שם משמואל, ויחי י״אShem MiShmuel, Vayechi 11
א׳שנת תרפ"א
1
ב׳ויקרבו ימי ישראל למות, בזוה"ק תאנא ר' חייא כתיב ויחי יעקב בארץ מצרים וגו' התם בקיומו יעקב והכא במיתתי' ישראל א"ר יוסי הכי הוא ודאי דהא לא כתיב ויקרב יום ישראל למות אלא ימי וכי בכמה יומין מית ב"נ והא בשעתא חדא ברגעא חדא מית ונפק מעלמא, ותירץ דקאי על כל אינון יומין דקאי ב"נ בהאי עלמא אתפקדן קמי ועאלין בחושבנא וכו' דקריבו יומוי קמי מלכא בלא כסופא:
2
ג׳וי"ל עוד דהנה במדרש ואין מקוה ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעין ואומרים בפיהם שהם מתים אברהם אמר ואנכי הולך ערירי יצחק ואברככה לפני ה' לפני מותי, אף יעקב ושכבתי עם אבותי, אימתי בזמן שנטה למות, ויש להבין מהו הלשון אף יעקב דמשמע דביעקב הוא רבותא יותר, ולמה:
3
ד׳ונראה דהנה אמרו ז"ל יעק"א לא מת, מ"מ כאשר קרב להפטר מן עוה"ז הרגיש אור החוזר מעולם העליון, וזהו שאמר ושכבתי עם אבותי שהוא התדבקות נפשו עם אבותיו, דאף שלא מת מ"מ הי' כמו הפושט את מלבושיו ונותן בארגז, וכמו גופו של יעקב שנשאר ללבשו כל אימת שירצה, אלא שגופו של אלי' נטמן בגלגל האש כמ"ש הרמב"ן כי גופו הי' צריך זיכוך, וגופו של יעקב לא הי' צריך לכך ונטמן במערת המכפלה ונפשו עלתה ונדבקה עם נפשות אבותיו, ע"כ מביא זה הכתוב, ולא הכתוב דלקמן הנה אנכי מת, דבמדרש אר"ל חייך אתה שוכב ואין אתה מת, וברמב"ן שיעקב לא ידע מזה, ומ"מ האי קרא ושכבתי עם אבותי הוא כפשוטו וזה אמת, ואימתי הרגיש אור החוזר זה בשעה שנטה למות, ומעתה מובן הרבותא, אף יעקב שלא מת ומ"מ אמר ושכבתי עם אבותי משום שהכל יודעין ואומרים בפיהם שהם מתים:
4
ה׳ומעתה מיושב קו' הזוה"ק שע"כ כתיב ישראל מעלה העליונה וימי לשון רבים משום דעל ימי שבעולם העליון קאי שהם רבים ומחמת המעלה העליונה:
5
ו׳האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, במדרש רבנן אמרי' בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו כו' משל לאוהבו של מלך שהי' נפנה מן העולם והי' בניו סובבים את מטתו אמר להם בואו ואגלה לכם מסטורין של מלך תלה עיניו והביט במלך אמר להם היו זהירין בכבודו של מלך כך יעק"א תלה עיניו וראה שכינה עומדת על גביו אמר להם היו זהירין בכבודו של הקב"ה, ויש להבין הלא גם בתחילה ידע אשר עיניו יתב"ש על כל דרכי איש וכל מחשבותיו מבין, ומה ניתוסף לו בזה שתלה עיניו וראה שכינה עומדת ע"ג, דבלא"ה נמי הכל גלוי וידוע לפניו, ועוד וכי אפשר לומר שיעק"א ע"ה חשב לעשות דבר מבלעדי רצונו ית"ש וכבר דברנו בזה:
6
