שם משמואל, ויצא י״גShem MiShmuel, Vayetzei 13
א׳שנת תרפ"ג.
1
ב׳במדרש וילך חרנה, רבנן אמרו בן יומו, ר' ברכי' בשם ר' יצחק אמר כלישנהון דברייאתא הוא פלן אזיל לקסרון ועד כדון הוא על זוודיא, ונראה דפלוגתא זו תלוי' בפלוגתא אחרת דש"ס חולין הובא ברש"י דתחילה הלך לחרן ואח"כ יהיב דעתי' למהדר למתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו וקפצה לו הארץ, אך במדרש משמע דויפגע במקום הוא קודם שבא לחרן כפשטא דקרא, דבמדרש ביקש לעבור נעשה העולם כולו כמין כותל לפניו, ואם איתא שהדר מחרן להתפלל במקום הזה למה ביקש לעבור, ע"כ נראה דפליג על הא דש"ס חולין:
2
ג׳ולפי"ז י"ל דרבנן דהכא ס"ל כש"ס חולין שבתחילה הלך לחרן ואז קפצה לו הארץ בהליכתו ובא באותו היום לחרן שקפצה לו הארץ בהליכתו לחרן וגם בחזירתו להר המורי' וכמ"ש הרמב"ן, דבשניהם קפצה לו הארץ, ור' ברכיה בשם ר' יצחק ס"ל כבמדרש דבהליכתו פגע בהר המורי' וילן שם, א"כ א"א לומר שבו ביום בא לחרן, וע"כ מוכרח כלישנהון דברייתא הוא פלן אזיל לקיסרון ועד כדין הוא על זוודיא:
3
ד׳ולדידי' י"ל דהא שקפצה לו הארץ הי' לאחר החלום כשנשא רגליו וילך ארצה בני קדם, דמבאר שבע עד הר המורי' אין הדרך כ"כ רחוק, והוא כמלוא רוחב נחלת בני יהודה, ואפי' הי' שם קפיצת הדרך לא הי' כ"כ ניכר כקפיצת הדרך מהר המורי' לחרן, ולדידי' י"ל שעיקר מעלת קפיצת הדרך השיג בנבואה זו שהגוף ג"כ נתעלה במדריגת הנפש, ושוב לא הי' רוחק המקום לא מעלה ולא מוריד, אבל לרבנן דקפיצת הדרך מבאר שבע לחרן מקמי הכי הי', י"ל היות גלותו לבית לבן הי' לו למירוק ולהשיג תוספת מעלה, תיכף כשקיבל עליו ללכת והטה שכמו לסבול עול הגלות השיג תיכף המעלה כענין שכתוב בדניאל מיום שנתת לבך להבין ולהתענות לפני ה"א נשמע דבריך, ויש רמז לזה בגמ' מאחר שקבלת עליך את הדין דימוס פטור אתה, וזה לימוד לכל איש שמקבל עליו עול מלכות שמים עול תורה ועול מצות שוב אין משא העונות העמוסים על שכמו אוטמים כ"כ את לבבו, ואולי זה כוונת המכילתא הובא ברש"י פ' בחודש השלישי אם מקבלים עליכם מעתה יערב לכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות, מה"ט הוא:
4
ה׳ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע, ויש להבין למה נצרך לזה אמירה מיוחדת להארמי הזה, ובמדרש פרשה ס"ז ששה דברים משמשין את האדם שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו וכו' הפה והיד והרגל ברשותו אין בעי הוא לעי באורייתא אין בעי לישנא בישא אין בעי מחרף ומגדף וכו' ובשעה שהוא זוכה הקב"ה עושה אותן שברשותו שלא ברשותו היד ותיבש ידו אשר שלח עליו הפה גם ברוך יהי', ולמה לא סגי לאלום ולסתום פיו שלא יהי' ביכלתו לדבר, ובזוה"ק (קס"ז.) פן תדבר פן תעשה ליעקב רעה מבעי לי', אלא לבן לא רדיף אבתרי' דיעקב בחילא דגוברין לאגחא בי' קרבא דהא חילא דיעקב ובנוי רב מיני' אלא למקטלי' בפומי' ולשיצאה כלא וכו', ובזה יש להבין עוד יותר שהרי זה עשרים שנה שהי' בביתו של לבן, ובזוה"ק (קט"ו:) ולבן חכם בחרשין וקוסמים יתיר מכלהו ועם כל דא לא יכיל ביעקב ובעא לאובדא ליעקב בכמה זמנין הה"ד ארמי אובד אבי ועוד שם ואי תימא דלא סליק בידי כלום ויהי לי שור וחמור אינין תרין גורי דונון וכו' ועיין עוד בזוה"ק שם, ובמדרש עם לבן גרתי לבן דהוא רבהון דרמאי יהביתי' בחפתי, וא"כ כחו של יעקב הי' גדול מכחו של לבן, א"כ למה נצרך לאזהרה שלא ידבר עם יעקב מטוב ועד רע:
5
ו׳ויש לומר שזה אזהרה לדורות שכל ישראל נקראו בשם יעקב ובא אזהרה לדורות אף שישראל יהיו ח"ו בשפל המצב ויש חשש מכשפים כאמרם ז"ל למה נקראו כשפים שמכחישין פמליא של מעלה כבש"ס חולין (ח':) באשר לא יהי' נפיש זכוותא, ע"ז באה האזהרה שלא ידבר עם יעקב [דהיינו ישראל לדורות] לדורות מטוב ועד רעה, ואזהרה זו עצמה מסלק את כוחם, ואולי מזה נסתעף מה דכתיב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כפשוטו, ויש סמך לדברינו זה במה שסיפר לבן ליעקב ואלקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע, והי' יכול לומר בקצרה מדבר עמך, ולמה הזכיר אותו לשון שנאמר לו אלא ודאי שהכוונה לישראל לדורות אפי' שיהי' מכונים בשם יעקב ולא בשם ישראל, ואפי' בימי הגלות שישראל תחת רשותם:
6