שם משמואל, וארא י׳Shem MiShmuel, Vaera 10
א׳שנת תרע"ז.
1
ב׳וארא אל אברהם וגו' בא"ש ושמי ה' לא נודעתי להם וגו'. כל המפרשים חתרו למצוא דרך לפרש מה תשובה היא זו למשה על שאלתו למה זה שלחתני, לפני הזמן, וכבר דברנו ג"כ בזה הרבה אך אין בהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה דהנה בפ' שמות בפסוק ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, כ' הא"ע שמשה ביקש מה שם יאמר לישראל משמותיו ית"ש כי בשם א"ש לא יעשה אותות, רק בשם הנכבד, והרמב"ן כתב שאין דבריו נכונים בעיניו כי עדיין לא נאמר למשה שיעשה ביצ"מ אותות ומופתים גדולים ונפלאים, אלא שיצילם מיד מצרים ויעלם לארץ, ובשם א"ש יוכל לבוא בלב פרעה להצילם וגם לנצח העמים וכו', וע"כ פירש הוא ז"ל, כי שמע משה שהבטיחו על מעמד הר סיני ומ"ת והוא היודע כי התורה לא תנתן בשם א"ש הנזכר באבות, רק בשם הגדול שבו נברא העולם, וע"כ שאל מה אומר אליהם עכ"ל, ועדיין אינו מתפרש כל הצורך ע"פ פשוטו, לא פירוש הא"ע ולא פירוש הרמב"ן דמ"ש הא"ע שבשם א"ש לא יעשה אותות רק בשם הנכבד. מלבד קו' הרמב"ן שעדיין לא נאמר לו שיעשה אותות ומופחים, יש עוד לשאול אם ידע משה משם הנכבד ושבו עושין אותות ומופתים א"כ בידעו שנצרך לאותות ומופתים הרי כבר ידע שנשתלח בשמו הגדול, ומה זו שאלה ואם עדיין לא ידע ממנו או שלא ידע שבו עושין אותות ומופתים, מאין יצא לדון שיש יתרון בזה השם על שם א"ש, עד שבא לשאול מה אומר אליהם, וכן לדעת הרמב"ן ששאלתו היתה מחמת ששמע הבטחה על מ"ת, יקשה קושיא זו, דאם ידע דהתורה לא תנתן בשם א"ש אלא בשם הגדול שבו נברא העולם, הרי כבר ידע שנשתלח בשם הגדול, ומה לו עוד שאלה, כי בודאי ידע שיצ"מ ומ"ת נתלים זה בזה, דאם לא תאמר כן עדיין לא תירץ הרמב"ן כלום, ובעקר הדבר יש להבין מהו דפשיטא להו שבשם א"ש לא יעשה אותות ומופתים גדולים ונפלאים, דבודאי לא לבד עדה"ס דברו ומסתמא יש להסביר זה ע"פ פשוטו נמי:
3
ד׳והנראה לי בפירוש דבריהם ז"ל, דהנה בפירוש שם שין דלת יוד כתב הא"ע בשם הגאון שאמר לעולמו די, [ובאמת זה הפי' איתא במדרש שאמר לעולמו די דאל"ה הי' נמתחין והולכין עד עכשיו] וכתב בשם הנגיד ר' שמואל פי' מנצח ותקיף. וכ' עליו ויפה פירש. וכן נראה ממה שכתב הרמב"ן וז"ל וענין הכתוב כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות השמים, שדעתו נמי כדעת הנגיד ר' שמואל, ויש לתמוה על הרמב"ן דשבק פי' הנאמר במדרש ואחז דעת זולתם:
4
ה׳ונראה לי בדעת הרמב"ן דס"ל דשני הפירושים בני בקתא חדא נינהו, דהנה אנו אומרים המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, והיינו שהשי"ת משפיע בהם תמיד חיות חדשה ואם יצוייר שתפסק ההשפעה רגע אחת היתה כל הבריאה כלא הי', יזה עצמו הוא הענין שאמר לעולמו די היינו שלא נתן בהבריאה חיות להתפשט עוד יותר, וכענין זה יש לפרש הכתוב נטית ימינך תבלעמו ארץ, וברש"י כשהקב"ה נוטה ידו הרשעים כלים ונופלים, לפי שהכל נתון בידו ונופלים בהטייתה, וכן הוא אומר וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור עכ"ל, ולפי דרכנו יש לומר דהנה ההשפעה למטה מתיחסת לימין, כידוע שהימין הוא המשפיע והשמאל היא מצמצם, וכאשר נוטה ידו שהוא משל להמטה ידו מלהשפיע להרשעים זהו נטית ימינך, א"כ אין להם עוד חיות ונופלים וכלים מאליהם:
