שם משמואל, ואתחנן ח׳Shem MiShmuel, Vaetchanan 8
א׳שנת תר"פ
1
ב׳אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש וברש"י ואעפ"י שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה, ובמדרש אוהב כסף לא ישבע כסף וכו' א"ר יצחק מי שהוא אוהב מצות אינו שבע מן המצות, כיצד אתה מוצא שני גדולי עולם דוד ומשה ולא שבעו, דוד אעפ"י שאמר לי' הקב"ה רק אתה לא תבנה לי את הבית הזה וכו' מה עשה זירז א"ע והתקין כל צרכיו וכו' וכן משה אעפ"י שא"ל הקב"ה כי לא תעבור את הירדן הזה אמר משה אני עובר מן העולם ואינו מפריש להם ערי מקלט מיד אז יבדיל משה:
2
ג׳ויש להבין התינח דוד שהקדיש כל צרכי הבית והי' חל עליהם הקדש בדק הבית שזה מצוה, ע"כ נחשב מצוה שבאה לידו וקיימה, אבל הפרשת ערי מקלט שאין בהם קדושה משאר ערי ישראל ובתי ערי חומה אלא שקולטות, ומאחר שעדיין אינן קולטות מה מצוה אית בהו, ולא שייך בהו לומר אלא הכנה למצוה קודם זמן מצותה, ולא מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה:
3
ד׳ונראה דהנה בליקוטי תורה מהאריז"ל בפ' שופטים וז"ל דע כי כל זרעו של הבל כולם נתחייבו מיתה ולכן הרגו קין להבל, ואמנם משה הרג המצרי [שהוא גלגול קין] קודם זמנו להעלותו ע"י שם מ"ב וחטא בזה ונתחייב גלות כמש"ה ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה אותיות משה עכ"ל, ובודאי אין הדברים כפשטן שנחשב חטא למשה מה שהרג את המצרי, שהרי בדין הרגו כי גוי שהכה את ישראל חייב מיתה, ונידון ע"י ע"א ובדיין אחד, א"כ הרי מידן דייני' וקטלי' וקיים בזה מצוות דינים, ואדרבה הרי אנשי שכם נתחייבו מיתה בשביל שלא דנוהו לשכם כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים הל' י"ד, א"כ בפשיטות לא יתכן לחשוב למרע"ה חטא במה שהרג את המצרי, ואף שמכח חטאו של קין שהרג את הבל עדיין לא הגיע זמנו להעלותו כמ"ש האריז"ל, מ"מ מחמת חטאו שהכה את ישראל שפיר עביד דקטלי':
4
ה׳ונראה דהנה ענין מקלט הרוצח הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה משום שזה הרוצח שחטא בחיים של הנהרג אבד את חיותו מדה במדה, אלא שהשי"ת המציא לו תקנה שיסתפח ללוים בעיר מקלטו שהלוים כל עבודתם בחיות והתלהבות ובשיר לארמא קלא, וע"י כן שואב חיות חדשה באמצעות הלוים עכ"ד:
5
ו׳ולפי הדברים אלו יש להסביר הטעם הא דכתיב ואם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו וגו' ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם, ובש"ס מכות (י"א:) רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם ריה"ג אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם וכו', ולכאורה יפלא שהרי חטאו הי' בשוגג ומ"ש מכל חייבי מיתות והעובד ע"ז ומג"ע בשוגג פטור ממיתה, ומפי השמועה למדו ההוא ולא אנוס ההוא ולא שוגג ההוא ולא מוטעה, ובשוגג אינו מחויב אלא קרבן לבד, ולמה ברוצח בשוגג חוץ לגבול עיר מקלטו אין לו דמים, ולא עוד אלא לריה"ג מצוה ביד גואל הדם להרגו ורשות ביד כל אדם:
6
