שם משמואל, וישב י״בShem MiShmuel, Vayeshev 12
א׳שנת תר"פ.
1
ב׳בענין מכירת יוסף הכל תמהו היתכן שלצדיקים קדושי עליון כמותם שהקב"ה כרת עמם ברית כאמרם ז"ל בפסוק וזכרתי להם ברית ראשונים, יבוא על ידם חטא מכירת אחיהם, הגם שבמדרש שהכל הי' מהשי"ת גם אהבתם גם שנאתם, כשרצית נתת בלבם לאהוב וכשרצית נתת בלבם לשנוא, מ"מ עדיין יש להבין א"כ למה נענשו ע"ז עונש חמור עשרה הרוגי מלכות כידוע בזוה"ק, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ועוד למה היתה כזאת הלוא כתיב רגלי חסידיו ישמור, וכאן הי' להיפוך, וכבר דברנו בזה, ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה:
2
ג׳והנה כבר הגדנו פעמים רבות בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה במה שבהגדה וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור, כי גלות תחת יד זולתו אי אפשר אלא כשיש קצת השתוות ביניהם, וע"כ יעק"א ע"ה שהי' קדוש בתכלית ולא ראה טפת קרי מימיו לא הי' אפשר לקיים בו גלות מצרים ערות הארץ, אך במה שהוציא מפיו דיבור של בטלה כבמדרש שמעולם לא יצא מפי יעקב דבר של בטלה אלא זה שאמר לבניו למה הרעותם לי להגיד לאיש היש לכם אח, והוא פגם ברית הלשון המכוון נגד ברית המעור, ע"כ מחמת זה הדיבור של בטלה הי' אפשר לאחוז בו גלות מצרים, עכ"ד, והוספנו לומר שגם דיבור זה לא ממנו הי' אלא האלקים אנה לידו, כדי לצאת גלותו למצרים אל הפועל שהי' נצרך לקיום כל ישראל, ואף שלא הי' ממנו מ"מ הי' עכ"פ מקום לאחוז בו גלות קל כזה שהרי ישב שמה בכבודו של עולם, ובזוה"ק ששבע עשרה שנה שהי' במצרים הי' עיקר שני חייו, וכל מה שנחשב לו גלות הי' רק במה שהיותו בחו"ל על אדמה טמאה ונתקיים בו בארץ לא להם:
3
ד׳ובסגנון זה יש לומר דהשבטים קדושי עליון שהי' צריך לאחוז בהם גלות מצרים עוד יותר כברש"י ריש ויחי כיון שנפטר יעק"א נסתם עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, ואף שלא הי' שעבוד גשמי עד שמת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, מ"מ בודאי הי' שעבוד רוחני, וזה אי אפשר הי' שיתפוס בקדושי עליון אלו, אלא שהאלקים אנה לידם חטא מכירת יוסף שפגמו בצדיק יסוד עולם, ולא עוד אלא שבא קלקול ע"י בהנך עשרה טיפין כמ"ש ויפוזו זרועי ידיו כברש"י שם, ובאמצעות חטא זה שלט עליהם הגלות:
4