5
ו׳ובכענין זה יש לפרש הא דמנצח ומשדד המערכות, דהנה כל משטרי הארץ הוא ע"י כוכבים ומזלות, כי יש כוכב שמבטו לארץ מביא שלום והשקט ושאנן, ויש שמביא קטטה ואיבה ומריבה, וכל כ"ח עתים שבספר קהלת כולם הכי תלוים במבט הכוכבים, וכל כוכב יש לו כח מיוחד להשפיע למטה. ובהתרכבות המבטים והתמזגותם יצא שלימות הנהגה לפועל, למשל כוכב אחד מבטו מביא מרבית גשמים וכוכב אחד מבטו מביא יובש, בהרכבתם והתמזגותם יבואו הגשמים במדה טובה, וכן כולם, ואם מחטאת יושבי הארץ, הקב"ה מעניש אותם במניעת הגשמים. מונע מלהשפיע חיות כלל או מקצת בכוכב שמבטו על ארץ ההיא מורה על גשמים, ואז יצא לפועל עונש ארץ ההיא כפי שנגזר עלי', וכן בכל עניני העולם, אם לשבט אם לחסד, מנהיג הקב"ה את עולמו במה שאומר די להתפשטות החיות והשפע לכוכב או למזל זה, ממילא מחגבר כח המביט של כוכב או מזל שהוא כנגדו, וזהו הענין שם שין דלת יוד שהוא מנצח ומשדד מערכות השמים ע"י שאומר די, וכמו שבבריאת עולם בכלל, כן הוא בכל יום ובכל עת ובכל שעה, וע"כ הרמב"ן שפי' הוראת שם זה מנצח ומשדד המערכות. איננו מדחה את פירוש חכז"ל במדרש, שהוראת השם שאומר לעולמו די, כי שני הפירושים אחד הם:
6
ז׳ולפי האמור מובן מה דפשיטא להו שבשם א"ש לא יעשה אותות ומופתים גדולים ונפלאים, דהנהגה בשם הזה שהיא רק ע"י מניעה והסתלקות החיות ברב או במעט מכוכב או מזל זה, וממילא יתגבר השכנגדו, זה שייך רק בענינים שהם בסדר עולם והטבע הניתן במשטרי השמים, כגון רפואה וגשמים פרנסה שלום וכדומה, אבל ענינים היוצאים מהיקש הטבע לגמרי, כמו לעשות ממטה נחש או מנהר דם וכדומה, שענין זה אינני נותן באחד הכוכבים כלל כדי שתאמר שבמניעת והסתלקות החיות מזולתו יעשהו כוכב זה, ע"כ א"א לעשותו בשם זה אלא בשם הגדול שבו נברא העולם, ששם זה מורה על הוי', שכל הויות שבעולם נמצאים מאמיתת המצאו וברצונו ית"ש הוא מהוה בכל עת הוי' חדשה מה שלא הי' ניתן בכח הכוכבים עד כה, ורק בשם זה מחדש אותות ומופתים גדולים ונפלאים היצואים מהיקש הטבע לגמרי:
7
ח׳וכי יש לפרש דברי הרמב"ן שמשרע"ה ידע שמ"ת לא תהי' בשם א"ש אלא בשם הגדול שבו נברא העולם, נמי מה"ט הוא, שענין תורה אלקית הניתנה לישראל, שהיא גבוה מעל גבוה, איננה בכח משטרי השמים כלל וכלל, וא"כ א"א שתנתן בשם א"ש שהוא הסתלקות ומניעת החיות מאחד הכוכבים כדי שיתגבר שכנגדו להשפיע מה שאין בו כלל, וכמ"ש איוב כ"ח כ' והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה [וכמו שפירשו ז"ל חיות הקודש ומלאכים] ע"כ א"א שתנתן אלא בשם הגדול שבו נברא העולם כענין הנ"ל, וע"כ שאל ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ודרך שאלה ביקש שיודיעהו מי השולח אותו כלומר באיזה מדה הוא שלוח אליהם כדברי הרמב"ן ז"ל, ויש להוסיף עוד דברים, דבאשר נאמר לו שכל הגאולה נתלית במ"ת ששאל מרע"ה באיזה זכות והשיב לו השי"ת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ע"כ יצא לדון