שם משמואל, וישלח א׳Shem MiShmuel, Vayishlach 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳ויהי לי שור וחמור במ"ר שור זה משוח מלחמה כו' חמור זה מלך המשיח שנא' עני ורוכב על חמור צאן אלו ישראל כו' ועבד ושפחה הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם ע"כ, ביאור הדברים נראה דלכאורה צריכין להבין מה תועלת בזה השליחות להגיד לו כ"ז, ועוד מדוע נרמזו השני משיחים בשור ובחמור דווקא, וכשנתבונן הענין שיוצטרך לעתיד לשני משיחים הוא דאיתא בס' הישר לר"ת באשר שיש באדם שני חלקים גוף ונפש, בכן הם מושכים לשני דברים הגוף לדברים גופנים חומריים והנפש לגיאות, אחר שהנפש הוא ממקום עליון גבוה, והגיאות בשורשו הוא ג"כ ממקום גבוה, וכ"ק זקיני זצוקללה"ה מקאצק זי"ע אמר שהעיקר יצה"ר מגיאות הוא אצל אדם שכבר נסתלק ממנו התאוה עכתדה"ק, ובאשר שישראל בגלות הם בשפל המצב צריכין לסלק מהם מקודם החומר והתאוות הגופניות והוא ע"י שמירת הברית וזה כחו של יוסף וזה יפעול אצלם משיח בן יוסף ואח"כ כשיסולק מהם החומר והתאוות שאז מתגברת היצה"ר מגיאות והתנשאות ע"ז יבא מלך המשיח שהוא דהמע"ה שהוא ראש בעלי הכנעה, להכניע אותם לעבדות השי"ת, ולבטל היֶשות להיות בטל להשי"ת וכל זה יש גם בשבת דהנה בשבת האדם יש לו נפש יתירה והוא השתוקקת לקדושה הופוך תאוות החומר והוא ענין משיח בן יוסף ושבת בעצמו הוא יוסף כנודע ובאמצעות משיח בן יוסף יזכו ישראל להיות מסולק מכל התאוות החומריות ובשבת יש הארה מזה, אך אחר שנפשו מתעלה יש שוב חשש גיאות והתנשאות כנ"ל, בכן בא שבת ג"כ ומבטלו דשבת היא שביתה וביטול היש והוא כח משיח בן דוד וא"כ יש בשבת שני כחות של השני משיחים, וזהו מ"ש בזמירות על חדא תרתי נהורא לה ימטי, ועתה מובן מה שמשיח בן יוסף נרמז בשור, דשור עיקר לחרישה ובגמ' מה דרכו של חרישה לרפויי ארעא, וזה עבדות המשיח בן יוסף לרכך את הלב האבן וכמ"ש והסרותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ומשיח בן דוד נרמז בחמור שרומז על הכנעה עני ורוכב על החמור כמ"ש יששכר חמור גרם ויט שכמו לסבול וגו' וז"ש במ"ר צאן אלו ישראל וכו' דצאן אין להם אלא קול אחד כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים וכמ"ש חז"ל, ועבד ושפחה כמ"ש כעיני עבדים אל יד אדוניהם, היינו שלא יהי' להם שום מציאות בפני עצמם בלתי פניהם כלפי מעלה, וזה תכלית המכוון והנה במ"ר שמה ששלח יעקב אליו שרצה להחזירו בתשובה, ולכן שלח לו כ"ז להגיד לו שזה הוא עיקר תכלית הבריאה, וז"ש ויהי לי וגו' שכבר יש לו כל זה ובכן שלח אליו למצוא חן בעיניך, הכוונה שזה הדרך ימצא חן בעיניו:
2
ג׳קטנתי מכל החסדים וגו' נראה לבאר עפ"י דברי התנחומא וז"ל פגעה בו כת ראשונה נפלו עליו הכוהו ושברוהו, אמר להם הניחוני שאני בן בנו של אברהם הוסיפו להכותו, אמר להם הניחוני שאני בנו של יצחק הוסיפו להכותו ע"כ ולכאורה למה הוסיפו עוד להכותו בשביל זה, אך הטעם אחרי שהי' לו אבות הקדושים א"כ הקושיא עליו יותר חזקה למה הרשיע כ"כ, דכן הוא האמת שכל אדם נשפט לפי המקום ולפי הזמן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' תשובה וז"ש יע"א ע"ה קטנתי וגו' רצונו לומר אחר שיש לו כל כך חסדים ואמת א"כ הוקטן מעשיו בעיניו לומר שלא עשה כלום:
3
ד׳במ"ר אין כאל ומי כאל ישרון ישראל סבא מה הקב"ה כתיב בו ונשגב ד' לבדו אף יעקב ויותר יעקב לבדו, ע"כ. נראה ביאור הדברים, הנה בריאת העולם הי' ע"י צמצום וע"י כן יש לו קיום לכל הבריאה דאל"כ הי' בלתי אפשר לכל הבריאה להתקיים כי הי' מתבטל במציאות, אך ע"י הצמצום שוב יוכל לבוא לידי שניות ח"ו ולהתנשא ולאמר אני אמליך, משא"כ לעתיד שכתוב ונשגב ד' לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו אז יתבטלו כל השניות, והנה ביעאע"ה כתיב בו ויעבר את מעבר יב"ק, וידוע כי יב"ק היא יחוד ברכה קדושה, דענין יחוד ברכה וקדושה היא שייכת רק דווקא במקום שנמצא כנגד