שם משמואל, ויגש ב׳Shem MiShmuel, Vayigash 2
א׳שנת תרע"ב.
1
ב׳במד"ר כתיב מים עמוקים עצה בלב איש וגו', לבאר עמוקה מלאה צונן והי' מימי' צוננין ויפין ולא היתה ברי' יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה התחילו הכל דולין הימנה ושותין כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו, ע"כ, נראה דהנה בש"ס סוטה יוסף קידש ש"ש בסתר לפיכך הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה יהודה שקידש ש"ש בפרהסיא לפיכך נקרא כולו ע"ש של הקב"ה, ויש להבין בשלמא יוסף נתוסף לו אחר שקידש ש"ש שמעיקרא הי' נקרא יוסף ואח"כ יהוסף, אבל יהודה נקרא כך מעולם, ומזה נראה שהש"ס מדבר ממהותם שזה מהותו הי' לקדש ש"ש בסתר וזה בפרהסיא, ובזה ניחא מה דבש"ס סוטה (דף יוד:) איתא דהא דקידש ש"ש בפרהסיא היינו דהודה ואמר צדקה ממני, ושם (ל"ו:) היינו דקפץ תחלה לתוך הים, וכבר תמהו ע"ז המפרשים, ולפי דברנו דהש"ס מדבר ממהותם לא קשיא כלל דהא והא איתא, ושניהם עדים על מהותו, והיינו דיוסף מדתו להיות הכל בהסתר והצנע ולא הראה את גודל צדקתו לחוץ כמ"ש ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה ופירש"י מסלסל בשערו, ובזוה"ק ותתפשהו בבגדו משמע שהקפיד על מלבושיו שיהי' נאים ולא הי' נראה לחוץ מה שבלבו צדיק יסוד עולם, וע"כ הזמין לידו קידוש ש"ש נמי בסתר ויהודה הכל הי' רואין את צדקתו והי' בחיצוניות ג"כ צדיק תמים וכמ"ש יהודה אתה יודוך אחיך ע"ד פירש"י ע"כ נזדמן לו קידוש ש"ש נמי בפרהסיא:
2
ג׳ונראה דמדות שני צדיקים אלו יש לכל אחד מעלה מיוחדת דמדת יוסף שהי' הכל בהצנע והסתר וכל שהוא בהצנע יש לו כח גדול בעולם עליון הנסתר, ועיין בהקדמה לספר אור חדש למהר"ל, וע"כ איתא במד"ר פ' צ"ט שיוסף הוא כנגד עשו שהרע שלו הוא במצפון, וחזיר סימן טומאה שלו בהצנע ופושט טלפיו ומראה שהוא טהור, ע"כ כחו גדול כ"כ, ובפרדר"א דרכן של הרשעים לחשוב את הסוד בלבם ואין אומרים בפיהם ויאמר עשו בלבו ויאמר המן בלבו, כי כל דבר שהוא במצפון הן לטוב הן לרע כחו גדול ביותר, ומדת יהודה יש לה מעלה מיוחדת שבאשר הקדושה שבו נראה בחיצוניות יש בו כח להגביה לשמים גם בחי' נגלית היינו להגביה גם עוה"ז הנגלה לעשותו קדוש ודבוק בעולם עליון, הכלל להמשיך מלמעלה למטה יש למדתו של יוסף תוספות מעלה, ולהגביה את העולם משפל מצבו יש למדתו של יהודה תוספות מעלה, והנה ידוע מדתו של יוסף שהוא צדיק יסוד עולם והוא המושך כל שפע קודש ממעלה למטה ע"כ אחז צדיק דרכו ההסתר וההצנע כי למדתו זה יש להמצפון תוספות מעלה, ומדתו של יהודה הוא המלוכה מרכבה למלכות שמים והוא השתוקקות ממטה למעלה בשירות ותשבחות כידוע מענינו של דוד המע"ה ע"כ אחז צדיק זה דרכו בהתגלות כי למדה זאת יש להתגלות מעלה יתירה כנ"ל:
3
