שם משמואל, וילך א׳Shem MiShmuel, Vayeilech 1
א׳שנת תרע"ב
1
ב׳ואמר ביום ההוא הלוא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו' כי פנה אל אלהים אחרים, והקשו הראשונים שאחר הוידוי שאמרו על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה למה עוד יסתיר פניו מהם, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה תירץ כי הם לא עשו תשובה אלא על גוף העבירה שגרמה לסילוק שכינה, אבל לא על תחילת החטא שהביא לידי עבירה כי עבירה קלה מביאה לעבירה חמורה, וזה כי פנה אל אלהים אחרים כי הפינוי אל אלהים אחרים איננו עדיין עבודה כמו שפירש"י בפסוק אל תפנו אל האלילים שאם אתה פונה אחריהם סופך לעשותן אלוהות, ומכלל שכשפונה עוד איננו עובד ע"ז, וע"ז עוד לא עשו תשובה, עכת"ד:
2
ג׳ונראה לומר עוד בלשון אחר בהקדם דברי הכתוב (ישעי' ס"א י') שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני וגו' ובספר אהבת יהונתן פירש שמתרי"ג מצות נעשה מעיל צדקה ומקדש עצמך במותר לך נעשים בגדי ישע עיי"ש, ולדידי יש לומר להיפוך כי בגד הוא למדת חיתוך האברים וזה בא ע"י תרי"ג מצות שמהם נעשה בגד לרמ"ח איברי הנפש, ומעיל הוא מקיף על כל הגוף בלי חיתוך איברים פרטים כמ"ש הרמב"ן בפ' תצוה (כ"ח ל"א) זה נעשה מקדש עצמך במותר לך שהוא מצוה מקפת על כל מצות התורה, וע"כ כתיב בגדי ישע שמחמת מצות התורה בלי קידוש במותר שהוא לפנים משורת הדין ונעשה רק בגד אין בו אלא ישע, וכענין שכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים שלא נפלו בידם, אבל ע"י מצות קדש עצמך במותר לך שהוא לפנים משורת הדין כ"כ הקב"ה עושה עם האדם לפנים משורת הדין בלי גבול ובא לו אור גדול מקיף ונקרא מעיל צדקה כמו צדקה שהיא בלי גבול ונתן תתן לו אפי' מאה פעמים ודי מחסורו אשר יחסר לו:
3
ד׳ובזה יש לפרש כל הפסוק שוש אשיש בה' שהוא מדת רחמים והוא ששון כפול להורות שהוא בלי גבול, ותגל נפשי באלקי שהוא לפי הדין וזה בא מכח כי הלבשני בגדי ישע כנ"ל שהם מחמת גוף המצות וא"כ תגל נפשי באלקי הוא מקביל להלבישני בגדי ישע, אבל שוש אשיש בה' ששון כפול בלי גבול הוא מקביל למעיל צדקה יעטני שמחמת מעיל צדקה שהא לפנים משורת הדין מחמת קדש עצמך במותר לך שהוא לפנים משורת הדין, ע"כ שוש אשיש בה' מדת הרחמים, והכל משום שהקב"ה משלם מדה במדה, וזהו שבפייט ר"ה ואתה במשפט תעשה צדקה כי מגיעה להם הצדקה במשפט:
4
ה׳ולפי דרכנו זה יש לפרש, דהנה זה שנאמר כי פנה אל אלהים אחרים איננו ענין ע"ז אלא קדושה במותר לך וכענין שבש"ס שבת (קמ"ט.) וצורה עצמה אפי' בחול אסור משום שנאמר אל תפנו אל האלילים, ובנן של קדושים דלא הוי מסתכל אצורתא דזוזא, וע"כ הוידוי שלא הי' אלא על כי אין אלקי בקרבי שהוא סילוק שכינה שהוא מחמת ג' עבירות חמורות, ובודאי שבוידוי זה מתוקנים הג' עבירות, ומ"מ אין בזה אלא ישועה שלא יטבעו ח"ו בגלות, אבל עדיין עומדים בהסתרת פנים מפני שעדיין לא עשו תשובה על פנה כנ"ל שהוא קדש עצמך במותר לך:
5
ו׳וזה לימוד גדול להאדם לידע שבימי התשובה העיקר לקבל על עצמו להיות מקדש עצמו במותר לו מהיום והלאה וידאב לבו על העבר ולא תהי' די לו הקבלה על גופי המצות, וישכיל וידע עד כמה הדברים מגיעים:
6
ז׳הסליחות הן לפתוח הי"ג מכילין דרחמי כי במקום שפגמו אי אפשר להתחיל שם התיקון אלא מבקשים לפתוח מקום גבוה ונעלה ששם אינו מגיע פגם התחתונים ושם נקרא הקב"ה יושב קדם, וזה במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה כי שבת במנחה היא רעוא דרעוין ומשם יותר נקל להגיע לפתוח מקום עליון הנקרא יושב קדם וזה קדמנוך, והבן:
7
ח׳ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה, וברש"י משה אמר לי' להושע זקנים שבדור יהיו עמך הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא את בנ"י וגו' תביא על כרחם וכו' ויש להבין הלוא ת"ו שמשה אמר דבר אחד בתורה רק מה ששמע מפי הגבורה:
8
ט׳ונראה דהנה יש קושיא בנגינות הטעמים, שלעיני כל ישראל מנוקדין בזרקא וחזק ואמץ בסגול ונמשך חזק ואמץ אחר תיבת ישראל, ולכאורה הי' צריך לנקד ישראל במפסיק ועי' רש"י מגילה (דף י"ב.) בד"ה קובל אני לך, וע"כ לומר שהפי' הוא לעיני כל ישראל תהי' חזק ואמץ אבל בינך לבין עצמך תהי' שפל ברך, ומאחר שמקרא זה מדבר ביחוד מה שיעשה לעיני כל ישראל ע"ז סיים את בנ"י הכל לפי דעתן ועצתן שידעו מקודם ששמעת דעתן ועצתן ועי"ז יסמכו עליך אף אם לא תעשה כפ' עצתן ידעו הכל שרוח ה' שעליך לא הסכים לעצתן, אבל באם לא תשמע כלל דעתם פן יולד ספק בלבם שאתה עשית מדעת עצמך, ואלמלי שמעת עצתן היית מסכים להם, אבל מקרא שלאחריו שאיננו מדבר כלל לעיני כל ישראל רק המעשה אשר יעשה באמת נאמר כי אתה תביא ברוח ה' אשר עליך ולא תשמע את עצתן כלל:
9
י׳הנה שבת זו האחרונה שבשנה ויש בה לתקן מה שהחסיר בכל שבתות השנה דביקות ועונג שבת, וכאשר שבת זו היא בעונג ודביקות כדת ומתקן בה כל שבתות השנה, כל האורות מכל שבתות השנה כולם נקבצו באו בשבת זו, וזה שמפטירין בה שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי, וכעין זה יש לומר בכל שבת מתקנין בה כל ששת ימי המעשה, וע"כ כל האורות של כל ימי השבוע כולם נקבצו באו בה, וזה שאנו אומרים בזמירות צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים, ובתרגום בפסוק ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים מתרגם אור שבעת הימים כפל האור שבע פעמים, וכן פירושו כאן:
10
י״אמקץ שבע שנים וגו' הקהל את העם וגו' תקרא באזניהם, הענין מה שהי' המלך קורא את התורה לאחר שנת השמטה דלכאורה הי' יותר נכון בתחולת שנת השמיטה שיהי' להם פנאי כל השנה ללמוד, אך הענין הוא דהנה יש להבין עיקר ענין הקריאה שהי' המלך קורא למה, דמה חידש להם המלך בקריאתו התורה, הלא תורה שבכתב כתובה לכל, אך הענין דהנה הרמב"ם ז"ל פי' מלך לבו לב כל העם, ע"כ, וזאת היתה הכוונה בקריאת המלך התורה, מחמת שלבו לב כל העם יכנסו דבריו בלב כל העם בעומק לבם, וזהו כוונת ירבעם שעשה עגלים ולא הניחם לבוא לירושלים היינו שהי' ירא שאם יבואו לירושלים וישמעו הקריאה מרחבעם יכירו וידעו כי לו המלוכה כאשר דבריו יחתרו לתוך לבות בנ"י:
11
י״בולפי"ז יובן איחור הקריאה שלזה צריכין מקודם הכנה רבה להכין מקום בלבם לקבל הדברים, ולזה היתה הקריאה לאחר שנת השמיטה, כי ענין שמיטה פירשו המפרשים שיהיו פנוים ממלאכתם ועבודת האדמה להסתכל על עצמם, וזאת היתה להם הכנה שיכנסו ויפעלו הדברים בעומק לבם:
12
י״גוכעין זה יש לפרש דברי הגמ' יומא (ל"ט:) וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו, היינו שכה"ג הי' מכניס אלקות בלב כל השומעים, וביוה"כ הי' נכנס לעומק לבם נקודה פנימית, כי יוד ימי התשובה הם כנגד יוד עמקים ובהט' ימים קודם יוה"כ נפתחו ט' עמקים, וממילא ביוה"כ נכנסת האלקות בעומק העשירי נקודה הפנימית שבלב, וזה הפי' ונשמע קולו ביריחו דאיתא במקובלים דאצל חטא אדה"ר נתקלקלו כל החושים, חוץ חוש הריח שלא נתקלקל, וזהו הפי' ביריחו מלשון ריח זה נשמה כדאיתא בגמ' ברכות (מ"ג:) איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו זה הריח וזאת היא נקודה הפנימית שבלב:
13