שם משמואל, וישב י׳Shem MiShmuel, Vayeshev 10
א׳שנת תרע"ח.
1
ב׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' ברש"י אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה וכו' פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה וכו' לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם, וכן אתה מוצא בעשרה דורות שמאדם ועד נח וכו' וכן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קצר בהם ומשהגיע אצל אברהם האריך בו משל למרגליות שנפלה בין החול אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוציא את המרגליות, ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל את המרגליות:
2
ג׳ויש להבין הדמיון משם לכאן ששם הי' זה סיבה לזה, ואם לא הי' זה לא הי' נולד זה, וכן אלמלא שהוא ממשמש בחול וכוברו בכברה לא הי' מוצא המרגליות, אבל כאן אפי' תצייר שלא הי' כלל עשו בעולם לא הי' זה נ"מ לישיבת יעקב כלל:
3
ד׳ועוד יש לדקדק בדברי רש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, מה חטא הוא זה, ומי סני לצדיקי דאכלי תרי עלמי, ועוד דבודאי לא רצה השלוה להתענג בתענוגי עוה"ז אלא להיות פנוי לעבודת ה' וכמ"ש הרמב"ם בכל יעודים שבתורה, מה עולה מצאו בזה, וכבר דברנו בזה:
4
ה׳ועוד יש להבין לשון רוגזו של יוסף איזה רוגז הי' שלא מצינו להם הלשון רוגז לא ביעקב ולא ביוסף כלל, וזה עצמו דרשו רז"ל בפסוק לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי מלבן מעשו ומדינה ויבוא עלי רוגז זה רוגזו של יוסף למה נקרא רוגזו של יוסף, ויותר הי' יוצדק לומר לשון עצב או צרה או אבילות, אבל לשון רוגז בלתי מובן, ועוד כמה דקדוקים שיתבארו בעזה"י מתוך דברינו:
5
ו׳ונראה דהנה במדרש וישלחהו מעמק חברון, והלא אין חברון נתונה אלא בהר, א"ר אחא הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין חבר הנאה הקבור בחברון ועבדום וענו אותם, ויש להבין הלשון להשלים, שזה הי' שייך אם רוב הגזירה כבר נתקיימה אלא שעדיין חסר השלמה, אבל מאחר שעדיין לא נתקיים רק מקצתה והתחלתה דהיינו גר יהי' זרעך לבד, ועדיין חסר שלשה חלקים שהם העיקר של הגזירה, בארץ לא להם, ועבדום, וענו אותם, [כי ארבע גזירות הם, גר יהי' זרעך, שני' בארץ לא להם, וכמו שפירש כ"ק אבי אדומו"ר זצלה"ה בארץ שאינו שייך להם, היינו אדמה טמאה כאמרם ז"ל בפסוק קומי לך רעיתי וגו' מה אתה עושה כאן במקום טמאים, שלישית ועבדום, רביעית וענו אותם] לא יתכן לקרותם השלמה, ועוד דבכל מקום תפסו התחלת לשון הגזירה ובכאן תפסו רק שני דברים האחרונים ועבדום וענו אותם לבד, ואם באו להזכיר אותם שלא התחילו הי' להם לומר בארץ לא להם ועבדום וענו אותם:
6
