שם משמואל, ואתחנן ז׳Shem MiShmuel, Vaetchanan 7
א׳שנת תרע"ט
1
ב׳במדרש פ"ב סי' א' א"ר יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן, וכו' ביצור קרואה וכו' ביצור וקריאה דכתיב בצר לי אקרא ה', ויש להבין מה משמע מהכא דביצור הוא לשון תפלה, הרי האי בצר לי מקמי תפלה הוה ואינו מוכח מכאן אלא דקריאה היא לשון תפילה:
2
ג׳ונראה דבא לומר דיש בטבע אנשים שכאשר הוא בצרה ר"ל פניו נופלים ומתייאש, וכענין שכתוב בקין ויחר לקין מאוד ויפלו פניו, וזהו שאמר השי"ת לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלוא אם תיטיב שאת, והפי' שזה איננו הכנעה הנרצית אלא נפילה ממש כמתייאש ולמה יהי' בך ככה הלוא עדיין יש לך תקוה הלוא אם תיטיב שאת, והכנעה הנרצית היא אשר יודע ומבין שהוא צריך לחגור שארית כחו ולקבץ כל כחות נפשו להתחנן ולבקש על נפשו אולי יש תקוה, וזהו שאמר דהמע"ה בצר לי אקרא ה' היינו שאיננו נופל ומתייאש ח"ו אלא אקרא ה', והנה קיבוץ כחות נפשו מוחו ולבו כמו שהוא למטה לעומתו מעורר למעלה חיבור שמים וארץ עליונים ותחתונים, וזה עצמו הוא ענין תפלה שפירושו חיבור כבספה"ק, ובזוה"ק (נח ע"ו.) והי' מחניך קדוש אלו שייפין דבר נש, והיינו שהאדם הוא עולם קטן וחיבור כחות האדם עצמו הוא דוגמת חיבור מחנה, וע"כ הענין ביצור שפירושו חיבור כחות נפשו, זה עצמו הוא תפלת ציבור, וזהו שאותיות דדין הוא אותיות דדין:
3
ד׳במדרש ואם קרא ק"ש ומתפלל מיד מובטח לו שתפלתו נשמעת, נראה לפרש דהנה סדר העולם שיהי' האדם נצרך תמיד והוא חסר ויהי' מתפלל לה', וכן כתיב בתחילת סדר הבריאה כי לא המטיר ה"א על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה, ופירש"י מה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וכו', ומה שיש מתפלל ואינו נענה הוא יציאה מסדר הבריאה, ומטעם שכל אויר העולם מלא מזיקים כבמדרש, ורצונם תמיד לבלע ולהשחית, אבל רצון הקב"ה בעולמו דוחה את המזיקים, והוא כענין שאה"כ תהלים ק"ד כ"ב תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון, וע"כ מחמת התגברות העונות שגורמת הסתרת פנים של מעלה, מתפשטים כחות המזיקים כענין שכתוב והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואז בכח המזיקים הממלאים את האויר לסתום בעד עליות התפילות וכמ"ש איכה ג' מ"ד סכותה בענן לך מעבור תפילה, והוא הענין גדול המוזכר בריש יחזקאל, אך ק"ש מסלקת את המזיקין, ובמדרש בלק פ"כ סי' כ' בפסוק הן עם כלביא יקום, אין אומה בעולם כיוצא בהם הרי הם ישנים מן התורה ומן המצות ועומדין משנתן כאריות וחוטפין ק"ש וממליכין להקב"ה ונעשים כאריות וכו' כשהוא אומר ה' אחד נאכלים המחבלים מפניו ומלחשים אחריו בשכמל"ו ובורחין וכו', והטעם כי כל הנמצאים ובכלל אפי' המזיקים נמצאים מאמיתת המצאו ית"ש, וע"כ בהזכירו יחוד ה' בהכרח נכנעים ובורחים לשעתם עכ"פ, וע"כ בהכרח נסתלקה הסתימה בעד התפלות והם מתקבלים:
4
ה׳דברו על לב ירושלים וקראו אלי' כי מלאה צבאה וגומר, יש לפרש היות הרמ"ח אברים ושס"ה גידים שבאדם אינן נשלמים אלא ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, ובהחסר אחת מהם הרי הוא נחשב בע"מ או מחוסר אבר, ואין הוי' שורה במקום הפגום, וידוע שלעומתו מתאוים כחות החיצונים לדבוק בו, וא"כ יש להבין איך אפשר לאיש להתקדש בעוד שלא נשלם בהרמ"ח ושס"ה, ועוד הרי יש כמה מצוות שאינן נוהגין בכל אדם ובכל זמן, וא"כ בהכרח הרי הוא פגום, והתירוץ לזה כי כל ישראל הם כאיש אחד, וכאשר נשלם הרמ"ח ושס"ה בין כולם, ואפי' בין אותם שהלכו לעולמם ובין שאתנו חיים הם, שוב שורה עליהם שם ה', אך כל זה בעוד שיש התאחדות ביניהם וכמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, אבל ע"י פירוד לבבות ושנאת חנם היפוך מהתאספות ותצטרך לחשוב כל אחד בפני עצמו ובהכרח הוא פגום ע"י חיסור המצות כנ"ל, ושוב אין השי"ת שורה עליו, ולעומתו מתפשטים כחות החיצונים ח"ו:
5
ו׳וזה הי' ענין חרבן בית ראשון ושני, דבדרז"ל דבבית ראשון הי' שנאה ופירוד לבבות בנשיאי ישראל, וע"כ מובן שעם כל גדולתם באו לידי ג' עבירות, שכחות חיצונים שנדבקו בהם הביאם לכל אלה, ובבית שני התפשטה השנאת חנם בכל ישראל, ובשביל זה נחרב, ואפשר שזה נרמז בכתוב ויהי בישורון מלך "בהתאסף ראשי עם" זהו היפוך מה שהי' בימי בית ראשון, "יחד שבטי ישראל" זהו היפוך מה שהי' בימי בית שני, ובספרי רשב"א משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהוגנים ובעשתות ובנה עליהם פלטורין כל זמן שהספינות קשורות פלטורין קיימים וכו', ונראה שהשני בתי מקדשות המשיל בפלטורין, ובעוה"ר הוא מכה המהלכת בכל עת הגלות:
6
ז׳ונראה לומר שזה עצמו תהי' התחלת הגאולה שיתאחדו לבבות ישראל וכמ"ש מלאכי ג' כ"ג הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ומכלל שעד אז הם פרודים, וכן מפורש ביחזקאל ל"ז כ"ב ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, ואז תחת שהיו נחשבים פגומים ישובו להיות שלמים בכל אבריהם וגידיהם, והיינו משום שיפתח להם היכל אהבה ותתהוה אהבה גדולה בלבבות ישראל למעלה מן הטעם ולמעלה מן החשבון:
7
ח׳ובזה יש לפרש הכתוב דברו על לב ירושלים וקראו אלי', לב ירושלים נקראו לבבות ישראל שנכנסה בהם האהבה המכונה בלשון דיבור, וקראו אלי' הוא התאספות, כי מלאה צבאה היינו שנתמלא כל לב מכל רמ"ח ושס"ה אכי"ר ב"ב:
8