ד׳ובזה יש לפרש ענין שני משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד דצריכין שניהם, דהנה בזוה"ק ח"ג (דף וא"ו.) בפסוק נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל תא חזי בכולהו גלוותא דגלו ישראל לכלהו שוי זמנא וקצא ובכלהו הוו ישראל חייבין לקב"ה ובתולת ישראל הות תבת לאתרהא בההוא זמנא דגזר עלה, והשתא בגלותא דא בתראה לאו הכי כזמנין אחרנין והאי קרא אוכח דכתיב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל נפלה ולא אוסיף להקימה לא כתיב מתל למלכא וכו' עד אנא איזיל עם כל בני היכלי ואתבע עלה, ע"כ, ולכאורה משמע דבגאולה העתידה לא יעוררו ישראל כלל, והרי הכתוב אומר ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, אך יש לומר דכל זמן דכנסת ישראל שכיבת לעפרא אין בה כח לעורר כלל מלמטה למעלה וכמ"ש הזוה"ק, אך בראשונה יבוא משיח בן יוסף וימשיך אור גדול רם ונשא וגבה מאד מלמעלה למטה וכמ"ש הזוה"ק אנא איזיל עם כל בני היכלי ואתבע עלה, ולזה צריך דווקא משיח בן יוסף כי לזה יש ליוסף תוספות מעלה כנ"ל, ואח"כ כשתקום מעפרא ותשוב רוחה עלי' אז יהי' ההתעוררות ממטה למעלה וציון במשפט תפדה ושבי' וגו' ולזה צריך דווקא משיח בן דוד שלזה יש ליהודה תוספות מעלה כנ"ל:
4
ה׳ודוגמא זו מצינו בכל ש"ק דידוע דיוסף הוא שבת כבזוה"ק שחושב והולך שבעה מוספין לשבעה צדיקים ומוסף שבת ליוסף, וכמו מדתו של יוסף שהמשיך מלמעלה למטה, כן בהכנסת ש"ק כולהון מתעטרין בנשמתין חדתין שהוא מלמעלה למטה ואח"כ בכח זה ישראל מעוררין ממטה למעלה בתפילה וקידוש וסעודה, וזה שאנו אומרים בזמירות ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי:
5
ו׳ולפי הדברים האלה יובנו דברי המדרש הנצב פתת דברינו דהנה ידוע שכל אלו ענינים שבין השבטים הי' הכל פועל דמיוני על גאולה העתידה כבמדרשים, ובשביל זה אנו מפטירין ביחזקאל וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידיך וגו', וזה מדתו של יוסף נקרא באר עמוקה מלאה צוננין ויפין דהיינו עומק רום עמוק עמוק מי ימצאנה, ויהודה קשר חבל בחבל נימא בנימא משיחה במשיחה עד שנתגלה מדתו ונמשך ממעלה למטה, וזה ענין משיח בן יוסף כנ"ל, ויוקים לה מעפרא, ואח"כ יבוא משיח ב"ד בב"א:
6
ז׳ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו, מכאן רמז וסמך למה שאנו אומרים בצאתכם לשלום קודם קידוש, ונראה דהנה בכל מצוה נברא ממנה מלאך והמלאכים שנבראו מכל המצות שבששת ימי המעשה, להם אנו אומרים בואכם לשלום שכמו שיש עלי' לכל המצות, שעשה בששת ימי המעשה כן יש עלי' להמלאכים שנבראו מהם, וכבר אמרנו כמה פעמים בשם החובת הלבבות דממעשה המצוה נוחלין בעוה"ז שהוא עולם הנגלה, וממצפון המצוה נוחלין עוה"ב שהוא עולם המצפון, ובודאי המלאכים שנבראו מהמצות הם נמי ע"ז האופן ממעשה המצות נברא מלאכים משמשים את האדם בעודו בעוה"ז ומשמרים אותו מכל רע, וממצפון המצוה מלאכים משמשים לעוה"ב, והנה