ז׳אך נראה עפי"מ שהגדנו בשבתים הקודמים כי יעקב ועשו נולדו בבטן אחת דוגמת עץ החיים ועץ הדעת טו"ר שיצאו משורש אחד, והיינו שעץ החיים הוא ענין עשה טוב, ועץ הדטו"ר הוא ענין סור מרע, ועהדטו"ר נמי לא לרע נברא אלא לזכות ע"י למעלות רמות ונשאות ע"י הריחוק ממנו, וכמו שזוכין ע"י עשה טוב, כן נמי זוכין ע"י סור מרע, ולא עוד אלא שנקל יותר לזכות ע"י סור מרע מע"י עשה טוב, כי אדם קרוץ מחומר קשה מאד שיהי' העשה טוב בתכלית שלימות, וע"י סור מרע והבריחה ממנו באין לעומתו בקדושה עליונה, וכך הי' יצירת יעקב ועשו, יעקב הי' תעודתו לזכות ע"י עשה טוב דוגמת עה"ח, ועשו הי' תעודתו לזכות ע"י סור מרע כי נולד עם כל תכונות רעות, ואם הי' סר ובורח מהם הי' בא לעומתם לקדושה עליונה מאד, אך זדון לבו של עשו השיאו לבחור ברע ולמאוס בטוב, והי' עצת רבקה למסור גם את זה ליעקב, אבל באשר יעקב נולד עם כל התכונות הטובות ולא הי' לו ממה לברוח, ע"כ הזקיקהו לברוח ללבן, ולבן משם ועשו מכאן כרו שיחה לרגלו ללכדהו, אבל יעקב ברח וסר מהם ובזה הי' שני הדרכים ליעקב לזכות ע"י סור מרע וע"י עשה טוב, כה הי' דברינו בשבתים הקודמים:
7
ח׳ונראה להוסיף ולומר דהיינו הא דנטמן יעקב בבית עבר י"ד שנים, שבפשיטות הי' לחזק את ידו בתורה למען יחליף כח נגד עשו ולבן, ויש עוד לומר שמאז שהי' יושב אוהלים הי' כל לימודו בהליכת עשה טוב, ועתה כשנתחדש לו שנזקק לזכות גם ע"י סור מרע, ומסכת זו לא למד מעולם, ע"כ נטמן שם י"ד שנה ללמוד גם את דרך זה, וכפי מה שפירשנו דברי הש"ס ב"ק פרק המניח אמר ר"י האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרו לה מילי דברכות, דמילי דברכות הוא הדביקות בהשי"ת והוא בבחי' עשה טוב, ומילי דנזקין שהוא המניעה ממה שאינו ראוי ומממון שאינו שלו הוא ע"י סור מרע, ומילי דאבות כולל שתיהן, וידוע מאמרם ז"ל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממנות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהם, וזהו כענין שאמרנו שיותר נקל לזכות ע"י סור מרע מע"י עשה טוב, ולפיכך נמי לימוד הלכות של מסכת זו עולה למעלה יותר, ולזה הי' יעקב נטמן בבית עבר י"ד שנים, ויש להמליץ ולומר שזהו ללמוד מסכת נזיקין היינו האיך לזכות ע"י סור מרע ביותר וכן הי' שנתעלה ביותר אחרי שובו מבית לבן וכתיב ויבא יעקב שלם היינו תכלית השלימות ונקרא לו השם חדש ישראל שהוא כולל שתיהן שיר משמאלא אל מימינא כנודע:
8
ט׳וי"ל עוד היות בבין הבתרים הי' נגזר ד' גזירות גרות, ובארץ לא להם, ועבדים, ועינוי, הם הי' מירוק לשתי בחי' הנ"ל עץ החיים ועץ הדעת טו"ר, גרות וארץ לא להם הי' מירוק לבחי' עץ החיים עפי"מ שפירשו חכמי האמת עץ החיים עץ שנטוע במקום חיים, וידוע דכל מירוק הוא בדבר ההיפוך לו, וע"כ לעומת נטוע במקום חיים ההיפוך לו הוא גרות, ובארץ לא להם עפי"מ שפי' כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה [שהבאנו לעיל] ארץ טמאה שאינו שייך להם כאמרם ז"ל בפסוק קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך מה אתה עושה כאן במקום טמאים, והוא היפוך ומירוק לבחי' עץ החיים ועבדות ועינוי הוא מירוק לבחי' עהדטו"ר שלדחות הרע ולברוח ממנו בתוקף ועוז צריכין לנפש מוגבה לבטל בלבו את כל חלקי הרע ואת כל טנופי דהאי עלמא ושיהי' נבזה בעיניו נמאס ויסתער עליו ברוגז גדול ובחימה שפוכה, כאמרם ז"ל לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר, ועבדות ועינוי מביאה לידי הכנעה ונפש שפלה, וכבישת פנים בקרקע, היפוך מדת העוז והרוגז וביטול בלב, וכמ"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, ובזה נתמרק בחי' עהטו"ר:
9
י׳ולפי"ז יש לומר שבאם הי' עשו עושה כפי תעודתו שנוצר להשלים את נפשו בבחי' סור מרע דוגמת עץ הדטו"ר הי' הארבע גזירות הנ"ל מחולקים ליעקב ועשו, ליעקב גירות ובארץ לא להם למירוק מדתו עשה טוב דוגמת עץ החיים, ולעשו עבדות ועינוי למירוק מדתו סור מרע דוגמת עץ הדטו"ר, אך באשר עשו בחר ברע וניתן גם בחי' השלמת הנפש ע"י סור מרע, דוגמת עהטו"ר נמי ליעקב, שוב נפל כל הד' גזירות על שכם יעקב:
10
י״אולפי האמור י"ל דלולא שניתן על שכם יעקב גם העבדות והעינוי לא הי' יעקב נצרך כלל לגלות מצרים ולא לצרת לבן וצרת עשו, אלא הי' הולך לבית לבן ליקח לו משם זיווגו כאמרם ז"ל יש שהוא הולך אצל זיווגו זה יעקב אבל לא בבריחה ובידים ריקנית, אלא מתוך רחבת ידים ועושר וכבוד, ובזה הי' נתקיים בו גם גזירה השני' בארץ לא להם והיינו ארץ שמלאה כישוף וטומאה וע"ז כמ"ש כי מלאו מקדם ועוננים וגו' כי לא נאמר ארץ מצרים בפירוש והי' מתקיים ג"כ בפדן ארם, אבל מאחר שנעל על שכמו גם עבדות ועינוי, הי' צריך לצרת לבן וצרת עשו, ובבית לבן נתקיים בו גזירת ועבדום, כי הי' שכיר יום ללבן, ושכיר יום לכ"ע נקרא עבד כאמרם ז"ל פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום משום דכתיב כי לי בנ"י עבדים וגו' ועי' ב"מ (ע"ז:) וגם נתקיים בו עינוי בבית לבן כמ"ש הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני, ובכלל העינוי הוא היראה והפחד מעשו, וע"כ יעקב שהי' דוגמא לכל זרעו אחריו נתקיים בו בעצמו כל הד' גזירות, ואח"כ ויבא יעקב שלם עם כל השלימות:
11
י״באך עדיין נתבקש שלא יעקב לבדו יהי' נשלם בכל הבחינות אלא גם זרעו אחריו כמוהו יהיו שלמים בבחי' סור מרע דוגמת עהדטו"ר ובבחי' עשה טוב דוגמת עה"ח, והנה ביוסף מצינו שהי' שטנו של אותו איש, ואין זרעו של עשו נופל אלא ביד בני' של רחל, ולעתיד משיח שיכלה זרע עשו בכלל ועמלק בפרט יהי' מזרע יוסף, ובודאי משום שיוסף בקדושה דוגמת עשו בטומאה, והיינו דלעומת שעשו נוצר בדוגמת עהטו"ר לברוח מהרע ולבוא לעומתו בקדושה ולא מלא את חובתו ועשה עוד להיפוך, נראה שיוסף בא במקומו לזכות ע"י הבריחה מהרע, וע"כ מצינו שיוסף זכה למעלתו להקרא צדיק יסוד עולם ע"י הבריחה מהרע וינס ויצא החוצה, וע"כ עשו נופל ביד זרעו והוא שטנו של אותו האיש:
12
י״גוימתקו הדברים עוד יותר עפימ"ש חכמי האמת שנשמת יצחק נתעבר ביוסף ונוטריקון שם יצחק קץ חי מדתו של יוסף, בסוד עוד יוסף חי, ועפי"מ שהגדנו בפרשת תולדות בפירוש דברי הזוה"ק שיצחק רחים לעשו משום דכל זינא אזיל בתר זיני', ופרשנו באשר מדת יצחק הי' יראה ופחד והודיע בעולם דאית דין ואית דיין, והוא בבחי' סור מרע עץ הדעת טו"ר לעומת שא"א ע"ה הי' בבחי' עשה טוב עה"ח, וע"כ עשו שנולד בבחי' עץ הדטו"ר ותעודתו הי' לזכות לשלימת נפשו ע"י סור מרע, זהו מדתו של יצחק, ע"כ יצחק שחשב את עשו לממלא את תעודתו ע"כ אהבו ביותר, וע"כ יוסף שהי' ממלא את תעודת סור מרע במקום עשו, ע"כ נתעבר בו נשמת יצחק, ע"כ נראה שיעק"א הפקיד ליוסף על מדה זו:
13
י״דובזה יש לפרש פירש"י כי בן זקונים הוא לו כל מה שלמד משם ועבר מסר לו, ולכאורה למה הי' יעק"א מונע מכל יתר בניו למסור להם כל מה שלמד משם ועבר, ובודאי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, והרמב"ן ז"ל כתב שמצאו משכיל ובעל סוד עכ"ל, ועדיין אינו מיושב כי גם יתר השבטים לאו קטלי קני באגמא הוי, ועוד בבריחתי מפני לבן שהו' י"א שנים מקודם כתיב ויאמר יעקב לאחיו ופירש"י שהם בניו שהי' לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה, ובמדרש גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו, ולמה לא מסר לכולם, ולא ללוי שהי' ראש ישיבה אלא ליוסף לבדו, אך לפי דברינו הנ"ל יש לומר דקאי על מה שלמד באותן י"ד שנים שהי' נטמן שם, והגדנו לעיל שאז למד דרך חדש איך יהי' תהלוכותיו לזכות ע"י סור מרע, והמלצנו שזהו מסכת נזיקין, דרך זה מסר ליוסף לבדו, וזהו כל מה שלמד משם ועבר, אבל ליתר השבטים מסר להם מה שלמד משם ועבר מקודם ולא הלימוד שבי"ד שנים שנתרבה בלשון "כל" מה שלמד, שזה הי' שייך ליוסף לבדו, ומה שהי' מדה זו בכל השבטים הי' רק באמצעות יוסף:
14
ט״וולפי האמור יש לפרש הא דוישב יעקב שביקש לישב בשלוה, היינו דאחר שכתוב בו ויבא יעקב שלם שנשלם בכל בחינותיו וגם סבל בעצמו כל הד' גזירות של בין הבתרים, חשב א"ע כמו בעוה"ב שהצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ובזוה"ק מאי מגורי אביו כד"א מגור מסביב דכל יומוי הוה דחול והוה בדחילו, ולפי דרכינו יתפרש בטוב שאחר שהשלים בכל בחינותיו וסבל בעצמו כל הארבעה גזירות של בין הבתרים שוב הי' לו ישיבת שלוה, גם בבחי' פחד יצחק כמו ישיבת שלוה של עוה"ב אחר עבודת עוה"ז, וכל מה שזרעו אחריו צריכין לעשות עוד בעולם, הרי הם בעצמם צדיקים ושלימים, ואף מה שנטל על עצמו לעמוד במקום עשו בבחי' עץ הדטו"ר, שזהו ארץ מגורי אביו, קנה יוסף בחריקאי', וזה שסמך לו אלה תולדות יעקב יוסף וגו' עד כי בן זקונים הוא לו שמסר לו גם דרך זה ותהלוכות לזכות ע"י הסור מרע כנ"ל:
15
ט״זאך חכמז"ל תפסו עליו משום שמאחר שעדיין הוא בזה העולם מורה שעדיין יש לו מה לעשות פה, דאל"כ הי' נפטר לבית עולמו לאור באור החיים, והיינו שהכוונה הי' שעודנה יהי' עם בניו יחד להורות להם דרכי ה' בבחי' סור מרע שמסר ליוסף, ובכלל זה הוא גלות מצרים שמה יתקיים ועבדום וענו אותם שזהו מירוק לבחי' סור מרע כנ"ל, ובאשר יש בו חשש סכנה ביותר שלא יטמעו ח"ו במצרים, וכמו שכבר פגם בזה אדה"ר בחטא עץ הדטו"ר, ע"כ נדרש שהוא יהי' עם בניו בראשית ומי גלותם עד יעמידם שמה על בסיס נכון, ועדיין לא הגיע העת לישב בשלוה כישיבת עוה"ב כנ"ל, וזה שאמר קפץ עליו רוגזו של יוסף, עפי"מ שהגדנו לעיל שבחי' סור מרע הוא להרגיז יצה"ט על יצה"ר ולהסתער עליו בחימה עזה שזה הדרך מסר ליוסף, רוגז זה קפץ עליו, היינו שהוא בעצמו יהי' נושא עמו במשא הזה ולא יהי' נמסר ליוסף לבדו:
16
