח ע"ז, וזה שלשה דברים שהזכיר המדרש "כמת" היינו שישרה עליו כח טומאת המת תמורת החיים "וכתועה" היינו שישרה עליו כח השקר המטעה ומתעה תמורת האמת, "וכעוע"ז" היינו שישרה עליו כח המושך לע"ז תמורת שהוא חלק ה', וי"ל עוד שהוא קלקול בגוף ונפש ושכל "כמת" הוא קלקול הגוף "כתועה" הוא קלקול הנפש כאדם התועה בדרך שנפשו נבהלה ונתבלבלה "כעובד ע"ז" הוא קלקול בשכל, והכל מפני איבוד מעלתו הגדולה שורה עליו תמורתו והדברים עתיקים:
26
כ״זוהנה יעקב שמע לדברי אמו שלא ברצונו, והטעם מפני הנ"ל שחשב שהוא מאבד בידים כל המעלות שרכש לו מיום הולדו עד אז זה ס"ג שנה, ויש לפרש השלשה לשונות אנוס וכפוף ובוכה, אנוס בגוף וכפוף בנפש כענין שכתוב כי שחה לעפר נפשינו, ובוכה בשכל שדמעות יורדין מהמוח, והיינו שנדמה לו שהוא מאבד כל שלשה אלה, ואף שאמרה לו עלי קללתך בני, היינו שלא יארע לו מכשול קללה ח"ו, אבל על אבידת המעלות שלו לא הבטיחה לו כלום, ומ"מ לקיים מצות כיבוד אם לא השגיח על שום דבר, והפקיר הכל עבור המצוה:
27
כ״חוהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד במצות החיוב לבסומי בפוריא, שאין הפירוש שיהי' המצוה להשתכר דווקא, אלא המצוה הוא השתי' לבדה, אלא שלא יחוס על אבידת הדעת דהיינו מחמת שישתכר, שגם את זה יפקיר עבור המצוה, וע"כ ע"י השתי' זוכין לדעת ומוחין גבוהין כדאיתא בספה"ק, כי כל מה שהאדם נותן עבור המצוה, זוכה עבור זה לתוספת מרובה מאותו מין עצמו שהפקיר עבור המצוה עכ"ד ודפח"ח, וכמו כן י"ל ביעק"א ע"ה שבשביל שהפקיר את כל הנ"ל, חיים, ומדת האמת, ומה שהוא לחלק ה' עבור המצוה, זכה לכל אלה ביתר שאת ובתוספות מרובה אפי' לזרעו אחריו, וע"כ כל ישראל הם חלק ה' כמ"ש כי חלק ה' עמו, וכמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם, וזוכין למ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, וכמ"ש ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת, הרי כל שלשה אלה זכו ישראל, והכל בזכות יעקב כנ"ל:
28
כ״טוהנה בכל השנה ישראל נסתבכין בעוונות היפוך שלשה מעלות טובות הנ"ל, והשטן מקטרג, וביוהכ"פ ישראל נוצחין דינא, והיינו ע"י שמופיע אז מדת אמת וע"י מדה זו מתברר שכל העבירות לא מהם הי' אלא כמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, אך מחמת שהגוים מקלקלים את האויר ובכל נשימה הם שואבין לתוכן את אויר משחת הזה, וזה הוא גרם בנזקין, וע"כ באשר עשו הי' הגורם כן הוא המדה שכל העוונות ישובו על ראשו וכבמדרש במ"ש "ונשא השעיר עליו" זה עשו "את כל עוונתם" עוונות תם זה יעקב, וישראל מתדבקין בשורש נשמתם ומשם באה הכפרה כמו שהגדנו במק"א שהוא כענין טהרת השקה מים שנטמאו משיקין אותם והם טהורים, וכל ישראל נכתבין לחיים, והכל הוא מחמת הופעת מדת האמת, וכמו שהגדנו במק"א במה שאמרו שנטל יעקב אבינו אות ואו מאליהו משכון שיבוא ויבשר גאולת בניו, כי אות ואו נקרא אות אמת כבזוה"ק, ובמדרש שלח אורך ואמתך המה ינחוני אורך זה מלך המשיח ואמתך זה אליהו, וזה שיעק"א נטל משכון מאליהו אות הואו אות האמת, היינו שבעוד לא באה הגאולה הרי האמת נסתרת, שבמדת האמת לעולם ישראל זכאין ואינם ראוים להיות בגלות, ועל אליהו מוטל הדבר לעורר מדת האמת, באשר מדתו מדת האמת, וכמו בכלל כן בכל יוהכ"פ בפרט שישראל זוכין מחמת מדת האמת וזוכין לחיים, ולהיות חלק ה' עמו, כל שלשה מעלות טובות הנ"ל, שזכה יעקב לזרעו אחריו הנ"ל:
29
ל׳ויש לומר דהיינו שלשה ענינים שיש ביוהכ"פ, השני שעירים שנתן עליהם גורלות גורל אחד לה' מברר שישראל הם חלק ה' היפוך גורל השני לעזאזל שעליו נאמר ונשא השעיר זה עשו כנ"ל, והקטורת לפני ולפנים הוא קישור בשורש החיים, וידוע דקטורת מבטל מותנא, ויש לומר שמה"ט הוא, ועוד זאת שאז הכה"ג נכנס לפני ולפנים שלעומתו הוא גילוי נקודה הפנימית שבלב ישראל שהוא מדת האמת, וכמו שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שתכלית מדת האמת הי' לכה"ג באותה הרגע שעמד לפני ולפנים:
30
ל״אוהנה מבואר שישראל זוכין ביוהכ"פ לכל שלשה מעלות הרמות והנשאות שזכה בהם יעקב, והכל מכח השני גדיי עזים מאז, ולפי זה יפה אמר המדרש שעל ידן הוא מתכפר עליהן ביוהכ"פ:
31
ל״בענין המטעמים, נראה שהי' תיקון על אכילת עץ הדטו"ר דכתיב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, שע"י אכילה זו נשתאב בהם כחות רעות ר"ל ואייתי לווטין על עלמא, ובכאן בהיפוך שע"י אכילת המטעמים שרתה עליו רוה"ק, ואייתי ברכאן ואפיק מכל אינון לווטין כבזוה"ק, וזהו הענין וירח את ריח בגדיו ויברכהו עפימ"ש בס' בני יששכר דכל החושים נתקלקלו באכילת עהדטו"ר שכולם נשתתפו בהחטא חוץ מחוש הריח שלא נזכר שמה, ע"כ הקדים הריח להברכות, שבאמצעותו נדבק נפשו למעלה במקום שלא שלט בו החטא והפגם ומשם המשיך התיקון ואייתי ברכאן ואפיק מכל אינון לווטין:
32