ז׳ונראה עוד לומר דהנה מה שיעק"א ביקש לגלות להם את הקץ, בודאי הפירוש שיזדרזו לעשות מעש"ט המביאים את הגאולה כאמרם ז"ל זכו אחישנה, דאת הקץ בעתו מה תועלת להם בהתוודעם, אדרבה דבאשר הוא לאורך ימים רבים כמו שאנו רואין שעדיין לא בא, יש מקום לחשוש על רפיון ידים וחשש יאוש ר"ל, ויותר טוב ההעלמה שכל דור ודור יצפה הישועה בימיו, אלא ודאי שבא לגלות להם את הקץ של אחישנה, ובזה אין שייך הודעה, כי בכל יום ויום זמנו אם בקולו תשמעו, אלא הודעת המעשים המביאים את הגאולה, וא"כ למה נקרא זה מסתורין של מלך כאלו הדבר צריך להיות בסוד, ולמה, ועוד כי מעש"ט המביאים את הגאולה הם בודאי מצותי' של תורה וקירוב ודביקות לשמים, והרי הכתוב מכריז ואומר לכל העולם פנו אלי והושעו כל אפסי הארץ ובש"ס סנהדרין שיתרא הישמעאלי שמע מקרא זה בב"ד של שמואל ובא להתגייר וכתיב נמי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ואמרו ז"ל כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם אפי' נכרי ועוסק בתורה וכו':
7
ח׳ונראה לומר עפ"י מה שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שיש כמה וכמה דרכים כדי לקרב א"ע לשמים, אבל כל הדרכים בחזקת סכנה לבד דרך התורה שהוא דרך בטוח ומשומר מכל סכנה עכ"ד, ונראה לפרש משום דידוע דכל אויר העולם הוא מלא מזיקים וקיימא עלן כי כיסלא לעוגיא, והם רודפין ומתנקשין אחר נפש האדם להממו ולאבדו, וכמ"ש בס' המגיד להב"י, ובזוה"ק הם קרויין נחשים ועקרבים, וע"כ בכל הדרכים חוץ מדרך התורה אם אדם בא להתקרב וכענין שבזוה"ק שיעק"א כוון בענין המקלות סוד התפילין, אם אדם אחר הי' עושה כן אפי' קודם מ"ת בודאי הי' כל כחות החיצונים מתאמצים לעשות לו כל טצדקי דאפשר להו למיעבד אף להביאו לידי סכנה, כדי למונעו ממעשה ההוא, אלא יעק"א ע"ה שהי' כחו יפה, שעליו נאמר כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, אבל דרך התורה הוא בטוח ומשומר ואין להתיירא משום כח מכחות החיצונים כי התורה עצמה משמרתו, ובמדרש משל למטרונה שהיתה מהלכת והזיין לפני' ולאחרי', אך זהו אחר שניתנה תורה, אבל אז הי' כל המעש"ט צריכין שמירה יתירה ואפי' אותן מצות של התורה אז לא הי' להם הזיין מלפני' ומלאחרי' והיו צריכין שמירה, מה גם ענינים שאינם מפורשים בתורה כיחודים וכדומה, וכמו שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה על אחד קדוש שהי' בימיו היתכן לעמוד כל כך נגד מלך גדול כזה [שהי' בימיו מלך רב ועז פנים] ואם רוצין לעשות מה צריכין שאפי' מלאך לא ישער בזה עכ"ד:
8
ט׳ומעתה מובן שיעק"א ע"ה שרצה לגלות להם את הקץ היינו מעש"ט המסוגלים ביותר להביא את הגאולה, אבל באשר עדיין לא ניתנה התורה היו צריכין שמירה יתירה, מה גם שבודאי הי' עמהם מעשים ויחודים שהם בלתי מפורשים בתורה שהי' צריכין שמירה יתירה עוד יותר, ע"כ נקראים מסטורין של מלך:
9
י׳והנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד דבמדה שהאדם הוא ירא שמים ועומד מרחוק ביראת הכבוד משום גודל רוממות הקדושה, לעומתו כחות החיצונים מתייראים ומתרחקים ממנו עכת"ד, ולפי"ז יש מקום לומר דהיינו טעמא דיעקב שרצה לגלות להשבטים מסטורין של הקב"ה ולא חשש כנ"ל, כי השבטים היו מוחזקים אצלו ליראי ה':
10