י״זולפי האמור יש לפרש הא דאמרו ז"ל לעשות צרכיו נכנס אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו, ולכאורה בלתי מובן איך יתכן לומר על איש מרכבה למדת צדיק יסוד עולם לעשות צרכיו נכנס, אך להנ"ל י"ל דהנה לעיל הגדנו שעשו נולד עם כל תכונות הרעות כדי שיהי' לו ממה לברוח ולסור מרע, וע"כ יעקב כשקיבל עליו לתקן גם בחי' זו, והוא לא הי' בו שום רע שיהי' לו ממה לברוח, היתה עצת רבקה שילך לבית לבן, ועשו מכאן ולבן מכאן יכינו רשת לפעמיו למשכו ברשתם והוא יעמוד כנגדם כחומה בצורה ויברח מכל ענינם, וע"כ יוסף נמי שהי' קדוש מרחם ותיכף כשנולד הי' שטנו של אותו האיש, נמי לא הי' לו ממה לברוח, ע"כ מן השמים נהייתה שיבוא לידי נסיון זה, אבל עדיין לא הספיק שלאיש קדוש כזה לא חשוב ענין כזה לנסיון כלל, כי נפשו הקדושה בטבעו היתה סולדת מענינים אלו, אבל הי' כמו שמצינו ביהודה שרמז הקב"ה למלאך הממונה על התאוה וכו' כך הי' הענין ביוסף, למען יגיע עד שערי מות ומ"מ יתגבר על כח המלאך וכבזוה"ק כי רב מאד מחנהו אלו מלאכים כי עצום עושי דברו אלו הצדיקים שהם גבורי כח יותר מהמלאכים, וזהו כענין שנאמר ביעקב כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, ובאמת הי' נצרך לו ליוסף סיוע להתגבר על כח המלאך מיע"א, וזהו שנראית לו דמות דיוקנו של אביו שנצח את המלאך בפועל וינס ויצא החוצה וזכה למעלתו הרמה ע"י הבריחה, ולפי האמור יובן דברי הש"ס יומא (לה:) רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי אומרים לו כלום נאה היית יותר מיוסף וכו' נמצא וכו' יוסף מחייב את הרשעים, ויש לתמוה אטו כ"ע יוסף הצדיק נינהו, ואם כך הוא בסדר העולם מה רבותא דיוסף הצדיק, אך יובן במ"ש שיוסף הצדיק הי' כח מלאך תקפו והוא התגבר עליו, לעומת זה באדם פשוט כח הטבעי לעומת כח היצה"ר, איננו גרוע מכח יוסף הצדיק לעומת כח המלאך שתקפו, וכל אדם באמת בכחו לברוח, והוא כאמרם ז"ל בש"ס סוכה לעת"ל יצה"ר נדמה לצדיקים כהר גבוה וקשה ולרשעים כחוט השערה ובוכין ואומרין אוך לא יכלנו לכבוש את חוט השערה זו, והגיד אדמו"ר הגה"ק הרי"ם מגור זצללה"ה שבאמת בכל פעם הוא רק כחוט השערה לדחות אותו כרגע אלא שבכל רגע ורגע הוא עוד חוט השערה, ובהקבץ כל כחוט השערות נראין כהר גדול, ע"כ הצדיקים שכבשו את הכל באמת הוא להם הר גבוה, אבל הרשע שלא עצר כח לדחות את השערה הראשונה, הוא רואה שבשביל חוט השערה זו נדחה למדחפות:
17
י״חולפי מה שהגדנו מענין ארבעה גזירות של בין הבתרים, ישראל בעצם לא הי' להם לסבול אלא שני גזירות הראשונות, גר יהי' זרעך, ובארץ לא להם, אלא מחמת שעשו בחר ברע ומאס בטוב נמסר לישראל לסבול גם שני גזירות אחרונות, ועבדום, וענו אותם, ולולא זה אף שהי' בארץ לא להם הי' יושבין בכבודו של עולם, וכמו יעקאע"ה בשבע עשרה שנה שהי' במצרים, וכל גזירת ועבדום וענו אותם הי' גזירת תשלומין עבור עשו, יתיישב הלשון הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין חבר הנאה הקבור בחברון ועבדום וענו אותם, שכל ענין מכירת יוסף והנסיון וכל ענין שעבוד ועינוי במצרים הכל הוא תשלומין, וזהו הלשון להשלים כמו תפלת תשלומין שלקיים גזירת לא