ויש להתדמות שיש שניות שייך לומר יחוד, וכן ברכה וקדושה, וכמ"ש יתרון האור מן החושך, דאם יש חשכות שייך לומר האור, ויעקב שעבר את מעבר יבק היינו שהתדבק א"ע במקום הגבוה מאד עד שאין שייך שמה שום התדמות משניות ח"ו, ולמעלה מכל הנבראים, וז"ש ויותר יעקב לבדו, דשם הוא לבדו הוא, דשום בריאה לא יכול לבוא ולהתדבק שמה ולכך נצחו להמלאך, דהמלאכים נבראו בשני ואחר שיעקב התדבק כ"כ גבוה א"כ במציאותו לא יכול המלאך לעמוד נגדו, וזה כוונת המדרש כמו לעתיד יהי' ונשגב ד' לבדו שיתבטלו כל הצמצומים והתדמות השניות, כן הי' ויותר יעקב לבדו שהתדבק במעלה העליונה עד מאוד שאין כל נברא יכול להתדבק שם ורק יעקב לבדו:
4
ה׳ובזה נוכל להבין ענין שבע השתחויות עד גשתו עד אחיו, דהנה בקידושין (כט:) הוה ההיא מזיק בי רבנן דאביי ורב אחי בר יעקב עאל ובת בההוא בי רבנן אידמי לי' כתנינא דשבעה רישוותי' כל כריעה דכרעי' נתר חד רישא וכתב המהרש"א בח"א דז' רישין דתנינא הם ז' כחות הטומאה שהביא הנחש הקדמוני לעולם ע"כ, ונראה דז' כחות הטומאה הם מת ושרץ ונבילה, זיבה נדה יולדת וצרעת, וידוע דז' כחות הטומאה הם כנגד שבעת ימי הבנין, דלמעלה משבעת ימי הבנין אין להם שום שליטה, וידוע דעשו היא מזעיר אנפין דקליפה, והיינו שכל שבעה כחות הטומאה הי' נכללין בו, ויעקב אבינו שעבר את מעבר יב"ק נמצא עולה למעלה מז' ימי הבנין, בכן בכל כריעה שכרע נתר לי' חד רישא, וסילק ופירד ממנו שבעה כחות הטומאה ונשאר בו בעשו רק החלק הטוב, שהי' בראשו נשמות גבוהות וזהו אחיו של יעקב, וזהו עד גשתו עד אחיו, ואם הי' נשאר עומד כאשר העמיד אותו יעקב הי' נשאר טוב, אך מחמת גיאותו חזר לכמו שהי' וכמ"ש וישב עשו ביום ההוא לדרכו כי באותו הרגע שדיבר עמו יעקב הי' טוב אך אח"כ נפל ממדריגתו, והנה בשבת האדם נתעלה וממילא נפרדו ממנו כחות הרע, ואם הי' האדם מחזיק א"ע כל ימי השבוע ממה שנשאר לו משבת הי' האדם גדול מאוד, אך אם יפול ח"ו הלא שב הוא לקדמותו ומזה יוצא לנו תוכחת מוסר שיחזיק אדם א"ע במדרגתו משבת כנ"ל, כי ע"ז גם יעקב לא הועיל לעשו:
5
ו׳ויחץ וגו' והצאן וגו' לשני מחנות ולהבין מדוע לא חצה את החמורים נראה דהנה חמור רמז למלך המשיח כנ"ל ממדרש וכשהאדם בהכנעה אין לו לירא משום מזיק וכחות חיצונים, דהידים ידי עשו, ואין להם כח אלא בגלוי כמ"ש חז"ל מה ידים מאבראי, והכנעה היא בסתר, וז"ש חז"ל הוי קביל וקיים בית אפל אין פותחין את חלונו לראות את נגעו, והבן היטב:
6
ז׳בגמ' יעקב אהדרי' קרא הטעם יש לומר דהנה הרבי ר"ב זצוקלצה"ה מפרשיסחא אמר ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך היינו שהברכות ישיגוך במקומך, היינו שכל הברכה באה רק ע"י הכנעה ושבירת הלב, לכן יזהר שבל יתגאה אחר השגת הברכה, והברכה ישיגוך במקומך הראשון בהכנעה ושבירת הלב, עכתדה"ק, והנה יעקב הוא בחי' עקביים וכל השם ישראל זכה עי"ז שהי' בחי' עקביים, ואל"כ לא זכה לזה ולכן נצרך שישאר לו שם יעקב היינו שגם אחר השגת שם ישראל ישאר בהכנעה וז"ש שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהי' שמך, ולכאורה אינו מובן הלשון "אם" אך אם הוא תנאי, היינו שלא יקרא שמך יעקב רק כאשר אם יהי' שמו ישראל אבל אם יהי' שמו ישראל אז שוב יהי' שמו יעקב, וז"ש בזוה"ק דבחד זימנא שקרא לו הקב"ה ישראל סגי, היינו כנ"ל מחמת שאם הוא תנאי:
7
ח׳נראה שיעקב בחיר שבאבות עשה דרך ושביל לארבע הגליות, ובית לבן הוא כנגד גלות בבל כמ"ש חז"ל על גלות בבל היכן אני משגרן לבית אמן פסחים (פ"ז:) ועשו הוא כנגד גלות מדי להרוג ולאבד, וחשש על עשו פן יבא והכני אם על בנים וצרת דינה כנגד גלות יון להבעל לטפסר תחילה, וצרת יוסף היא כנגד גלות אדום ואין עשו נופל אלא ביד בני' של רחל, והבן, והארבע תפלות של שבת הם תיקון כנגד הגליות, דהשלש תפלות הם כנגד שלשת האבות שהם היו כנגד השלשה גליות כמבואר במהר"ל ז"ל, ומוסף הוא כנגד יוסף וזהו תיקון על גלות הארוך הזה:
8