שם משמואל, ויחי ט׳Shem MiShmuel, Vayechi 9
א׳שנת תרע"ט.
1
ב׳במדרש ר"ח אמר הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים ומה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, והלשון גאולה כפלים נדחקו בו המפרשים, ועי' מת"כ, וכבר פרשנו בכמה אנפי, ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה דהנה לעמוד על ענין הגאולה, צריכין מקודם לעמוד על ענין הגלות, והנה הארבע מלכיות מרומזים בתחילת הבריאה כאמרם ז"ל והארץ היתה תהו זו בבל, בהו זו מדי, וחושך זו יון, ע"פ תהום זה אדום, כאלו הם מסדר הבריאה וצורך לה, ועי' מהר"ל בספר נר מצוה, ויש לומר הטעם כי האדם מורכב מעליונים ותחתונים, ודוגמתם השכל שבמוח והתשוקה שבלב, השכל הוא מתיחס לעליונים והתשוקה שבלב לתחתונים, וכל מעלה איננה ניכרת אלא ע"י ההיפוך לה כיתרון האור מן החושך, כי זולת מציאת החושך לא הי' נודע מעלת האור, וע"כ לעומת מדריגת האדם שלימת השכל ושלימת טובת התשוקה, נברא תיכף המתנגד להם היינו כחות חיצונים המסתימים בפני אור השכל ומקלקלים את התשוקה שבלב, והם מלובשים בארבע מלכיות, בבל מתנגד לשכל שבראש כמ"ש אנת הוא רישא דדהבא, מדי מתנגד לטובת תשוקה שבלב ומושכת לתאוות רעות, וכמ"ש חדוהי ודרעוהי כי כסף, וכידוע מענין סעודת אחשורוש, יון החשיכה עיניהם של ישראל, לעומת מעלת השכל, שהשכל מתיחס להעינים, אדום הוא כלול משלשתן, ובמדרש סוף פ' תרומה בזר עמים קרבות יחפצו שהיא מפזרת את ישראל מתלמודה של תורה ומכנסת אותן במה שיצה"ר חפץ בו עכ"ל, פיזור מתלמודה של תורה הוא התנגדת למעלת השכל, ומכנסת אותן במה שיצה"ר תפץ בו, זהו התנגדת למעלת טובת תשוקת הלב, ומחמת כחות הרעות של ארבע מלכיות ניכר מעלת אדם השלם, שאיננו נמשך אחריהם, ולולא ארבע מלכיות אלו המלובש בהם כחות רעות אלו לא הי' ניכר מעלת אדם:
3
ד׳ואף ששליטתם הוא מחמת החטא, מ"מ כך הי' כוונת הבריאה וכמו במיתה שנקנסה בחטאו של אדה"ר, ומ"מ כך הי' סדר הבריאה כאמרם ז"ל והנה טוב מאד זה מלאך המות, ובמדרש נורא עלילה על בני אדם כבר כתבת לנו בתורה אלפים שנה קודם שנברא העולם אדם כי ימות באוהל וכו' כך הי' ענין הארבע מלכיות ושליטתם, אלא שמבלעדי החטא לא הי' צריכין להשתעבד להתענות תתת ידיהם, והי' די עמידתם מרחוק אלה מול אלה כמו האור והחושך, אבל מחמת החטא נצרך להיות תחת רשותם והם תוקפים בכח ומאפילים בפני עיני השכל וסותמים את תשוקת הלב לטובה ומכניסין במקומה תשוקת חומרים, עד שיש טורח רב להחזיק מעמד לבלי המשך אחריהם, לעומת שמבלעדי החטא לא הי' כ"כ טורח בדבר אלא כמו אדה"ר שלא ישמע לפיתוי הנחש, אבל אחר החטא ניתן רשות לכחות הרעות לתוקפם בכח, ועם זה ניתן להם רשות גם לעשות רעות רבות וצרות ולדכא לארץ חייתם, ולפי השקפה החיצונה נראה שלרעת האדם ניתן להם רשות זה למרר את חייהם, אבל באמת אינו אלא לטובתם שעי"ז