שם משמואל, וישב ט׳Shem MiShmuel, Vayeshev 9
א׳שנת תרע"ז.
1
ב׳וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם, ברש"י נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות את עצמן, ויש להבין וכי הי' חסר להם מזונות בבית אביהם בחברון, ועוד מה נ"מ אם הי' הכוונה לרעות את עצמן ומה השמיענו הכתוב בזה, ובודאי שיש בכתוב זה כוונה נעלמת, שהצדיקים הללו לא הי' להוטין אחר גרונם ח"ו:
2
ג׳ונראה דהנה כתיב ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, והוא ה' התימא, ויש להבין מה זה כ"כ תמי' הדבר בעיניהם, שאף שהוא קטנן של שבטים, מ"מ לא קשיש יהודה מיני' אלא שלשה שנים, והרי דהמע"ה נעשה מלך כשהי' בן שלשים שנה ואף שלא הי' חסר בישראל צדיקים וחכמים שהיו זקנים ממנו הרבה, ועוד הלא לא הי' הוראת החלום על תיכף, והרי יכול להיות לזמן מרובה ואולי לעת זקנתו, ומה זה תימא, ועוד הרי כל מה שלמד יעקב משם ועבר מסר לו, ובן זקנים הוא לו ובתרגום בר חכים הוא לי', ועוד במדרש ריש פרשת נשא תמן תנינן חכם קודם למלך מת חכם אין לנו כיוצא בו, מלך שמת כל ישראל ראוים למלכות, ועל יוסף הי' להם כ"כ תמי', אתמהה:
3
ד׳ונראה דהנה בש"ס שבת (נ"ו:) אמ"ר יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה, יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה, ואינו מובן מה ענין עונש זה לזה, וגם במה דאיפלגו רב ושמואל אי קיבל דוד לה"ר או לא קיבל, ובודאי אלו ואלו דא"ח, ואיך יתכן זה, ונראה דהנה ענין שני משיחים לעתיד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, נראה דמשיח בן יוסף תעודתו לכלות זרעו של עמלק ומלחמות גוג ומגוג וכל המלחמות יהיו נגמרים על ידו, כאמרם ז"ל אין זרעו של עשו נופל אלא ביד בני' של רחל, כמ"ש אם לא יסחבום צעירי הצאן, וכן כתיב לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורותיך ולכה לישועתה לנו, וע"כ תעודת משיח בן יוסף לסלק את עננים חשוכים המסתירים וסותמים בפני אור אלקי, ובפסיקתא כל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול פנים של מעלה מכוסה, נעקר זרעו מן העולם נתגלה הפנים של מעלה כמ"ש ולא יכנף עוד מוריך, ואחר סילוק ההסתר והחושך יאיר אור של מלך משיח בן דוד וכמ"ש כסאו כשמש נגדי, וכתיב והיו עיניך רואות את מוריך, ומשיח בן דוד לא יהי' לו שום מלחמות עם הגוים, וכל תעודתו יהי' רק להמשיך דעת אלקים בארץ וכמ"ש בישעי' י"א כל הפרשה עד והי' ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד:
4
ה׳ונראה דכענין זה הי' מלוכת שאול קודם מלוכת דוד, והכוונה ששאול יגמר כל המלחמות באשר הוא הי' מבני' של רחל וכמו תעודת משיח בן יוסף, ואח"כ יופיע מלוכת דוד המלך דוגמת משיח בן דוד לעתיד שיהי' ענינו רק להמשיך גילוי אור אלקי ולבנות ביהמ"ק, וכמ"ש שמואל א' י"ד מ"ז בשאול ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום [שהם קני וקניזי וקדמוני לעתיד] ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע, ויעש