דהא והא אחת היא, דכמו שהתורה לא תנתן אלא בשם הגדול כן נמי יצ"מ היא בשמו הגדול שבו נברא העולם, היינו שם שהוראתו שמהוה הוי' חדשה, שעי"כ יהי' התגלות שם הוי' בעולם שהוא מהוה כל המציאות, ובזה יהיו מוכנים למ"ת, ובזוה"ק (ס"ז:) עד דאסתלק קב"ה ביקרי' כד אודן אלין קמי' לא איתיהבת אורייתא עיי"ש באריכות, והכוונה על ההגלות היראת שם הוי' בעולם, וממילא הבין נמי שיהי' באותות ומופתים גדולים ונפלאים שאין נמצא במשטרי הכוכבים כלל וכנ"ל, ואף שלא נאמר עדיין בפירוש שיעשה אותות ומופתים מופלאים, הי' משרע"ה חכם ומבין מדעתו שכך יהי' שכמו כן נצרך למ"ת, ולפי"ז מסקנת דברי הרמב"ן ודברי הא"ע אחד הם, שביקש לידע מה שם יאמר לישראל, כי בשם א"ש לא יעשה אותות רק בשם הנכבד, והרמב"ן לא הוסיף בדבריו אלא מאין ידע שיעשה אותות, שהוא ממתן תורה וכנ"ל:
8
ט׳ומעתה נבוא בעזהי"ת לביאור הפרשה דהנה מובן שהעונשין הם בהתדמות החטא, דאם החטא הי' עוד בסדר שאיננו יוצא מהיקש הטבעי, גם העונש לעומתו איננו כ"כ בגדלות ובנפלאות, אבל אם החטא הוא שהחוטא הרע לעשות מאד ויוצא מסדר הטבע, גם העונש לעומתו הוא מכות גדולות ונפלאות, כי הכל היא מדה במדה, והנה עונש שבסדר הטבע הגדנו לעיל שהוא בשם א"ש שהוא סילוק השפעת החיות מהכוכבים שמבטם מורה על השפעת הטוב, וממילא מתגברים כוכבים אשר מבטם מורה על השפעת רע, ועונש שהוא למעלה מסדר הטבע הוא בשם הוי' שמהוה חידוש עונש מה שאין בכח הכוכבים, אך ליצ"מ באשר היא תלוי' במתן תורה, הי' נתבקש אותות ומופתים מופלאים שתתגלה הוראת שם הוי' בעולם, אבל כל עוד שלא הי' החטא יוצא מהיקש סדר הטבעי, לא הי' בדין שיהי' עונש כזה המורה על שם הוי' כנ"ל, וע"כ פרעה עד כה אף שעשה רעות רבות וצרות לישראל, עודנו לא נחשב שיצא מגדר והיקש הטבעי, כי בטבע האדם עיר פרא יולד, ואלמלא שבע מצות בני נח הי' ממש איש את רעהו חיים בלעו, כחיות הטורפות ודגי הים הבולעים קצתם את קצתם, ואף אחר שבע מצות בני נח, מדינות שלא נגה עליהם אור התורה עודנה אוכלי אדם המה כמ"ש הרמב"ן ז"ל, וכבר אמרנו שענין דת התורה ואפשר גם השבע מצות בני נח אינם נמסרים במשפטי הכוכבים, וא"כ פרעה בכל הרעות שעשה עד כה, עדיין לא נחשב שיצא מהיקש הטבעי, ולא הי' בדין לענוש אותו במכות יוצאות מהיקש הטבעי, אך אחר שליחות הראשונה, שהודיעו משה את שם הוי' ית"ש, ופרעה העיז ואמר לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ובספורנו, לא ידעתי שום נמצא מהוה אחר אפיסת מוחלט, וגם את ישראל לא אשלח, וגם שיתאמת מציאות זה הנמצא, לא בשביל זה אשלח את ישראל עכ"ל, הנה זה יוצא מהיקש הטבעי, כי בסדר העולם החלש מתירא מהגבור ממנו, מה גם אנוש שהוא מציאות חלש נגד נמצא המהוה אתר אפיסת מוחלט, אשר בידו להשיבו עד דכה או להעמיסהו בכל מיני יסורים קשים ומרים שבעולם או להמיתו כרגע ולעשותו כאפס ואין, ולא עוד אצא שבאה החוצפה ועזותו היתירה לכלל מעשה, להכביד העבודה על האנשים המדוכאים, ולומר אל ישעו בדברי שקר, מחמת זה שהחטא שלו יצא מגדר היקש הטבעי, משך על עצמו עונשים יוצאים מהיקש הטבעי כנ"ל, ויציאת מצרים תהי' ביד חזקה ובזרוע, נטוי' ובשפטים גדולים, עד שתתגלה הוראת שם הוי' בעולם ויבוא למתן תורה:
9
י׳ולפי האמור הנה כל התרשה מבוארת, שהש"ת השיב למשה עתה תראה וגו' כי ביד חזקה וגו', עתה דייקא שפרעה הרע לעשות יוצא מהיקש סדר הטבעי, יש להענישו באופן זה שביד חזקה וגו', מה שלא הי' בדין להענישהו ככה מקדמת דנא, ולבאר זה בפרטות באה פרשה שלאחרי' וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', היינו שהוראתו מהוה חידוש מעשים מה שאין בכח משטרי הכוכבים, וארא אל אברהם וגו' בא"ש ושמי ה' לא נודעתי להם, שלא עשיתי עמהם אותות ומופתים מופלאים, שמכחם יתוודע להם הוראת שם הוי', להודיע לכל באי עולם ולהראותם בהתגלות שהוא מהוה כל נמצא כנ"ל, וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם, היינו פי' אע"פ שהקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, לזה הי' מספיק השם א"ש, כי זה הוא ענין נוהג בטבע עולם שאומה אחת תקח מזולתה את ארצם ולהשמידם, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל הפירוש ג"כ אע"פ ששמעתי וזכרתי את בריתי, עדיין הי' די לזה שם א"ש, אבל עתה חדשות נהיתה, וזה לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, שהוא מ"ת שבשמי הגדול נתנה, ע"כ אל תתמה אל החפץ שהקשה פרעה את רוחו יוצא מהיקש הטבע, כי עתה אני מראה ששמי הוי', וכנ"ל באריכות:
10
י״אולפי האמור יש לפרש דברי המדרש בראשית פרשה וא"ו, ספר משנה תורה הי' סגנון ליהושע וכו', נטלו והראה אותו לגלגל חמה, אמר כשם שלא דוממתי מזה אף אתה דום לפני, ויש להבין למה לא מצינו בכל אותות ומופתי הנביאים שיראו את ספר התורה במופתיהם, ונראה דשני מיני וסוגי נסים, הם מתיחסים לשני השמות שם א"ש ושם הוי' ב"ה, היינו שיש שענינם נמצא במערכות השמים ומשטרי הכוכבים, כגון כה אמר ה' עשה הנחל הזה גבים גבים, האמור באלישע, וכגון לרבות את המיעוט ולפקוד את העקרות וכדומה, שאין כאן בריאה חדשה אלא פעולת הכוכבים בציווי הקב"ה ע"י הסתלקות ומניעת החיות מכוכב שכנגדו כנ"ל שנעשה בשם א"ש, ויש נסים היוצאים מהיקש הטבעי לגמרי כגון רוב נסי משרע"ה, והם נעשים בכח שם הוי' ב"ה, ונראה שלעומת שני סוגי נסים, הם תורה ותפלה שתורה מחיחסת לשם הוי' ב"ה כנ"ל, ותפלה מתיחסת לשם א"ש, שהרי תפלה מצינו עוד קודם מ"ת, וכך הי' סדר הבריאה כברש"י בראשית כי לא המטיר וגו' ואדם אין לעבוד את האדמה, מ"ט לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים עכ"ל, והנה בש"ס מגילה ר"פ בני העיר בפלוגתא אי בהכנ"ס מותר לעשותו בהמ"ד אפלגו בפסוק את כל בית גדול שרף באש חד אמר מקום שמגדלין תורה, וח"א מקום שמגדלין בו תפלה דכתיב ספרו נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע ואלישע דעביד ברחמי עביד, הרי דנסי אלישע מתיחסים לתפלה, אך נסי משרע"ה שהי' נביא התורה מתיחסים נסיו ונפלאותיו לתורה, והנה יהושע לא הי' במדרגה זו כמשה וכאמרם ז"ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, וא"כ בלתי מובן לכאורה איך עשה נס עמידת החמה ולבנה, שנסים כאלה מתיחסים לשם הוי' ב"ה, לזה אמר ספר משנה תורה הי' סיגנון של יהושע, נטלו והראה אותו לגלגל חמה וכו', שבכח התורה שהיא מתיחסת לשם הוי' עשה נס זה וע"כ בשאר נביאים שנפלאות שהיו עושים מתיחסים לתפלה לא הוצרכו לזה:
11
י״בויש לומר שזה הענין נוהג בכל אדם הפרטי שהוא עולם קטן, ויש בו כחות מכחות משונים, אלה מושכין לכאן ואלה לכאן ובהתמזגות הרכבת הכחות יצא מעשה לפעלו וכמו משטרי הכוכבים בכלל עולם הגדול, כן סדר הכחות באדם עולם קטן, ובתפלה המתיחסת לשם א"ש וכ"כ בעשיית המצוה נעזרין בני אדם, שהשי"ת אומר לכחות המונעים משלימות האדם די, ומסתלק מהם החיות וממילא מתגברין יתר הכחות לתורה ועבודה, וכ"כ ח"ו להיפוך שבעונות האדם נענש שנסתלק החיות מכחות הטובות, וממילא מתגברין כחות המונעין, וזהו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, אך בתורה זוכין לחידוש חיות מה שלא הי' בכח האדם כלל, כבזוה"ק ח"א (י"ב:) פקודא חמישאה כתיב ישרצו המים שרץ נפש חי' בהאי קרא אית תלת פקודין חד למלעי באורייתא וכו' ולאשתדלא בה ולאפשא לה בכל יומא לתקנא נפשי' ורוחי' דכיון דב"נ אתעסק באורייתא אתתקן בנשמתא אחרא קדישא דכתיב שרץ נפש חי', נפש דההיא חי' קדישא, דכד ב"נ לא אתעסק באורייתא לית לי' נפשא קדישא, קדישא דלעילא לא שריא עלוי', וכד אשתדל באורייתא בההוא רחישו דרחיש בה זכה לההיא נפש חי' וכו', וכמו שבכלל עולם הגדול כן דוגמתו עולם הקטן:
12
י״גויש לומר עוד דשני ענינים אלה הם נמי בשבת זכור ושמור, דשמור הוא להשליך מעליו כל טורח מלאכה וטרדת הפרנסה עד כלא יהרהר כלל אחר מלאכה, והוא מניעת והסתלקות חיותו מדברי חול, לעומתן זוכה שהשי"ת מונע ומסלק החיות מכחות החיצונים וכחות נפשו אשר לא טובים וכלהו ערקין לנוקבא דתהומא רבא, וזה "צווחין אף עקתין בטילין ושביתין" וממילא כחות הטובים שבאדם מתגברין ביותר, ברגש הנפש לקבל שבת ונשמה יתירה, וזהו שזוכין לזכור שהוא קידוש היום בתפלה ועל הכוס ועונג שבת ואורות חדשות, וזהו "ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין", ואפשר דהיינו טעמא דאיתא במדרש שאמר השי"ת למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, שגאולת ישראל ממצרים נצרך להאיר בהם אורות חדשים כעין בריאת עולם שאמר ה' יהי אור ויהי אור, וכמו שהגדנו לעיל שהיתה הכנה למ"ת שבשמו הגדול נתנה, והנה משה הוא שבת כמו שאנו אומרים ישמח משה במתנה חלקו, וכן משה הוא צדיק השביעי משבעה צדיקים שהורידו את השכינה לארץ מאאע"ה עד משרע"ה, וע"כ משרע"ה הוא השבת של שבעת הצדיקים וכמו שבת שזוכין לזכור שהוא חידוש אורות כנ"ל כן הי' מהות משרע"ה ע"כ אין זולתו ראוי להיות הגואל:
13
י״דולקחתי אתכם לי לעם, יש לדקדק דהנה ידוע דלשון עם הוא פחות שבלשונות שנקראו ישראל, כברש"י במדבר י"א בשם ספרי, אין העם אלא רשעים, וכן הוא אומר מה אעשה לעם הזה, ואומר העם הרע הזה, וכשהם כשרים נקראים עמי שנא' שלח עמי וכו', וא"כ כאן שמדבר ממ"ת שהוא תכלית גדלות ישראל למה כתוב לעם, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד שלשון עם הוא מלשון גחלים עוממות שהוא לשון כהה, וע"כ כשהם רשעים נקראים העם סתם אבל כשהם צדיקים נקראים עמי היינו שאלו הם מבטלין