שם משמואל, ויצא י׳Shem MiShmuel, Vayetzei 10
א׳שנת תר"פ.
1
ב׳והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, במדרש עולים שנים ויורדים שנים אלו שרי ארבעה מלכיות ששלטנותן גומרת בהם כו' ויש להבין הרי כבר נודע ענין ארבע מלכיות שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים כבמדרש שם, ולמה חזר וכפלן כאן, גם הלשון ששולטנותן גומרת בהם אינו מובן, וכבר דברנו בזה, ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו:
2
ג׳ונראה דהנה במדרש ויפגע במקום בקש לעבור ונעשה העולם כולו ככותל לפניו, ויש להבין למה לא אמר בלשון פשוט שמן השמים עכבוהו, כי לשון שנעשה העולם כולו ככותל לפניו אינו מובן, ובודאי יש בו כוונה נעלמת:
3
ד׳ונראה לפרש בהקדם דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בענין יעקב ועשו שהם דוגמת עץ החיים ועץ הדעת טו"ר, וע"כ כמו שהם יוצאים משורש אחד בתוך ובאמצע הגן כן יעקב ועשו נולדו תאומים עכ"ד, ביאור הדברים דהנה באהד"ר כתוב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, ואף שעצי העדן א"צ שמירה ועבודה כמ"ש הרמב"ן דאלת"ה מאז והלאה מי הוא העובד והשומר, אלא שהפירוש שבעבודת ושמירת ענין האלקי יתרבה שפע בג"ע, וכאמרם ז"ל לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מצות ל"ת, ונראה שבאמצעות שני עצים אלו שבתוך הגן מקבלים כל עצי עדן שפעם, דוגמת הלב שבאמצע הגוף שבאמצעותו מקבלים כל האברים שפעתם וחיותם, ויש עצים בגן המסתעפים מעץ החיים נוטין לימין מקבלים חיותם באמצעות עה"ח, ויש עצים המסתעפים מעץ הדטו"ר נוטים לשמאל מקבלים תיותם באמצעות עהדטו"ר, ונראה ששתי לשונות אלו לעבדה ולשמרה מקבילים לשני עצים אלו, והיינו דענין עץ החיים שכולו טוב וחיים בלי שום תערובות רע, דוגמתו הוא האדם השלם מנוקה מכל פסולת ונטוע ומושרש במקור החיים, ומ"מ עדיין יש בו ענין עבודה, וטורח שיהי' כל כוונתו לעשות רצון קונו בלבד בלי שום עירוב כוונה לטובת עצמו כלל הן טובת עוה"ז והן טובת עוה"ב, ודביקת אלקית כאמרם ז"ל אל תאמר אקרא בשביל שאהי' בן עוה"ב אלא עשה מאהבה וסוף הכבוד לבוא, ובודאי שזה עבודה נכבדה שלאו כל מוחא סביל דא, שאף שיודע את הטובה הגדולה שמגיע לו מזה העבודה עד אין קץ ועד אין חקר, ומ"מ איננו זוכר כלל מתועלת עצמו אלא כל כוונתו לשם ה' שכך נצטויתי, היא עבודה נכבדת עד מאד, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהא דכתיב באברהם וילך אברם כאשר דבר אליו ה', היינו שאף אחר שנאמר לו השבע ברכות שאין על עפר משלם ונאמר לו לך לך שפירש"י להנאתך, וגם בזה עשה אברהם ציווי ה', ומ"מ הי' מחמת ציווי ה', ולא תשוקת עצמו להנאתו עכ"ד, וזה רבותא גדולה מאד, וזה נקרא עבודה במוחלט שאינו עושה לעצמו אלא עבודת עבד לאדוניו, ועבודה כזה מביא שפע ותוספת חיים בעץ החיים, וע"כ מ"ש באדה"ר לעבדה הכוונה לעבודה כזו לתועלת עה"ח ובאמצעותו לכל עצי עדן המתייחסים תחת עץ החיים:
4
ה׳אך עץ הדטו"ר מדה אחרת יש בו, שבאשר יש בו עירוב טו"ר דוגמתו באדם יש חלקי הרע שגורמים מניעות שונות הן ברוחניות והן בגשמיות, והאדם צריך להתאמץ בכל כח ועוז למרות כל המניעות לעשות מה שראוי לו לעשות ולא יעצרהו הגשם המושכו לחומריות ואפי' כחות הרוחניים הרעים, ובזה הוא מסלק את כחות הרע ומשפילם ומכניעם, ובזה הוא מתקן את עץ הדעת לפרוד ולסלק ממנו את חלק הרע עד שלא ישאר אלא עץ הדעת טוב בלתי רע ולעומתו נתוסף בו חיות הקדושה לו ולכל עצי עדן המתייחסים אליו, ועבודה זו נקרא שמירה שעיקרה שמירה מכחות הרעים, וע"כ זה שנאמר באדה"ר, ולשמרה הכוונה לתיקון עץ הדעת טו"ר:
5
ו׳ויש לומר שבריאת שני העצים אלו מקבילים לכלל בריאת שמים וארץ, השמים הם מקור חיים ונקיים בלי שום פסולת וחלקי הרע אלא כולו קודש כמ"ש השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, והארץ יש בה פסולת ותערובת רע וצריכה זיכוך ועבודה כמו בגשמיות צריכה עבודת האדמה, כן ברוחניות לסלק ממנה כחות הרעות, וכמו שהגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם השמים השי"ת עשה אותם שמים והארץ נתן לבנ"א לעשותה שמים, ודוגמתם הם השני עצים עץ החיים ועץ הדטו"ר, וע"כ תיכף אחר הכתוב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ סמיך ענין לו והארץ היתה תהו ובוהו ובמדרש שרמז בכאן הארבע מלכיות, שידוע מענינם מתנגדים למלכות שמים והם כחות רעות מושכים לע"ז ג"ע ושפ"ד, וזה היפוך משמים שהם נקיים ומזוככים, אבל הארץ כל ענינה עירוב כחות הרעות שצריכין לסלקם והם תוצאות הארבע מלכיות:
6
ז׳והנה זה נשאר לדורות שני מיני תיקונים אלה, אחד לעומת עץ החיים אבל אין זה נמסר אלא לגדולי עולם כנ"ל דלאו כל מוחא סביל דא, ואחד לעומת עץ הדטו"ר וזה נמסר לכל אחד ואחד שאין לך ברי' שלא יהי' לו מניעות ומניעות שונות מכל צד הן ברוחניות והן בגשמיות זה באופן זה וזה באופן אחר, וע"ז איתא במדרש אין לך ברי' שאין הקב"ה מנסה אותו, וכל תהלוכות אדם בכל ימי חייו הוא מלא נסיונות והמשכיל על דבר טוב הוא זוכר בכל שבא לידו שעתה הוא נסיון שלו, וזכירה זו מועיל מאד לאדם להחזיק מעמד שבאשר שעתה מנסין אותו הוא מתחזק ביותר, ויש להמליץ ולומר "שלעבדה" הוא עבודה תמה "ולשמרה" הוא עבודת סילוק, ודוגמתם בשבת זכור ושמור שבדיבור אחד נאמרו דוגמת שני העצים שמשורש אחד יצאו, וכבר דברנו בזה:
7
ח׳ומעתה יובן דברי קודש של כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שיעקב ועשו הם דוגמת עץ החיים ועץ הדטו"ר, היינו שכוונת בריאתם שיהי' שניהם כאחד טובים, יעקב יתקן דוגמת עץ החיים כנ"ל כי יהי' צדיק גמור יושב אוהלים בדביקות נפלא בלי שום מניעות והתהפכות העתים אבל כל כוונות עבודתו יהי' כולו לשם ה' ולא יזכור כלל התועלת של עצמו כלל הן דביקות בעוה"ז והן בעוה"ב, וכך הי' ממלא תעודתו איש תם יושב אוהלים והי' עבודתו עבודה תמה כנ"ל:
8
ט׳ובזוה"ק (קמ"ב.) ת"ח יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה עכ"ל, ובפשיטות אינו מובן מה רבותא הוא זה ליעקב מובחר שבאבות, וח"ו לומר על אברהם ויצחק שלא הי' כל עבודתם לשמה, אך לפי דרכינו הפירוש שלא הי' זוכר כלל בכל עבודתו שיהי' לו ממנו לעצמו ג"כ תועלת הן בזה והן בבא, וזהו כל עובדוי לשמא דקב"ה היינו שלא הי' שום צד תערובת רעיון שהי' גם לו תועלת ממנו, וזהו רבותא גדולה יותר, וזה שבאברהם השמיענו הכתוב רבותא וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וכנ"ל בשם אבי אדמו"ר זצללה"ה, ומדהשמיענו הכתוב זה פעם אחת מכלל שהי' זה רבותא, ומכלל שלא הי' זה תמיד, אבל ביעקב לא הודיענו הכתוב זה, מפני שכך הי' מדתו תמיד ובו נתקיים תכלית עבודה מקביל לעץ החיים הנאמר לאדה"ר בלשון לעבדה:
9
י׳והכוונה בבריאת עשו שיהי' מעורב בו כחות רעות דוגמת עץ הדטו"ר והוא ישפילם ויכניעם וישברם וימגרם והוא עבודת סילוק כנ"ל וכנאמר לאדה"ר בלשון "ולשמרה" והנה יצחק חשב אותו למלא את תעודת בריאתו ולפועל דמיוני הוא עוסק כל היום בציד לכבוש עבד תחת רבו ושפחה תחת גבירתה, וע"כ כמו בתחילת בריאת הארץ שדוגמתה הוא עץ הדטו"ר נרמז הארבע מלכיות שהם תערובת הרע כנ"ל, כן נמי נרמז בדברי יצחק לעשו שא נא כליך וגו' שבמדרש, שרמז לו את הארבע מלכיות שהוא יצודם בחרמיו ויסלק מהם כח אלקי הרע ואת חלק הטוב שבהם ישא ויגביה לגבוה:
10
י״אאך עשו בזדון לבו הפך את הקערה על פניו והי' מכניע את חלקי הטוב שבו לרע, ורבקה הרגישה זה, והי' עצתה שגם ענין תיקון העץ הדטו"ר ימסר ליעקב, והוא לבדו ישלים כל תעודת אדה"ר "לעבדה ולשמרה" וע"כ מאז והלאה נתחדש לו פרק אחד בסדר ימי חייו, ותחת שעד כה הי' יושב במנוחת שאננות תחת עץ החיים בלי טרדת ומניעות מעין עוה"ב, מעתה הוא צריך למניעות וטרדות שונות ושהוא יעמוד לעומתם כגבור עושה מלחמה בכל מיני כלי זיין שבעולם, שבזה יתקן ענין עץ הדטו"ר, ומסתברא שכל המניעות וטרדות שיעברו על זרעו עד שיחיו המתים, מעין כל אלה עברו על יעק"א מאז והלאה, ובזה כבש את הדרך לפני בניו שיהי' בכוחם לעמוד בכולם, וזה הפירוש אמרם ז"ל ביקש לעבור ונעשה העולם כולו ככותל לפניו, היינו כל כחות המטרידים ומבהילים ומניעים שהעולם מלא מהם עמדו ככותל לפניו למנעהו מלעבור ולעשות את דרכו בקודש שקיבל עליו מחדש, וזהו לשון לעבור, שתחת עד כה הי' בבחי' יושב במנותת שאננות איש תם יושב אהלים, עתה קיבל עליו להיות בבחי' עובר בכל מקומות המסוכנים, ונקבצו באו כל כחות המתנגדים לו להתייצב כמו כותל מפסיק בינו לבין הצלחה הנדרשת:
11