ה׳אבל יש להבין איך הי' אפשר לצדיקי עליון כמותם שיאונה לידם חטא כזה, והרי כתיב רגלי חסידיו ישמור, ולמה נענשו כנ"ל, אך יש לומר דהנה במדרש ויבא יוסף את דבתם רעה מה אמר ר"מ אמר חשודים הם בניך על אבמה"ח ר"ש אמר תולין הם עיניהם בבנות הארץ ר' יהודה אומר מזלזלים הם בבני השפחות וקורין להם עבדים, ר' יהודה בר סימון אמר ועל תלתיהן לקה כו' משמע דלא פליגי דכולהו הוה אלא דמר אמר דזה ברישא ואינך נגררו אבתרי' ומר אמר דזה ברישא וכו' וכן נראה דעת רש"י שמביא שלשתם, ואף שבאמת ח"ו לא עברו על אלה אלא שכך נדמה ליוסף כמו שהאריך בזה מזרחי וגו"א, ובאמת שגוף הלשון משמע כן שלא אמר אכלו אבמה"ח אלא חשודין על אבמה"ח, וכן לשון תולין הם עיניהם בבנות הארץ, אין במשמע חטא ח"ו כי אולי לישא אותם או עושין אתן מסחר וקנין, וכן הא דמזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים, בירושלמי הובא במת"כ ונוהגים בהם כעבדים בכל אלה אין כאן חטא ממש אלא שלפי רוממות קדושתם נראה גם זה לחטא, וגם איננו מבואר שכן הי' בפועל אלא שליוסף נדמה שכן הוא, והי' סבר שהם עוברים על והייתם נקיים מה' ומישראל, וזה שוב אפשר שהאלקים אנה לידם, מאחר שאיננו חטא בעצם, ולא הי' בכוונה אלא בגרמא בעלמא, ואחר כוונת הלב הן הן הדברים, וגדולה מזה בגרמי בלא כוונה כתב הרמב"ם שאעפ"י שגרם להזיק לא נתכוין להזיק:
5
ו׳ונראה עוד לומר דמ"מ לפי רוממות קדושתם הי' שלשה אלה נחשב פגם בגוף ונפש ושכל שהוא בשלשה חלקי האדם ר"ת מלך שהוא מוחא ליבא כבדא, נפש החיונית שהוא כח הגוף משכנו בכבד, נפש המתאוה ומשתוקק משכנו בלב, נפש השכלית משכנו במוח, והנה זה שנדמה שהם חשודים על אבר מן החי, היינו שהם להוטים אחר האכילה ואינם ממתינים להמתין עד שתצא נפש הבהמה לפי' המזרחי והוא כענין בש"ס ביצה נטיעה מקצי רגליהן דקצביא ודבועלי נדות, וזה פגם נפש החיונית שמשכנה בכבד הלהיטת אחר האכילה, ועי' בזוה"ק (קל"ח:) במדרש הנעלם, וזה שנדמה שתולין עיניהם בבנות הארץ, הוא פגם בנפש המתאוה שמשכנה בלב, ויתבאר עפ"י דברי זוה"ק שכמו ג"ע בעולם הגדול כן הלב באדם שהוא עולם הקטן, והעינים הם פתחי הלב נקראים שערי ג"ע, והסתכלות במקום שאינו ראוי דרך הפתחים שהם העינים נכנסים כחות זרות ללב, וגורם ח"ו כניסת מה שאינו ראוי לשערי ג"ע, וממוצא הדברים שזה שנדמה שתולין עיניהם בבנות הארץ הוא פגם בנפש שמשכנה בלב, ובמה שנדמה שנוהגין בבני השפחות כעבדים, שבאמת הם אנשי צורה ושכליים, בתוך שנים עשר שבטים שבטי י"ק שבמדרש ריש שמות שלא הי' גדולים אלו מאלו והם תקרתו של עולם עיי"ש, היפוך עבדים עם הדומה לחמור, א"כ הוא פגם בנפש השכליית שתעודתה לברר הדברים ולגלות את הנעלם ולהאיר את החושך, וא"כ להחזיק את אנשי צורה ושכליים לחומריים, זהו היפוך כח השכל, וממוצא הדברים ששלשה אלו הם פגם בגוף ונפש ושכל שהוא כלל האדם, ואף שבאמת לא הי' כך, מ"מ זה שנדמה כך ולא נתקיים בהם והייתם נקיים וכו' נחשב לקדושי עליון כאלו לחטא גוף ונפש ושכל [ובמק"א כתבנו סדר אחר באלו שלשה אך שבעים פנים לתורה]:
6