את שכלם ונמשכים אחרי, וע"כ במ"ת שהקדימו נעשה לנשמע יוצדק בהם הלשון לי לעם וכענין שבמדרש יונתי בחגוי הסלע ולא אמר יונה כי אצלי הם כיונה פותה אין לב אבל לגבי אומה"ע שבאים לבטלן מן התורה ומן המצות הם קשים כחיות עכ"ד, ויש להוסיף בה דברים עפ"י דברי רש"י ויקרא כ"ו י"ד בפסוק ואם לא תשמעו לי אין לי אלא זה המכיר את רבונו ומתכוון למרוד בו עכ"ל, כן יש לומר הכא להיפוך אין לי אלא שמכיר את מי שאמר והי' העולם ומתדבק בו, והיינו שהאיש שאין לו כ"כ שכל בהיר וחזק ומבטל את דעתו איננו כ"כ רבותא, כמו היודע טעם תורה ומצות שהוא מחויב וא"א להיות בלעדם בשום אופן ומ"מ מבטל דעתו ואינו עושה מפני ידיעתו כי טוב, אלא מחמת הציווי ואחת היא לו אם יודע טעמו או לא, זה רבותא יותר, וזה שאמר הכתוב ולקחתי אתכם לי לעם, היינו אע"פ שידעו דיעה שלימה אותי, מ"מ יקבלו עליהם מצותי בתמימות כאלו היו הולכי חשכים ואין נוגה להם, והוא כאמרם ז"ל אדם ובהמה תושיע ה' אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה, ובמדרש אע"פ שאדם אנחנו אנו נמשכים אחריך כבהמה:
14
ט״וויש להמתיק הדברים עוד יותר עפ"י דברי הזוה"ק ריש בהר דמצות שעושין בלי עול דומה להאי תורא דאי לא יהיב עלוי עול לא עביד מידי, וכבר דקדקנו בו בשלמא האי תורא אי לא יהיב עלוי עול א"כ אין המחרישה נקשרת עמו ולא נמשכה אחריו ומה דמיון לזה מצות בלי עול דמ"מ הרי המצוה נעשית, ופירשנו עפ"י דברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דהמצות שהם פועלות בעולמות העליונים הוא מחמת שאנו שלוחים של הקב"ה ושליח של אדם כמותו וחשיב השי"ת הוא העושה עכת"ד, וע"כ המצות בלי עול נחשבות כעושה מאיליו ולא נחשב שוב מעשה הקב"ה, ע"כ אינם פועלות למעלה, וזה כוונת הזוה"ק לא עביד מידי היינו בעולמות העליונים:
15
ט״זולפי האמור מובן גודל המעלה שעשיית המצות היא בביטול השכל אליו ית"ש, ולא תהי' ידיעתו בטעם המצות תופסת מקום כלל, אלא כמו בהמה דאדעתא דמרה קאזלא, ואז הוא נקרא שליח השי"ת והמצות פועלות למעלה ביותר, וכ"ז נכלל במ"ש ולקחתי אתכם לי לעם:
16
י״זולפי דברינו יתפרש לנו בטוב מ"ש כבד לב פרעה מאן לשלח את העם, ולמה לא כתיב את עמי וכאן לא שייך התירוץ של כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הנ"ל, אך לפי מה שהוספנו יש לפרש בטוב עפ"י דברי מהר"ל שאומה"ע אף הטובים שבהם אין להם אלא מה שהשכל מתחייב, ופירש בזה דברי הש"ס דמה בן נתינה שמו, וכבר הזכרנו דבריו פעמים רבות, ויש לומר דכל התנגדות של פרעה לשלח את העם לזבוח לה', הי' מחמת שהרגיש בדברי משרע"ה שאמר בראשית דבריו כה אמר ה' שלח את עמ' ויחוגו לי במדבר, שנתבקש שיילכו בבחי' עם היינו בביטול השכל אף שישכילו וידעו טעמו של דבר, ומרומז זה בתיבת עמי ובתיבת לי כנ"ל, ופרעה לא הבין בחי' זו וכמתעתע הי' בעיניו, ע"כ לא נחשבו הדברים בעיניו, וז"ש כבד לב פרעה מאן לשלח את "העם" שמחמת תיבת העם נצמח שורש סירובו, והיא בסגנון מאמר הזוה"ק ויחזק הוי' את לב פרעה היינו מה שמזכיר לו מרע"ה שם הוי' זה חיזק את לבו, כן נמי יש לפרש שמה שהזכיר לו ענין "עם" זהו שהכביד את לבו:
17