עצמו נעשים שונאים זל"ז וגבה טורא בינייהו מלהיות נמשכים אחריהם, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצלה"ה בטעם דברי הת"כ שמקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל, דמש"ה הוא כדי שיתגלה הקלקול להדיא ולא יהי' ישראל נמשכים אחריהם עכ"ד, וכענין שבזוה"ק ריש שמות בטעם גלות ישראל במצרים דוקא, משום שהמה מרוחקין כמ"ש כי לא יוכלין המצרים לאכול את העברים לחם וכו' וזה הי' טובה גדולה שלא יטמעו בהם עכ"ד, ונראה עוד לומר דאחר החטא מחמת שיש יותר חשש המשכות אחריהם מפאת העונות דעבירה גוררת עבירה, וצדקה עושה השי"ת עם בריותיו שנותן בלב התוקפם בכח למרר את חייהם עוד יותר כדי לעשות יותר פירוד וריחוק לבבות ביניהם שלא יתמשכו אחריהם, וזה מדה הנוהגת בכל הדורות, שלעומת שנתגדל חשש התמשכות אחריהם, נתהוה פירוד וריחוק לבבות מכח התמררות חייהם יותר כאשר נתהוה בזמנינו אלה, ה' ירחם, וכל אלה התועלת לא לבד למנוע ההתמשכות לבד אלא גם לכלא פשע ולהתם חטאת הגורם חשכת השכל וקלקול תשוקת הלב, והעונות יהי' פורחים מישראל ונדבקים בכחות הרעות כל זינא אזיל בתר זיני' וכמ"ש ונשא השעיר עליו את כל עונותם, כאמרם ז"ל השעיר זה עשו, עונותם עונות תם עד עת קץ שישראל ישארו נקיים ומצחצחים:
4
ה׳וממוצא הדברים שבאשר האדם מורכב ממוח ולב, מעליונים ומתחתונים, לעומתו יש בנמצא גלות של ד' מלכיות שמלובש בהן כחות רעות המתנגדים למעלת מוח ולב:
5
ו׳וזהו שברש"י כיון שנפטר יעק"א נסתם עיניהם ולבם של ישראל, דהנה כבר אמרנו שלעמוד על מהות יעק"א א"א אלא ע"י מהות ההיפוך ממנו הוא עשו שכתיב בו ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, ובמדרש מפוזר ומפורד כאדרת לזרותו כקש וכמוץ מאידרא, מפוזר היינו פיזור נפש שתשוקת לבו הי' מפוזר בכל תאוות רעות למיניהם, וכמ"ש והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל, והוא קילקול הלב, מפורד הוא משורשו שלמעלה, כי כמו שהלב הי' מפורד ולא שמע להשכל שבו [שבראשו הי' לו נשמות קדושות] כן לעומתו נעשה מפורד משורשו בעליונים והוא קילקול השכל, ויעקאע"ה הי' היפוך לו לגמרי שבזוה"ק שהי' כולו לשמא דקב"ה א"כ הוא היפוך מפוזר, וצורתו חקוקה בכסא הוא היפוך מפורד, וזהו איש תם יושב אוהלים, איש תם, היינו שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים, הוא היפוך מפוזר, יושב אוהלים יש לפרש עפ"י דברי רש"י שבת שאוהל הוא מלשון אורה, מלשון בהלו נרו עלי ראשו, והנה הוא מחבר אורות עליונים ואורות תחתונים הנה הוא היפוך מפורד, והוא שלימת המוח והלב, וע"כ כ"ז שיעק"א הי' קיים הי' שופע ממנו כחות למוח ולב ישראל להשלימם ממדתו ושלימתו בבחי' השכל היפוך מפורד ובבחי' הלב היפוך מפוזר, וזהו שמכיון שנפטר יעק"א נסתם עיניהם ולבם של ישראל מחמת התפשטות הגלות וכנ"ל:
6