חל ויך את עמלק וגו', ואלמלי שמע לקול ה' במלחמת עמלק, הי' נשלם בו הכוונה, ולא הי' דוד נצרך לשום מלחמה ויהונתן בן שאול הי' לו למשנה כמו משיח בן יוסף למשיח בן דוד, וכמ"ש בשמואל א' כ"ג י"ז שאמר יהונתן אל דוד ואתה תמלוך על ישראל ואנכי אהי' לך למשנה, וכמו שיהי' לעתיד שמשיח בן יוסף יהי' למשנה למשיח בן דוד, אך באשר נתקלקל ענין שאול במלחמת עמלק ונמאס ממלוך עוד על ישראל נמסר הכל לדוד והי' נצרך ללחום מלחמות ה' ונתאחר בנין הבית עד ימי שלמה, כמ"ש שנאמר לדוד אתה לא תבנה הבית באשר דמים רבים שפכת:
5
ו׳אך יש להבין למה לא נבחר למלך הראשון מזרע יוסף כמו לעתיד משיח בן יוסף ונבחר שאול משבט בנימין במקומו, ונראה דהנה מה שירבעם בא לכלל חטא העגלים אף שהי' אדם גדול מאד כאמרם ז"ל בפסוק מלכים י"א כ"ט וירבעם יצא מירושלים וימצא אותו אחי' השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה ובש"ס סנהדרין (ק"ב.) מאי בשלמה חדשה א"ר נחמן כשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא הי' בה שום דופי, ד"א שלמה חדשה שחידשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם, מאי ושניהם לבדם בשדה, אר"י אמר רב שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה, ואיכא דאמרי שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה, וא"כ יש לתמוה איך אדם גדול כזה יבוא לתכלית הקלקול ככתיב אשר חטא ואשר החטיא את ישראל, ואמרו ז"ל שתפסו הקב"ה בבגדו ואמר לו חזור בך אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן וכו' א"כ לא בעינא, והרי כתיב לא יאונה לצדיק כל און וכתיב רגלי חסידיו ישמור, ויש לומר עפ"י דברי הרמב"ן בפסוק פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, פן יש בכם שורש שיפרה וישגה ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות עיי"ש, והיינו כי מעט דמעט רע בהשורש, יפרה וירבה בהענפים למכביר, והנה ביוסף כתיב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, אף דח"ו לומר כפשוטו שצדיק יסוד עולם זה דיבר לה"ר שמגדיל עבירות יותר מע"ז ג"ע ושפ"ד, אבל כבר אמרנו לפרש שנדמה לו שאחיו היו נכשלים באלו הדברים, והי' בדין שיוכיח אותם, ובודאי היו מראין לו לדעת שהם נקיים מכמו אלה לקיים והייתם נקיים מה' ומישראל, ואם להיפוך היו מודים לו והיו עושים תשובה על העבר וקבלה על להבא, כי הצדיקים לבם ברשותם אל כל אשר יחפצו יטנו, אך הוא לא הרהיב עוז בנפשו להוכיח את אחיו הגדולים, והנה בזוה"ק ח"ג (מ"ו:) כמה דעונשא דהאי ב"נ בגין מלה בישא כך עונשא בגין מלה טבא דקאתי לידי' ויכול למללא ולא מליל וכו', כ"ש אי עמא אזלין בארחא עקימא והוא יכיל למללא להו ולאוכחא להו ושתק ולא מליל כמה דאמינא דכתיב נאלמתי דומי' החשיתי מטוב וכאבי נעכר, נעכר במכתשין דמסאבותא וכו', ויש לומר נמי ביוסף בשביל השתיקה והעדר הדיבור במקום שראוי לדבר נחשב לו כפגם דיבור וכלה"ר וכמלה בישא, וזהו עצמו הביאו להביא