שם משמואל, ויגש א׳Shem MiShmuel, Vayigash 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳בזוה"ק פ' מקץ (דף ר"א:) מים עמוקים עצה בלב איש דא יהודה והא אוקמוה בשעתא דאיתקרב לגבי' דיוסף על עסקי דבנימין ואיש תבונות ידלנה דא יוסף, ולכאורה אינו מובן דהא יותר יוצדק לומר עצה בלב איש זה יוסף, ואיש תבונות ידלנה זה יהודה וכמ"ש במ"ר, ויש לפרש דברי הזוה"ק דהנה יוסף צדיק יסוד עולם והוא המשפיע לכל השבטים והי' כולם צריכין לקבל ממנו, אך בלתי אפשר לקבל מזולתו רק בהיות נכנעין תחתיו, כמו הלבנה שמקבלת מאור השמש וכידוע, והשבטים הי' מנגדים ליוסף וכ"ש שלא הי' נכנעין תחתיו, ואף שהתוודו ואמרו אבל אשמים אנחנו אעפ"כ עוד לא מצינו שנכנעו תחתיו, וזאת היתה עצת יוסף לאמר להם מרגלים אתם והכריח אותם להביא את בנימין והכל כדי להכנים בלבם הכנעה ולדכא לארץ חיתם עד שחשב יהודה א"ע לאובד משני העולמות וכמ"ש במ"ר ליש אובד מבלי טרף והי' רוצה להיות עבד ליוסף, וע"י שהכניע את יהודה שהי' המלך וראש לכל השבטים, עי"ז נכנעו כולם תחתיו, והנה באמת בעומק הלב של יהודה הי' בעל הכנעה, וזהו ענין מלכות בית דוד וכמו שאמר דהמע"ה ואנכי תולעת ולא איש, אבל הי' בהעלם מאוד, וזה הי' עבודתו של יוסף בעצות להעלות ולגלות מה שנמצא בעומק הלב של יהודה, וזה שדרשו ע"ז מים עמוקים וגו' היינו דיש מים אבל הם בעומק, ואיש תבונות בתחבולותיו הוא דולה אותם, וכמו כן ביהודה הי' נמצא הכנעה, אבל הי' בעומקו של לבו ויוסף הצדיק בתחבולותיו הוציא זאת מההעלם אל הגילוי:
2
ג׳וכן הוא בקדושת שבת שאין יכולין לקבל מקדושת שבת רק אם האדם נשבר בעצמו ושפל בעיניו והוא חושב א"ע כאיש אובד עצות לאמר איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, דשבת נקרא קודש והוא אבא כנודע והנער זהו נשמה כבזוה"ק, וכשאדם פוגם אובד הנשמה כמ"ש האר"י ז"ל דהנשמה הולכת ממנו בעת שהולך לעשות עבירה ר"ל, וזהו עיקר ההכנה שיש לעשות בע"ש, וזהו שובתין מתוך מריעין, דע"י השבירה הזו שאדם שבור בעצמו וחושב כנ"ל כי איך אעלה וגו' עי"ז יכול לקבל מקדושת שבת, וזה שרמזו חז"ל הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר יכולה היא שתרחם שבאמת אם מקבל השבת, השבת מרפא אותו והנשמה חוזרת אליו, וז"ש בזמירות ימינא ושמאלא וביניהו כלה בקישוטין אזלין ומאנין ולבושין, הקישוטין ומאנין ולבושין הם התורה והמצוות, ואעפי"כ העיקר שיחבק לה בעלה איננו מצד הקישוטין והלבושין רק ביסודא דילה זה הכנעה שהוא היסוד של ישראל, שאינם נחשבין ליש בפ"ע, וכתיב כי אתם המעט מכל העמים שאתם ממעיטין עצמכם וכ"ז מחמת שבירת הלב כנ"ל:
3
ד׳במ"ר כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה, ולכאורה יפלא למה נתמלא יוסף עברה על יהודה, בשלמא יהודה על יוסף ניחא, אבל יוסף על יהודה מה כעס הי' לו עליו, והלא מבואר במ"ר שכל הדברים שדיבר יהודה ליוסף עד ולא הי' יכול יוסף להתאפק הי' פיוס ליוסף כו' וא"כ אותה הי' מבקש, ונראה דהנה כתיב ולא יכול יוסף להתאפק משמע שאם הי' יכול להתאפק הי' מתאפק עוד עד שילכו כל הנצבים עליו ומוכח שהי' תועלת ממה שממתין להגלות להם דאל"ה לא הי' מצער את אחיו אחר שהי' רואה איך הוא נותן נפשו על בנימין, מה גם שגרם בזה צער ליעקב שהי' יושב וחרד על בנימין, וכל רגע כשנה יחשב ואפי' אם הי' יכול להתאפק נמי הי' צריך לקרות הוציאו כל איש מעלי, כדי למהר להתוודע להם, ומה ביקש עוד, ולכן נראה דהנה במ"ר פ' וישב פרשה פ"ד ר' לוי בשם ר' חמא כך הי' יעקב אבינו סבור שתחיית המתים מגעת בימיו, ולכאורה אינו מובן, הלא ידע שפיר ברוה"ק שעוד צריך לתקן כל התיקונים עד ביאת הגואל, והנה במהר"ל בגבורות הקשה על היש אומרים דמחמת מכירת יוסף נגזר גלות מצרים יע"ש אבל בזוהר חדש מבואר כי"א [וכבר כתבנו בזה בפ' וישב], אשר ע"כ נראה כוונת הזוהר חדש הוא דאם לא הי' מכירת יוסף הי' די במה שיוסף לבד יסבול עבדות ועינוי עבור כל ישראל וכמו משיח צדקינו שהוא מחולל מפשעינו וכן הוא במדרש שאחד גולה לאספמיא ואחד לגליא