שם משמואל, וישב י״אShem MiShmuel, Vayeshev 11
א׳שנת תרע"ט. וישב ושבת חנוכה
1
ב׳יש להתבונן בתולדות הימים של יעק"א ע"ה שהי' משונה מכל הצדיקים שתחילתן יסורין וסופן שלוה שלא יוסיף עצב עמה, וכאן אחר היסורין שעברו עליו עד שנתיישב בשלוה בארץ מגורי אביו חזרו היסורין וקפץ עליו רוגזו של יוסף, וכבר דברנו בזה ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה:
2
ג׳ונראה דהנה יש להתבונן בשם ישראל שנקרא ע"י המלאך שנתאבק עמו בראשונה כמ"ש לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, ואח"כ בבית אל נקרא כן מפי אלקים לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך ויקרא את שמו ישראל, למה נשנה קריאת השם פעמים ומה תועלת יש בזה, ולא עוד אלא שכבר נזכר לו זה השם בבואו מפדן ארם ויקרא לו אל אלקי ישראל ולפי פשוטו שיעקב בעצמו הזכיר לעצמו שם זה ולפי דרשת חז"ל בש"ס מגילה השי"ת הזכיר על עצמו אלקי ישראל, וא"כ הרי נקבע לו זה השם, ומהו שקראו לו עוד הפעם, ולא יתכן שיהי' מאמר השי"ת למגן ולבטלה ח"ו:
3
ד׳ונראה דהנה בזוה"ק שיעק"א ע"ה כלול הוה, היינו שהי' בו גם כח אברהם וכח יצחק, וכבר הגדנו שהי' המירוק שלו נמי בכפלים, לעומת כח אברהם שהי' בו הי' המירוק צרת לבן, ולעומת כח יצחק שבו צרת עשו, וע"כ י"ל ששם ישראל נקרא אחר שנשלם המירוק בכפלים של לבן ושל עשו, [אף שהמלאך קרא לו זה השם אף בעוד הי' לו פחד מעשו, מ"מ אחר שכבר נצח השר שלו שוב נחשב שנשלם המירוק וכענין שכתוב יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה, שפירשו שבראשונה משפיל שריהם של האומות למעלה ועי"ז ממילא נפלו מלכיהם למטה, וע"כ מאז נכנע שר של עשו נחשב עשו כלא הי'] וע"ז מורה שם ישראל כי שרית עם אלקים זה שרו של עשו ועם אנשים פירש"י עשו ולבן, וי"ל עוד ששם זה נאות לפי ענינו עפי"מ שאיתא בתקה"ז בשם ישראל שיר משמאלא אל בימינא, וע"כ אחר שנתמרק בצרת לבן מימינא וצרת עשו משמאלא זכה לשם ישראל המורה שהוא כלול מימינא ומשמאלא:
4
ה׳והנה במדרש לא שלותי מעשו לא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה ויבוא רוגז בא אלי רוגזו של יוסף, ובזוה"ק לא שלותי מלבן ולא שקטתי מעשו וכו', ונראה דהמדרש לשיטתו דדורש מקרא זה נמי על ארבע מלכיות לא שלותי מבבל ולא שקטתי ממדי ולא נחתי מיון ויבא רוגז זה אדום, והנה ידוע דמלכיות האלו הם כחות רעות המושכין לרע כמ"ש המהר"ל, בבל לע"ז, כמפורש בכתוב מענין צלמו של נבוכדנצר, מדי לג"ע כמפורש בסעודת אחשורוש וממעשה ושתי, ובמדרש שהי' הכוונה להמשיכם לזנות, יון לשפ"ד, וכבר פרשנו שענין שפ"ד אף החונקו שלא יצא ממנו דם נמי נקרא שפ"ד, כי באשר הדם הוא הממוצע בן גוף לנפש כמ"ש בעץ החיים, ע"כ הפירוד בין הדבקים אלו נקרא שפ"ד, וכדמיון זה הי' ענין יון, שהשראת שכינה