דבתם רעה אל אביהם בפועל ממש כי עבירה גוררת עבירה, אף כי גם זה לא הי' הכוונה ללה"ר ולעבירה ח"ו, אלא שאביהם יישירם, מ"מ לצדיק כביר כזה גם זה נחשב לחטא וכמו לה"ר ממש, ולפי"ז י"ל דגם הא דקלקול ירבעם לא ממנו היתה זאת אלא קלקול הקדום של יוסף הצדיק שלרגלי מעלתו נחשב לקלקול ועבירה, ועדיין לא נתקן לגמרי עד עשרה הרוגי מלכות כידוע, קלקול זה המעט שבשורש שהוא ענין פירוד והבדל כאמרם ז"ל מה הוא הבדיל וכו', פרה ורבה בהענפים עד שבירבעם שהי' מזרע יוסף משכהו לקלקול גמור ופירוד וקיצץ בנטיעות כמו שהאריך רבינו בחיי בפ' ויצא מענין חטא ירבעם, ואף שחטא בבחירתו הרע, דאל"ה לא הי' עליו עונש, כי השכר ועונש תלוי בבחירה, מ"מ כבר נסתלקה השמירה עליונה הא דרגלי חסידיו ישמור לא יאונה לצדיק כל און, והי' חטא שבשורש מושך אותו לרע, ושוב אין תימה מה שאדם גדול כמוהו נלכד בפח זה:
6
ז׳ולפי האמור יש ליתן טעם מה שמלך הראשון שקודם דהמע"ה לא הי' מזרע יוסף, אחר שזרע יוסף הי' אז עלול לחטא ואמרו ז"ל ראוי הי' מחלוקותו של ירבעם להיות בימי שבע בן בכרי, אלא שא"כ לא הי' נתיסד מלכות דוד ולא הי' נבנה ביהמ"ק ע"כ נסתלק עד ימי רחבעם, כ"ש אם הי' מלך הראשון מזרע יוסף, ובאשר הי' עלול לחטא הי' נשחת ח"ו כל הענין של מלכות ב"ד ובנין ביהמ"ק, ע"כ ניטל אז המלוכה מזרע יוסף וניתן לזרע בנימין שגם הוא מזרע רחל וגם הוא ראוי לענין זה כנ"ל:
7
ח׳והנה ענין שתיקה במקום הראוי למללא שנחשב לפגם הדיבור, מצינו נמי ביהודה שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם אמרו אתה אמרת למכרו אלו אמרת להשיבו אל אביו היינו שומעים לך, ולכאורה אינו מובן מה קושיא הי' להם עליו יותר מעל עצמם, ונמרו אינהו לנפשייהו שחשבו שימות תחתיו בבור ברעב ובצמא, אך לפי דרכנו יובנו הדברים ששתיקה במקום הראוי לדבר נחשב פגם הדיבור וכמו לה"ר שמבדיל ומפריד בין איש לרעהו, ובאשר תעודת המלך הוא לאחד ולחבר את העם וע"כ נקרא מלך בשם עוצר כמ"ש שמואל א' ט' י"ז, זה יעצור בעמו, הנה זהו היפוך מדת המלוכה, וע"כ הורידו את יהודה מגדולתו באשר חשבוהו לפגם במדת המלוכה, וכמו שאיתא במפרשים הטעם בהא דאמרו ז"ל שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו, כי חטא שאול הי' בענין המלוכה ובאשר פגם בהמלוכה נסתלק ממנו המלוכה, אבל חטאו של דוד לא נחשב לחטא בענין המלוכה, ע"כ די הי' לו עונש אחר, כן נמי באשר חשבו ליהודה פוגם בענין המלוכה ע"כ הורידהו מגדולתו:
8
ט׳ולפי האמור יש לפרש הפלוגתא דרב ושמואל אי קיבל דוד לה"ר, דאלו ואלו דא"ח, דכמו שאמרנו לעיל בענין יוסף דממעט קלקול בהשורש פרה ורבה בענפים וזה משך את ירבעם לחטא, כן נמי יש לומר בענין יהודה ששתיקתו של יהודה במקום הראוי לדבר גרם לדהמע"ה למשוך אותו לקבל לה"ר, אבל לא ממנו הי' לקבל לה"ר כי הי' איש מרכבה ולבו חלל בקרבי, ולא הי' מעותד אף לשגגה קלה אפי' שראה במפיבושת דברים נכרים כבש"ס שם, אלא מחמת מעט דמעט פגם שבשורש דהיינו יהודה שבשבילו הורידוהו מגדולתו