בזה יכול להתקיים גלות ישראל, וזה הוא עתה שנתאחדו כלל ישראל ואחד יכול לסבול עבור כל הכלל וקודם מ"ת הי' צריכין לזה דווקא צדיק הדור שהוא ככל הדור, וזה הי' דווקא אם הי' כולם נכנעין תחת יוסף, אבל אחר שמכרו אותו למצרים ולא הי' נכנעין תחתיו לכך לא הי' הגלות שלו והעינוי שסבל במצרים עבורם ע"כ הם צריכין בעצמם לסבול הגלות, ובזה נבין דברי המ"ר שסבור יעקב אבינו שתח"מ מגעת בימיו, דכבר נודע דאם היו ישראל במצרים הארבע מאות שנה לא היו צריכין לסבול שום גלות עוד אח"כ וכל הגליות אחר מצרים הוא להשלים מה שחסרו במצרים, אך לא הי' יכולין להתעכב עוד במצרים אף רגע אחת מחמת המ"ט שערי טומאה כנודע, ויוסף הצדיק הנה הוא עמד בנסיונו במצרים וא"כ אם הי' הוא סובל הגלות עבור ישראל במצרים בודאי הי' נשלם כל התיקונים והבירורים וא"כ הי' תחה"מ מגעת בימיו של יעקב ואל תתמה היאך הי' יוסף יכול לפעול בהשנים מועטים האלה שהי' במצרים להשלים כל הארבע מאות שנה שהי' צריכין ישראל להיות במצרים דהרי אף בלא זה הי' עיקר התיקון נעשה ע"י יוסף הצדיק כנודע מהאר"י ז"ל דס"ה יש רפ"ח נצוצין קדושין ויוסף הצדיק תיקן ר"ב וזהו ויצבור יוסף "בר" ופ"ו נצוצין הולכים ומתתקנים עד היום בגליות, ומעתה מובן מה שעוד הי' רוצה להתאפק מלגלות עצמו להם, גם דברי המ"ר שיוסף נתמלא עברה על יהודה, דאחר שאם הי' נכנעים תחת יוסף בעת שסבל העינוי הי' גמר התיקון, א"כ גם עתה אף שעבר ימי העינוי אעפי"כ בכל עוד שעשה התיקונים ויצבור בר וליקט כל הניצוצין קדושין, אם הי' נכנעין אז תחתיו והי' הוא ככל הכלל כולו הי' הבירור ביתר שאת ולכך רצה לעכבם עוד שלא להגלות להם כי בהיותם עומדים לפניו באימה ומצטערים על בנימין הי' בטלים אליו ונכנעים תחתיו ובכל רגע ורגע שהי' אפשר לו להתאפק והם עומדים בהכנעתם הי' נעשה תיקונים ובירורים יותר גדולים, ע"כ אם הי' ביכולתו להתאפק הי' ממתין עכ"פ עד שיצאו מעצמם כל הנצבים עליו והכל כדי שיהי' התיקונים והבירור הנצוצין ביתר שאת באשר יהי' נחשב כאלו כל הכלל עשו התיקונים, וזה שהתמלא עברה על יהודה שלא הניחו להשלים כוונתו הטובה:
4
ה׳במ"ר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, להבין כפל הלשון, גם הקו' המפורסמת הלא עוד לא הזכיר להם יוסף המכירה ומהו הלשון שלא היו יכולין אחיו לעמוד בתוכחתו, ונראה דהנה לשון הפסוק אני יוסף אחיכם ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, והיינו כי בראותם מאור פניו אז נבהלו בעצמם מפני הבושה בראותם עתה העיוות אשר עשו, ובכן אף שלא אמר להם מאומה, אעפי"כ כאשר הראה אותם מה שעשו, התביישו בעצמם, כן הוא לעוה"ב, מראין לאדם מה הוא ועד כמה גדלה נשמתו ומה שקלקל אותה בעוה"ז, ואז הלא יבוש ופניו יחורו וזהו לשון תוכחה שמראין אותו גדלותו שהי' וקלקל, ובזה מובן היטב לשון המ"ר לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא והבן היטב, ובאמת אם הי' אדם יודע ומכיר ערכו היינו לא שהוא בשר ודם רק גדלה מעלתו ונשמתו, שוב לא הי' חוטא בנפשו:
5
ו׳להבין למה אין מביאין ראי' שהקריבו ב"נ שלמים ממ"ש ביעקב ויזבח זבחים וגו', ונראה דהנה בגמ' פסחים (נ"ו.) באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב, התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי יע"ש, ואמר הרבי זצוקלל"ה מאלכסנדר הפירוש דענין בשכמל"ו הוא שיתגלה כבוד ה' לעין כל כמו לעתיד שכתוב ונגלה כבוד ד' וגו' ויעקב אמרו שהוא ושבעים הנפשות שלו הי' מתוקנים כל כך עד שהי' בבחינה שיהי' לעתיד, משא"כ מרע"ה לא הי' יכול לתקן כל הדור שיהיו כולם בבחי' הזו ולכן לא אמרו עכתדה"ק, והנה שלמים הוא שלימות הנפש שאף הנפש הגשמי יתעלה שיהי' מאכלו של אדם כקרבן שנקרב ע"ג המזבח, ובשלמים כתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם ופירש"י דמ"ע בין הנאכלין לכהנים בין הנאכלין לישראל מוכח מזה דאכילת בעלים ג"כ מכפרת כמזבח, וא"כ אחר שהי' יעקב במדרגה היותר גבוה מעין לעתיד א"כ אין ראי' ממה שהקריב שלמים שכל ב"נ הקריבו:
6