שבת הוא מעין עוה"ב, והוא דיבוק נפש ישראל בפנימית וע"כ שבת אין בו מצות עשה בעשוו' רק שביתה ממלאכה, וע"כ המצוה היא עונג שהוא בפנימית ולא שמחה שהוא בהתגלות, וע"כ קודם הקידוש וסעודה שהוא דיבוק פנימי, כי הסיר מסך המבדיל בין ישראל לאביהן שבשמים כל איש ואיש לפי דרגא דילי', וכעין שאיתא במד"ר משל למלך שהי' יושב בטרקלין ווילון מתוח לפניו וכשהוא רוצה לדבר עם אוהבו הוא מקפל את הוילון, ובשבת כל ישראל נעשים בבחי' אוהב כמ"ש בתדב"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום השבת לישראל וכו' ונח בשביעי מתרצה עם בניו ועם ב"ב, וכן הוא עד רום המעלות שהקב"ה מתרצה עם בנו בכורו ישראל ומקפל הוילון ומתודה בלב ישראל, נודע בשערים בעלה כל חד כפי מה דמשער בלבי', מעין התודה יוסף אל אחיו, אומרים בצאתכם לשלום למלאכים הנעשים ממעשה המצות, שבזה הענין אין להם מקום, וכל ענינם רק להוביל את האדם ולשמרהו עד הגיעו למעלה זו, כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בדרך, בדרך דווקא, ואח"כ ה' ישמור צאתך ובואך, ה' בעצמו:
7
ח׳ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, ולא נאמר ממנו, נראה דמפניו דייקא היינו דעד כה שהסתיר עצמו מהם, הסתיר עצמו גם במראית פניו, אף שחכמת אדם תואר פניו, ובלי ספק שהי' פניו מאירים מאד כעין מעשה דנתן צוציתא, ועוד שהיו זיו איקונין של יעקב דומה לו ושופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר, מ"מ לא הכירו בו מאומה והי' נדמה להם רק כאיש חכם מחכמי האומות ולא יותר, ובודאי לא נקל הוא להסתיר עצמו כ"כ, ובפני אנשים חכמים וצדיקים כמו השבטים שבודאי הי' מבינים בצורת הפרצוף, וע"כ כשהתודע עצמו להם הי' כל האורות שבפניו בוקעים עוד יותר, כטבע כל דבר העצור כשהתפרץ לצאת בוקע ויוצא בכח גדול מאד והי' פניו בודאי נורא מאד, ובזה נבהלו מפניו דייקא ולשון נבהל הוא כמו עומד משומם ומתפעל לאמר מה זאת, לפני רגע הי' נראה כאיש פשוט, וכמו רגע נהפך למראה מלאך ה' נורא מאד, ומזה הבינו עד כמה טעו בו בעת שמכרוהו שחשבוהו למחויב מיתה והנה הוא איש רם ונשא וגבה מאד, והי' העולם חשך בפניהם שלאיש כזה עשו מה שעשו, עד שלא יכלו לדבר ולא הי' להם מצח להרים ראש, ובזה יש לפרש פני שבת נקבלה והבן:
8
ט׳וזה שאיתא במדרש אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה יוסף קוטנן של שבטים וכו' לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכך לעיניך עאכו"כ, והיינו שלעתיד שיתגלה כבוד ה' ויראה כל אחד בעיניו שמלא כל הארץ כבודו, והוא רואה ומביט מאזין ומקשיב לכל תנועה קלה ומחשבה שבלב האדם, יזכור כל אדם למי עוללתי כה, ובפני מי עשיתי מה שעשיתי, וזה שכתוב אוכיחך ואערכה לעיניך, היינו שאין אומר ואין דברים רק שיהי' נערך לפני כל איש ואיש ומעצמו יראה ויבין מה עשה, בודאי הבושה ידכא לארץ חיתו ולא ישאר עוד לא פה לדבר ולא מצח להרים ראש:
9
י׳שמני אלקים לאדון לכל מצרים וגו' שמעתי בשם הרה"ק מרוזין זצללה"ה שמני כמו שמתי היינו שעשיתי את אלקים לאדון לכל מצרים, והנה לכאורה זה רחוק מהפשט כי שמני הוא במשקל אכלני חורב ולא יתכן לפרשו כמו שמתי, ונראה לפרש בפשיטות דהנה יעקב הי' מיצר לצאת לחו"ל להיות תחת שר הארץ, וידוע דכל השפעות הולכים דרך שר הארץ, וע"ז נאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים, וזה שאמר יוסף שמנו אלקים כפשוטו ששם אותי לאדון לכל מצרים, והיינו כי הנני במקום שר הארץ ואנכי המשפיע, ומעמים אין אתי, ע"כ אין לך להיות מיצר לרדת אלי:
10
י״אובזה יובן מה שצוה יוסף למצרים להמול באמרו אלקי אינו זן את הערלים, ולכאורה אינו מובן שזה נראה גרעון ח"ו בכבוד ה' שלכל העולם שהם ערלים יש זן ומפרנס זולתו, והוא אינו זן אלא מולים, אבל הפירוש הוא כנ"ל שהשפעת כל העולם אף שהוא מהש"י מ"מ הולך דרך שר הארץ שהוא מקבל שפע עבור אומתו ועיין שערי אורה, והשפעה שהי' במצרים לא הי' כלל דרך השר רק השי"ת באמצעות יוסף צדיק יסוד עולם שומר הברית ע"כ צריכין להיות מולים, ובודאי כן הי' כוונת הרה"ק הנ"ל והשומע טעה:
11
י״בוממוצא הדבר דהנה איתא בספרים שבשבת ההשפעה איננה באה באמצעית השר, וע"כ אין מאכלו של שבת מגשם, ומ"מ כמו שאמר יוסף שלקבל השפעה על ידו צריכין להיות מולים מובן שלקבל השפעה באמצעית שבת צריכין להיות ראוי מתדמה בצד מה לשבת, והבן:
12
י״גויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי, במד"ר רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו הרבה ממני שחטאתי שאמרתי נסתרה דרכי מה', ויש להבין מאין הבין יעקב שיוסף בכל אותן הצרות לא הרהר או אמר נסתרה דרכי, ונראה שזה עיקר גדול להיות יודע שכל מאורעותיו הכל הוא בהשגחה פרטית מאת הש"י וכל ההסתרות והמניעות הכל הוא אלקות ממש, וכמו ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בפי' הכתוב בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, שמרע"ה הוקשה לו מאין כחו של פרעה כ"כ גדול לאמץ את לבבו שאחר כל שבעה מכות עדיין עומד במרדו וכל שבעה הוא בטבע כמספר שבעת ימי בראשית, וזה שלקה שבעה מכות הרי נלקה כל כחות הטבע, וע"כ שיש בו כח למעלה מהטבע, ע"ז השיב לו הקב"ה כי אני הכבדתי וגו' שהכל הוא מאתי ודפח"ח, ובכח אמונה זו שבלב האדם שהכל הוא אלקות הוא מחליף כח לעמוד כנגד הגל ואין הגל שוטפו, ואם ח"ו הוא חושב שהוא מושלך מאת פני ה' ואינו מביט עליו בלתי אפשר להחזיק מעמד שישאר בצדקתו ברב תלאות שונות שעוברים על האדם:
13