זהו שגרם למשכהו לשגגה קלה כזו לקבל לה"ר מציבא, וא"כ מר דאמר לא קיבל לה"ר דיבר ממהות דוד המלך ע"ה בעצמו, ומר דאמר קיבל לה"ר הוא מדבר מגרם הפגם בהשורש, ומ"מ ניכר מעלת דהמע"ה ממה שאנו רואים בירבעם דמעט דמעט פגם שבשורש הביאו לחטאים גדולים מאד ועבירה גוררת עבירה חמורה הימנה, אבל בדהמע"ה לא הי' ביכולת המשכה מחמת הפגם שבשורש למשכהו אלא לשגגה קלה כזו שקיבל לה"ר אחר דחזי בי' דברים נכרים, וניכר יתרון אור מן החושך:
9
י׳ולפי האמור יובן הא דאמרו ז"ל בשעה שאמר דוד אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה ב"ק ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה, והיינו דכל עצמו שלא הי' מלך הראשון מזרע יוסף הי' מחמת הפגם שבשורש, ע"כ ניטל מזרע יוסף וניתן לזרע בנימין, ובאשר שאול אבד המלוכה, נסבה גם חלק מלוכה זו לדוד, אבל כאשר פעל על דוד הפגם שבשורשו עד שאמר אתה וציבא תחלקו את השדה, שוב אין לו מעלה בענין זה על זרע יוסף וחזרה חלק מלוכה לזרע יוסף, ובאשר עדיין לא הגיע זמן התיקון שלעתיד שיהי' יהודה ויוסף כאיש אחד ושני המשיחים יהיו כאיש אחד, וסרה קנאת אפרים וגו', ולא הי' זרע יוסף תחת מלוכת זרע דוד, ע"כ נתחלק לשני ממלכות לגמרי ורחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה, ובאשר הבחירה חפשית נמשך ירבעם לתכלית הקילקול ברוע בחירתו וכנ"ל עד עת קץ שיתתקן כל הקילקול שנמשך ממכירת יוסף כבז"ח, אז יופיע בעולם השני משיחים כנ"ל:
10
י״אולפי האמור יתבאר תמיהתם המלוך תמלוך עלינו, ונקדים עוד הקדמה קטנה דהנה אמרו ז"ל חכם עדיף מנביא, ויש לפרש עפ"י מה שאיתא במפרשים שחכם יודע את הנעלם ורואה את הנולד, אף שעדיין הוא דבר שלא בא לעולם כלל, ויש לומר שזה בחכם דווקא, אבל נביא וכן הצופה ברוה"ק אף שרואה בעתידות, מ"מ צריך שיהי' שורש דבר ממנו כבר בא לעולם, דומה לזה אמרו ז"ל במקנה דבר שלא בא לעולם שצריך שיהי' שורש הדבר כבר בעולם כמו היתה אשתו מעוברת, ובשחת כבש"ס קידושין (ס"ב:) עי"ש, ולפי"ז יש לומר אף דהשבטים השתמשו ברוה"ק וראו עתידות כבמדרש שראו ענין ירבעם ואחאב, היינו משום שכבר הי' שורש הפגם בעולם היינו הא דויבא יוסף דבתם רעה אל אביהם, אבל הא דאמר דוד אתה וציבא תחלקו את השדה שנמשך מפגם יהודה כנ"ל, שעדיין לא הי' בעולם עד אחר מכירת יוסף לא ראו, ע"כ שפיר תמהו המלוך תמלוך עלינו, הלא אתה הוא המביא דבה ופגם לה"ר הוא היפוך מדת המלוכה איך אפשר שתהי' מלך הלא אבדת ענין המלוכה והכל יסוב לדוד [כי הפגם של אתה וציבא תחלקו את השדה לא ידעו כנ"ל] ואם יהי' מלך ממך הלא הפגם שלך ימשכהו לחטאת ירבעם ואחאב וישחיתו את כל עדת ישראל כמו שכן הי' באמת:
11
