שם משמואל, ויחי י׳Shem MiShmuel, Vayechi 10
א׳שנת תר"פ.
1
ב׳המלאך הגואל אותי מכל רע וגו' אריב"ח קשה היא הפרנסה כפלים כלידה בלידה כתיב בעצב תלדי בנים ובפרנסה כתיב בעצבון תאכלנה, רא"א הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, ר"ש בר"נ אמר וגדולה מן הגאולה שהגאולה ע"י מלאך ופרנסה על ידיו של הקב"ה גאולה ע"י מלאך שנאמר המלאך הגואל אותי ופרנסה ע"י הקב"ה דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, והרבה הגדנו בזה בעזהי"ת, ונראה עוד לפרש דהנה לידת האדם הוא חיבור הנפש שמהעליונים עם הגוף שמתחתונים, וזה דבר קשה, כי אין כח בטבע התחתונים לסבול את רוחניות העליונים כמו שאמרה אשת מנוח מות נמות כי אלקים ראינו, וכן העליונים אינם יכולים לסבול אף מדא דהאי עלמא, והקב"ה מחברן ועושה אותם ברי' אחת היפוך טבעם והוא כענין שאמרו ז"ל מלאך שחציו מים וחציו אש ואין המים מכבים את האש ואין האש מכלה את המים, אך יותר קשה מזה הוא הפרנסה עפימ"ש האריז"ל בפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, דהיינו שיש בכל מאכל מוצא פי ה' שזהו מחי' את האדם עכ"ד, והוא צימוד וחיבור יותר מחיבור גוף ונפש שאפי' בעודם צמודים הם שנים, אבל מוצא פי ה' וגשם הלחם נעשים דבר אחד לגמרי:
2
ג׳ור"א אמר מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים, והיינו דהנה האדם הוא מורכב מכל הבריאה וכל חלקי המציאות שיש בעולם, האדם נכלל מכולם, וע"כ בכחו לתקן את כולם, וכמו שבחלקי העולם נמצא כחות רעות שמהם מוצא חיות רעות טורפין ודורסים, כך נמצא ג"כ בהאדם עצמו עירוב כחות רעות המשחיתין את מהות האדם, נוסף לזה, כל העולם כולו מלא מזיקים המתנקשים אחרי האדם להוממו ולאבדו כמ"ש המגיד להב"י שס"ם וכל משרייתא דילי' רודפין אחריו, אבל הקב"ה גואל את האדם מכולם, וז"ש המלאך הגואל אותי מכל רע, מכל הוא ריבוי, וזה שאמרו ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, וזהו הגאולה בכפלים, הן מבית והן מחוץ אף פרנסה בכפלים היינו מוצא פי ה' שבהלחם שבה יחי' האדם כנ"ל שזה הוא מזונות אף להנפש כמ"ש הרב בליקוטי תורה, ועוד זאת התפשטות מזונות פשוטים אפי' לאומה"ע והקב"ה יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים:
3
ד׳ומה פרנסה בכל יום תמורת ליחות האדם הניתוך בכל יום, אף גאולה בכל יום כאמרם ז"ל יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, וע"כ בכל יום צריך גאולה חדשה:
4
ה׳וכבר הגדנו שפרנסה וגאולה מתייחסים ליעקב ויוסף, פרנסה ליעקב וגאולה ליוסף, ונראה עוד לומר היות דכפולים הם ע"כ שניהם מתייחסים ליעקב ושניהם ליוסף, כמו שמצינו שני הלשונות גאולה ופרנסה ביעקב המלאך הגואל אותי מכל רע, האלקים הרועה אותי, וכן ביוסף שהגאולה ממצרים הי' תלוי בארונו של יוסף, וכתב ויקח משה את עצמות יוסף עמו, וכתיב הים ראה וינוס ואמרו ז"ל מה ראה ארונו של יוסף ראה, וכן הי' הזן ומפרנס כמ"ש ויכלכל יוסף אחיו ובית אביו, וכן כתיב בני יעקב ויוסף ובתרגום דאוליד יעקב וזן יוסף:
5
ו׳ונראה עוד לומר עפי"מ שפרשנו ענין גאולה בכפלים מכחות רעות הנמצאים בהאדם עצמו, וכפל הגאולה הוא מכחות רעות מבחוץ המתנקשים אחרי האדם להוממו ולאבדו, והנה אמרו ז"ל בית יעקב אש ובית יוסף להבה, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק ועם להבה שולט למרחוק ע"כ בית יעקב שורף את כחות החיצונים שבאדם עצמו, אבל אינו שולט למרחוק, היינו אותם המתנקשים אחריו ואינם עמו במחיצתו, אבל יוסף הוא להבה ושולט למרחוק, היינו אפי' אותם כחות העומדים מרחוק ומתנקשים אחריו, וע"כ הוא שטנו של עשו, וכיון שנולד יוסף בטח יעקב בד' ורצה לשוב, וע"כ מובן שיעקב מעולם ועודנו במעי אמו הי' לו רדיפות מעשו ולא הי' מתיירא ממנו, ולא עוד אלא את בכורתו לקח ולא הי' מתיירא ממנו, והליכתו לבית לבן הי' קשה עליו מאד והוצרך לברכת יצחק שנית ונטמן בבית עבר י"ד שנים, והטעם כנ"ל שהרדיפות מעשו שהי' עמו במחיצתו מה גם בהיותו עמו יחד בבטן, הי' כח הגאולה של יעקב אש שורף את כל הקרב אליו, דוחה את כל כחות הנ"ל, אבל הליכתו לבית לבן, וכן בדרך הי' מתיירא מרדיפת עשו אחריו, כי גאולה מכחות רעות אלו מתייחס ליוסף ולא לו, ע"כ הי' מתיירא, עד שנולד יוסף ונשלם הגאולה בכפלים בטח בה' ורצה לשוב, וזהו גאולה בכפלים, גאולה ראשונה מתייחסת ליעקב וכפל הגאולה ליוסף:
6
ז׳וכן י"ל בענין פרנסה בכפלים, שהמשכת מוצא פי ה' בהמזונות מתייחס ליעקב, ובזוה"ק (רל"ג.) דהא ישראל נטל ברכאן מלעילא ולבתר איהו מברך לכלא בהאי דרגא תתאה דייקא וכו', אבל להיות מתפשט ענין הפרנסה למטה ממש עד שאפי' אומה"ע ויתר בע"ח יהיו מתפרנסים שזהו ענין כפל הפרנסה כנ"ל, זה מתייחס ליוסף, וע"כ זן ופרנס בפועל ממש ואפי' להמצריים כבמדרש ריש שמות שאמר פרעה להמצריים כשאמרו לו בוא ונזדווג לאומה זו, אמר להם שוטים אתם, עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והאיך נזדווג להם אלולי יוסף לא היינו חיים, אבל ביעקב מצינו רק שכלה את הרעב בבואו למצרים, והיינו ע"י שהמשיך השפעת המזונות ממעלה, וזהו ענין שברך יעקב את פרעה שיעלה נילוס לרגלו, אבל לא שיהי' הוא עצמו זן ומפרנס, וע"כ לא הזכיר פרעה להמצריים מברכת יעקב כמו שהזכיר מיוסף, שזה הי' בפועל וזה לא הי' בפועל אלא המשכה נעלמת:
7
ח׳והנה שבת הוא נחלת יעקב שכתוב בו שמירת שבת שלא במדה, וידוע עוד דמוסף שבת מתייחס ליוסף, וכתיב בי' נמי וטבוח טבח והכן דאמרו ז"ל אין והכן אלא שבת, ע"כ בשבת נמי הוא פרנסה בכפלים וגאולה בכפלים, פרנסה בכפלים היינו רוחנית המאכל שנתעלה בשבת, והוא זכר למן ותבלין אחד יש לנו ושבת שמה, ובהאריז"ל שמאכל של שבת אינו מגשם וזה מתייחס ביותר ליעקב, ועוד זאת שמני' שיתא יומין מתברכין, שהוא התפשטות הפרנסה למטה ביותר, וזה מתייחס ליוסף, וכן גאולה בכפלים, הגאולה מכחות הרעות שבאדם עצמו שבשבת הם נכנעים, ומה"ט אפי' ע"ה אימת שבת עליו, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהא דאמרו ז"ל נר שבת מפני שלום ביתו, היינו שבימי החול יש מלחמה בין הגוף והנפש שהגוף מושך למטה והנפש למעלה, ובשבת הגוף נכנע להנפש ונעשה שלום ביניהם עכ"ד, וזה שהגוף מושך למטה בודאי מחמת כחות הרעות שבו, ומאן דהפך חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא גם הגוף איננו מושך למטה וגם גאולה מכחות הרעות המתנקשים כנ"ל, שכולם ערקין לנוקבא דתהומא רבא כבזוה"ק:
8
ט׳ויש לומר נמי שבשבת יש בו ענין הפרנסה וגאולה בכל יום, והיינו שהרשימו שנשאר משבת מועיל לכל ששת ימי המעשה, ובכל יום מתעורר הארה אחת מיום השבת שעבר שהי' כלול בו התכללות הכל כמו שפרשנו במק"א לשון ויכלו מלשון התכללות, ובכל יום מתעורר בחי' השייכת לאותו יום, ביום ראשון חסד ביום שני גבורה וכו' ובה נכלל פרנסה וגאולה הנמשך משבת:
9
י׳וכן נמי בשבת גאולה ע"י מלאך זה שאנו אומרים לשני מלאכי שרת המלוים את האדם שלום עליכם כו' ברכוני לשלום, וזה שלום ביתו שהוא גאולה כנ"ל, ופרנסה ע"י הקב"ה זה שלוש סעודות שבשבת סעודתא דמלכא קדישא ומשלחן גבוה קזכינן, וכעין שהביא המדרש מקרא פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, כן בשבת שהקב"ה רוצה בעמו ישראל כמו שאנו אומרים בקידוש ורצה בנו ובאהבה וברצון הנחלתנו כן כמים פנים אל פנים מתעורר בחי' הרצון בישראל ונתקיים בו ומשביע לכל חי רצון:
10