להם לא הי' נצרך לכל זה והי' די שיהי' רעב בארץ כמו בימי אברהם שכתיב ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, כמו כן הי' ראוי להיות בזרעו של יעקב, כי יעקב מצד עצמו כבר סבל כל הגזירות כנ"ל, וכל הצורך הי' לזרעו, ובאשר הי' מוטל על זרעו גם גזירת ועבדום וענו אותם שהי' סכנה עצומה שלא יטמעו ח"ו במצרים, הי' נדרש שיעקב בכבודו ובעצמו יהי' אתם שם בראשית הגלות, אבל באם עשו לא הי' יוצא לתרבות רעה לא הי' נצרך לזרעו של יעקב לקיים רק גזירת לא להם, א"כ כל המאורעות הכל הי' עבור תשלום חובו של עשו, ועם זה יובן מה שהמדרש תפס רק שני גזירות אלו ולא גזירה הקודמת, כי גזירה הקודמת לאו לתשלומין היתה באה ולא הי' נצרך לכל המאורעות האלה:
18
י״טולפי האמור יתיישב דברי רש"י הנצב פתח דברינו, שהרי ישיבת עשו ותולדותיו הכל הי' סיבה לכל המאורעות וגלגול סבתם עד שבאו לכלל ישוב, שבשביל שעשו יצא לתרבות רעה כמפורש בפרשה הקודמת מכל זרע מרעים שהוליד ומהממזרים שהעמיד והלך אל ארץ טמאה הר שעיר שם אוה למושב מקום שם הרגיעה לילית וכל כחות הטומאה ומחל את חלקו בא"י ואמר אין לי חלק בא"י ולא בפרעון שט"ח, זה עצמו סיבה אל מאורעותיו של יעקב, ושע"כ בשביל זה נמסר הכל ליעקב ויעקב מסר ליוסף כל הסדר עד שבאו לכלל ישוב, כל המאורעות הכל הי' בסיבת סדר ישיבת עשו:
19
כ׳ועשה לו כתונת פסים, וברש"י בשם מדרש אגדה פסים ע"ש צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים, ובפשיטות יש לפרש כאמרם ז"ל בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, ומ"מ עדיין יש להבין שזה ניחא על גלות מצרים בכלל, אבל לא על פרטי צרותיו, והרי משמע שכתונת הפסים הי' סיבה לכל פרטי צרותיו, מאחר שנקרא שמו על שם אלו:
20
כ״אונראה לפרש דהנה בתרגום ירושלמי ועבד לי' פרגוד מצוייר, והטעם בזה י"ל דהנה מדתו של יוסף צדיק יסוד עולם דהוא כנישו דכל נהורין, וע"כ נזדמנו לו שלשה מלאכים, ובמג"ע שהם מיכאל גבריאל נוריאל שהם קו ימין וקו שמאל וקו האמצעי, וע"כ יעק"א ע"ה עשה לו מלבוש מדו כמדתו בציורין שונים לרמוז על מהונו והנה מדתו זה צריכה מירוק ונסיון, וע"כ כמו מהותו כנישו דכל נהורין ומה"ט כל ישראל נקרא ע"ש יוסף, כי הוא כנגד כולם, כן נצרך למירוק כנגד כולם, וכמו שישראל נתמרקו במצרים ע"י ד' גזירות שגזר פרעה עליהם מקביל לד' גזירות של בין הבתרים וצירוף בשעבוד ארבע מלכיות, כן נצרך ליוסף בעצמו ד' מיני צרות מקביל לד' גזירות, וכמו יעקב שסבל כל ד' גזירות של בין הבתרים בעצמו כמו שהגדנו במאמר הקדום כי יעקב כלול הוה, כמו כן הי' יוסף, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, והי' הד' צרות למירוק וצירוף, והענין של וינס ויצא החוצה שהוא שמירת הברית מקורא דכל שייפי גופא לנסיון למדתו זה:
21