בישראל הוא כדמיון נפש בהגוף וכמ"ש הכוזרי בענין מראות נגעים, כי כמו אדם המת נשתנה מראהו מחמת סילוק הנפש, כן מחמת סילוק השכינה נשתנה המראה למראה הנגע, ויון הי' כל ענינם להכניס רוח הטומאה בישראל כדי שיסתלק הקדושה, וזהו ענין גזירותיהם שתבעל לטפסר תחילה להכניס טומאה בבנות ישראל, וטמאו כל השמנים שבהיכל, וכמו ענין מיתה שאיתא בזוה"ק שמחמת שנכנסים בו כחות הטומאה, אין הנשמה יכולה לסבול ומסתלקת, וע"כ כח הרע של יון הוא ענין שפ"ד, ובודאי הי' מביא זה לשפ"ד בפועל או לעבירה שהוא כאלו שפ"ד, אדום הוא כח רע כולל כל שלשה מלכיות הקודמות, ובמהר"ל שמושכת נמי לפגם הדיבור ולה"ר שמגדיל עבירות כנגד ע"ז ג"ע ושפ"ד:
5
ו׳ומעתה מובן שהמדרש לשיטתו דלא שלותי הוא מבבל שהי' ענינה ע"ז ולא שקטתי הוא ממדי שהי' ענינה ג"ע, ע"כ כשדורש נמי על יעקב שנתמרק בצרת עשו משמאלא שהוא ע"ז דעשו כאל אחר הוה כמ"ש בזוה"ק, ובצרת לבן מימינא שהוא כח מושך לג"ע כידוע, ע"כ בהכרח החליף לומר את לא שלותי מצרת עשו ולא שקטתי מצרת לבן, כי צרת עשו הוא נמי מעין כח של בבל, וצרת לבן מעין כח רע של מדי, אף שצרת לבן קדום מ"מ זה שדורש נמי על הארבע מלכיות מורה שהכתוב שרומז נמי על יעקב לא כסדר נאמר, אך הזוה"ק נקיט כסדרן של דברים שתחילה הי' המירוק בצרת לבן ואח"כ צרת עשו:
6
ז׳קיצורן של דברים שמאחר שנתמרק יעקאע"ה בצרת לבן מימינא ובצרת עשו משמאלא זכה לשם ישראל צירוף שיר אל שיר משמאל אל מימינא:
7
ח׳והנה בשם ישראל יש עוד צירוף אחד בזוה"ק לי ראש, והיינו דצירוף שיר אל הוא מורה רק על התכללות ימינא ושמאלא, אבל צירוף לי ראש מורה שיש בו הארה מרישא דכל דרגין למעלה מבחי' חילוק הקוים ימינא ושמאלא, ובאמת שזהו עיקר מדתו של יעקב קדוש ונבדל ונתרומם גם מבחי' הקוים [וידוע שמדתו מדת התפארת ותפארת היא פנימית הכתר כמבואר במקובלים] ונקרא בריח התיכון המבריח מקצה אל הקצה, אבל עוד לא זכה לזה, ועי' ברמב"ן מ"ו א' מ"ח ט"ו, ולפי דרכינו הטעם כי כל מה שזכה הוא לפי מסת המירוק, והמירוק מצרת עשו ולבן הי' רק בבחי' התכללות, ע"כ לא זכה עדיין אלא לבחי' התכללות ימינא ושמאלא כנ"ל ולא יותר:
8
ט׳אך אחר המירוק של צרת דינה שהוא מעין צרות של מלכות יון כנ"ל בדברי המדרש שדורש ולא נחתי מדינה וכן נמי דורש ולא נחתי מיון, וכן הי' בפשיטות צרת דינה כעין גזירת יון תבעל לטפסר תחילה, והנה ידוע מענין היוונים שהי' בהם מדת העזות וחוצפה וכמו שראה דניאל את החי' בדמות נמר שיש בו מדת העזות ביותר כאמרם ז"ל הוי עז כנמר וידוע שמדה זאת בחיצוניות גבוה מאד, כמו שרמזו חכז"ל חוצפה מלכותא בלי תגא כי כשמגיע לכתר נהפך לצירוף כרת, ומ"מ היא גבוה מאד, וע"כ נצטיינה מלכות זו בחכמת חיצוניות ביותר, וי"ל עוד עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שיון