ז׳ולפי האמור יש ליישב ענין הסימן דפקוד יפקוד דכל גואל שיבוא ויאמר פקוד יפקוד הוא גואל של אמת, דהנה במכילתא פקוד במצרים יפקוד על הים, פירוש דהנה נראה דגאולת ישראל במצרים הי' בשתי זמנים, ביום היציאה הוא בט"ו לחודש וביום כ"א לחודש הוא יום קריעת ים סוף, והטעם י"ל לפי הדברים הנ"ל שהתפשטות הגלות הי' על בחי' הלב ועל בחי' המוח שבישראל, ע"כ י"ל דסילוק הגלות שהי' נצרך לסלק כחות הרעות מבחי' הלב ומבחי' המוח, בא ג"כ בשתי זמנים אלו, והיינו דהנה כתיב וימת מלך מצרים וגו' ותעל שועתם אל האלקים וגו' ובזוה"ק ח"ב (יט.) שכל זמן שהשר שלהם ניתנה לו שררה על ישראל לא נשמע צעקתם של ישראל כיון שנפל השר שלהם כתיב וימת מלך מצרים ומיד ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים שעד אותה שעה לא נענו בצעקתם עכ"ל, ומדקדוק לשון הזוהר משמע דתרתי נינהו דקודם שנפל השר לא הי' ביכולת ישראל להתפלל, וע"כ אחר שכתוב וימת וגו' מיד ויאנחו וכו' מכלל דקודם לכן לא הי' יכולין, והשנית שלא נשמע צעקתם, ומשמע דהשר הסתים את לב בנ"י למטה עד שלא הי' יכולין לצעוק ולהתפלל, ועוד זאת שסתם את שער קבול תפילות, ונראה דאלו מקבילים למ"ש רש"י שנסתם עיניהם ולבם של ישראל, דמצד השכל יש לאדם דביקות בעליונים ודרך בו עולין התפילות למעלה, וע"כ כתיב מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה, ומצד הלב בא התהות התפילה וכמ"ש צעק לבם אל ה', ע"כ בעוד השר בתוקפו נסתם עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד, ובנפילת השר נפתח מעט עיניהם ולבם של ישראל עד שעכ"פ הי' ביכולתם להתפלל ושישמע השי"ת תפילתם:
7
ח׳והנה התעוררות הגאולה שמצד ישראל שהי' ע"י תפילה לא הי' אלא בבחי' לב, שהתפילה מתיחס ללב כנ"ל, וע"כ היציאה ממצרים הי' נמי רק בבחי' לב בלי שלימת השכל וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר בטעם מצה לחם עוני שאין עני אלא בדעת, וע"כ בכל שנה אז הוא זמן העומר לחם שעורים מאכל בהמה עכת"ד, וע"כ לא מצינו להם נמי השגות גדולות אלא הכל הי' בבחי' אהבה ודביקות שהוא בחי' הלב וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, אך בשביל זה עצמו שבטלו את דעתם לדעת המקום, ולא הרהרו לומר איך נצא למדבר להמית את כל הקהל הזה ברעב ובצמא, וגם אח"כ לחזור לאחוריהם לצד מצרים ואמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם, וגם אח"כ הירידה לים בעוד הולך וסוער, ע"כ מחמת ביטול השכל זכו לשליטת השכל, וכענין בזכות ויסתר משה פניו וגו' זכה לתמונת ה' יביט, ע"כ על הים השיגו מעלת שלימת השכל עד שראתה שפחה על הים וגו' ובכתבי האר"י ז"ל שקריעת ים סוף הי' השגות גדולות ממקום גבוה מאד, והדברים עתוקים, ומעתה מובן שהכל הי' כסדר שתחילה לא הי' יכול להיות הגאולה גם בבחי' המוח והשכל שהרי ישראל לא הי' יכולין לעורר אלא בחי' הלב, אך אחר שהשיגו שלימת בחי' הלב והי' מבטלין דעתם כנ"ל זכו אח"כ לשלימת השכל, וע"כ הגאולה לבחי' הלב והגאולה לבחי' השכל באו בזמנים מתחלפין, זה בשעת היציאה וזה בשעת קי"ס:
8
ט׳ולפי האמור יתבאר דברי המכילתא פקוד במצרים יפקוד על הים, היינו ששני סוגי פקידות הי' זה במצרים לסלק סתימת הלב וזה על הים לסלק סתימת העינים שהוא כינוי לשכל, ואיננו נכלל בפקודה אחת:
9
י׳ולפי האמור יובן הסימן דגאולה כפולה, הגם שהכל הי' יודעים שנזקקים לגאולה לבחי' המוח והלב, שכולם הרגישו שנסתם עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד, מ"מ הי' סבורין שיסתלקו שניהם כאחד, ולא יהי' רק גאולה ופקודה אחת, אבל שיהי' באופן כזה שיהי' שתי גאולות ושתי פקודות זה הי' סוד חתום ונמסר ליחידים או לסרח בת אשר לסימן גואל של אמת:
10
י״אולפי האמור יש לפרש דברי המדרש שלהי פרשת בא דיום הראשון של פסח ויום שביעי של פסח שניהם איקרי שבת, והנה הא דיום הראשון מיקרי שבת מפורש בקרא ממחרת השבת שפירושו ממחרת יום ראשון של פסח, אבל מה שגם שביעי נקרא שבת זה צריך פירוש, אך להנ"ל י"ל דהנה בשבת יש שתי בחי' בחינת זכור ובחי' שמור, וידוע דשמור הוא בלב כברש"י כמ"ש כי נעים כי תשמרם בבטנך, וכבת"כ כשהוא אומר שמור הרי שכחת הלב אמורה וכו', וזכור הוא במוח הזכירה, והוא להיפוך מנסתם עיניהם ולבם של ישראל, וע"כ שבת הוא גאולה כאמרם ז"ל אלמלי שמרו ישראל שבת אחת וכו', ובירמי' מפורש שהגלות הי' בשביל חילול שבת, וע"כ מה שהי' במצרים ועל הים בזמנים מתחלפין באין בשבת יחד, ומעתה מובן דברי המדרש שיום הראשון של פסח הוא נקרא שבת והיינו בחי' שמור, ויום השביעי הוא נמי שבת ובחי' זכור:
11
י״בומעתה יובנו דברי המדרש דגאולה היא בכפלים, היינו סילוק סתימת הלב וסילוק סתימת העינים, וזהו הענין שבפרקי דר"א דאותיות מנצפ"ך מורין על גאולה כ' ך' בו נגאל אאע"ה וכו' עד צ' ץ' בו עתידין לגאול כמ"ש איש צמח שמו ומתחתיו יצמח, והיינו דכמו גאולת מצרים שהי' הגאולה כפולה כנ"ל כן הוא בכל הגליות שהם נמי סותמין העינים והלב כדי לבחון המעלה ולמרק ולצחצח כנ"ל באריכות וצריכין לגאולה בכפלים:
12
י״גולפי דרכינו זה יש לפרש אף פרנסה בכפלים, דכמו דבפרנסה הגשמיות דאיתא במדרש שאמרה הארץ להקב"ה אין בי כח לזון את בריותיך, והשיבה הקב"ה פלגא עלי ופלגא עלך, היינו שינה ואכילה פירוש שינה הוא מזון לשכל האדם, כמו שנראה בחוש שע"י שינה הצריכה השכל נתחזק, ואכילה היא מזון הגוף, כמו כן ברוחניות פרנסה הרוחניות הוא תורה כמ"ש לכו לחמו בלחמי, ובתורה יש שני דברים עיון ושכל התורה היא מזון לשכל אלקי שבאדם, שמשכנו במוח, וידיעת התורה לשמור ולעשות הוא מזון לנפש שמשכנה בלב, וזהו מה גאולה בכפלים אף פרנסה בכפלים:
13