י״בומעתה יש לפרש הא דהלכו לרעות את עצמן, שאין הפירוש מזונות גשמיים, אלא ענין מלוכה נקרא בכתוב רועה כמ"ש אתה תרעה את עמי ישראל וכהנה רבות, והיינו אחר ששמעו מחלום יוסף שעתיד למלוך וצפו ברוה"ק מה שיגיע להם ממלוכת זרע יוסף ירבעם ואחאב, ובשכם יצמח כל הקלקול שנחלק מלכות דוד, הלכו שמה להתפלל שלא יצא מלכות זרע יוסף לפועל עד לעתיד שיהי' גמר התיקון שיהי' משיח בן יוסף, ורק זרע יהודה הם יתפסו המלכות והם ירעו את ישראל, וכענין שכתוב באברהם ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם שפירש"י להתפלל על בני יעקב כשיבואו להלחם בשכם, כן הי' ענין השבטים שהלכו לשכם להתפלל לסלק את הקלקול העתיד לצמוח שמה מהתחלקות מלכות ב"ד, וזהו הענין לרעות את עצמן:
12
י״גאך רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, וידוע פי' הרה"ק הרבי ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא שמאותן מחשבות עצמן תקום עצת ה', היפוך מחשבתם, וה"נ מחמת הליכתן לשכם נסתעף מכירת יוסף ונאשם יהודה על שתיקתו, וממנו נמשך שאמר דוד אתה וציבא תחלקו את השדה, ויצתה ב"ק ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות, וא"כ ממחשבותם עצמו שחשבו שלא יצא מלכות זרע יוסף לפועל עד עת קץ, יצתה עצת ה' לפועל שיקבלו זרע יוסף מלכות מקודם, ובודאי הי' גם זה לתכלית נכבד אף שאין אתנו יודע מהו, וברצות ה' כשיזכנו לראות הישועה בקרוב נבין למפרע את טובת כל הצרות שסבלנו מכל הגליות, ואמרנו לטובתינו נשברה רגל פרתינו, ושוה לנו כל הצרות שסבלנו בשביל שנזכה למה שנזכה, וזה יהי' תכלית הנחמה שבעינינו נראה שהכל הי' כדאי, וכל זאת באתנו באמצעות התחלקות מלכות ב"ד, ומלוכת זרע יוסף:
13
י״דובמה שאמרנו בענין שני משיחים לעתיד יש לפרש הענין זכור ושמור בשבת, דכמו שתעודת משיח בן יוסף להסיר את עננים חשוכים המסתירים וסותמין בפני אור האלקי, לעומתו הוא שמור בשבת וסילוק מלאכה וטרדת פרנסה של כל ימי המעשה המסתיר וסותם בפני אור האלקי שלא יתפלש לתוך האדם, אלא צריך שיהי' כל מלאכתו עשוי' שלא יהרהר אחר מלאכה, ובשביל זה זוכין שגם ברוחניות נסתלק כחית הרעות המסתירים וסותמים כנ"ל, וכמו שאנו אומרים וכל דינין מתעברין מינה ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין, וכן התנערי מעפר קומי כהדא תרנגולתא דמנערא גפה מן קיטמא כבמדרש ריש וישלח, כי שבת הוא היפוך מדת עמלק, וכמו שכחו של עמלק מסתיר וכשנעקר זרעו מן העולם כתיב ולא יכנף עוד את מוריך, כן בשבת שהוא היפוך עמלק מסלק את כחות המסתירים, והוא דמיון בצד מה לענין משיח בן יוסף, וזכור הוא הארה אלקית המתפלש בלב ישראל הגדול לפני גדלו והקטן לפני קטנו עד שאפי' ע"ה אימת שבת עליו, וכמו שאנו אומרים וכולהו מתעטרין בנשמתין חדתין, וכמו שאנו אומרים קומי אורי עורי עורי שיר דברי וכבוד ה' עליך נגלה, מקביל לענין משיח בן דוד כנ"ל:
14