בטומאה הי' לעומת יעקב בקדושה, והוא מלכות השלישי לעומת יעק"א שלישי שבאבות עכת"ד, ומצאתי נמי במדרש ויקהל זהב וכסף ונחושת כנגד אברהם יצחק ויעקב, ונחושת כנגד יעקב, ובדניאל בפתרון חלומו של נבוכדנצר דנחושת הוא יון, הרי דיעקב לעומת יון, וכמו דיעקב הי' כולל כל השלשה בחי' של כל שלשת האבות כן לעומתו יון בטומאה, וידוע דמהרכבה של שלשה דברים נולד כח רביעי גדול מאד שאין ערך אליו בשלשת המולידים, ע"כ כח יון הי' כ"כ גבוה, ובמדרש פ' אמור שהראה הקב"ה ליעק"א שרה של בבל עולה ע' עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ, הרי שהי' עולה יותר משני מלכיות הקודמים לה יחדיו, ובכן יעקב אחר שנתמרק בצרת דינה שהיא כנגד מלכות יון שהיא כ"כ גבוה, אז זכה למדתו להיות למעלה מבחי' הקוים, וזכה להקרא בשם ישראל צירוף לי ראש כנ"ל:
9
י׳ולפי האמור מובן שאין ערך לשם ישראל שקרא אותו המלאך לשם ישראל שקרא לו הקב"ה, ששם ישראל שקרא לו המלאך שהוא טרם הי' לו מירוק של צרת דינה שהיא כנגד מלכות יון אלא מירוק עשו ולבן לבד ימינא ושמאלא, הי' לו צירוף שיר אל, אבל שם ישראל שקרא לו הקב"ה שהוא אחר המירוק של צרת דינה הי' לו צירוף לי ראש, ואולי ירמוז זה במה שכפל לאמור לו כי אם ישראל יהי' שמך ויקרא את שמו ישראל, כי אם ישראל יהי' שמך זהו מחמת קריאת המלאך ובצירוף שיר אל, ויקרא את שמו ישראל הוא שהקב"ה קרא שמו ישראל ובצירוף לי ראש:
10
י״אוהנה מקום אתי לפי דרכינו לפרש מה דאיתא בספה"ק רמז בדברי הש"ס פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה, שרמז על נשמות שאין להם תיקון בשבת יש להם תיקון בחנוכה, דהנה כבר הגדנו מה דכתיב בשבת ויכלו השמים והארץ וגו' שלשון ויכלו הוא מלשון התכללות, היינו שנעשה מכל אלה כלל אחד, כמו באדם שהנשמה שבתוכו עושה את כל אברים לגוש אחד, כן שבת הוא נשמת הבריאה, וזהו שאנו אומרים בקבלת שבת ימין ושמאל תפרוצי ובזמירות יסד האריז"ל ימינא ושמאלא ובינייהו כלה, ושבת הוא נחלת יעקב שנקרא שמו ישראל בצירוף שיר אל שיר משמאלא אל מימינא, אך בחנוכה שהוא זמן התעוררות כמו מאז בנצחון היוונים זוכין לאור בהיר ממקום גבוה מאד למעלה מכל הקוים, וידוע בכוונת מענין ג' יחודים שיש בחנוכה יחוד הוי' אהי' וכדמיון שם ישראל שזכה יעקב אחר המירוק של צרת דינה צירוף לי ראש שמאיר למטה מרישא דכל דרגין, וע"כ נשמות המגושמים ביותר שאין להם עלי' בשבת מ"מ בחנוכה שמאיר למטה אור גדול כזה, יכולין גם אלו להתעורר ולקום לתחי', מה גם בשבת חנוכה אחר שהתעוררו למטה לרגלי אור הגדול שוב יכולין לעלות מכח שבת:
11
י״בולפי האמור יובן הסדר של יסורי ושלוותו של יעק"א ע"ה, שאחר שזכה למדריגה הגבוה שלו בצירוף לי ראש הי' צריך מירוק גם למדריגה ההוא ע"י רוגזו של יוסף שהי' ראש כל השבטים כבמדרש פ' ויחי שאמר להם יוסף להשבטים אתם הגוף ואני הראש דכתיב תבואתה לראש יוסף, וכל עוד שלא זכה למדריגה זו עדיין לא הי' צריך מירוק זה:
12
י״גוי"ל עוד שהמירוק מצרת יוסף הי' שיעק"א ע"ה חשב שהוא מבני גיהנם שכך נמסר לו סימן שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנם, ומכלל דלהיפוך הוא מבני גיהנם, והנה גיהנם הוא פסולת ושפלות ותחתית הבריאה, וע"כ נקראים יורדי גיהנם, והוא היפוך מעלת הראש שהוא למעלה ובכל אלה עדיין נשאר בדרגין הגבוהים שלו, ובכל הפרשה של בנימין שאז הי' רואה א"ע אבוד מכל כמ"ש ואני כאשר שכלתי שכלתי מ"מ נזכר בכל הפרשה שם ישראל להורות שלא נפל מעבודתו אף שהי' רואה א"ע מיורדי גיהנם, כי עבודתו לא הי' מחמת תקוות שכר אפי' של עוה"ב אלא עבודת עבד להשי"ת ואחת הוא לו אם יהי' לו שכר או אפי' ח"ו להיפוך, וזהו הי' מירוק למעלתו צירוף לי ראש:
13
י״דבמדרש פלס ומאזני משפט לה' אמר לו הקב"ה אתה אמרת חשודים בניך על אמה"ח חייך אפי' בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים וישחטו שעיר עזים, אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורין להם עבדים לעבד נמכר יוסף, אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדוב וכו', ויש להבין בשלמא הנך תרי אחרונים שהי' בזה צער ועונש ליוסף שייך לומר בהם פלס ומאזני משפט לה' ששילם לו מדה כנגד מדה, אבל בהא דוישחטו שעיר עזים מה נ"מ הי' ליוסף בזה אם היו שוחטים או נוחרים, ומה איכפת לי' ליוסף ומה צער ועונש הי' ליוסף יותר במה שהי' שוחטים ממה שאם הי' נוחרים או ממיתים או הי' מוציאין את דמו באיזה אופן שיהי' לטבול בו את הכתונת:
14
ט״וונראה דהנה דם השעיר אף שדמו דומה לדם האדם מ"מ זה רק בגשמיות, אבל ברוחניות הדם בודאי אין דמיון זה לזה, וא"כ יש להבין איך לא הכיר יעק"א ע"ה בטביעת עין הרוחני שאין זה דם האדם, אך י"ל דמאחר שנתקיים בו מצות שחיטה הי' בו נמי ענין רוחני ושוב הי' לו מקם לטעות, והנה כבר הגדנו לפרש הא דאיתא במפרשים שיוסף סבר שאכלו אמה"ח משום שאכלו מבשר בהמה שחוטה קודם שתצא נפשה וישראל בטהורה לכ"ע כמתה חשיבא, ויוסף סבירא לי' דלקולא לא יצאו מכלל ב"נ, וא"כ עדיין נחשב כחי' ואכלו אבמה"ח, והוספנו לומר היות שיש מדרשים חלוקים אם נצטוה יצחק אבינו על השחיטה או לא נצטוה רק הוא בעצמו קיים כמו שקיימו האבות כל התורה מעצמם אף בלי ציווי, דהם סברו שנצטוה וא"כ דינם כמו ישראל בטהורה, אך יוסף סבר שלא נצטוה וא"כ אין בשחיטתם כ"כ מעלה להחשב כמתה והוה כאמה"ח, ונמצא לפי סברת יוסף שאין בשחיטתם מעלה, וממילא אין בו ענין רוחני שהי' מקום שיעק"א ע"ה יחשבו כדם האדם, ואם לא הי' בו טעות לומר חי' רעה אכלתהו הי' דורש וחוקר אחריו ובחכמתו הגדולה הי' נתוודע היכן הוא והי' פודה אותו בכל ממון שבעולם וייקר פדיון נפשו, אך באשר שחטו כדין וכדת, מן השמים הכריעו שסברתם נכונה כי נצטוה יצחק אבינו על השחיטה, ע"כ הי' מקום לטעות, והי' בזה עונש וצער ליוסף:
15
ט״זבמדרש ויגער בו אביו, אמר הקב"ה כך תהיו גוערים בנביאכם שנאמר ואתה למה לא גערת בירמי' הענתותי, נראה לפרש דהנה יעק"א עצמו הכיר שהוא חלום נביאיי כמ"ש ואביו שמר את הדבר, א"כ לא הי' לו לאמור בלשון גערה ובזיון מה החלום הזה שאיננו מחשיבו לכלום ואף שכוונתו הי' לשכך קנאת אחיו מ"מ הוא תפיסה על יעק"א ע"ה שמעולם לא יצא מפיו דבר של בטלה רק פעם אחת כבמדרש פ' מקץ, גם זה נחשב לפגם הדיבור עד שיצא הפגם בזרעו אחריו לגעור באמת בנביאים גמורים:
16
י״זואמנם לא יצא המדרש לחפש פגם בדיבור יעק"א ע"ה, שכל מעשה האבות הוא תורה שלימה, אבל יש בדברי המדרש ענין נפלא, ויתבאר עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהא שאותא בהגדה וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור, כי מחמת גודל הריחוק מהות יעק"א ע"ה ממהות מצרים, שזה קדוש בתכלית ומצרים הם ערות הארץ אשר בשר חמורים בשרם, לא הי' אפשר שיעק"א ע"ה יהי' בגלות במצרים, כי להיות אחד ברשות השני צריך שיהי' בהם ענין שיווי קצת, אך מחמת שהוציא מפיו הקדוש דיבור אחד של בטלה בפעם הזאת שאמר למה הרעותם לי וגו' ברית הלשון וברית המעור מכוונים, ע"כ לפי גודל קדושת יעקב הי' זה נחשב היפוך מקדושתו שלא ראה טיפת קרי מימיו, ושוב הי' מקום שיבוא תוך גלות מצרים, וזה אנוס עפ"י הדיבור, היינו דיבור של עצמו שיצא מפיו לבטלה ודפח"ח, והוספנו לומר שגם זאת הפעם שהוציא דיבור של בטלה לא ממנו הי' אלא האלקים אנה לידו כדי שיצא גלות מצרים לפועל באופן נאות, היינו שהוא בעצמו יבוא בגלות עם בניו ויחזק מצבם שמה שיהי' ביכולתם לסבול הגלות, וי"ל עוד שגם זה שהאלקים אנה לידו להוציא דיבור של בטלה נמי לא יתכן ביעק"א אלא שגם לזה הי' צריך מקודם פגם יותר קל ויותר דק שהאלקים אנה לידו, וזה גרר את זה, וי"ל דהיינו הך דויגער בו אביו שהי' לצורך לשכך קנאת אחיו, אלא שלא הי' בסגנון הלשון כראוי, וכנ"ל:
17
י״חשם במדרש וימצאהו איש והנה תועה בשדה, א"ר ינאי ג' מלאכים נזדווגו לו וימצאהו איש וישאלהו האיש ויאמר האיש, נראה דהנה יוסף מדתו צדיק יסוד עולם כנישו דכל נהורין, וע"כ המירוק והנסיון שלו הי' ביותר כבמדרש פרשה פ"ז אמר אבא נתנסה זקיני נתנסה ואני איני מתנסה א"ל הקב"ה חייך שאני מנסה אותך יותר מהם, ונראה דלעומת גודל הנסיון וחומר הנושא שבנסיונו הי' תלוי כל ישראל כאמרם ז"ל יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה לפיכך נגדרו כל ישראל בזכותו, ע"כ ניתן לו כחות גבוהים וכוללים למען יהי' לו כח לעמוד בנסיון, ובמדרש ויהי ה' את יוסף הא עם שאר שבטים לא, א"ר יודן לבהמי שהי' לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין נכנס אחת מהם לחנותו של גוי הניח את י"א והלך לו אחרי' אמרו לו מה אתה מניח את י"א והולך לך אחר האחת אמר להם אלו ברה"ר הם ואינו חושש להם שמא יעשה יי"נ כך אלו גדולים וברשות אביהם אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו לפיכך ויהי ה' את יוסף, עכ"ל, ומשמע דכל השמירה הראוי לכל אחיו ניתן ליוסף לבדו, וע"כ י"ל נמי דכך הוא הענין של שלשה מלאכים, היינו מקו הימין ומקו השמאל ומקו האמצעי, וכעין מה דאיתא בזוה"ק (צ"ח:) באברהם וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו מאן אינון שלשה אנשים אלין אברהם יצחק ויעקב דפירושו מדות העליונות שאברהם יצחק ויעקב הם מרכבה להם, ובסתרי תורה שם אלין תלת מלאכין שליחן וכו' גוון חוור דא מיכאל בגין דאיהו סטרא דימינא גוון סומק דא גבריאל סטרא דשמאלא גוון ירוק דא רפאל וכו', והדברים אחדים כי ידוע דשלשה מלאכים אלו הם מרכבה לשלשה מדות עליונות הנ"ל, והטעם שכמו מצות מילה הוא באבר שהוא כולל כל אברי האדם כבזוה"ק ח"ב (צ"ב.) דבהאי ברית קיימין כל מקורין דשייפי גופא ואיהו כלל כלא וכו' כן נמי לעומתו זכה להארה עליונה בהתכללות שלשה אלו, כן נמי י"ל ביוסף דהתכללות שלשה מדות עליונות אלו ניתן לו לשמירה כנ"ל ואלו שלשה מלאכים הם מרכבה להם:
18
י״טשם במדרש וישמע ראובן ויצילהו מידם, א"ל הקב"ה אתה פתחת תחילה בהצלת נפשות חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחילה אלא בתחומך הה"ד את בצר במדבר, נראה לפרש דהנה השבטים מידן דיינוהו ליוסף, וכמו שדיינוהו למטה ונגמר דינו למיתה כן הי' נמי למעלה כידוע שכפי הפסק של הסנהדרין למטה כן פוסקין למעלה וכבש"ס שהקב"ה אומר נצחוני בני, ואיתא בספרים גדולה מזה שבשעה שכתב הרמב"ם שהאומר שהקב"ה יש לו ח"ו גוף ותמונה נקרא מין, הי' אז כמה כתות שנתגרשו מג"ע שהלכו בזו המחשבה, אך כשכתב הראב"ד ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראוי בדברי האגדות המשבשות את הדיעות, הכניסו שוב את כל אלו לג"ע, וכך י"ל ביוסף שבשעה שגמרו השבטים את דינו למיתה נסתלק ממנו את חיים העליונים אך בשעה שהצילו ראובן ניתן בו חיים חדשים:
19
כ׳והנה בענין ערי מקלט הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שרוצח שחטא בחיים אבד את חיותו אלא שבערי מקלט משיג חיים חדשים באמצעות הלוים שכל עבודתם הוא בחיות והתלהבות ודביקות כלשון לוי שהוא חיבור, וע"כ עיקר עבודתם הוא השיר, ומעתה מובן שייכות הצלת ראובן ליוסף לקליטת ערי מקלט:
20
