שם משמואל, ויצא י״בShem MiShmuel, Vayetzei 12
א׳שנת תרפ"ב.
1
ב׳ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים וגו' ויקרא שם המקום ההוא מחנים, וברש"י מלאכי אלקים מלאכים של א"י באו לקראתו ללוותו לא"י, מחנים שתי מחנות של חו"ל שבאו עמו עד כאן ושל א"י שבאו לקראתו, וכתב הרמב"ן ואני תמה בזה שהרי עדיין לא הגיע יעקב לארץ ורחוק הי' משם ושלח מלאכים אל עשו מרחוק, ושם נאמר ויעבור את מעבר יבוק וכו' ועדיין יש לו לעבור גבול בני עמון ומואב ואח"כ ארץ אדום וכו' עכ"ל, ולא זכיתי להבין דבריו כי ידוע שגלעד מנחלת ישראל הוא מעבר לירדן כמפורש בכתוב, וכתיב ולמכיר נתתי את הגלעד, ואף שנהר יבוק מפסיק מ"מ אין קושיא שהרי יבוק נופל בירדן ושפולי יבוק משני צדדיו הוא ארץ עבר הירדן נחלת ישראל ובשפולי יבוק עברו ישראל ללחום עם עוג מלך הבשן, ורק גובה יבוק עובר לפני ארץ בני עמון, ומ"ש עוד שעדיין יש לו לעבור גבול בני עמון ומואב ואח"כ ארץ אדום בוודאי הכוונה אל ארץ עמון ומואב שטהרו בסיחון, שהרי ישראל כבשוהו כל עבר הירדן המזרחי אבל מ"מ ארץ מואב הוא לצד הדרום, מה גם ארץ אדום שהי' לגמרי בדרומו של א"י, ויעקב הרי בא מארץ הקדם ונסיעתו הי' ממזרח למערב ולא הי' דרכו כלל דרך ארץ מואב מה גם דרך ארץ אדום, ועיין רמב"ן פסוק עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, וא"כ הגם שגלעד הי' רחוק מעבר הירדן מערבי, מ"מ מנחלת ישראל הוא ויצדק לומר שמלאכי א"י באו לקראתו שמה, אולי דעת הרמב"ן שארץ עבר הירדן לא הי' לו מעלת א"י כלל עד אחר הכיבוש וכבר דברנו בזה במק"א:
2
ג׳ובעיקר הדברים נראה לומר עפ"מ שהגדנו כבר שקודם הברכות הי' יעקב איש תם יושב אהלו של תורה, ובהברכות נתמנה ונתברך בענין מלוכה, וע"כ הברכות הי' מעין הברכות שברך יעקב ליהודה, ותעודת המלך הוא להרחיב גבול הקדושה שתתפשט להלן מגבול הקדושה ואפי' בחו"ל, וע"כ יצחק מתחילה אמר לעשו שא נא כליך וגו' רמז לו הארבע מלכיות כבמדרש היינו שהי' רוצה לברכו שהוא יגביה את הארבע מלכיות לעשותם נכנע להקדושה, ואח"כ שיעקב קיבל את הברכות ניתן על שכמו תעודת המלך להרחיב גבול הקדושה וזה הי' כל עבודתו בבית לבן שבחו"ל להוציא משם את כל חלקי הקדושה [כי זה תעודת המלך להכניע את כחות החיצונים, ואם לאו להוציא מהם את כל חלקי הקדושה שנתערב בהם והם בשבי' אתם וכבר דברנו בזה במק"א]:
3
ד׳והנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד כי ענין א"י דומה לענין שבת וכמו שבת שלשה ימים לפני' ושלשה לאחרי' ושבת הוא נקודה הפנימית, כן א"י שלשה איקלימים לדרום ושלשה לצפון וא"י היא הנקודה הפנימית באמצע עכדה"ק, והנה א"י הוא שבת של כל ארצות כמו יום השביעי בימים, וע"כ יש לומר דכמו שבת שיש בו תוספת לפני' ולאחרי' והוא התפשטות הקדושה אף בענין ההוא, כן א"י יש בה נמ ענין תוספת, והוא התפשטות הקדושה להלן מתחום א"י דכשם שיש תוספות בזמן דהיינו שבת כן יש תוספות במקום, ויש לומר שזהו ענין עבר הירדן, וי"ל שתוספת שבשניהם נסתעף מיעקב אבינו ע"ה שקיבל על עצמו ענין המלוכה שהוא התפשטות גבול הקדושה כנ"ל, ע"כ מכחו בא תוספות שבת, וע"כ נלמד שמירת שבת ביעקב מע"ש ויחן את פני העיר שפירשו שקבע תחומין, ומובן שזה נעשה מבעוד יום, כי ענין שבת ביעקב הי' עם תוספות שבת, וכן נמי י"ל שכן הוא תוספת קדושת א"י הוא מכח יעקב כנ"ל ששניהם דומים זה לזה, וע"כ אחר שמלא את תעודותיו בבית לבן שהוא תעודת המלוכה התפשטות גבול הקדושה זכה נמי לתוספת קדושת הארץ, ועל כן נתפשטה לו הקדושה בעבר הירדן, וע"כ בגלעד באו לקראתו מלאכי א"י, וכן נמי קדושת שבת התפשט בתוספת שבת, ומשעה שקבע התחומין נחשב לו לשבת:
4
ה׳ולפי האמור יובן הענין ששני מיני המלאכים של א"י ושל חו"ל היו יחד שמה ולא כמו בהליכתן שהי' מלאכי א"י עולים תחילה ואח"כ ירדו מלאכי חו"ל כברש"י:
5