כ״בוי"ל שארבע צרות אלו מקבילים לארבע מלכיות ונרמזים בתיבת פסים, אות פ' רומז למלכות בבל, ובמדרש ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל, והיינו פס ידא די כתבא על הכותל מנא מנא תקל ופרסין, ופתר להם דניאל פרס פריסת מלכותך וגו', אות ס' רומז למלכות פרס ומדי שנופלת ע"י מרדכי ואסתר, וידוע בספר אור החדש למהר"ל ז"ל שהגאולה באה ע"י ממקום עליון נסתר, ואסתר ע"ש זה נקרא מלשון סתר, אות יוד רומז למלכות יון, אות מ' רומז למלכות אדום, וכן הוא ברש"י שאות מ' רומז למדינים וכבר אמרנו במק"א שמדינים הוא קליפת אדום והיא החריבה את בית שני שנחרב בשביל שנאת חנם ומשלח מדנים בין אחים:
22
כ״גוהנה נראה שיעקב הפקיד ליוסף על מדה זו, ובשביל זה עשה לו הכתונת פסים כמ"ש הספורנו לפי דרכו שעשה לו כתונת פסים לאות שיהי' הוא המנהיג בבית ובשדה, כענין והלבשתיו כתנתך עכ"ל, ולפי דרכינו הוא לאות שיהי' הוא צדיק יסוד עולם, וזה עצמו הביאו לסבול הד' צרות, ואם לא שעשה לו יעקב הכתונת פסים שיהי' הוא המנהיג צדיק יס"ע לא הי' לו לסבול הוא בעצמו לבדו את כל אלה, ומעתה מובן שע"ש צרותיו נקרא פסים, וענין הכתונת פסים גרם לכל ד' צרותיו:
23
כ״דוהנה ידוע ששבת הוא מדת יוסף כללא דאורייתא כמו ברית מקורא דכל שייפי גופא, אך בשבת א"צ למירוק ולנסיון כמ"ש ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ובמדרש ברכת ה' הוא שבת דכתיב ויברך אלקים את יום השביעי, וזהו צרורא דלעילא דבי' חיי כולא וכו', ובזה יש לפרש מה שאיתא בדברי האריז"ל ללבוש שבת ד' בגדי לבן, שהענין הוא כמו יוסף כתונת הפסים, אך ביוסף הי' פרגוד מצוייר בגוונים שונים והי' צריך מירוק, אבל שבת הוא לבן מורה על רחמים פשוטים והם במספר ד' לעומת ארבע אותיות של פסים:
24
כ״ההנה בעל החלומות הלזה בא ובמדרש זה עתיד להשיאם לבעלים, ויש להבין שהרי הרבה צדיקים הי' להם בנים רשעים, ויצחק הי' לו בן עשו הרשע, ולא נפגם יצחק ח"ו בשביל בנו, ומה להם עם יוסף שיצא ממנו בן רשע, ולא עוד אלא שרצו לדונו במיתה עבור זה, והרי מקרא מלא הוא לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו:
25
כ״וונראה דהנה יש לדקדק מה שפרטו לבעלים ולא אמרו סתם לע"ז מה נ"מ אם היא ע"ז בעל או אשירה או ע"ז אחרת, ובאמת ירבעם לא השיאם לא לבעל ולא לאשירה אלא לעגלים שענין אחר הוא כדאיתא ברבינו בחיי פ' וישלח, ובאחאב מצינו שהשיא את ישראל לבעל ולאשירה, ולמה אמרו בכאן שעתיד להשיאם לבעלים, אך נראה דהנה איתא בספה"ק שחשדוהו למתגאה ומתנשא למלוך עליהם, וע"כ חלם לו חלום כזה כענין שכתוב רעיונך על משכבך סליקו, וימתקו עוד הדברים עם מה שהגדנו במאמר הראשון שתעודת יוסף הי' לתקן מה שעשו הי' נוצר לתקן, ובאשר שעשו בחר ברע ומאס בטוב נמסר ענין הזה ליוסף, וע"כ חשדוהו ליוסף שהוא ח"ו קלקל מעשיו וידחה כמו עשו, והיינו כי עשו גימטריא שלום, והיינו שלום דקליפה שהוא היפוך שלום דקדושה ופיזור רשעים טוב להם וטוב לעולם, ובליקוטי התורה מהאריז"ל שחשבו שיוסף פגם ביסוד במה שהביא דבתם רעה היפוך השלום ועוד מפרטי הדיבה שהוציא שהי' אומר שאכלו אבר מן החי ותולין עיניהם בבנות הארץ, כ"ז תלוי ביסוד, וכן זלזול בני השפחות היפוך השלום לקרותן עבדים עכ"ל, וממוצא הדברים שחשבוהו היפוך מדת השלום שזהו מעשה עשו שלום דקליפה היפוך שלום דקדושה, והגס גסות הרוח שהי' בעשו זדון לבו השיאו להגביה כנשר ואמר מי יורידני ארץ וזה הביאו לכל רע, והם חשבו כן ח"ו על יוסף, וחשבו שהוא פסולת שיצא מיעקב כמו עשו מיצחק, ומצאתי רמז לזה ר"ת ויוסיפו עוד שנא וגו' הם אותיות עשו, וזה רמז שהשנאה הי' מחמת שחשבוהו כמו עשו, וכל הרע נצמח מפאת הגיאות:
26
כ״זוהנה בלקוטי התורה מהאריז"ל כי בעל ואשירה הם זו"נ דקליפה כי בעל הוא דכורא ואשירה נוקבא עכ"ד, וידוע דדכרא הוא המתגאה והוא קליפת גיאות, וע"כ באשר חשבו את יוסף למתגאה ח"ו חשבו שזה שיצא מחלציו שעתיד להשיאם לבעלים מקור מוצא הרע הוא הגיאות שהוא ח"ו ביוסף גורם זה בזרעו אחריו, וכמ"ש הרמב"ן בפסוק פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, כי מהמעט הרע שבשורש יפרה וישגה ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות, וע"כ באשר חשבוהו שהוא הגורם לכל אלה דנוהו למיתה, ומעתה מיושב מה שפרט לבעלים דווקא, דע"ז אחרת לא הי' הוא הגורם ושוב לא יומתו אבות על בנים, וראובן חידש להם שבאשר אינו עושה מעשה בעצמו אלא גורם אין לדונו במיתה בפועל אלא לגרום לו גרם מיתה וכמ"ש הרמב"ן שלימד אותם דאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו עכ"ד, ולפי דרכינו יומתקו הדברים שלימד להם לעונשהו מדה במדה כמו שהחטא הוא ע"י גרמא כן נאות העונש ע"י גרמא, ומעתה מיושב מה שרצו להורגו בעון בניו, שלא בעון בניו דנוהו אלא בגרמתו:
27
כ״חויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, ובמדרש א"ר חוניא נצנצה בה רוה"ק חותמך זו מלכות המד"א שימני כחותם על לבך וכו' ופתילך זו סנהדרין שהם מצויינין בפתיל המד"א פתיל תכלת, ומטך זו מלך המשיח המד"א ויצא חוטר מגזע ישי, מטה עזך ישלח ה' מציון:
28
כ״טנראה לפרש דהנה בש"ס סוטה תמר זינתה וזימרי זינה, ודקדק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מדהשוו חכמז"ל זה לזו ש"מ שגם זימרי הי' תחילת כוונתו לשם שמים והי' עבירה לשמה, אך באשר הוא עבירה צריך שיהי' לשמה עד קצה אחרון, והנה אמרו ז"ל אפי' חסיד שבחסידים א"א שלא יהי' בו צד אחד מעון, והוא לא הי' נזהר ע"כ נלכד בפח, והוא כענין שאמר אבא שאול הכונס את יבמתו לשם נוי וכו' הרי זה כאלו פוגע בערוה עכת"ד:
29
ל׳וי"ל שתמר היתה יודעת והיתה מתפחדת שמא ח"ו יהי' עירוב הכוונה, ע"כ ציירה בדעתה ענין מלכות ישראל שהוא כח המעכב שלא יתפשט חוץ מגבול, ומש"ה נקרא המלכות עוצר כמ"ש זה יעצור בעמי וכמו שפירש"י שם, וכמו בגשמיות שלא יתפשטו העם לצאת מחוץ לגבול המרכז, כן ברוחניות שכחות האדם והמחשבה לא יתפשטו חוץ מגבול התורה, וזה ענין מלכות ישראל באמת, וכן סנהדרין המורים דרכי התורה, וזה הענין שהי' מצויינים בפתיל תכלת, תכלת היא מורה על יראת שמים, ובש"ס מנחות באו ארבע ציציותיו וטפחו על פניו, ובמדרש ריש משפטים משל למטרונה שהיתה מהלכת והזיין לפני' ומלאחרי' כך התורה דינים מלפני' ומלאחרי' עיי"ש, וכן ענין מלך המשיח תכלית מלכות ישראל ונצנצה בה רוה"ק והיתה מציירת בדעתה אלו הענינים, וזה הציל מהתפשטות כח המחשבה מחוץ לגבול הלשמה, וזה לימוד לאדם בכל ענינים איך לשמור הכוונה:
30