ט״וויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותינה, וברש"י נסעו מזה, הסיעו עצמן מן האחוה: נלכה דותינה, לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם, וברמב"ן שאין הכוונה שפי' לו האיש שהסיעו עצמן מן האחוה וכו' שא"כ הי' נמנע מלכת ולא הי' מסכן בעצמו, אלא שאיש דיבר לשון דמשתמע לתרי אפי והוא לא הבין הנסתר ממנו עכ"ד, ויש להבין דמאחר שלא הבין, מה תועלת הי' בדיבור כזה, וכ"ק אדומו"ר זצללה"ה פירש דהנה אמרו ז"ל כל הנביאים נתנבאו בלשון כה מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון כה ובלשון זה הדבר, ופי' מהר"ל דנביאת התורה שהיא נצחית נתנבא בלשון זה שמורה על נצחית, ושאר נביאות שהי' לשעתן בלבד נתנבא בלשון כה כשאר נביאים שהי' נביאתן לשעתן בלבד, והנה מה שהלכו לבקש לו נכלי דתות, היינו שאפי' לפי שיטתם ידעו היטב שבדין תורה אין בו משפט מות כי עבור לה"ר אין בו עונש מיתה, ומה שחשבו שהוא גורם שידחום יעקב, בודאי אין בו חטא משפט מות עפ"י ד"ת, אלא שבקשו לדונו בהוראת שעה כאמרם ז"ל ב"ד מענישין שלא עפ"י תורה לעשות סייג לתורה, וזהו הנכלי דתות, וזהו שאמר לו המלאך נסעו מזה היינו שנסעו ממדת זה שהוא משפט התורה, והנה יוסף מדריגתו נמי נצחית וזה שאמר הנה קמה אלומתי וגם נצבה ורמזו ז"ל במה שאמרו אתם כונסין פירות ואני כונס פירות שלכם מרקיבים ושלי אינו מרקבת, וע"כ מדריגתו נמי מדריגה שנקרא זה, וזהו שרמז לו נמי המלאך נסעו מזה שנסעו מהאחוה היינו מהאחוה שלו שהוא במדריגת זה, ואף שבשעת אמירת המלאך לא הבין, אך כשבאה מעשה לידו הבין למפרע, וניתן התחזקות בלבו שלא יתיירא מהם שהוא במדריגת זה ובמדריגת זה אין לו שום חיוב, ועוד שהם למטה ממדריגתו עכ"ד ודפח"ח:
15
ט״זויש לומר עוד בפשיטות ושהבין תיכף את מה שרמז לו המלאך, ומה שהקשה להרמב"ן שא"כ הי' נמנע מלכת ולא הי' מסכן בעצמו, יש לומר דמשום שבישר לו המלאך שהוא במדריגת זה והוא הולך לקיים מצות התורה שהוא כיבוד אב שהוא דביקות במדריגת זה, א"כ הוא דבק בנצחיות ואין לו עוד להתירא מהם, וכמ"ש קהלת ח' ה' שומר מצוה לא ידע דבר רע, ואף שהבחירה חפשית ובזוה"ק (קפ"ה:) דזעירין אינין דיכלין לאשתזבא, מ"מ חשב שבודאי ישתנה לבבם לטוב כי צדיקים כמותם אינם כ"כ תחת בחירה החפשית, וכענין שכתוב בקהלת ט' אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלקים גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם, וכפי' האבן עזרא שם וכן פי' בספר תלעומות חכמה, שהם ביד האלקים וכל מה שעשו הם לא בכח בחירתם עשו רק מיד אלקים עשו זאת, גם האהבה הוא אהבת יהודה לתמר ודוד לבת שבע, וכן שנאת השבטים ליוסף אין יודע האדם לא היתה בידיעתם וברצונם כלל אלא הכל לפניהם היינו שהכל הי' נגזר ומוכן לפניהם קודם היותם, עכת"ד, ובאשר ידע יוסף צדקת אחיו לא חש על בחירה החפשית וסמך א"ע אהא דשומר מצוה לא ידע דבר רע, והאמת כן הוא שלא טעה בחשבונו, אך ענין המכירה באמת לא הי' דבר רע, ועבירתן של שבטים האכיל לחם את כל באי עולם כבמדרש, וגם ליוסף עצמו הי' לתועלת עצום שע"י סיבה זו קנה מעלתו להיות נקרא יסוד עולם, כבזוה"ק דאינו נקרא צדיק עד שבא עובדא לידו, ויצא לפועל את מלוכתו וזן ופרנס את כל ישראל שבשביל זה זכה שיקראו כל ישראל על שמו כמ"ש בני יעקב ויוסף סלה שאמרו ז"ל מפני שפרנסם, וזכה למדריגת בחי' זה בפועל, והי' כולל שבטי ישראל שנים עשר במספר זה:
16