י״אוהנה במדרש ריש פרשה צ"ז א"ר עזרי' בשעה שבירך יעק"א את יוסף יצא ופניו מצהילות והשבטים אומרים דין כל עמא עם קיימא, בשביל שהוא מלך עם מאן דקיימין קיימין א"ל יעק"א יראו את ה' קדושיו אנא מספקא לכולי' ואין הפירוש שהשבטים חשדו את יעקב אע"ה קודם פטירתו שנוהג כמנהג העולם להטות רצונו אחרי מי שהשעה משחקת לו ולהרחיק את זולתו, אך י"ל דהשבטים ידעו היטב שיש חשש בהברכות שלא יתגרו לעומתם כחות החיצונים בקטרוגים ומקטרוגים שונים וכענין שבש"ס מ"ק (ט:) בהנהו תנאי דשלח להו רשב"י את בנו דלברכוהו וכל הברכות א"ל בלשון שהי' נראה בשטחיות הדברים שהם קללות עד שבא אצל אביו ואמר לא מבעיא דבריכי לא ברכן אבל צעורי צעורן אמר לי' הנך כולי ברכתא נינהו וכו' והמפרשים נתנו טעם למה לא אמרו בפירוש בלשון ברכה, ובעניותן נראה לומר שיהי' הברכה מוסתרת מפני החיצונים, וע"כ השבטים שהיו רואין את יוסף יצא ופניו מצהילות הבינו שברכהו ברכות נגלות עד שצהבו פניו, יצאו לדון שמחמת כח המלוכה שבו שמשלו נתנו לו וכלשון הזוה"ק מאן דנטר האי ברית מלכוי נטרת לי', והטעם י"ל דמצד צלם האלקים שעל האדם יש לו כח ממשלה ומחמת שמירת הברית יש לו צלם אלקים בשלימות כידוע שמחמת שמירת הברית הצלם האלקים מאיר ביותר, ע"כ מלכו נטרת לי' ומטעם זה נמי אין בו חשש כחות חיצונים, שכולם מתייראין מצלם האלקים שעליו, וזה עצמו הענין עם מאן דקיימין קיימין, דכל אדם המצליח בודאי נשיאת חן שבו הוא מצד צלם האלקים שעליו, ומכ"ש זה שצלם האלקים שעליו מופיע ביותר עד דמלכו נטרת לי', כל כחות החיצונים יראים ממנו, וע"כ לא חשש יעקב ליתן לו ברכות מאליפות כ"כ בהתגלות, אבל יעקב השיב להם יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו אנא מספקא לכולכם דלאו משום כח המלוכה שבו כנ"ל אלא מחמת שהוא ירא ה', וא"כ שוב גם אתם תתברכו בגלוי בלי שום חשש:
11
י״בוממוצא דברים הנ"ל שיעק"א ע"ה ידע בהם שהם יראי ה' ע"כ בא לגלות להם מסטורין של מלך בלי שום חשש:
12
י״גויש לומר עוד דגם כל ענין הגלות שהיא התפשטות כחות החיצונים נמי תלוי בענין יראת שמים שבאם ישראל היו כולם יראי ה' באמת לא הי' מקום כלל לכחות החיצונים לאחוז בהם ולמשוך הגלות, וכידוע מ"ש האריז"ל בפסוק כי גר יהי' זרעך שכל הגלות נסתעף מפגם הזרע, וידועין דברי הזוה"ק ח"ב (כ"ו.) ששמירת הברית היא יסוד יראת שמים דאי בהאי לא ישדי דחילו על רישא דב"נ לא דחיל לי' לקב"ה לעלמין בשאר פקודוי ועמ"ש כל המאמר ומשם מובן שגם כל הגלות תלוי בזה וכמ"ש האריז"ל:
13
י״דולפי האמור יובנו דברי הכתוב שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, דודאי אין הכוונה על חן ויופי גשמית דהמה מהבל ולא אצטריך לומר, אלא הכוונה על חן ויופי רוחנית שמ"מ בערך התרוממות מעלת יראת ה' גם באלה נמצא מגרעות והם כחות חיצונים מתנקשים אחריהם וכנ"ל הנקראים שקר והבל וע"כ שהמע"ה חתם ספריו משלי וקהלת ביראת שמים, ואפשר הא דאמר על בקשתו את החכמה אני שואל את בתו של מלך והכל בכלל עפ"מ שאמר