י״באך באמת כחות אלו לא לבד שלא עמדו לשטן ע"י דרכו אלא אדרבה זה עצמו הי' סיבה שילין שם ושיזכה למראה הנכבדת ויחליף כח כמ"ש וישא יעקב רגליו כברש"י כיון שנתבשר בשורה טובה כו', וזה לימוד לכל אדם שנראה לו כאלו הר גבוה וקשה עומד על דרכו ומתמה ואומר איך אוכל לכבוש הר גבוה של מניעות וקשי יום, שאל יאמר כן, כי אדרבה מניעות אלו עוד הם סיבה שיצליח על דרכו, ואף כי אינו יודע איך ובאיזה אופן ידע וישכיל ויאמין כי כן הוא המדה וכך זיכה יעק"א לבניו אחריו:
12
י״גולפי האמור יובן דברי המדרש שהראה לו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן, היינו שמתחילת בריאת שני האחים יחדיו הי' הכוונה שעשו ישתדל להדיח כתמי ארבע מלכיות אלו הנרמזים מאז בבריאת הארץ, ונרמזים לאברהם בברית בין הבתרים, עתה נמסר הדבר לו לבדו ולזרעו אחריו, אבל אל יחשוב שכבד ממנו ומזרעו את משא גדולה כזו, אלא אדרבה שלטנותן גומרת בהן, היינו ששולטן ארבע מלכיות אלו הם גומרים את שלימות ישראל ומביאים אותם להחליף כח עוד יותר עד שיגיעו לתכלית שלימות הצלחה אחרונה, וכבר הגדנו שלעומת הארבע מלכיות שהי' לזרעו כך הי' ליעקב בעצמו, והוא סלל את הדרך לפני בניו, וחכז"ל בפ' וישב דרשו את הכתוב לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה ויבוא רוגז בא עלי רוגזו של יוסף, ובשלהי פרשת בשלח דרשו זה הכתוב על ארבע מלכיות, ומכלל ששקולות הן, וכבר פרשנו לבן כנגד בבל, שבשניהם הי' ענין ע"ז וכישוף, ושניהם הי' במקום אחד כאמרם ז"ל להיכן משגרן לבית אמם, עשו כנגד מדי שבשניהם הי' צרה כפולה כבספה"ק הצילני נא מיד אחי מיד עשו, מיד אחי הוא התקרבות שלו שלא יפגום אותי, ומיד עשו הרשע פן יבוא והכני אם על בנים, וכך הי' במדי תחילה סעודת אחשורוש שהי' התקרבות שלהם בכוונה להמשיכם לתאוות רעות כבמדרש, ולבסוף גזירת המן להשמיד להרוג ולאבד וגו', צרת דינה כנגד יון שהי' הגזירה תבעל לטפסר תחילה, צרת יוסף כנגד חורבן בית שני ע"י אדום כמו שהאריך הספורנו בפ' וישב, והיינו שיעק"א ע"ה בעצמו עמד כנגדו כל כחות הרעות שבעולם שתוצאותם הארבע מלכיות, וזהו שהראה במראה הנכבדת כל שליטתם ושה' נצב עליו לשמרו מכל אלה וזהו דרך סלולה לכל זרעו אחריו, אף שיהי' בבחי' שינה בגלות שלא ישאר בהם אלא קיסטא דחיותא, השי"ת יהי' נצב עליהם לשמרם, ויתקיים בהם כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך:
13
י״דבמדרש אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך מע"ז מג"ע משפ"ד מלה"ר כו', ויש להבין היתכן יעקב בחיר שבאבות שלא שלט בהם יצה"ר וכבר עבר רוב שנותיו, שהרי הי' אז בן ע"ז שנה אחר שהי' נטמן בבית עבר י"ד שנים וגם בלילה לא שכב לבו אלא שהי' עוסק בתורה כבמדרש כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהי' טמון בבית עבר לא שכב, איך אפשר שעוד יתיירא שלא יבוא לידי עבירות חמורות כאלו:
14
ט״וונראה עפימ"ש הזוה"ק (קס"ו:) דלבן הוה רב חכימין, וחרשין וקוסמין ומאן דבעא לאובדא בחרשוי לא אשתזיב מיני' וכל מה דידע בלעם מיני' הוה וכתיב בי' בבלעם כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר וכולי עלמא הוו מסתפי מלבן ומחרשוי עכ"ל, וא"כ נראה שמזה הי' מתיירא יעקב שלא יתקף לבן עליו בחרשין ובקוסמין וכענין אמרם ז"ל שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ואחת מהם הוא רוח רעה ר"ל:
15
ט״זאך עדיין צריכין למודעי, דהנה בש"ס חולין (ז':) ההוא איתתא דהוה קמהדרא למישקל עפרא מתחת כרעא דר' חנינא [וברש"י, לעשות לו כשפים להמיתו] א"ל שקולי לא מסתייעא מילתיך אין עוד מלבדו כתיב, והאמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני ר' חנינא דנפישא זכותי עכ"ל, ועתה אם ר"ח דנפיש זכותי' לא הי' מתיירא מכשפים, כ"ש שיעק"א לא הי' צריך לירא מכשפים:
16
י״זונראה דהנה אנו אומרים בהגדה וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור, ובפשיטות משמע דיבור של שכינה שהי' מצוהו לירד למצרים, אך זה אינו מפורש כלל בכתוב שהי' שם ציווי ללכת למצרים, אלא כלפי שהי' יעק"א מתפחד מלירד למצרים הי' דבר ה' אליו אל תירא מרדה מצרימה וגו', אבל מ"מ, לא הי' שם ציווי בפירוש שיצדק לאמר שהי' אנוס בשביל זה, אדרבה הנסיעה לבאר שבע קודם המראה הי', ובמדרש שהלך שם לקצוץ ארזים שנטע א"א בבאר שבע והביאם עמו למצרים, וא"כ לא יוצדק לומר עליו אנוס עפ"י הדיבור, ומפי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שמעתי לפרש דהנה גלות תחת יד אומה אי אפשר אלא כשיש קצת השתוות ביניהם ע"י חטאים אבל הפכים לגמרי אי אפשר כמו שאין מים ואש מתערבים, וע"כ יעק"א שהי' בתכלית הקדושה ולא ראה טפת קרי מימיו ואי אפשר שיהי' בגלות מצרים ערות הארץ, אלא שבמדרש מעולם לא יצא מפי יעקב דבר של בטלה אלא זה שאמר לבניו למה הרעותם לי להגיד לאיש היש לכם אח, והנה ברית המעור וברית הלשון מכוונים, ע"כ מפאת דיבור של בטלה זה הי' אפשר שישלוט בו גלות מצרים, ובזה יש לפרש אנוס עפ"י הדיבור הכוונה על דיבור זה שיצא מפיו לבטלה ודפח"ח:
17
י״חובדוגמא זו י"ל נמי כאן, דהנה יעק"א אמיתי הוא כמ"ש תתן אמת ליעקב והוא היפוך לגמרי מלבן הארמי, לא הי' אפשר שיהי' יעק"א אצלו בגלות, לפי הנחה הנ"ל שצריך שיהי' בצד מה השתוות ביניהם, וכמו שלא הי' אפשר לפי מעלת קדושתו שיהי' בגלות מצרים ערות הארץ, כמו כן לא הי' אפשר לפי מעלת מדת האמת שבו שיהי' בגלות לבן הארמי, אך באשר לפי הנראה בחיצוניות השיג הברכות ברמאות אף שלא הי' זה ממנו כבמדרש שאמר אנכי איש חלק ע"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, וכל מה שעשה הי' בציווי אמו הנביאה מ"מ באשר לפי החיצוניות הי' נראה כרמאות וכמו שהשיב יצחק לעשו בא אחיך במרמה ויקח את ברכתך, ובמדרש שאמר ללאה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא לך רחל ואת ענית לי אמרה לי' אית ספר דלית לי' תלמידים לא כך הי' צוח לך אביך עשו ואת ענית לי', ובש"ס ע"ז שאמרו ברומי על זה מה אהני לרמאה ברמיותי', ע"כ שוב יש במה לתלות שיחול עליו גלות לבן הארמי:
18
י״טולפי האמור י"ל שמטעם זה שיעק"א הרגיש בעצמו היות הוא הולך בגלות ללבן, וזאת אי אפשר רק מפאת שבחיצוניות נראה בו ענין רמאות, וע"כ שוב יש חשש כשפים שמכחישים פמליא של מעלה, ואינו דומה לר"ח דנפיש זכותי' שלא מצא להכישוף שום תואנה לשלוט בו:
19
כ׳ולפי האמור דכל פחד של יעקב הי' מחרשוי וקסמים דלבן משום שבחיצוניות הי' נראה בו ענין רמאות, יש ליתן טעם על הטמנתו בבית עבר י"ד שנים לעסוק בתורה, שתורה היא פנימית, ומאחר שהי' טמון בתורה הי' נטמן בפנימית עד שלא הי' נחשב כלל שהוא בחיצוניות העולם, וכעין שבזוה"ק על נח בתיבה, ובפנימית הרי לא הי' שום רמאות, וכח זה נטל עמו לבית לבן, ושוב אין כח בחרשוי ובקסמוי דלבן לשלוט בו כלל, וזה הי' נמי ענין הנדר שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שנאחז בשער החמשים נוטריקון נדר נ' דר עכ"ד, ולפי דרכינו הוא להעשות כולו פנימי ומטעם הנ"ל:
20
כ״אוהנה כוחו של לבן הי' בנחש ובקסם כלשון הזוה"ק בחרשוי ובקסמוי, ובזוה"ק ח"ג (ר"ז.), מסטרא דנחש נפק שור ומסטרא דקסם נפק חמור, והנה שור בטומאה הוא גסות הרוח, שור נגח, קרני רשעים, וחמור הוא תאוה רעה כמ"ש אשר בשר חמורים בשרם, והן תרין גיזרין בישין וברח"ו שזה דכורא וזה נוקבא, ולפי"ז יובן ענין הנדר של פירוש הרמב"ן וכן הוא בזוה"ק שהכתוב והי' ה' לי לאלקים הוא נמי מהנדר, וא"כ הם שני כתובין הבאים כאחד בענין הנדר, והי' ה' לי לאלקים, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים, והם מקבילים לעומת שהי' מתיירא מתרין גיזרין בישין כנ"ל, לעומת קרני רשעים נדר והי' ה' לי לאלקים כענין שכתוב רמה קרני בה', לקיים וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, וכנגד תאוה רעה נדר והאבן הזאת וגו' יהי' בית אלקים כמ"ש תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים וכפירש"י שם, ובזה יש לפרש מה ששלח אח"כ לאמור כעשו ויהי' לי שור וחמור ודו"ק:
21
כ״בוהאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים ויש להבין הלוא המקום גורם ולא האבן, כי אפי' אם ינטל האבן קדושת המקום במקומו עומד כאמרם ז"ל כי קדיש דוד עד ארעית תהומא קדיש, ונראה שרמז יש בדבר שלב ישראל עצמם יהי' בית אלקים, ולא עוד אלא אפי' מי שלבו כלב האבן יועיל לו זכותו של יעקב שיהי' בידו להתעורר ולפשוט צורה וללבוש צורה שיעשה בעצמו בית אלקים, ולפועל דמיונו עשה את האבן אשר שם מראשותיו מצבה ונדר להיותו בית אלקים:
22