י״זובמה שאמרנו מענין יוסף שמדריגתו נצחית והוא בחי' זה, יש ליתן טעם על י"ב חלות בשבת, ששבת הוא מורה על נצחיות ישראל והוא המעמיד את רגלי ישראל שלא ימעדו קרסולם בגליותם, וכמו יוסף בבשורת המלאך שהוא בבחי' מדריגת זה החליף כח לסבול את הבא עליו ולא נשתנה, כן שבת הוא בבחי' זה, וידוע ששבת הוא בבחי' משה כמש"א ישמח משה במתנת חלקו, ומוסף שבת הוא יוסף כנודע, ושניהם מדריגת זה, וכן הוא מדריגת שבת והוא מדריגה פנימית נעלמת, וע"כ ממנו השפעת חיים ומזונות ומיני' שיתא יומין מתברכים, וכן יוסף זן ופרנס ומשה זן ופרנס והכל מטעם זה שהוא דביקות במקור החיים הכולל הכל, וזהו ענין לחם הפנים שזמן סידורו ולקיחתו בשבת שמשם השובע בא לעולם, כמ"ש הרמב"ן בפ' תרומה, וע"כ מספרו י"ב לחמים מספר זה, ובאשר זה הוא מורה על נצחית ישראל ואף בזמן הגלות, ע"כ אפי' בגבולין עושין י"ב חלות לדוגמא זו שאפי' בגלות קמה אלומתי וגם נצבה וזוכין למדריגת זה מספר י"ב ומני' שיתא יומין מתברכין, מה גם בסעודתא דיממא דסעודתא דעתיקא עבדינן, וכבר הגדנו בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דלשון עתיקה מורה שהעתיק מבריאותיו והוא קודם השתלשלות סדר הבריאה והוא כולל הכל שכל סדר הבריאה נכלל בי"ב גבולי אלכסון, ע"כ לדוגמא זו עושין י"ב חלות:
17
י״חובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו, יש לדקדק שיקרב הוא לשון עתיד ולמה לא קאמר קרב לשון עבר, כלשון כל הפרשה המספרת בלשון עבר, ונראה שמזה דקדקו ז"ל במדרש שאמרו בואו ונשסה בו את הכלבים, והיינו שהתנכלו אותו שלא יקרב אליהם כלל, והטעם י"ל כי השבטים קדושי עליון אלו לא ברוגז ובכעס עשו מה שעשו אלא מידן דיינוהו וידוע שכל דיין צריך שיהי' עומד מרחוק בלתי יהי' שום דבר המושך את דעתו לאחד מן הצדדין, וזהו הענין ששוחד אסור אפי' לשפוט אמת, אלא כף המאזנים יהי' שקול וכמ"ש ושפטו העדה והצילו העדה, ופירשו ז"ל עדה שופטת ועדה מצלת, והנה הצדיקים הללו חששו לנפשם פן ברוח חן ובתחנונים ימשיך את לבבם ויכמרו רחמים עליו, וזה הוא בכלל שוחד, וכמ"ש הרמב"ן שהרחמנות על הרוצחים הוא אכזריות על הנקיים, ע"כ השתדלו לעשות בו דין טרם יקרב אליהם בחן שפתיו ובצהלות פניו וכבמדרש בקילוס הי' בא:
18
י״טובזה יש לפרש הא דכתיב ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתונת הפסים אשר עליו, וברש"י כתנתו זה חלוק וכו' ולכאורה איפכא מיבעי לי' דתחילה הפשיטו את כתונת הפסים שהוא למעלה ואח"כ החלוק שהוא סמוך לבשר, ועי' כלי יקר שעמד בזה, ולפי דרכנו יש לומר דהנה בבעל הטורים שקרעו את כתנתו מעליו למהר הדבר, ואינו מובן מהירות זו למה, וגנאי הוא לפני אנשים רמי המעלה כמוהם כמו שאמרו פרי מהירות חרטה, אך לפי דרכינו גם זה פרי צדקתם, שהרי יוסף התחנן אליהם כמ"ש אשר ראינו את צרת נפשו בהתחננו אלינו, וחששו לנפשם פן יכמרו רחמם עליו ויצא הדין מעוקל, ע"כ לא הפשיטוהו ממלבושיו אחת אחר אחת אלא שניהם בבת אחת למהר הדבר טרם יתגבר צד הרחמנות ובפעם אחת הפשיטו את התחתון זה החלוק ונפשט עמו גם העליון זה כתנת הפסים, ע"כ נכתב כתנתו ראשונה:
19
כ׳וזהו לימוד גדול להזדרז למצות וכאמרם ז"ל מצוה שבא לידך אל תחמיצנה, פן יתגבר עליו יצה"ר וימשוך אותו בחבלי העצלות, וזהו הלשון אל תחמיצנה להציל א"ע משאור שבעיסה ויכריעהו לכף חובה, ואז לא יהי' הבחירה בידו כ"כ חפשית, והשוחד יעור:
20
כ״אויקחהו וישלכו אותו הבורה יש לדקדק דלכאורה תיבת ויקחהו מיותר ומה השמיענו הכתוב בזה, ומה לי אם משכוהו ודחפוהו לבור, או לקחוהו והשליכו אותו, ונראה לפרש עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצלה"ה שלקיחה הוא לשון הגבהה וכמ"ש ולקחתם לכם הנאמר בלולב שפירושו הגבהה כאמרם ז"ל מדאגבי' נפיק בי' עכ"ד, ולאו דווקא בגשמיות ובפועל אלא ברוחניות ובחשיבות נמי נופל לשון לקיחה, וכן הוא במדרש ויקח את האדם עילה אותו, וכן בשרה דכתיב ותקח האשה בית פרעה עילה אותה, והיינו דהנה בבור הי' נחשים ועקרבים והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דנחשים ועקרבים זה חם וזה קר, כבש"ס ע"ז (כ"ח:) דעקרב הוא קר והוא לעומת מדתו שהוא ברית כלול אש ומים כמ"ש הרמב"ן ריש ויקרא עכת"ד, ויש להוסיף בה דברים שזה הי' מירוק למדתו, והיינו דהנה כתיב ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ, כי הצלם אלקים שעל האדם מטיל פחד ואימה על כל חית הארץ, וע"כ אמרו ז"ל אין החי' שולטת על האדם עד שנדמה לה כבהמה, והיינו שמחמת עבירה נסתלק צלם אלקים מהאדם, ושוב אין לה פחד מהאדם, והנה יוסף מדתו שמירת הברית, וידוע דשמירת הברית הוא שלימות צלם אלקים והי' ליוסף שלימת צלם אלקים ונתקיים בו ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ, אלא שמחמת שהי' קושיא על יוסף מה דויבא יוסף את דבתם רעה על אביהם, וכבר אמרנו שלא הי' חטא אלא לרם המעלה כמוהו ששתק ולא הרהיב עוז בנפשו ולא הוכיח את אחיו, ושתיקתו במקום הראוי לדבר נחשב כפגם הדיבור, וידוע דברית המעור וברית הלשון מכוונים, ע"כ נחשב פגם במדתו, וממילא שוב לא הי' צלם האלקים מאיר כ"כ בפניו, והי' ביכולת החי' לשלוט בו, ונראה שזה הי' הענין שלא קיבל יעק"א תנחומין עליו כי אמר טרף טרף יוסף והי' חושב שבלתי אפשר הי' לחי' לשלוט בו כי ידע מדתו שהוא שומר הברית, וע"כ חשש אולי ח"ו קלקל מדתו ופגם זה הי' עיקר צרתו וכאב לבו, וזהו הענין שניצנצה בו רוה"ק על אשת פוטיפר וכמ"ש ויפוזו זרועי ידיו וכברש"י שם, אך במה שנשלך לבור נחשים ועקרבים חם וקר לעומת מדתו שנפגם קצת, בפחדתו מהם נתמרק חטאו ושוב חזר עליו הצלם אלקים והאיר על עבר פניו, ושוב לא הי' ביכולת הנחשים והעקרבים להזיקו ונתקיים בו כענין שכתוב בדניאל אלקי שלח מלאכי' וסגר פום אריותא ולא חבלוני ובזוה"ק (קצ"א.) דמלאכי' הוא הצלם אלקים שעליו:
21
כ״בולפי האמור יתפרש בטוב ויקחהו וישליכו אותו הבורה, היינו שהשלכתו לבור לא הי' השפלה אלא עלי' והגבהה ליוסף שבזה נתמרק הפגם וחזר עליו הצלם אלקים, וכענין שכתיב ויקח את האדם עילה אותו:
22