הכתוב הן יראת ה' היא חכמה שתכלית החכמה היא יראת ה' [ועד"ה הוא בתו של מלך ובת הי' לאאע"ה ובכל שמה] וכמו שהגיד כ"ק הרבי ר"ב זצללה"ה שאיננו יודע האיך הא"ע לגודל חכמתו הי' יכול לחיות כשעה חדא ולא יצא נפשו מגודל יראת ה', עכ"ד, ולהיפוך נמי יראת ה' מביא לידי אמיתת החכמה אפי' לעשות משפט כי כל קושי להוציא לאור אמיתת החכמה והמשפט בא מפאת כחות החיצונים המבלבלים ומטעים את השכל, אבל לפי גודל יראת ה' שעל האדם בה במדה כחות החיצונים מתייראין ומתרחקין ממנו, ובכן תצא החכמה נקי' בעצם טהרתה:
14
ט״וולפי האמור יתפרש כשיקע"א תלה עיניו וראה שכינה עומדת ע"ג נזכר רוממות מעלת יראת ה', והיא שעמדה להרחיק כחות החיצונים וזה עצמו מביא את הגאולה כנ"ל, ושוב אין נזקקין לה המסטורין של מלך, וזהו שאמר היו זהירין בכבוד של מלך דהיא יראת הכבוד כנ"ל:
15
ט״זויראו אחי יוסף כי מת אביהם וגו' ויצוו אל יוסף לאמור וגו' ויבך יוסף בדברם אליו וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים, ויש להבין למה מיהרו השבטים כ"כ טרם שמעו תשובת יוסף לילך וליפול לפניו, ומכ"ש דקשה אם שמעו הבכי' שלו למה להם עוד דבר הזה הרי הבכי' מראה שלבו שלם עמהם:
16
י״זונראה דהנה במדרש פ' ס' כתיב עבד משכיל ימשול בבן מביש וגו' עבד משכיל זה אליעזר ומהו השכלתו אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו [שהי' מזרע כנען המקולל לעבדות שנא' ארור כנען עבד עבדים וגו'] שמא יבא כושי אחד או ברבר אחד וישתעבד בי מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר, ונראה שדוגמא זו י"ל בהשבטים שכולם ידעו מהגלות שעליהם לפרוע השט"ח של כי גר יהי' זרעך וכמ"ש הרמב"ן, ונתיישבו שזה שיוסף מרחקם הוא מחמת סיבת הגלות שמאחר שיוסף הוא המושל על ארמ"צ אם הי' הוא מקרבן לא הי' אפשר שיהי' נחשב גלות כלל, ע"כ חשבו שמה' היתה זאת שאיננו מקרבן, ומכ"ש אם נאמר ששמעו מהבכי' של יוסף שמורה שלבו שלם עמהם חשבו שמעתה אין לתלות הריחוק אלא מחמת שה' נתן זאת בלבו כדי שיצא הגלות לפועל, ע"כ נתנו עצה בלבם מאחר שגזירת הגלות והשיעבוד בידם מוטב להשתעבד בבית זה של יוסף ולא להשתעבד להמצרים כי בזה שישתעבדו ליוסף והוא מושל בכל ארץ מצרים הרי עבד מלך מלך, ושוב לא יוכלו המצרים להשתעבד בהם, ויוסף לא קיבל מהם, כי בלא"ה כל זמן שאחד מהם קיים מה גם כ"ז שיוסף הי' קיים לא נתנו עליהם שיעבוד:
17
י״חוממוצא הדברים הנה ימי השובבים ת"ת באים זמן תיקון לחטא הידוע, ויש שמתענים ועושין סיגופים מוטב שיאמר כל אחד לנפשו מוטב הוא להשתעבד בביתו של תורה ולצמצם את כל מעשיו ותהלוכותיו שיהיו בדרך התורה ולא להשתעבד לתעניתים וסיגופים כמו שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שההילוך בדרך התורה הוא הגודל שבסיגופים לגוף, עכ"ד, ומובן שהאיש השם שכמו להשתעבד לתורה הן ביגיעת הלימוד והן בצמצום תהלוכת מעשיו עפ"י דרכי התורה מועיל יותר מכל סיגופי הגוף:
18