ז׳ויש לומר שמפני פגם אלו שלשה נמשכו לחטא מכירת יוסף צדיק יסוד עולם, וידוע שמדת צדיק כולל כל שלשה בחי' שבאדם גוף ונפש ושכל, וגם הוא בענין שכל אבריו מרגישים, ועכ"פ אף שבאמת לא הי' בהם חטא בפועל באלו שלשה, מ"מ גרם להם לסלק מהם השמירה שלרגלי חסידיו, ושוב הי' אפשר להם לטעות ולחשוב את יוסף לרודף עד שעשו מה שעשו:
7
ח׳ובדוגמתם ז"ל נמי ביוסף שמחמת גודל קדושתו לא הי' אפשר לתפוס בו גלות מצרים כנ"ל, אלא שהאלקים אנה לידו שיביא את דבתם רעה אל אביהם ופגם בברית הלשון, אבל גם זה שהאלקים אנה לידו שיהי' נדמה לו שחטאו עד שהביא את דבתם רעה יש להבין בכפלים איך אירע לאיש צדיק כזה טעות שידמה לו שחטאו, ועוד בר מדין למה הביא את דבתם רעה אל אביהם, ואף שכוונתו הי' שאביו יישירם, מ"מ תחילה הי' לו לשאול את פיהם, ולהוכיחם במישור, ואם לא ישמעו אליו יודיע אז לאביהם:
8
ט׳ונראה דהנה במדרש יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' ואת אמר והוא נער אלא שהי' עושה מעשה נערות ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו מתקן בשערו, ואף שבודאי הי' לו בזה כוונה טובה, ובפשיטות י"ל שראה ברוה"ק שעתיד למלוך, והי' צריך שיהי' נראה יפה, כאמרם ז"ל והמלך והכלה ירחצו את פניהם, או כוונה אחרת טובה כענין הלל שעשה חסד לעלובתא, ומי עמד בסוד קדושים לידע כוונתו הטובה בזה, מ"מ להרואים שלא ידעו כוונתו הטובה הי' נראה ח"ו כמתייהר, והי' נראה בעיני הרואים שפגם באלו שלשה דברים, ויש לומר ששלשה אלו הם פגם בגוף ונפש ושכל, מתלה בעקיבו הוא פגם בגוף, ממשמש בעיניו הוא פגם בנפש, שהראי' הוא מכחות הנפש שמשכנה בלב כנ"ל, שהלב הוא ג"ע שבאדם והעינים הם שערי ג"ע, מתקן בשערו פגם בשכל, דהשערות הם באים ממותרי ליחות המוח שבראש, וע"כ מתייחסים השערות להשכל שבאדם, וכמו שדברנו בזה במצות גדל פרע שער ראשו של נזיר, וע"כ שלשה אלה שהם מתייחסים לגוף ונפש ושכל הביאוהו לטעות לדמות באחיו שעברו על שלשה דברים הנ"ל שמתייחסים לפגם גוף ונפש ושכל:
9
י׳ויש לומר עוד שלהיות נתפוס בהם גלות מצרים שהוא כולל כל הגליות כבמדרש, לא הי' אפשר כי אם שיהי' נמצא בהם פגם נמי שיהי' כולל כל חלקי האדם, וע"כ הי' נצרך שיהי' נמצא בהשבטים פגם יסוד שהוא כולל כל חלקי האדם, וזהו מכירת יוסף צדיק יסוד עולם, כנישו דכל נהורין, וכן נמי ביוסף הי' צריך שיהי' נמצא בו צד פגם בכל חלקי האדם, בגוף ונפש ושכל, והנה זה שטעה לדמות על השבטים שחשודים בשלשה דברים הנ"ל הוא פגם בשכל, וי"ל עוד שזה עצמו הביאו שלא הוכיחם במישור כמצות הוכח תוכיח את עמיתך, שאז בודאי הי' נודע לו שטעה בדמיונו, ואם להיפוך היו מסלקים את הפגם, כי הצדיקים לבם ברשותם, ואם הי' מתברר שלא יפה עשו היו חוזרים בהם, אלא שיוסף לא הרהיב עוז בנפשו שהוא קטנן של שבטים יוכיח את אחיו הגדולים ממנו, וזה חטא במדריגת יוסף כעין שכתוב בתוכחת שמואל לשאול הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, וכן יוסף הוא ראש של השבטים כבמדרש פ' ויחי, ובפשיטות נמי כי בן זקונים הוא לו וכל מה שלמד משם ועבר מסר לו, ואם הוא הראש והשכל של כל ישראל, וכאשר הי' קטן בעיניו ולא הרהיב עוז בנפשו, הרי פגם במדריגת השכל שבו, ובמה שהביא את דבתם רעה אל אביהם אף שכוונתו הי' לטובה שהוא יישירם, מ"מ נחשב פגם הדיבור וידוע במהר"ל שדיבור הוא כולל גוף ונפש שאי אפשר הדיבור אלא מכח שניהם וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי' ומתרגם לרוח ממללא, א"כ פגם הדיבור הוא פגם גוף ונפש, א"כ נשלם גם ביוסף פגם שלשתן ונעשה ראוי להתפס בו גלות מצרים:
10
י״אוי"ל ששלשתן תיקן יוסף במצרים, לעומת ממשמש בעיניו, איתא במדרש שאותה הרשעה אמרה לו מסמא אני את עיניך והי' אומר לה ה' פוקח עורים, עד היכן ר"ה בשם ר"א אומר עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו עד שיתלה עיניו ויביט בה אעפי"כ לא הי' מביט בה, ולעומת מתלה בעקיבו, רגלים שלא פסעו בעבירה, ולעומת מתקן בשערו כתיב ולקדקד נזיר אחיו:
11
י״בויש לומר שגם חטא זה שהי' לו טעות באחיו שחשדן בשלשה דברים הנ"ל תיקן במצרים, לעומת שהי' חושדן על אבר מן החי, הי' מתאמץ במצוה זו במצרים ולא הסתפק בסתם משרתיו, וצוה בפירוש וטבוח טבח והכן, ולעומת שהי' חושדן שתולין עיניהם בבנות הארץ, כתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור כברש"י שם, ולעומת שחשדן שפוגמים בכבוד בני השפחות ונוהגים בהם כעבדים, הי' הוא חושש בכבוד אחיו נגד המצריים בעת התוודע להם כברש"י שם שלא יהיו אחיו נכלמים, ועי' במדרש פ' וארא שהקב"ה נקרא מלך הכבוד שחולק כבוד ליראיו ודו"ק:
12
י״גויש לומר דבזוה"ק דשבת הוא תיקון על חטא מכירת יוסף, ע"כ יש בו נמי שלשה דברים לעומת שלשה הנ"ל, לעומת שחשדן בלהיטת תאוות אכילה עד שבאו לאכול אבר מן החי, הוא סעודת שבת בקדושה וכמ"ש ביוסף וטבוח טבח והכן זה סעודת שבת, ועפמ"ש לעיל שהי' תיקונו של יוסף על חשד אבר מן החי, ולעומת פגם העינים הוא שיתן עיניו בכוס, וכאמרם ז"ל פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות מאור עינים של אדם ומהדר לי' בקדושא דבי שמשי, ולעומת שחשדן בזלזול כבוד בני השפחות, הוא כבוד שבת, כבדהו בכניסתו כבדהו ביציאתו:
13
י״דוכן יש לומר נמי לעומת שלשה דברים שביוסף מתלה בעקיבו, לעומתו התיקון בשבת שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול, וכבזמירות הילוכך תהא בנחת, וכנגד ממשמש בעיניו, התיקון הוא נר של שבת, ולעומת מסלסל בשערו בשבת הוא חליפת הבגדים וברכו במאור הפנים:
14