ז׳אך לפי הדברים הנ"ל י"ל שלטובתו נאמרו הדברים, שמאחר שזה הרוצח אבד את חיותו, אלא שהמציא לו חיות ע"י שהוא נספח ללוים, ולהיות שואב חיים באמצעות הלוים, בהכרח שיהי' בטל ממציאותו לגמרי ויהי' בעיני עצמו כלא הי', אז אפשר לו להיות שואב חיים מזולתו, כי בעוד איננו בטל ממציאותו לגמרי אי אפשר שיהי' בטל ונספח לזולתו, [וידוע בדברי חכמי האמת מענין נפילת אפים] וע"כ לטובתו נאמרו הדברים שרשות או מצוה לגואל הדם להורגו, למען בשביל זה לא תהי' נחשבת מציאותו מציאות אף בעיני עצמו ואז ביכולתו ביותר לבטל א"ע לגמרי להיות כלא הי':
7
ח׳ומצינו במדרש פ' נח פרשה ל"ב שדואג אמר לשאול וכי יש אישות לדוד הלוא מורד במלכות הוא וחשוב כמת וכאלו הוא מת ודמו מותר ואשתו מותרת, ואף שדין שקר דן דואג ונחשב שהותר ג"ע, ואפי' יוצא ליהרג עדיין אשתו אסורה כל זמן שלא יצאה נשמתו, מ"מ מדקיבלה שאול מוכח דקצת אמת יש בו, דכל היכי שמחוייב מיתה אין מציאותו נחשבת מציאות, וזה מביא שפלות הרוח בלבבו, וע"י כן בכחו להתבטל בעני עצמו ביותר להיות נספח ובטל אל הלוים:
8
ט׳ויש לומר שזה עצמו הוא כפרה על חטאו מאחר שחטאו הביאו שיהי' בכחו להתבטל כ"כ ושלא תהי' נחשבת מציאותו מציאות בעיני עצמו, שזה אחת מהמעלות הגדולות, כאמרם ז"ל מה שעשאה חכמה עטרה לראשה עשאה ענוה עקב לסולייתה, והוא היפוך מהסט"א וכחות חיצונים שכל ענינם הוא גסות הרוח וישות בעיני עצמם, וע"כ זה שנתבטל בעיני עצמו הרי דוחה את כחות החיצונים המתהוים מכח החטא, וע"כ חטאתו תכופר:
9
י׳ואפשר לומר שלא לבד שפרח אלא שנתעלה גם החטא להיות נחשב מצוה יותר, שזה גרם לבחי' הביטול, ושואב באמצעותם חיים חדשים, ומ"מ זה שאמרנו שהרוצח צריך שיהי' בעיניו כאלו הוא עבר ובטל מן העולם, זה איננו דבר נקל אף אחר התקנה שהמציאה לו התורה שתהי' מצוה או רשות לגואל הדם להורגו, כי טבע האנושי ממאן להיות כ"כ בטל, ועוד יתבאר איה"ש לפנינו:
10
י״אוהנה דומה לענין הרוצח שאבד חיותו והמציאה לו התורה תקנה שיהי' בטל לגמרי ממציאותו אלא נספח להלוים ובאמצעותם חוזר ושואב חיים חדשים, דומה לזה הוא ענין בע"ת, והיונו דהנה אמרו ז"ל שאלו לחכמה ואמרה נפש החוטאת היא תמות והתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר לו, והשי"ת אמר יעשה תשובה ויכפר לו, הרי שמצד החכמה נפש החוטאת אבדה חיותה אלא שהשי"ת ברוב רחמיו המציא לו עצה שיעשה תשובה, והיינו שתשובה היא ענין ביטול שיבטל את מציאותו להשי"ת וכאילו אינו אותו האיש שעשה את החטא כמ"ש הרמב"ם בטעם שינוי השם, וכאשר יתבונן בעצמו שהוא כאלו נעדר המציאות מצד עצמו אז שואב חיים חדשים ממקור החיים וממילא סר עוונו וחטאתו תכופר, כמו מים שנטמאו משיקן והן טהורים, כי אחר שנעשה דבוק למקור החיים בהכרח שחטאתו פורחת ממנו, וזהו תשובה מועילה שבתשובות, וע"כ אין מתנאי בעל תשובה זה שיהי' חוטא מקודם, אלא אפי' צדיק גמור יכול להיות בע"ת שיבטל את מציאותו לרצון השי"ת וכאלו איננו נפרד כלל, וזהו שבזוה"ק לאהדרא צדיקיא בתיובתא, ולא לרשיעייא בלבד אלא גם לצדיקיא:
11
י״באך זה אינו דבר נקל שהאיש צדיק שלא חטא מעולם אעפי"כ לא תהי' מציאותו מציאות בעיני עצמו, וע"כ לא שייך לומר שמצוה על כל איש אפי' שאינו חוטא להיות בע"ת, כי מצוה היא לכל ישראל וכוללת כל הפרטים, ולאו כל אדם זוכה לכך, ומ"מ אדם החוטא מצוה עליו לחזור בתשובה, כי מאחר שהוא חוטא ומצד החכמה שאומרת נפש החוטאת היא תמות ואבד חיותו, הרי יש בידו להתבונן על מצבו, איך ירד משמים ארץ, ואת מי ומה החליף במי, ומפני זה עצמו נקל לו להיות לבו נשבר בקרבי ולבטל את מציאותו בעיני עצמו כמ"ש (ירמי' ג' כ"ה) נשכבה בבשתינו ותכסינו כלימתינו, ולאמור להרים כסוני ולגבעות נפלו עלינו, ומכח זה הוא שואב חיים חדשים ממקור החיים וממילא חטאי מתכפר:
12
י״גויש לומר עוד דכמו ברוצח שלטובה נאמרו לו הדברים שאבד חיותו ורשות או מצוה לגואל הדם להורגו כדי שעי"ז יבוא לבחי' הביטול באמת, כן נאמר באיש החוטא שכל מה שאמרה החכמה נפש החוטאת היא תמות נמי לטובתו אמרה כן כדי שעי"ז יבוא לבחי' הביטול ויתקיים מאמר הקב"ה יעשה תשובה ויתכפר לו, וי"ל עוד שמאחר שהחטא גרם לו שיבוא לבחי' הביטול, א"כ נתעלה בחי' החטא להחשב כמו מצוה מאחר שזה הי' סיבה לבוא לבחי' הביטול שאיננו נקל אפי' לצדיקים גמורים כנ"ל, א"כ לא לבד שסר עוונו וחטאתו תכופר והי' כלא הי', אדרבה הרי עוד נחשב למצוה, דומה לזה איתא בספה"ק טעם תשובה מאהבה שזדונות נעשות לו כזכיות, מפני שהעונות עצמם הם הגורמים לתשובה מאהבה נעשה מהם זכיות, ולפי דרכינו גם כל תשובה שבאה מחמת הביטול כנ"ל נמי הכי שנעשו מעוונות זכיות, דומה לזה הגדנו לעיל בענין הרוצח שגלה לערי מקלט שלא לבד שסר עוונו וחטאתו תכופר אלא שנתעלה גם החטא להחשב כזכות מאחר שהביאו לבחי' הביטול:
13
י״דוהנה לפי דברינו יש לפרש דברי התנחומא פ' האזינו כתיב ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים עושה תשובה נושא לו פנים יכול לכל ת"ל אליך ולא לאו"ה עוע"ז עכ"ל, וכל המפרשים תמהו הלא מצינו באדה"ר ועתה פן ישלח ידו ובמדרש אין ועתה אלא תשובה שפתח לו המקום פתח של תשובה, וכן נח שהתרה לדור המבול ואאע"ה שהשתדל להחזיר את כל באי עולם תחת כנפי השכינה ואפי' עובדי ע"ז, הרי שהתשובה מועלת להם, וכן אנשי נינוה שעשו תשובה ונתקבלו:
14
ט״ואך לפי דרכינו י"ל דהנה תשובה נבראה קודם שנברא העולם, והיינו לשוב החוטא מחטאו, אז השי"ת מוחל וסולח וסר העון והחטאת תכופר, היינו שכפרה היא לשון קינוח והסרה, וזהו אפי' לאומ"ה, אבל תשובה שבבחי' ביטול כנ"ל עד שגם החטא נהפך להיות נחשב בזכיות, זה נקרא נשיאת פנים היינו שמקבלו באהבה כאלו לא חטא מעולם, שהרי החטא נהפך להיות זכות, בזה מדייק המדרש אליך ולא לאומה"ע:
15
ט״זוטעמו של דבר י"ל בפשיטות שבחי' ביטול באמת לא נמצא כלל באומה"ע אפי' להטובים שבהם כאמרם ז"ל צדיק אחד הי' באומות ואיוב שמו ולא בא לפני הקב"ה אלא בתוכחות, ולא נמצא בחי' ביטול אלא בישראל שהם ממעטים עצמם, ואפי' בישראל איננו כ"כ דבר נקל ולאו כל אדם זוכה לכך קו"ח לאומה"ע:
16
י״זוי"ל עוד שזה שגם בישראל מהנמצא בחי' הביטול הוא מחמת מרע"ה שהוא הי' בטל להשי"ת בתכלית הביטול כמ"ש ונחנו מה שפירש הרמב"ן שאפי' מציאות גרועה כעפר לא הי' חושב א"ע, וכבר הגדנו במק"א שמרע"ה בישראל הי' כמו נשמה בגוף, וכמו נשמה המחכמת את הגוף ומלמדת אותו מדות טובות, כן הי' מרע"ה בישראל, וז"ש שש מאות אלף רגלי אשר אנכי בקרבו היינו בקרבו ממש כלשון שכתוב (זכריה י"ב א') ויוצר רוח אדם בקרבו, וע"כ מחמת גודל בחי' הביטול שהי' במרע"ה נכנסה גם בישראל מדה זו משא"כ באומה"ע:
17