י״דובזה יובן מאמר הכתוב ואמר כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים, והקשו המפרשים הלא כשאמר כי אין אלקי וגו' הרי הוא וידוי ולמה לא ירחם עליהם מעתה ועוד יוסיף להסתיר פניו, ולהנ"ל מובן שמאמר אין אלקי בקרבי הוא שחושב שהוא מושלך מאת פני ה' לגמרי ולא שם לבו שזה עצמו הוא אלקות ובזה עצמו שהוא חושב שאיננו מושגח הוא מביא עליו הסתרת פנים ח"ו, כי כמים פא"פ, שמאחר שחושב שאיננו מושגת הוא כמסתיר פניו ממטה למעלה בזה הוא גורם ח"ו הסתרת פנים ממעלה למטה, ואין לך נבואה קשה כאותה שעה שנאמר המסתיר פניו מבית יעקב כמו שאמרו ז"ל, ואז ח"ו האדם עלול להתקלקל ביותר וצריך חיזוק גדול מאד לידע שגם ההסתר זה הוא אלקות, וע"כ הבין יעקב שמאחר שיוסף עמד בצדקו בכל אותן הצרות, אי אפשר שהי' אמר נסתרה דרכי וגו', כי בודאי הי' נופל בנופלים ולא הי' אפשר לו להחזיק מעמד בצדקו:
14
ט״וברש"י אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהי' קורא את שמע, ובספר גור ארי' למהר"ל פירוש נחמד לפי כאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך בא בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה איך מדותיו הם טובות ושלימות ומשלם שכר טוב ליראיו וזהו מדת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובות והאמת שעשה עמהם וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים ויאהבתו וכו' ובזה מתרץ מה שלא קרא אז יוסף ק"ש, והדברים ראוים למי שאמרם, ונראה להוסיף עוד דברים דמאחר שבא אז בגלות וידע שמדת הדין מתוחה כנגדו כמ"ש הרמב"ן בפסוק ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, ע"כ התקשר אז דוקא באהבה ביחוד הש"י ובזה נמתקו כל הדינים, וזה הי' הקדמה ופתח לכל הגלות שהכל נגרר אחר הראשית ובאשר הראשית הי' בדביקות ואהבה וביחוד הש"י ונהפכו כל הדינים לחסד ורחמים ואחר הראשית נגרר כל הגלות, ולזה הי' מתכוין מתחילה שכאשר יבוא יוסף לנגד עיניו ויתעורר בו אהבה יגביה את האהבה לשורשה למען תהי' ראשית בואו לגלות באהבה ודביקות ויחוד הש"י, וע"כ יוסף אף שבודאי בראותו את יעקב אביו נתעורר בו ג"כ אהבה והגביה את האהבה לשורשה כמדת הצדיקים, אעפ"כ לא קרא את שמע באשר לא הי' אז אצלו תחילת בואו להגלות ולא תחילת מתוחת הדין להמתיק אותו ביחוד הש"י, והבן הדברים מאד:
15
ט״זובזה יש לפרש ענין הבדלה במוצש"ק כאמרם ז"ל קדשהו ביציאתו היינו בתחילת הכניסה לששת ימי המעשה שהוא כעין גלות לעומת יום השבת, ע"כ מתקשרים אז באהבה ובברכה ועל היין דוקא דשורשו למעלה במקום דכל חדי וכל ברכאן מתמן נפקי כמ"ש הזוה"ק, ואחר ראשית ימי המעשה נגרר הכל כענין הנ"ל, ואולי מזה נסתעף מנהג החסידים ואנשי מעשה לכוין שיהי' סעודה השלישית דוקא אז להמשיך הקדושה והדביקות שמתדבקים אז בהש"י בשירות ותשבחות רעוא דרעוין ביציאת השבת והכנסת ימי החול, והכל מטעם הנ"ל, רק שם שמדת הדין מתוחה הי' צריך ק"ש ויחוד הש"י כדי למתק הכל בשורש היחוד, ובכל מוצש"ק אין צריך לזה רק לאהבה ודביקות לבד, כדי שיהא נגרר כל ששת ימי המעשה אחר ההתחלה:
16