כ״אשם במדרש אמר הקב"ה אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף מעות שהם חמש סלעים לפיכך יהי' כל אחד ואחד מפריש ערך בנו חמש סלעים במנה צורי, א"ר יהודה בר סימון אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף לפיכך יהי' כל אחד ואחד מגיעו בקע לגלגולת הה"ד בקע לגלגולת מחצית השקל, נראה לפרש דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי, דהנה בפדיון בכור איתא הטעם כי הסט"א יש לה שליטה עליו, ובפדיונו מיד כהן איש החסד נסתלק השליטה של הסט"א, וי"ל שזה הענין שהסט"א יש לה שליטה על הבכור הוא מחמת חטא מכירת יוסף בכורה של רחל, וכמו שהם שלטו עליו שלא כדין, לעומתם יש שליטה לסט"א על בנים הבכורים שלהם ע"כ הצריכום פדיון:
21
כ״בוהנה כתיב וברצונם עקרו שור ופרשנו במקומו שכאן מגלה הכתוב שכל ענין המכירה הי' רק מחמת שרצונם להיות בעלי ברית לאלקים עבר כל חוק וגבול, ע"כ שגו ברואה שיוסף רצה לדחותם, ולולא שהי' כ"כ רצונם אדיר וחזק מאד כענין שכתוב באהבתה תשגה תמיד, לא היו ראוים לטעות בו לחשבו כרודף, וע"כ י"ל אף שהמכירה הי' עבירה גדולה, מ"מ חלק הטוב שהי' פתוך בו היינו רצון החזק הזה שעבר כל חק וגבול איננו נאבד, אף שהעבירה מביאה עונש, הרצון שהי' בו מביא זכות, וכאמרם ז"ל עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקוה הוא לעולם מאכיל לחם לכל באי העולם, ואף כי אין עבירה מצוה וזכות מ"מ בכאן הי' מצד אחד עבירה ומצד אחד נמצא בו זכות, אין זה מכבה את זה, ומגיע להם עונש על עבירה וגמול טוב על חלקי הזכות שבו, וכמו שעל חלקי העבירה נענשו מדה במדה שיהי' להסט"א שליטה על בכוריהם, כן נמי על חלק הזכות שבו שהוא הרצון לאלקית זוכין שיהי' חלק כל אחד בקרבנות ציבור ע"י השקלים בקע לגלגולת, שבאמצעות הקרבן יש לכל אחד ואחד דביקות באלקית, ולא לן אדם בירושלים ובידו עון, וזהו מדה במדה שבשביל שהי' רצונם כ"כ אמיץ לאלקית זכו לקרבנות האלקית:
22
כ״גויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, ברש"י כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך אני מגרה בך את הדוב, ויש להבין כוונת יוסף בזה:
23
כ״דונראה עפ"י מה שכתב הרמב"ן מ"ב ט' שע"כ לא הודוע לאביו ע"י כתב לנחמו וייקר פדיון נפשו ויבוא ויפדנו ברוב ממון, כי הי' רואה השתחויות אחיו לו גם אביו וכל זרעו אתו אי אפשר להיות בארצם, והי' מקוה להיותו שם במצרים עיי"ש, והנה ברמב"ן בפסוק והזכרתני אל פרעה כי ראה אותו פרעה בבית פוטיפר, וע"כ מאז הי' פקיד בבית פוטיפר הי' בלבו שזה סיבה שיתוודע אל פרעה, ועי"ז יבוא לידי קיום החלומות, וע"כ הי' עושה פעולות שיהי' נראה יפה, שזה יהי' סיבה שלפני מלכים יתייצב, ומזה יבוא לידי קיום החלומות, וא"כ כמו שרצונו בקיום החלומות הי' לשם שמים ולא להשתרר ח"ו על אביו ועל אחיו, ועוד דבמדרש שמי שמשתרר ורוצה להיות מגופה של שררה, עליו נאמר נואף אשה חסר לב, וממילא לא הי' סיפוק בידו לעמוד בנסיון עם אשת פוטיפר, א"ו שהכל הי' לשם שמים, כן נמי זה שהי' עושה כדי שיהי' נראה יפה שוב חזר לשם שמים:
24