י״דומה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, היינו מחמת חידוש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובכל יום מתגלגל צרופים אחרים כנודע ע"כ צריכין בכל יום לפרנסה, ואינו מספיק לזמן מרובה, ומה"ט גופי' גם גאולה בכל יום כמו שבבריאת עולם תחילה נברא עמו כחות המתנגדים המלובשים בארבע מלכיות כנ"ל באריכות, כן נמי עם חידוש מעשה בראשית בכל יום נתחדש עמה כחות המסתירין את אור החידוש והם ארבע גוליירין בישין הידועים שהם המתלבשים בארבע מלכיות כמו שהארכנו במק"א [ובודאי מזה נסתעף מה שאמרו ז"ל יצרו של אדם מתחדש בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו] ואפשר שמטעם זה אנו אומרים קודם תפילת ערבית בכל יום פסוק והוא רחום וגו' שנרמזין בו ד' כחות רעות אלו המתחדשין עם חידוש מעשה בראשית שמתחיל מבערב כסדר מעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר, כדי להנצל ברחמי ה' מאלו כחות הרעות וע"כ בשבת שהוא עצמו גאולה בכפלים זכור ושמור כנ"ל אין צורך להזכיר:
14
ט״וברכות אביך גברו על ברכות הורי עד תאות גבעות עולם תהיין לראש יוסף וגו' נראה לפרש דהנה במדרש יעקב שכתוב בו שמירת שבת ירש את העולם שלא במדה, אברהם שלא כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה, ולפי"ז נראה דברכת יעקב ביחוד הוא שבת ונקרא נחלת יעקב והיא נחלה בלי מצרים, ע"כ כתיב ברכות אביך וגו' עד תאות גבעות עולם, אבל ברכת הורי הוא אברהם ויצחק נראה דהוא תורה וכמ"ש באברהם וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי, וכן יצחק זקן ויושב בישיבה הי':
15
ט״זונראה דיש בברכת יעקב דהוא שבת מעלה, משא"כ בתורה דשבת קבוע וקיימא וחל על האדם ממילא וקונה שביתה אף בלי כוונה, וע"כ אפי' ע"ה אימת שבת עליו דהוא למעלה מהשגת ושכל האדם, משא"כ בתורה שהוא שכל ובלי כוונה אין זה נקרא לימוד התורה כלל, ומ"מ אי אפשר לומר שיהי' מציאות לנחול את השבת בלי תורה, כי תורה הוא הכל והוא יסוד הכל, ובלי תורה הוא כגוף בלי נשמה, אלא נחלת שבת נמי כפי מסת תורה שיש באדם, אבל אין לך אדם מישראל שיהי' ניער וריק מן תורה לגמרי, ואפי' מי שלא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית נמי קיים ולא ימוש וגו', וע"כ זה שאמרו אפי' ע"ה אימת שבת עליו הוא נבנה על יסוד התורה שבו, ומי שגם ק"ש לא קרא לא דיברה תורה במתים, ומי שיש בו תורה ביותר הוא נוחל את השבת ביותר ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת, ע"כ אינו דומה נחלת שבת של זה לשל זה, וזהו שבזמירות שכרו הרבה מאד עפ"י פעלו איש על מחנהו ואיש על דגלו:
16
י״זובזה יש לפרש ברכות אביך גברו על ברכות הורי היינו ברכת שבת נבנה על יסוד ברכת הורי היינו תורה, ולאיש שזכה לתורה יגבר מעלתו בשבת לעילא לעילא, וכמו שע"ה עכ"פ אימת שבת עליו והוא למעלה מהשגת שכלו, לעומתו נמי באנשי המעלה יש להם עלי' בשבת כ"כ עד ששכלו שבימי החול אינו תופס מקום נגד העלי' שבשבת ודו"ק:
17