י״חולפי"מ שהגדנו שבחי' הביטול שבישראל נסתעפה מבחי' הביטול שבמשה יתפרש לנו הכתוב כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק, היינו עד שיהיו בבחי' יונק כמ"ש (תהלים קל"א ב') נפשי כגמול עלי אמו:
18
י״טולפי האמור יש לפרש דברי הזוה"ק ח"ג (רע"ח.) אמרו מארי מתניתין דמתיבתא עלאה ותתאה רעיא מהימנא אנן שליחן דמארי עלמא לגבך זכאה חולקך דאנת בעל תשובה שקול לשיתין רבוון דישראל עכ"ל, עפ"מ שהגדנו לעיל דבע"ת איננו בתנאי שיהא חוטא מקודם אלא עצם הביטול באמת להשי"ת, זהו עיקר מעלת התשובה וכפרת החטא להחוטא ע"י תשובה באה ממילא, וע"כ מרע"ה שהוא הי' ענו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה, והי' בטל בתכלית להשי"ת, וכל מה שנמצאה בחי' ביטול בישראל ממנו היא, ע"כ שפיר יוצדק לומר למרע"ה אנת בע"ת שקול לששים רבוא דישראל דהיינו כל אופני התשובה דהוא ביטול כנ"ל הנמצאים בכל ששים רבוא דישראל כל חד לפי דרגא דילי' כולם יחד היו במרע"ה, שהרי באמצעותו נמצא זה בישראל:
19
כ׳ונראה שדומה לזה ענין רוצח שגולה לערי מקלט שהגדנו לעיל שהכוונה במה שהותר את דמו למען שיבוא לבחי' ביטול הישות של עצמו להיות כלא הי', ואז יהי' ביכולתו להיות נספח אל הלוים לשאוב באמצעותן חיים חדשים, שהגדנו לעיל שביטול כזה איננו דבר נקל בטבע האנושי כל עוד שנשמתו בו, מ"מ כחו של מרע"ה שהוא בישראל כנשמה בגוף הוא המסייע לבוא לבחי' הביטול, וכמו ענין בע"ת שכחו של משה באשר הי' בע"ת דשקיל לששים רבוא מסייעהו לבע"ת זה לבוא לבחי' הביטול, כך נאמר ג"כ ברוצח שגלה לעיר מקלטו שנדרש ממנו הביטול נמי כחו של משה מסייעהו, אך כמו בע"ת שכחו של משה מסייעהו הוא מפני היות מרע"ה בע"ת, עורר מין את מינו, כמו כן הגולה לערי מקלט שיסייעהו כחו של משה, הי' נמי נדרש שגם מרע"ה יהי' נצרך לענין מקלט, ובאשר הי' בטבעו בבחי' הביטול נקל הי' לו לאחוז בבחי' הביטול גם בענין המקלט, ע"כ שוב מסייע לכל הגולים לערי מקלט, וע"כ מה' היתה זאת שיבוא ליד מרע"ה מעשה המצרי שאף שבדין הרגו מ"מ הרגיש מרע"ה שהי' לפני זמנו, והי' חושב א"ע שבאה תקלה על ידו ונצרך לענין קליטה, וע"כ נאמר לו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה למען יעורר בקרבו מדת הביטול הנצרך לענין הקליטה, ובזה יסייע לכל הגולים הצריכים ביטול כנ"ל, ומובנים דברי האריז"ל:
20
כ״אויובנו נמי דברי המדרש ד"א אז יבדיל משה א"ר איבו כיון שברח משה התחיל אומר שירה שנא' וישב בארץ מדין וישב על הבאר מה ישראל אמרו שירה על הבאר אף משה אמר שירה על הבאר א"ר לוי לפי שאירעה פרשת רוצח על ידו בערי מקלט עכ"ל, הרי שלפי דרכי המדרש נמי הי' למשה ענין קליטה על הבאר דומה לעיר מקלט, והדברים מותאמים עם דברינו הנ"ל, שלטובת ישראל כדי שיהי' כח מרע"ה מסייע לישראל בבחי' הביטול בערי מקלט נזדמן למרע"ה שיצטרך למקלט כנ"ל:
21
כ״בולפי האמור יתיישבו דברי רש"י והמדרש שבריש המאמר שאמר משה מצוה שבא לידי אקיימנה, הי נו שכשבא לידו הבין שכל מה שאירע לו שהי' צריך למקלט הכל הי' לטובת ישראל להבא בענין ערי מקלט, ע"כ הפרישם תיכף כדי שיהי' ידו בהם ובכחו יגרמו לבחי' הביטול, ועם זה יובנו דברי המדרש שאמר שירה על הפרשת שלש הערים כפירוש המת"כ בשם הילקוט, דהיינו הודאה על לשעבר מה שאירע לו אחרי שנודע לו שבשביל סיוע לישראל הי':
22